פיטורים עקב התנהגות אלימה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים עקב התנהגות אלימה: .1בפני תביעתו של התובע לתמורת הודעה מוקדמת ולתשלום בעד זמן נסיעות מתוקף ההסכם הקיבוצי לענף הבנין מיום .21/5/92 .2בכתב הגנתה דוחה הנתבעת את התביעות וטוענת כי התובע פוטר לאלתר עקב התנהגות אלימה, המהווה הפרת משמעת. כן נטען כי אין התובע זכאי לזמן הנסיעות, מאחר ומרחק בין האתר בו הועסק התובע לבין מקום מגוריו אינו מזכה בתשלום המבוקש. בנוסף נטען בכתב ההגנה כי פדיון השיק ובו יתרת משכורתו ופדיון ימי חופשתו של התובע מהווה אישור לגמר חשבון בגין העסקתו. .3מטעם התובע העידו התובע עצמו ועד נוסף, מר סקירה, ומטעם הנתבעת העיד מנהל העבודה בנתבעת , מר נסים אליה ומהנדס הנתבעת, מר מיכאל רוייזן. לאחר שבחנתי עדויות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובמוצגים שהוצגו לתיק אני קובעת כדלהלן: .4א. מוסכם על הצדדים כי העובד, תושב קרית גת, הועסק בנתבעת באתר בניה בלוד. ב. כפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו בפני (ת/1), הועסק העובד בנתבעת בתקופה 1/5/95ועד 8/12/95, מועד בו פוטר העובד לאלתר וללא הודעה מוקדמת. ג. מכח ידיעת דיינים, אנו קובעים כי חל על הצדדים צו ההרחבה לענף הבניה, שכן נפסק כי "צווי הרחבה שמוציא שר העבודה והרווחה מכוח סעיף 25לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957, הם בחינת ידיעת דיינים בכל בית משפט, מאחר שהם מתפרסמים ברשומות, ובוודאי שהם בבחינת 'ידיעת דיינים' בבתי הדין לעבודה. גם ההסכמים הקיבוציים הכלליים המורחבים על-ידי אותם צווים הם בבחינת ידיעת דיינים , מבלי שיוכחו או יוגשו לבית-הדין. על בית הדין לעבודה להסתמך על צווים אלה ולפסוק לאורם, אף שעה שצדדים להתדיינות מתעלמים מהם, ביודעין או מתוך בורות" (דב"ע נא/12- 3אדירים חברה לבנין - חיים שבתאי פד"ע כג, 192,195). .5באשר לתביעה לזמן נסיעה סעיף 4(ב) לצו ההרחבה בענף הבניה, מיום 21/5/92, קובע כלהלן: "הוזמנו על ידי הקבלן עובדים לשטחי עבודה, מחוץ לתחום הפעולה של לשכת העבודה המקומית ומחוץ לתחום מגוריהם של העובדים, ישולמו הוצאות הנסיעה על ידי הקבלן, ובמקרה זה יפצה הקבלן את העובד גם בעד זמן הנסיעה הרגיל העולה על חצי שעה לכל כיוון נסיעה. כזמן הנסיעה תיחשב במקרה זה הנסיעה ממקום הריכוז שייקבע בכל מקרה בהסכם בין הצדדים." התובע טוען כי הנסיעה ארכה יותר משעה. כנגדו גורס עד ההגנה, מר נסים אליה, שהסיע את התובע לעבודה מטעם הנתבעת כי :נ"לגבי ההסעה בבוקר - אספתי את התובע בסביבות השעה 15: 6או 20: .6מקרית גת לאתר בלוד, שזה כ - 49קילומטרים." (עמוד 5לפרוט'). מעדותו עולה כי הדרך בשעות הבוקר ארכה כ 3/4שעה, וניתן להניח בוודאות כי לקראת סוף יום העבודה, שעה שהעומס בכבישים גדול יותר, ארכה הדרך כשעה. משכך, לאור הוראות צו ההרחבה לעיל, זכאי התובע לפיצוי בעבור זמן נסיעה במשך 3/4שעה לכל יום עבודה ( 1/4שעה הלוך ו- 1/2שעה חזור). התעריף לשעה, הנקוב בכתב התביעה, הינו 12.75ש"ח, בעבור 147ימי עבודה. בהתאם לכך, זכאי התובע להחזר בעבור זמן נסיעה בסך -.406, 1ש"ח. .6באשר לתביעה לדמי הודעה מוקדמת חובת מתן הודעה מוקדמת במקרה של פיטורים אינה נובעת מן החוק אלא מעוגנת מזה שנים בהסכמים קיבוציים , והפכה לנוהג שאין מהרהרים אחריו (דב"ע נג/ 40- 3חברת איסטרוניקס בע"מ - הדה גרפונקל, פד"ע כה 456). מעביד המפטר עובד על אתר, חייב לפצותו בתשלום תמורת הודעה מוקדמת באורך הזמן שנקבע להודעה בהסכם קיבוצי או הסכם אישי - להוציא מקרים של עונש משמעתי (דב"ע מא/ 78- 3אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פרייט בע"מ, פד"ע יג 21). בסוגית שלילת הזכות לתמורת הודעה מוקדמת נפסק כי " 'תמורת הודעה מוקדמת' , באין הסדר חוזי, היא חלופה להודעה מוקדמת - מאותו מקור משפטי