קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברת משלוחים בגין אובדן חבילה: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני תביעה כספית על סך 29,400 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק כרטיסי טוקמן של חברת סלקום בע"מ (להלן: "סלקום"). הנתבעת הינה חברה העוסקת בביצוע משלוחים ברחבי הארץ. התובעת טוענת, כי ביום 29.1.07 היא שלחה לסלקום, באמצעות הנתבעת, חבילה של כרטיסי טוקמן בשווי של 17,820 ₪ והחבילה לא הגיעה ליעדה. התובעת טוענת, כי מנהלה התקשר למשרד הנתבעת בנצרת ונאמר לו שהחבילה נשלחה. בהמשך, מנהלה התקשר למשרד הנתבעת בנתניה בכדי לברר היכן נמצאת החבילה אולם ללא תוצאה, ולפיכך פנה למחלקת שירות לקוחות בנתבעת וביקש, כי תטפל באיתור החבילה ואף פנה לנתבעת בטלפון ובכתב מספר פעמים, אולם הדבר לא הביא לאיתור החבילה וגם לא ניתן לו מענה ענייני. לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה את שווי החבילה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן עליה לפצותה בגין נזקיה. לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. הנתבעת טוענת, כי התובעת מתעלמת מתנאי השליחות ומציגה מסכת עובדות מסולפת והגישה תביעה בשיהוי ניכר, כארבע שנים ממועד ביצוע השליחות נשוא התובענה, והדבר מסב לה נזק ראייתי כבד. קפיאת התובעת על שמריה במשך ארבע שנים מטילה צל על אמינות התובעת ומניעיה. כן טוענת הנתבעת, כי ככל הידוע לה לא נמסרה לה פנייה כתובה בעניין. הנתבעת טוענת, כי ביום 29.1.07 הזמינה ממנה התובעת שירות שליחות לפיו היא התבקשה לאסוף חבילה ממענה של התובעת בנצרת ולמסור אותה לחברת סלקום בנתניה, כאשר השליחות נעשתה על חשבון הנמען שהינו לקוח שלה. לטענתה, בעבור השליחות סלקום אמורה הייתה לשלם לה דמי שליחות בסך של 7.25 ₪ בתוספת מע"מ והם לא שולמו. הנתבעת טוענת, כי מסיבות שאינן ידועות לה החבילה בה עסקינן לא הגיעה ליעדה. עוד טוענת, כי אין לה מידע באשר לתכולת החבילה. לטענת הנתבעת, על השליחות חלים תנאי המשלוח כפי שאושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים ואלו מופיעים על תעודת המשלוח, אשר העתקה נמסר לתובעת כנגד מסירת החבילה לנתבעת, וכן מופיעים באתר האינטרנט של הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי מסעיף 2 לתנאי המשלוח עולה, כי אחריותה בגין נזק למשלוח או אובדנו מוגבלת עד לסכום של פי 100 מדמי המשלוח, ובענייננו עד לסך של 725 ₪ בלבד. כן טוענת, כי בתנאי המשלוח מצוין, כי היא מתחייבת לשאת באחריות מלאה למשלוח, בהתאם לסכום אשר ייקבע על ידי השולח, תמורת תשלום נוסף לפי תעריף אשר יוצג לשולח וכי היא אינה מקבלת למשלוח תכשיטים, אבנים יקרות, דברי אומנות, המחאות, ניירות ערך, מזומנים ודברי ערך דומים. הנתבעת טוענת, כי למרות שאינה מקבלת למשלוח דברי ערך, התובעת בחרה לשלוח דרכה את החבילה, אשר הכילה דבר ערך ואף לא טרחה לבטח את החבילה באופן מלא והתובעת לא ציינה, האם חברת הביטוח אשר מבטחת את עסקה פיצתה אותה בגין אובדן תכולתה של החבילה ומהו שיעור הפיצוי שקיבלה, ככל שקיבלה. התובעת הגישה כתב תשובה, במסגרתו טענה, כי אין ממש בטענה לפיה המשלוח נשלח על חשבון הנמען. כן טוענת, כי אין שיהוי בהגשת תביעתה ולא מתקיימים התנאים לדחיית התביעה מטעם זה. לטענתה, היא לא ישנה על זכויותיה ותחת זאת פנתה בכתב, פעמים רבות, לנתבעת ואף דרשה פיצוי בגין אובדן החבילה. לטענת התובעת, די בכך כדי ללמד שהיה על הנתבעת לשמור על מסמכיה הרלוונטיים, לפחות עד תום תקופת ההתיישנות. לטענתה, ברגע שהמשלוח נמסר לנתבעת לצורך שליחתו הרי שהיא הופכת לאחראית הבלעדית והטבעית עליו עד למסירתו ליעד ולא תעמוד לה הטענה לפיה סיבות אובדן המשלוח אינן ידועות לה. התובעת מכחישה טענת הנתבעת, לפיה תכולת החבילה לא הייתה ידועה לה. לטענת התובעת, הנתבעת מבצעת משלוחים מהתובעת לסלקום ומסלקום לתובעת באופן קבוע ותוך ידיעה ברורה ומלאה באשר לתכולת המשלוחים. כן טוענת, כי לחבילה צורפה תעודת משלוח ובה פירוט של כמות וסוג כרטיסי החיוג המוחזרים והשליח ידע מה יש בחבילה. לטענתה, במעמד מסירת החבילה לשליח לא נמסרו לה תנאי המשלוח והיא לא נדרשה לחתום על מסמך בו פורטו תנאים אלה ולכן אין לתנאים הנטענים תוקף כלפיה. בנוסף, לא הובהר לה שתנאי המשלוח מופיעים באתר הנתבעת. התובעת מוסיפה, כי תוקף אישור בית הדין לתנאים פג ביום 7.8.06. עוד טוענת, כי לא פורטה בפנייה האפשרות לבצע ביטוח מלא לתכולה וכי היא לא קיבלה פיצוי, מגוף כלשהו, בגין התכולה נשוא התובענה. הראיות מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' נג'לא סאיג' (להלן: "סאיג')- מזכירה ראשית אצל התובעת ושל מר חנא ראשד (להלן: "ראשד")- הבעלים של התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר סמי דדון (להלן: "דדון")- מנהל לקוחות אסטרטגיים של הנתבעת. