פיטורי התובעת נבעו מהתערערות יחסי האמון ששררו בין הצדדים ליחסי העבודה, לאחר שהתובעת הגישה נגד מעבידה תביעה בבית הדין לעבודה: קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל הגשת תביעה נגד המעביד: התובעת עבדה אצל הנתבע במשך 26שנים, ופוטרה ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים (עמ' 5, שורה 27לפרוטוקול). פיטורי התובעת נבעו מהתערערות יחסי האמון ששררו בין הצדדים ליחסי העבודה, לאחר שהתובעת הגישה נגד מעבידה תביעה בבי"ד זה, והיא אף זכתה בחלק ממנה, לאחר דיון לפני מותב בראשות כב' השופטת סלע (תב"ע נג/2/49). התביעות היחידות העומדות לדיון הן: פיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, וכן תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים השווה למשכורת חודשית אחת (עמ' 5, שורה 29). התובעת פוטרה לפי מכתב פיטורים מיום 15.9.93(נ/1), וחדלה את עבודתה בפועל באותו היום. שכרה שולם לה עד לסוף חודש ספטמבר 93' (עמ' 6, שורה 6). משכורתה החודשית האחרונה הקובעת של התובעת היתה בפועל בסך של 094, 1ש"ח נכון ליום 30.9.93(עמ' 6, שורה 7). "שכר מינימום" שנהג אז במשק היה 1396ש"ח למשרה מלאה (עמ' 6, שורה 11). טענת הנתבע כי התובעת עבדה לכל היותר ב-% 82משרה כפי שנקבע בפסק דינו של המותב בראשות כב' השופטת סלע (נ/2), לא נסתרה כלל בראיות מטעם התובעת. יש אפוא לקבוע כי התובעת עבדה במשרה חלקית (% 82משרה) בכל תקופת עבודתה, לרבות שבע השנים. לגביהם קיים ממילא "השתק פלוגתא" ע"פ פסה"ד נ/.2 שיעור פיצויי הפיטורים: חישוב פיצויי הפיטורים צריך להעשות ע"פ המשכורת החודשית האחרונה בפועל, שעמדה כאמור על סך של 094, 1ש"ח נכון ליום 30.9.93(עמ' 6, שורה 7). על פי סעיף 13ב' לחוק פיצויי פיטורים: "... לא יפחת שכר העבודה שיובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים, משיעור שכר המינימום כהגדרתו בסעיף 1לחוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987, לפי היקף המשרה". אולם, מדובר בתיקון משנת תשנ"ו, וקודם לאותה שנה החישוב על פי החוק הרלבנטי הוא של "שכר חודש אחד לכל שנת עבודה כעובד במשכורת אצל אותו מעביד" (סע' 12לחוק פיצויי פיטורים). רוצה לומר, בעת הפיטורים וצמיחת עילת התביעה הנוכחית, חישוב הפיצויים צריך היה להעשות ע"פ המשכורת בפועל, ולא ע"פ משכורת רעיונית, כפי שהדבר נעשה לאחר שינויי החקיקה בסעיף 13ב' הנ"ל (ס"ח 1553, תשנ"ו עמ' 20, מיום 28.12.95). הזכות לפיצויי פיטורים: על פי מכתב הפיטורים נ/ 1פוטרה התובעת לאחר שהנתבע ראה בטענות התובעת בתביעתה הראשונה נגדו (זו שהסתיימה לפני השופטת סלע - נ/2), כטענות המהוות: "נסיון להוצאת כספים ממעבידך שלא כדין", עובדה ש"יוצרת אווירה" שמגמתה לכפות על המעביד את פיטוריה. אנו מוכנים להניח כי אכן התדיינות בין עובד למעבידו במהלך תקופת קיום יחסי העבודה אינה נוחה לשני הצדדים. אולם, אין לקבוע כי התדיינות שכזו יכול שתהווה עילה לפיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים. אם עשתה התובעת שימוש שלא כדין בהליכי משפט כנגד המעביד, הסעד הנתון למעביד אינו נוגע לפיצויי