שההודעה המוקדמת עצמה, בענייננו הנוהג. אותו נוהג עצמו שממנו באה זכות להודעה מוקדמת גם קובע מתי לא תינתן הודעה מוקדמת. על כך למד בית דין זה גם מההסכם הקיבוצי כאסמכתא ל'נוהג תעשייתי' "(דב"ע מב/ 18- 3ג. את ר. אורבך מהנדסים יועצים בע"מ - חיים גלנצר, פד"ע יד 92, 100). בהעדר תקנון משמעת בהסכם הקיבוצי, החל על היחסים בין הצדדים, ינחה בית הדין את עצמו בתקנון העבודה מיום 19/6/92, שהוא ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה (פ"ד אורבך לעיל, 99). לענייננו, טענת הנתבעת , כמשתמע מכתב ההגנה (סעיפים 5- 4) הנתמך במכתב הפיטורין (ת/2), הינה כי שלילת ההודעה המוקדמת הינה צעד משמעתי , תוצאה ישירה של התנהגותו הפרועה של התובע. מכאן שעומדות בפני 2שאלות: א. האם אכן הוכחה התנהגות אלימה ואיבוד שליטה, כנטען על ידי הנתבעת. ב. האם התנהגות כזו אכן מצדיקה שלילת תמורת ההודעה המוקדמת. א. מר נסים אליה, מנהל עבודה בנתבעת (עמוד 4לפרוטוקול מיום 26/01/97) גורס כי :ב"חגי בא אלי בצורה אלימה ואם לא מיכה שעצר בינינו הייתי יכול לקבל מכות. . . אני חששתי לקחת אותו חזרה הביתה כדי שבדרך לא יקפצו עלי." גירסה דומה מצי גם מהנדס הנתבעת , מר מיכאל רוייזן, בעדותו (עמוד 5לפרוטוקול מיום 26/01/97) גם בגרסת התובע, אף כי מכחיש התנהגות אלימה מצדו, נמצא עדות לכך כי סרבו להחזירו ברכב החברה (עמוד 1לפרוטוקול מיום 26/01/97). לא עלה בידי התובע להביא עדים שיזימו את גרסת הנתבעת ויחזקו את גרסתו. מכל העולה לעיל, אני מסיקה כי אכן התובע התפרץ כלפי מנהל העבודה בנתבעת על רקע הודעת הפיטורין שלו. ב. מהפסיקה עולה כי התנהגות עובד בה בוטא לעיני כל יחס של זלזול כלפי מנהלי המפעל הינה בגדר הפרת משמעת חמורה, אף אם נעשתה בבדיחות הדעת ותוך גרימת נזק מזערי.(דב"ע לז/ 33-3, חברת נוימן ברזל לבניה 1974בע"מ - עמר מסארווה, פד"ע ח , 315) מקל וחומר - התפרצות והתנהגות של אלימות מילולית. סעיף 53לתקנון העבודה, הדן בהפרת משמעת חמורה מונה כעונש ראוי, בין היתר גם שלילת ההודעה המוקדמת. עמדה זו אף אומצה בפסיקה (דב"ע לא/ 3- 3רהיטי ירושלים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב 215). משהוכח כי התנהגותו של התובע כלפי נציגי הנתבעת באתר העבודה מגעת כדי הפרת משמעת, רשאית היתה הנתבעת לפטר התובע בלא הודעה מוקדמת. משכך, אין התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת, ותביעתו בעילה זו נדחית. .7לטענת הוויתור בכתב ההגנה (סעיף 10) קובעת הנתבעת כי ב- 31/12/95נשלח לתובע שיק בגין משכורתו לחודש דצמבר, בצירוף פדיון ימי חופשה צבורים אשר הגיעו לו. הנתבעת התנתה את פדיון השיק הנ"ל בכך שפדיון השיק יהווה גמר חשבון עם התובע. השיק נפדה על ידי התובע - ובכך, לטענת הנתבעת, יש לראות ויתור על תביעותיו. הלכה היא כי "זכות המוקנית לעובד כנכס מנכסי משפט המגן - אין העובד יכול לפגוע בה במו ידיו ואין ויתורו עליה תופס."(דב"ע לח/23- 2איבון אהרון נגד בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ, לא פורסם). מכתבה של הנתבעת , הנלווה לתשלום שכר ופדיון ימי חופשה, מציין כי "פדיון השיק ע"י מהווה מבחינתנו סגירת חשבון". התשלומים לעיל היוו שכר עבור עבודת התובע, המגיעים לו כדין ואסורים בהתניה - ובוודאי שאין הם משתיקים את התובע מלתבוע את זכויותיו המוקנות לו מכוח ההסכם הקיבוצי. מכאן שדין טענת הוויתור - להידחות. .8לסיכום, אני מקבלת את התביעה לתשלום עבור זמן נסיעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך -.406, 1ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/12/95ועד למועד התשלום בפועל. .9הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 500ש"ח צמודים כדין מהיום. .10ניתן לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15יום מיום קבלת פסק הדין.אלימותפיטורים