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות אין מחלוקת, כי התובעת שלחה, באמצעות הנתבעת, חבילה לסלקום והחבילה לא הגיעה ליעדה. המחלוקת הינה באשר לאחריות הנתבעת לפצות את התובעת בגין אובדן החבילה. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו. הנתבעת טוענת, כי על משלוח החבילה אמורה הייתה לשלם סלקום ולא התובעת. לטענת התובעת, אין ממש בטענה זו. במהלך עדותה נטען בפני סאיג', כי כאשר הזמינה את השליחות מסלקום אזי איש הקשר בסלקום אמר לה להזמין את הנתבעת בכדי שתביא את החבילה לסלקום. סאיג' שללה טענה זו והעידה, כי לא אמרו לה איזו חברת שליחויות להזמין. סאיג' נשאלה מדוע פנתה לנתבעת וטענה, כי תמיד זה היה ככה. בהמשך נשאלה, האם פנתה לנתבעת משום שסלקום עובדת איתה והשיבה, כי היא עובדת עם הנתבעת אשר מקבלת ממנה חבילות לסלקום. סאיג' העידה, כי היא עובדת עם הנתבעת ואינה יודעת עם מי עובדת סלקום (עמ' 5 ש' 29-34, עמ' 6 ש' 1-5). סאיג' נשאלה, האם היא יודעת כמה צריך לשלם על השליחות והשיבה, כי בעל העסק משלם על השליחות ולא היא (עמ' 6 ש' 6-7). נטען בפניה, כי היא שלחה חבילה ששווה, כנטען 17,000 ₪, והיא אינה יודעת כמה משלמים על השליחות. בתגובה שבה וטענה, כי זה לא התפקיד שלה. סאיג' נשאלה, האם ידוע לה האם התובעת שילמה אי פעם לנתבעת עבור שליחויות והשיבה, כי אם הייתה צריכה לשלם אז השליח היה אומר לה. סאיג' הוסיפה, כי הוא לא ביקש ממנה לשלם. לאור עדותה האמורה נשאלה, האם השליח לא ביקש ממנה לשלם משום שסלקום הייתה אמורה לשלם והשיבה, כי אינה יודעת (עמ' 6 ש' 8-13). סאיג' נשאלה האם חשבה שמדובר בשליחות בחינם והשיבה, כי אינה מתעסקת עם תשלומים לנתבעת וכי בעל העסק מתחשבן עם הנתבעת ואם השליח היה מבקש ממנה כסף, היא הייתה פונה לבעל הבית בנדון ושואלת האם לשלם לשליח (עמ' 6 ש' 14-17). ראשד העיד, כי נכח בעת שמסרו את החבילה לשליח של הנתבעת וכי סאיג' מסרה את החבילה לשליח (עמ' 8 ש' 9-12). ראשד נשאל, האם במשלוח נשוא התובענה הנתבעת קיבלה ממנו כסף והשיב בחיוב. ראשד התבקש להראות קבלה והציג קבלה. נטען בפניו, כי לא מופיע בקבלה סכום וכי זה אומר שהתובעת לא שילמה עבור המשלוח. ראשד שב וטען, כי התובעת שילמה בעבור המשלוח. לאחר שנטען בפניו פעם נוספת, כי בקבלה שהציג לא רשום סכום הוא טען שהתובעת שלחה מאות חבילות ותמיד ביקשו ממנה כסף והיא שילמה ואף פעם לא שמו לב שלא רשום משהו בקבלה (עמ' 7 ש' 32-34, עמ' 8 ש' 1-8). נטען בפניו, כי גם בתעודות המשלוח האחרות לא כתוב סכום משום שכל פעם הוא שולח על חשבון הנמען והוא שלל טענה זו (עמ' 8 ש' 15-17). ראשד נשאל, האם הוא יודע כמה שילם או מה מחיר השליחות והשיב, כי לא במדויק וכי הוא מאמין שבתקופה הרלוונטית גבו 40-50 שקלים. ראשד אישר שאין לו קבלה וטען, כי נהג לשלם לנתבעת באופן קבוע עבור שליחויות. נטען בפניו, כי הוא אינו מופיע אצל הנתבעת כלקוח ששילם והוא נשאל האם יש לו חשבוניות המעידות, כי שילם לנתבעת. ראשד שב וטען, כי שילם. ראשד נשאל האם אין לו הוכחה לכך ובתגובה טען, כי יש לו את הקבלות שהציג וכי לא היה בידו לקבלן אלא מהנתבעת (עמ' 9 ש' 10-19). דדון נשאל, האם יש לו תיעוד לפיו החבילה נשוא התובענה נשלחה על חשבון סלקום והשיב בחיוב. דדון טען, כי התעודה אשר הגישה התובעת היא תעודה אשר מייצגת אצל הנתבעת משלוח על חשבון המקבל. דדון נשאל, האם מנספח א' לתצהיר הוא לומד שסלקום שילמה עבור המשלוח והשיב, כי סלקום לא שילמה וכי היא הייתה אמורה לשלם. דדון הוסיף, כי התעודה הזו בצבע כחול ובזמנו היו לנתבעת שלושה פנקסים ובמקרה שהמשלוח על חשבון המקבל אז השתמשו בפנקס הכחול (עמ' 14 ש' 22-28). לטענתו, אם הלקוח היה משלם לו במקום הוא היה צריך לתת לו חשבונית מס קבלה (עמ' 14 ש' 32). כאמור, דדון העיד כי צבע תעודת המשלוח מלמד, כי עסקינן