פיטורים, וכל נסיון לקשור בין שני הדברים אינו במקומו. לטענת הנתבע הוכח בהליך הקודם (נ/2), כי טענות התובעת לפיהן היא הועסקה במשרה מלאה אינן נכונות. אולם, לנו אין בכלל צורך להכריע בכך, משום שכאמור בין אם תביעתה הראשונה של התובעת כנגד מעבידה היתה מוצדקת ובין אם לאו, אין לכך דבר לעניין זכאותה לפיצויי פיטורים. התובעת פוטרה, והנתבע לא הוכיח כי עשתה מעשה שיש בו כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לה. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: הנתבע טעה "טעות משפטית" שעה שסבר כי תביעת התובעת, ואפילו זו תביעת סרק (מה גם שבדיעבד התברר שהתביעה התקבלה בחלקה), מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. טעות משפטית יכול שתתקיים גם כאשר הטועה מיוצג ע"י פרקליט (דב"ע נה/13- 2פנחס פינס נ. אלדד מכבי, סע' 5לפסק דין מיום 10.7.95). טעות משפטית יכול שתראה כ"טעות כנה" המצדיקה הפחתה של פיצויי ההלנה, והכל תלוי "בטועה ובמורכבות החוק שטעו בפירושו" (דב"ע שם/22- 4ההסתדרות הכללית נ. חברת א.אי.אל בע"מ, פד"ע ב' 239, 248). עם זאת, טעות משפטית בדרך כלל מגיעה לסיומה עם הגשת התובענה, שאז: "יכול הנתבע על פי עצה משפטית, לעמוד על טעותו" (דב"ע שנ/9- 2הנרי אסלנוב נ. א. בטחון אזרחי בע"מ, סע' 10לפס"ד מיום 16.10.90). על פי פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה: "מעביד הסבור כי התמלאו הנסיבות לשלילת פיצויי פיטורים ומחליט לשללם במלואם או בחלקם מהעובד, מסתכן בכך שאם יתברר לאחר מכן, בתביעה אותה הגיש העובד, כי לא היה שחר או בסיס משפטי למסקנת המעביד, יחוייב (המעביד) בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ששיעורם משמעותי ביותר, ויש בהם כדי להרתיע עשיית שימוש שלא בתום לב בהוראותיו של סעיף 17לחוק..." (דב"ע נו/166- 3מירב יהודיאן נ. סופר-פארם ניות, פס"ד מיום 4.8.96). לא היינו מהססים מלפסוק כנגד הנתבע דנן פיצויי הלנה באורח משמעותי וחריף, אלמלא שוכנענו כי התובעת עצמה (למרבה הפלא), תרמה תרומה ממשית לכך שפיצויי הפיטורים ישולמו לה רק לאחר הכרעתו של בי"ד זה. אם החלטנו שלא לבטל לחלוטין את פיצויי ההלנה, עשינו כן משום שגם המעביד שגה בכך שלא פעל חד צדדית למשלוח פיצויי הפיטורים לתובעת או לפחות להבהיר את עמדתו בקשר לפיצויי הפיטורים ע"י העלתה על הכתב. עמדתו הכתובה של המעביד במרבית שלבי הדו-שיח בינו לבין התובעת היתה הססנית בקשר לתשלום פיצויי הפיטורים (ראה משל: נספח ח' לתצהירו של הנתבע, מכתבו של עו"ד סומך מיום 29.9.93). בעת הפיטורים עצמם אפילו נשמעה ממנו (בכתובים) סרבנות לתשלום הפיצויים (נ/1). בעדותה העידה התובעת, כי עוד בתחילת הסכסוך שבין הצדדים הוצעו לה פיצויי פיטורים: "... זה נכון שהנתבע הציע לי את פיצויי הפיטורים באמצעות רו"ח ששון, ואמר לי שאני אתייצב לקבל את פיצויי הפיטורים שם, אבל אני לא הסכמתי מפני שקיבלתי עצה משפטית שלא לקחת את פיצויי הפיטורים..." (עמ' 12, שורה 29). והנתבע סיפר בביה"ד כי: "אמרתי לה במפורש שאם רוה"ח יתן לה פחות ממה שהיא חושבת שמגיע לה, לרבות פיצויי פיטורים, אז היא תמיד