במשלוח על חשבון הנמען. לאור עדות זו הוא נשאל מה מתוך התעודה, המצולמת בשחור לבן, מלמד אותנו שהיא על חשבון המקבל והשיב, כי המספר המופיע עליה מלמד שהמשלוח על חשבון הנמען. דדון טען, כי המספר 6035 המופיע על התעודה מלמד, כי מדובר במשלוח על חשבון הנמען. בהמשך נשאל לגבי תעודות שמספרן 6036 והשיב, כי אף במקרה האמור מדובר במשלוחים על חשבון הנמען. דדון אישר, כי תעודה אשר הוצגה לו (ת/3) מלמדת על משלוח על חשבון הנמען. נטען בפניו, כי ת/3 הינה תעודת משלוח של שליחת תצהיר עדות ראשית על ידי הנתבעת לתובעת. בתגובה טען, כי זו תעודת משלוח שמולאה על חשבון המקבל בתקופה הרלוונטית לתביעה. לטענתו, מי שמילא את התעודה היה צריך לגבות כסף כאשר הגיע למשרדו של עורך הדין ובוודאי ביקש, אלא אם התקבל אישור להפוך את דמי המשלוח כך שהנתבעת תשלם ולא הנמען. דדון טען, כי אם מתעוררת בעיה ניתן לעשות שינוי באשר לזהות המשלם (עמ' 15 ש' 17-29, עמ' 16 ש' 1-12). הנה כי כן, תחילה טען דדון, כי צבע תעודת המשלוח מלמד על זהות המשלם. לא ברור כיצד היה בידי דדון לדעת את צבע תעודת המשלוח הרלוונטית, כאשר עסקינן בצילום שחור לבן. כאשר הועלתה בפניו סוגיה זו טען, כי טענתו לפיה מדובר במשלוח על חשבון הנמען מבוססת על המספרים המופיעים בתחילת מספר תעודת המשלוח. כאמור, ת/3 הינה תעודת משלוח של משלוח אשר נשלח מבא כוח הנתבעת לבא כוח התובעת. אין מחלוקת, כי בא כוח התובעת לא שילם בעבור המשלוח האמור, על אף שהיה הנמען ועל אף שלפי מספר תעודת המשלוח ועדות דדון, כמפורט לעיל, הרי שמדובר במשלוח אשר הנמען אמור היה לשלם בעבורו. טענת הנתבעת לפיה המשלוח האמור יצא כך שהנמען אמור היה לשלם בעבורו ובהמשך נעשה שינוי אינה מקובלת עליי ולא אמינה בעיניי. הנה כי כן, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענתה, לפיה צבע התעודה או מספרה מלמדים על זהות מי שאמור היה לשלם בעבור המשלוח. דדון טען, כי לא רק צבע הפנקס מלמד על זהות המשלם, כי אם גם העובדה שסאיג' פנתה למצליח, שהיה מנהל מחסנים בסלקום, והוא הפנה אותה לבקש מהנתבעת להגיע בכדי להעביר את הכרטיסים לסלקום. דדון טען, כי הנתבעת צריכה אישור לכל דבר ומן הסתם שאלו בסלקום אם אפשר לאסוף את החבילה או לא. דדון נשאל, האם הוא יודע שבקשר לחבילה הזו שאלו בסלקום והשיב, כי הנוהל, לגבי כל חבילה, הוא שמישהו מתקשר ומבקש להעביר חבילה לסלקום ואז הנתבעת חייבת לקבל אישור מסלקום. דדון נשאל, האם יש לוודא שהם משלמים והשיב בשלילה וטען, כי יש לבדוק האם מותר בכלל לאסוף את החבילה. דדון נשאל, האם נדרש אישור במקרה שרוצים לשלוח חבילה לסלקום והשיב, כי אם השולח משלם אז לא ואם סלקום משלמת אזי נדרש אישור (עמ' 15 ש' 6-12). נטען בפניו, כי מדבריו עולה שהוא יודע שהמשלוח הזה היה אמור להיות על חשבון סלקום לאחר שעיין בנספח א' לתצהיר דדון השיב שידיעתו מבוססת הן על נספח א' האמור והן על תצהירה של סאיג' (עמ' 15 ש' 14-16). כאמור, סאיג' העידה, כי לא הופנתה לנתבעת על ידי סלקום וכי היא פנתה לנתבעת לשם ביצוע השליחות משום שעובדת איתה. אין בעובדה שהתובעת פנתה לסלקום בטרם שליחת הכרטיסים בכדי ללמד שהתובעת הופנתה לנתבעת על ידי סלקום וכי זו אמורה הייתה לשלם בעבור המשלוח. לא מן הנמנע, כי סאיג' פנתה לסלקום בכדי ליידע אותה באשר לכרטיסים הפגומים אשר התובעת שולחת לה. אין בידי דדון להעיד מידיעה אישית באשר לחבילה נשוא התובענה ובאשר לזהות הגורם המשלם לנתבעת בעבור משלוח החבילה. דדון העיד באשר לנוהל הקיים ולא באשר להליכים אשר בוצעו ביחס לחבילה בה עסקינן. יש לציין, כי לא זומן לעדות עד כלשהו מטעם הנתבעת אשר היה בידו להעיד, מידיעה אישית, באשר לזהות המשלם בעבור משלוח החבילה. הנתבעת לא זימנה איש מעובדיה או מעובדי סלקום אשר יכול היה לתמוך בטענתה בעניין זה. עובדה זו פועלת לרעתה. יש לציין, כי על גבי תעודת המשלוח מופיעה המילה גוביינא וכי בעדותו, במהלכה טען דדון כי התעודה בה עסקינן מלמדת, כי מדובר במשלוח אשר הנמען היה אמור לשלם בעבורו, הוא העיד, כי המילה גוביינא אינה מתייחסת לזהות המשלם בעבור המשלוח וכי גוביינא אצל הנתבעת זה משהו אחר (עמ' 14 ש' 23-25). במסגרת תנאי המשלוח המופיעים בתעודה אשר צורפה לתצהיר דדון ישנה התייחסות למקרה בו השולח מבקש, כי כנגד מסירת המשלוח תקבל הנתבעת מהנמען תשלום בהמחאה שתועבר לשולח. מהתנאים עולה, כי עסקינן בהמחאת גוביינא. מכאן, שאין במילה גוביינא המופיעה על גבי תעודת המשלוח בכדי ללמד, כי סלקום הייתה אמורה לשלם על המשלוח. אציין, כי הנתבעת לא הראתה לעיוני כל פניה שנעשתה לסלקום בנסיבות על מנת לגבות את דמי השליחות שלשיטתה סלקום נותרה חייבת לה בגין השליחות האמורה, או כל דין ודברים אחר שניהלה הנתבעת עם סלקום בנוגע לחבילה האמורה לאחר שכאמור אין מחלוקת, כי לא הגיעה ליעדה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהתובעת היא זו ששילמה לנתבעת עבור השליחות המבוקשת. למעלה מהדרוש אציין, כי גם אם הנמען היה אמור לשלם עבור השליחות אין זה משנה מאחר ואין חולק, כי התכולה שהנתבעת התבקשה להעביר הייתה שייכת לתובעת. הנתבעת התרשלה בביצוע מלאכת השליחות בכך שאיבדה את הסחורה מסיבות שאינן ידועות לה וכתוצאה מרשלנותה זו נגרם לתובעת הנזק נשוא התביעה. הנתבעת טוענת, כי אינה חייבת לפצות את התובעת, ולכל היותר עליה לפצותה בסך של 725 ש"ח. לטענתה, על השליחות חלים תנאי המשלוח, כפי שאושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים, ולפיהם אחריותה בגין אובדן המשלוח מוגבלת לסכום של עד פי 100 מדמי המשלוח, ובענייננו סך של 725 ₪. לטענתה, תנאים אלה מופיעים על תעודת המשלוח אשר העתקה נמסר לתובעת כנגד מסירת החבילה לנתבעת וכן מופיעים באתר האינטרנט של הנתבעת. לתצהיר דדון צורפה תעודת משלוח (נספח א') אשר בצידה הקדמי ישנה התייחסות לאישורו של בית הדין האזורי לעבודה ובצידה האחורי מפורטים תנאי המשלוח. אלא, שתעודת המשלוח אשר צורפה לתצהירו של ראשד שונה מהותית מהתעודה אשר צורפה לתצהיר דדון ולא מופיע בה הכיתוב באשר לאישור התנאים על ידי בית הדין וכן לא מפורטים במסגרתה התנאים האמורים. ברי, כי לא די בעובדה שתנאי המשלוח להם טוענת הנתבעת אושרו על ידי בית הדין בכדי שתהיה להם תחולה בענייננו. בכדי שתהיה תחולה כאמור, על הנתבעת להוכיח, כי התובעת הייתה מודעת לכללים האמורים. לא עלה בידי הנתבעת לעשות כן. הנתבעת לא הוכיחה, כי הפנתה תשומת ליבה של התובעת לכללים האמורים. יש לציין, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי החתימה את התובעת על כללי המשלוח. כמו כן, אין מחלוקת, כי אף אם הכללים האמורים מופיעים באתר האינטרנט של הנתבעת הרי שלא די בכך בכדי לקבוע, כי הם חלים על מערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת שכן, לא ברור שהתובעת הייתה מודעת לכללים או לעובדה שהם מפורטים באתר האינטרנט של הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה, כי דאגה שהתובעת תהיה מודעת לכללים האמורים, כך שיהיה בידה לשקול צעדיה כראוי. יש לציין, שהנתבעת לא זימנה לעדות את השליח אשר ביצע את המשלוח נשוא התובענה, לשם הוכחת טענתה לפיה המידע הרלוונטי נמסר לתובעת במועד בו נלקחה ממנה החבילה. הנתבעת טוענת, כי היא אינה מקבלת למשלוח תכשיטים, אבנים יקרות, דברי אומנות, המחאות, ניירות ערך, מזומנים ודברי ערך דומים וכי היא אינה אחראית לתכולת החבילה אשר שלחה התובעת באמצעותה, ואשר מכילה דברי ערך, לטענת התובעת. מנגד טוענת התובעת, כי היא משתמשת לעיתים קרובות בשירותי הנתבעת לשם משלוח חבילות לסלקום ומקבלת באמצעותה חבילות מסלקום והנתבעת הייתה מודעת לתכולת החבילה. בעדותה נטען בפני סאיג', כי היא הצהירה שהחבילה הייתה סגורה הרמטית. סאיג' העידה, כי ארזה את החבילה והכניסה לתוכה את תעודת המשלוח (עמ' 3 ש' 28-31). נטען בפני סאיג', כי כאשר היא מסרה את החבילה, השליח לא ראה מה יש בתוכה והיא השיבה, כי אינה יודעת. סאיג' אישרה, כי מסרה לשליח חבילה סגורה. נטען בפניה, כי בנסיבות אלו לא היה בידי השליח לראות מה יש בתוך החבילה והיא שבה וטענה, כי אינה יודעת. סאיג' העידה, כי לא אמרה לשליח מה יש בחבילה (עמ' 4 ש' 23-32). ראשד נשאל מה הוא מוכר בחנות והשיב, כי הוא מוכר כרטיסי טוקמן וסיגריות. לאחר שנשאל מה עוד מוכר השיב, כי הוא מוכר משקאות חריפים וקלים. ראשד העיד, כי אין מדובר בקיוסק וכי הם סיטונאים וכי הם מוכרים דברי מזון (עמ' 7 ש' 17-24). לטענתו, כאשר השליחים עלו למשרד הם היו רואים את הכסף ואת הכרטיסים מפוזרים, ולכן הם היו יודעים מה יש בחבילה. ראשד הוסיף, כי התובעת עובדת מול סלקום בכרטיסי טוקמן וכי אין לו ספק שאם שולחים לסלקום חבילה אז זו חבילה של כרטיסים. נטען בפניו, כי היה