תוכל לפנות אלי ולבקש את ההפרש..." (עמ' 18, שורה 9). אם תאמר שהתובעת נדרשה אגב הצעת פיצויי הפיטורים, לוותר על אי אלו זכויות שהגיעו לה, תמצא כי גם לפנינו במהלך הדיון השיפוטי הוצעו לתובעת פיצויי הפיטורים ללא שום תנאי וסייג, וזו האחרונה סירבה לקבלם. התובעת הבינה או צריכה היתה להבין כהלכה את הצהרת ב"כ הנתבע בישיבת ביה"ד מיום 30.4.96לפיה קבלת הכספים אינה כרוכה בויתור על טענה מטענותיה. אם היא לא הבינה, באה החלטת המותב מאותה הישיבה ומורה בהאי לישנא: "חרף העובדה כי ב"כ הנתבע הצהיר שהוא מוכן לשלם את פיצויי הפיטורים בסך 444, 28ש"ח ללא תנאי, התובעת מסרבת לקבל את הסכום, ולא ניתן לאכוף עליה את קבלת הכספים בניגוד לרצונה" (עמ' 10, שורה 24). אם תאמר שהתובעת (חרף היותה מיוצגת) לא הבינה את משמעות ההחלטה שצוטטה לעיל, חזר ב"כ הנתבע באותה הישיבה על נכונות התשלום על חשבון פיצויי הפיטורים "ללא תנאי כל-שהוא" (עמ' 11, שורה 14). העולה מן המקובץ הוא כי התובעת תרמה להלנת הפיצויים, בכך שסירבה במפורש או במשתמע במהלך הדו-שיח שקויים בין הצדדים לאחר הפיטורים וגם לאחר הגשת התביעה, ליטול לידיה כל סכום שהוצע לה ע"ח פיצויי הפיטורים. המעביד מצידו חטא בכך שלא העביר לה את הפיצויים באמצעות הדואר, או לפחות היה מודיע לה בכתב ובאופן חד משמעי עוד קודם לדיון בביה"ד כי הללו עומדים לרשותה ללא תנאי. לפי פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה פיצויי ההלנה נועדו להביא לידי הקפדה עם המעביד, על מנת שזה לא יקל ראש בשמירה על זכויות עובדיו (דב"ע נו/5- 62דב"ע נו/7- 62תע"ש נ. קרן ההתשלמות למהנדסים, פס"ד מיום 15.10.96). במשפט העברי מצאנו כי כל הכובש שכר שכיר, הרי הוא "כאילו נוטל נשמתו" (טח"מ - טור חושן משפט - סי' של"ט; בבא בתרא דף קי"ב). התובעת בהתנהגותה תרמה אפוא תרומה ממשית להלנת הפיצויים, ומיום 30.4.96(הוא יום הדיון של 30.4.96) תרומתה היתה בלעדית ומכרעת. יש אפוא מקום להפחתת פיצויי ההלנה באופן שיפורט להלן. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים: אין מחלוקת כי התובעת זכתה לשכר מלא עבור חודש ספטמבר 93', חרף העובדה כי פוטרה וחדלה את עבודתה בפועל במחיצתו של אותו החודש. הנתבע נותר אפוא חייב לתובעת תמורתו של מחצית חודש אחד בלבד, כהשלמת תמורתה של ההודעה המוקדמת לפיטורים. סיכום: על הנתבע לשלם לתובעת סך של 444, 28ש"ח כ"פיצויי פיטורים" (094, 1ש"ח x 26שנה), בצרוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים בגובה של הפרשי הצמדה ו-% 1.5(אחד וחצי) לכל חודש מיום 1.10.93ועד ליום 30.4.96(המועד בו הוצעו פיצויי הפיטורים לתובעת במפורש לפני המותב). מהמועד האחרון ואילך ישאו פיצויי הפיטורים פיצויי הלנה מופחתים בגובה של הפרשי הצמדה בלבד עד היום; והפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע גם ישלם לתובעת סך של -. 547ש"ח (2:094,1), כהשלמת "תמורתה של הודעה מוקדמת", צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום 1.10.93, וכן הוצאות משפט כשכ"ט עו"ד בסך של -.000, 4ש"ח, בצרוף מע"מ. ערעור: בזכות, תוך 30יום. פיטורים