בידו לשים בחבילה גם כרטיסי מזון, סיגריות ומשקאות, והשליח לא יכול היה לדעת מה יש בפנים (עמ' 10 ש' 1-4). הנתבעת לא העידה את השליח אשר ביצע את השליחות ולא הוכיחה, כי לא ידע מה מכילה החבילה בה עסקינן. לא ברור על מה מבוססת טענתה באשר להעדר ידיעה בנוגע לתכולת החבילה. בנסיבות אלו, לא עלה בידה לסתור את עדות ראשד לפיה השליחים היו מודעים לתכולת החבילה. אמנם התובעת אינה עוסקת בכרטיסי טוקמן בלבד אולם מקובלת עליי טענת ראשד לפיה לאור זהות מקבל המשלוח סביר, כי היה בידי הנתבעת לדעת את תכולת החבילה. יתרה מזאת, בתנאי המשלוח אשר אושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים נקבע, כי הנתבעת אינה מקבלת למשלוח תכשיטים, מתכות עדינות, אבנים יקרות, דברי אמנות, המחאות, ניירות ערך, מזומנים ודברי ערך דומים, אלא אם כן בוטח המשלוח על ידי השולח ביטוח הכולל סעיף אי שיבוב נגד הנתבעת או שנשלח על אחריותו. עוד נקבע, כי אם למרות האמור קבלה הנתבעת למשלוח את הדברים המפורטים הרי שהיא לא תהיה אחראית לנזק או אובדן. ראשית אציין, כי לא התרשמתי שתכולת החבילה אשר שלחה התובעת נכנסת בגדר הפריטים אליהם מתייחס הסעיף האמור. יתרה מזאת, אף אם תתקבל הטענה, כי עסקינן בדבר ערך הרי שהנתבעת לא הוכיחה, כי הבהירה לתובעת מה הם תנאי המשלוח. מצאתי, כי התובעת לא אמורה הייתה לחשוד שהנתבעת אינה אחראית במקרה של נזק או אובדן של חבילות מהסוג אשר שלחה באמצעותה. לכך מתווספת העובדה, שהנתבעת לא טרחה לברר את תכולת החבילה. בנסיבות אלו, אינני מקבלת טענת הנתבעת לפיה התובעת אשר שלחה באמצעותה את כרטיסי חיוג, על אף תנאי המשלוח של הנתבעת ומבלי שביטחה את תכולת החבילה, לקחה על עצמה את הסיכון. לאור העובדה שתנאי המשלוח לא הובהרו לתובעת, הרי שהיא לא הייתה מודעת לסיכון ולא היה בידה לקחת אותו על עצמה. הנתבעת טוענת, כי בהתאם לתנאי המשלוח אחריותה מוגבלת לסכום של עד פי 100 מדמי המשלוח וכי ניתן לעשות ביטוח בעבור תוספת כסף, כך שהיא תשא באחריות מלאה למשלוח. התובעת טוענת, כי לא הייתה מודעת להגבלת אחריות הנתבעת או לאפשרות לבטח את המשלוח. דדון טען, כי מי שביטח קיבל פיצוי בהתאם. לטענתו, הולכים ללקוח ומחתימים אותו על הסכם עבודה מסודר. דדון טען, כי מי שאינו לקוח של הנתבעת, כמו התובעת, שולח על חשבון המקבל בדרך כלל ויש לו את התנאים וכולם יודעים, במיוחד אם הוא עובד כל כך הרבה שנים (עמ' 16 ש' 22-27). ראשד נשאל, האם שלח את החבילה ולא טרח לברר אם היא מבוטחת ובתגובה טען שהתובעת עבדה מול הנתבעת כמעט כל יום ושלחה באמצעותה חבילות גדולות, קטנות, יקרות, מכתבים ואף פעם לא אמרו לו שאם הוא מחזיר כרטיסים, במסגרת עבודתו עם סלקום, אזי הוא לא מבוטח וצריך לעשות ביטוח (עמ' 10 ש' 6-9). ראשד נשאל, האם יכול להיות שלא אמרו לו את זה משום שהשליחויות האלה נעשו על סמך ההסכמה בין הנתבעת לסלקום והשיב, כי שלח משלוחים להרבה חברות ומשרדים ולא אמרו לו דבר. ראשד נשאל, האם בירר והשיב בשלילה. לטענתו, הוא ידע שכל מה שהוא שולח מבוטח. ראשד נשאל על סמך מה מתבססת ידיעה זו והשיב, כי אחרי שהחבילה לא הגיעה הוא שלח מכתבים ולא התייחסו אליו ואז דיבר עם קב"ט שאמר לו, כי אם לא יקבל תשובה עד לתאריך מסוים הוא יקבל את הכסף (עמ' 10 ש' 10-22). כאמור לעיל, לא שוכנעתי, כי הנתבעת דאגה ליידע את התובעת באשר לתנאים המגבילים. כן לא שוכנעתי, כי נאמר לתובעת דבר באשר לאפשרות לבטח את החבילה, כך שהנתבעת תשא במלוא האחריות במקרה של אובדן או נזק. העובדה שראשד לא בירר האם החבילה מבוטחת אינה פועלת לרעת התובעת. סביר בעיניי, כי אדם אשר עושה שימוש בשירות אשר סיפקה הנתבעת לתובעת יהיה סבור, כי החבילה מבוטחת וכי הנתבעת תשא באחריות במקרה של נזק או אובדן, כל עוד לא הובא בפניו מידע אחר בנדון. כאמור, לא שוכנעתי, כי בענייננו נמסר לתובעת מידע כאמור. התובעת לא הייתה מודעת לתנאי באשר להגבלת אחריות הנתבעת ולכן לא היה עליה לבדוק האם יש לערוך ביטוח לחבילה. כמפורט לעיל, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענתה לפיה עסקינן במשלוח אשר היה על סלקום לשאת בעלותו. לפיכך, הרי שאין ממש בטענה לפיה הפרטים הרלוונטיים לא נמסרו לתובעת בשל העובדה שסלקום, ולא התובעת, הייתה הלקוח אשר שילם לנתבעת ואשר מולו הוסדרו הפרטים הרלוונטיים. סאיג' נשאלה, מדוע התובעת השיבה את הכרטיסים לסלקום והשיבה, כי היא מקבלת תעודת זיכוי על הכרטיסים התקולים. לטענתה, במקרה הרלוונטי לא קיבלו זיכוי משום שהכרטיסים לא הגיעו ליעד (עמ' 4 ש' 13-16). סאיג' נשאלה, האם הודיעה לסלקום על ביטול הכרטיסים אשר אבדו והשיבה בשלילה. סאיג' הוסיפה שהיא התקשרה לסלקום כדי לוודא אם קיבלו את החבילה ואמרו לה שלא קיבלו אותה. סאיג' נשאלה שוב האם ביטלה את הכרטיסים והשיבה בשלילה. סאיג' טענה שלא ניתן לבטלם משום שצריך לקבל אותם קודם. סאיג' נשאלה, האם אינה יכולה לתת את מספרי הכרטיסים ואז סלקום תבטל אותם והשיבה בשלילה. לטענתה, מדובר בכמות גדולה של כרטיסים ואי אפשר למסור דרך הטלפון את כל המספרים. סאיג' נשאלה, האם היה בידה לרשום את כל מספרי הכרטיסים בכדי שסלקום תבטל אותם והשיבה, כי אינה יודעת וכי ככה הם עובדים (עמ' 4 ש' 33-34, עמ' 5 ש' 1-7). סאיג' נשאלה, האם היא יכולה לבטל כרטיס טוקמן אשר נמצאה ברשותה והשיבה, כי היא מודיעה שיש בעיה עם הכרטיסים ואינה יודעת האם סלקום יכולה לבטל את הכרטיס (עמ' 5 ש' 8-10). סאיג' נשאלה, האם מישהו שמוצא את הכרטיסים יכול לעשות בהם שימוש והשיבה, כי צריך לבדוק את זה וכי אינה יודעת האם אפשר לעשות בהם שימוש (עמ' 5 ש' 11-12). בהמשך נשאלה, האם סלקום אינה מזכה את התובעת על הכרטיסים הבעייתיים והשיבה, כי זו פרוצדורה שלהם. היא נשאלה מדוע התובעת לא ביקשה מסלקום לזכותה, לאור העובדה שסלקום היא זו אשר הזמינה את השליח והוא לא הגיע ליעד עם החבילה. בתגובה טענה, כי התובעת ביקשה את הזיכוי (עמ' 5 ש' 24-28). סאיג' אישרה שהחזירה את הכרטיסים לסלקום משום שלא היו טובים (עמ' 6 ש' 18-19). נטען בפניה שהתובעת לא פנתה לסלקום אחרי שידעה שהחבילה אבדה בכדי שסלקום תבטל את הכרטיסים. בתגובה טענה שהכרטיסים לא התקבלו אצל סלקום וכי אינה יודעת איך הם עובדים בסלקום (עמ' 6 ש' 22-24). ראשד נשאל האם יש לו פירוט של כרטיסי הטוקמן שהיו בחבילה והשיב, כי זה לפי התעודה. נטען בפניו שבתעודה אין פירוט של הכרטיסים. ראשד שלל טענה זו והראה, כי צוין בתעודה שנשלחו 288 כרטיסי טוקמן. ראשד טען, כי זה הפירוט וכי אין פירוט מספרי (עמ' 8 ש' 25-32). ראשד נשאל האם לא תיעד אילו כרטיסים הוא שלח לסלקום והשיב, כי תיעד את המספר הכולל ולא את המספר של כל כרטיס (עמ' 8 ש' 33-34). ראשד שלל טענה לפיה לא ניתן לעשות בכרטיסים האמורים שימוש. לטענתו, סלקום לא יכולה לבטל את הכרטיסים (עמ' 9 ש' 1-4). ראשד נשאל האם פנה לסלקום, אחרי שהכרטיסים אבדו, וביקש זיכוי והשיב בשלילה. ראשד הוסיף, כי סלקום לא תזכה אותו. ראשד העיד, כי סלקום מבטלת כרטיסים בתנאי שהם נמצאים פיזית במשרד ובמקרה אחר לא ניתן לבטלם (עמ' 9 ש' 7-9). ראשד אישר שלא הגיש תלונה במשטרה (עמ' 10 ש' 33-34). ראשד נשאל האם לא פנה לסלקום בכדי להגיד להם שנגנבה חבילה והשיב, כי בסלקום ידעו שהם לא קיבלו את החבילה והתחילו לחפש את החבילה בין האגפים (עמ' 11 ש' 1-3). עדותם של סאיג' וראשד באשר לתכולת החבילה אמינה בעיניי. אין בעובדה שצוין המספר הכולל של הכרטיסים אשר נשלחו לסלקום, מבלי שפורטו מספרי הכרטיסים, בכדי לסתור טענות התובעת באשר לתכולת החבילה ושוויה. עוד אמינה בעיניי טענת התובעת לפיה סלקום אינה מבטלת כרטיסים אלא אם הם נמצאים פיזית במשרדיה, שאם לא כן הרי שלא היה צורך לשלוח את הכרטיסים לסלקום מלכתחילה ודי היה בהעברת רשימה ובה פירוט הכרטיסים. כמו כן, מעדות ראשד, אשר לא נסתרה, עולה, כי ניתן היה לעשות שימוש בכרטיסים, או בחלקם, אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה לפיה סלקום אינה מזכה אלא בגין כרטיסים המוחזרים אליה. לפיכך, העובדה שהתובעת לא דרשה שסלקום תזכה אותה בגין הכרטיסים האבודים אינה פועלת לרעתה. סאיג' נשאלה, האם הייתה בחבילה חשבונית והשיבה, כי הייתה תעודת משלוח וכי היא הכינה אותה. סאיג' נשאלה על סמך מה היא קבעה את מחיר הכרטיסים והשיבה, כי עשתה כן לפי החשבונית מחברת סלקום (עמ' 3 ש' 32-33, עמ' 4 ש' 1-4). עדותה של סאיג' אמינה ומהימנה בעיניי ומצאתי, כי יש בה בכדי ללמד על תכולת החבילה ושוויה. הנתבעת טוענת, כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר וכי בשל כך נפגעה יכולתה להתגונן מפני התובענה אשר הוגשה נגדה. איני מקבלת טענה זו. התובעת טוענת, כי לאחר שגילתה שהחבילה לא הגיעה ליעדה היא פנתה לנתבעת, במספר הזדמנויות, בכדי שזו תפעל לשם איתור החבילה. במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת, כי ככל הידוע לה לא נמסרה לה פנייה כתובה בעניין. כאמור, התובעת טוענת, כי פנתה לנתבעת בכתב ובעל פה בנוגע לחבילה האבודה. ראשד נשאל האם סאיג' שלחה את המכתבים לנתבעת והשיב, כי אמר לה מה לרשום והיא שלחה אותם. ראשד נשאל היכן האישור על משלוח המכתבים והשיב, כי במשרדו וכי אינם נמצאים עמו. לטענתו שלח את המכתבים הן בפקס והן בדואר (עמ' 10 ש' 23-30). ראשד נשאל, האם דיבר עם הנתבעת ואמרו לו שמתנהלת חקירה והשיב שנדיה דיברה איתם כמה פעמים וכי הוא דיבר עם הקב"ט (עמ' 10 ש' 31-32). לכתב ההגנה של הנתבעת צורף תצהיר של מר גולדן ניר אשר לא העיד במסגרת התובענה. בדיון ההוכחות נשאל דדון מי היה אמור לדעת את הפרטים של האירוע, לפי הגדרת התפקיד שלו ושל גולדן, והשיב, כי הוא אמור היה לדעת יותר. דדון נשאל, האם לפני חצי שנה הוא עבד אצל הנתבעת והשיב, כי עודנו עובד שם. לפיכך נשאל מדוע לא ביקשו ממנו לתת תצהיר כבר אז, ותחת זאת לקחו תצהיר מגולדן, והשיב, כי אינו יודע (עמ' 12 ש' 6-14). דדון נשאל מה קורה כאשר לקוח מודיע לנתבעת, כי חבילה הלכה לאיבוד והשיב, כי השאלה היא האם הדיווח היה טלפונית או בכתב. דדון טען, כי בדרך כלל כאשר מקבלים מכתבים פותחים תיק תביעה ורואים מה קרה והאם מגיע ללקוח כסף, האם עמד בתנאים וכו'. לטענתו, העניין מטופל על ידי מחלקת שירות לקוחות ולא על ידו. דדון נשאל האם מי שהיה מטפל זה גולדן והשיב, כי אינו יודע (עמ' 12 ש' 23-31). עוד נשאל האם לאחר קבלת תלונה העבירו אותה לגולדן והשיב, כי הצד המתפעל אצל הנתבעת בודק את האירוע ומתחקר את הנהג, רואה תעודת משלוח, מנסה למצוא את החבילה, והוא מוציא תחקיר. דדון העיד, כי כעקרון בזמנו טיפל בזה מנהל שירות לקוחות והייתה גם מחלקת תביעות (עמ' 12 ש' 31-34, עמ' 13 ש' 1). דדון אישר, כי מי שמקבל את התלונה זה שירות לקוחות וכי שירות הלקוחות מוציא הנחיה לשטח ומתחילים לבדוק (עמ' 13 ש' 3-11). דדון העיד, כי משירות לקוחות יוצאת הנחיה בכתב למנהל סניף נצרת ולמרכז לוגיסטי ומי שפתח את הקריאה בשירות לקוחות עוקב אחרי התשובות. לטענתו, האדם בשירות לקוחות אמור לרכז את התשובות ולתת תשובה ללקוח. דדון נשאל האם הבדיקות מתויקות והשיב, כי הוא מאמין שכן (עמ' 13 ש' 12-27). דדון נשאל על המקרה נשוא התובענה והשיב, כי לא קיבל תלונה. הוא נשאל האם זאת משום שלא עבד בשירות לקוחות והשיב, כי הוא לא יודע שהתקבלה תלונה שכן לא פנו אליו לבדיקה (עמ' 13 ש' 28-31). דדון נשאל מתי נכנס קצין בטחון לתמונה במקרה של אבידה והשיב, כי ברגע שהשטח מודיע שלא מצא את החבילה. דדון נשאל האם מתקבלת תלונה, עוברת לשירות לקוחות, שירות לקוחות שולח זאת לשטח ולמרכז המיון, מתקבלת תשובה, במקרה שאין תשובה, אז מעבירים את העניין לטיפול קצין בטחון והשיב, כי יכול להיות וכי זה תלוי בחבילה ותלוי בזמן. דדון העיד, כי זה לא קשור לשאלה האם החבילה יקרה אלא האם העניין מצריך קב"ט או לא. דדון טען, כי ברגע שיש חשש לגניבה, אז בדרך כלל מתערב קב"ט. דדון נשאל מתי יש חשש לגניבה והאם במקרה של חבילה שאבדה ולא נמצאה מתעורר מבחינתו חשש לגניבה והשיב כי לאו דווקא. דדון נשאל מתי קם חשש לגניבה ובמקום להשיב טען, כי יכול להיות שהלקוח לא קיבל, יכול להיות שאבדה כי לא היה רשום עליה דבר וייתכן שהיא נשלחה לסלקום ואין לנתבעת את המסמכים. דדון נשאל בשנית מתי קיים חשש לגניבה והשיב, כי ברגע שחבילה נאספת מהלקוח וההמשך שלה לא ידוע. דדון נשאל מה היה ההמשך של החבילה בענייננו והשיב, כי אין לו מושג (עמ' 14 ש' 3-21). עדות ראשד באשר לשליחת המכתבים לנתבעת ופניותיו בעל פה באשר לחבילה נשוא התובענה הותירה עליי רושם אמין. יתרה מזאת, העתקי המכתבים ששלח צורפו כנספחים לתצהירו. התרשמתי, כי אין בידי דדון להעיד מידיעה אישית באשר לעניינים הרלוונטיים ואין בידו לסתור עדות ראשד באשר לפניותיו. דדון לא אמור היה לקבל את הפניות ואין בעדותו לפיה לא התקבלו פניות כדי ללמד, כי אכן התובעת לא פנתה לנתבעת. מעדות דדון עולה, כי שירות לקוחות מקבל את התלונה, מעביר הנחיות לשטח לבדיקה, עוקב אחר העניין ומעביר תשובה ללקוח. לא ברור כיצד דדון מעורב בעניין זה ולמה היה עליו לדעת ככל שהוגשה תלונה בכתב. יש להוסיף עוד, כי הנתבעת טענה שככל הידוע לה היא לא קיבלה פניה בכתב. לא היה בידה לשלול קבלת פניה כאמור. זאת ועוד, אף אם פניות התובעת היו בעל פה בלבד הרי שדי בכך כדי ללמד שהנתבעת הייתה מודעת שהחבילה לא הגיעה ליעדה ולתלונת התובעת בעניין ועל כן היה עליה לשמור את המסמכים הרלוונטיים עד תום תקופת ההתיישנות. טענת התובעת באשר לפניותיה לנתבעת אמינה ומהימנה בעיניי. לא סביר בעיניי, כי התובעת שלחה באמצעות הנתבעת חבילה שלא הגיעה ליעדה והיא לא טרחה לפנות לנתבעת בדרישה, כי תפעל לאיתור החבילה או כי תפצה אותה. כאמור לעיל, דדון העיד, כי כאשר יש חשש לגניבה אזי בדרך כלל מתערב קב"ט. דדון נשאל, האם במקרה שחבילה אבדה מתעורר חשד לגניבה והשיב, כי לאו דווקא ובהמשך העיד, כי כאשר לא ידוע מה עלה בגורל חבילה אשר נאספה מלקוח הרי שקיים חשש לגניבה. בעניין זה קיימת סתירה בעדות דדון. עדותו לפיה מקום בו לא ברור מה עלה בגורל חבילה מתעורר חשד לגניבה אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה מקום בו חבילה אבדה ולא ידוע מה עלה בגורלה, לאו דווקא מתעורר חשד לגניבה. אין מחלוקת, כי בענייננו החבילה אשר נאספה מהתובעת לא הגיעה ליעדה מסיבות שאינן ידועות לנתבעת לשיטתה (סעיפים 9-12 לכתב ההגנה המהווים הודאת בל דין). בנסיבות אלו, ולאור עדות דדון סביר, כי הייתה מעורבות של קב"ט הנתבעת. העובדה שהקב"ט לא זומן לעדות פועלת לרעת הנתבעת. הנתבעת טענה, כי בשל שיהוי בהגשת התובענה נפגעה יכולתה להתגונן ובין היתר טענה, כי עדים רלוונטיים אינם עובדים אצלה יותר. אין בעובדה שעדים אלו אינם עובדים עוד אצל הנתבעת בכדי להסביר מדוע לא זימנה אותם לעדות. העובדה שהנתבעת לא זימנה עדים רלוונטיים לעדות פועלת לרעתה. הנה כי כן, שוכנעתי, כי התובעת פנתה לנתבעת בנוגע לחבילה נשוא התובענה. פניותיה הכתובות צורפו כאמור לתצהיר ראשד. ראשד אישר, כי בשלב מסוים הוא הפסיק לפנות או לשלוח מכתבים וחיכה ארבע שנים (עמ' 11 ש' 4-5). ראשד נשאל מדוע המתין ארבע שנים והשיב, כי יש לו עבודה מאוד לחוצה ואין לו זמן לנשום. ראשד טען, כי התייאש והחליט לחכות אולם כשעבר על הניירת שלו ונזכר בזה שוב הוא החליט לתבוע (עמ' 11 ש' 6-8). לא מקובלת עליי טענת הנתבעת באשר לשיהוי בהגשת התובענה. ראשית, כאמור לעיל, שוכנעתי, כי התובעת פנתה, במספר הזדמנויות, לנתבעת בנוגע לחבילה נשוא התובענה. לפיכך, הרי שהנתבעת הייתה מודעת לסוגיה והיה בידה לשמור ראיות רלוונטיות. כמו כן, אף אם עדים רלוונטיים אינם עובדים עוד אצל הנתבעת הרי שאין בכך בכדי למנוע ממנה לזמנם לעדות ואין בכך בכדי לפגוע ביכולתה להתגונן מפני התביעה אשר הוגשה נגדה. הנתבעת אף לא הראתה, כי נקטה במאמצים כלשהם על מנת לאתר אותם עדים ולזמנם לעדות אולם מאמציה לא עלו בהצלחה לאור חלוף הזמן. מצאתי, כי לא מדובר במקרה בו יש לקבל טענת שיהוי אשר מקצרת את תקופת ההתיישנות. ברי, כי לאור ההשלכות של קבלת טענה בשאר לשיהוי בהגשת תביעה הרי שיש לקבל טענה בעניין זה במקרים מיוחדים בלבד ובנסיבות המצדיקות זאת. לאור המפורט לעיל, מצאתי, כי עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבעת איבדה חבילה אשר שלחה באמצעותה ובה כרטיסי חיוג בשווי של 17,280 ₪. יש לציין, כי במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת, כי מסיבות שאינן ידועות לה החבילה לא הגיעה ליעדה. אין בטענה זו בכדי לסייע לנתבעת אשר הייתה אחראית לחבילה והיה עלייה לוודא, כי תגיע לייעדה. הנתבעת לא הוכיחה, כי הבהירה לתובעת את תנאי המשלוח אשר אושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים ובין היתר, כי היא אינה אחראית מעבר לסכום של פי מאה מעלות המשלוח, כי קיימת אפשרות לבטח את החבילה או את התנאים באשר למשלוח של דברי ערך. הנתבעת טענה, שהתובעת לא ציינה האם חברת הביטוח אשר מבטחת את עסקה פיצתה אותה בגין אובדן תכולתה של החבילה ומהו שיעור הפיצוי שקיבלה, ככל שקיבלה. מנגד טענה התובעת, כי לא קיבלה פיצוי, מגוף כלשהו, בנוגע לתכולה נשוא התובענה. בעניין זה העיד ראשד וטען, כי יש לו ביטוח על סחורה אשר נמצאת בחנות וכי הביטוח אינו מכסה משלוחים (עמ' 11 ש' 11-14). עדותו לא נסתרה. התובעת ביקשה כאמור לבצע משלוח של תכולה באמצעות הנתבעת. התובעת מסרה לנתבעת את הסחורה האמורה לחזקתה על מנת שתובילה לחברת סלקום באמצעות עובדים של הנתבעת. הנתבעת התרשלה בשמירה על הסחורה ובהבאתה לנקודת היעד ואין מחלוקת, כי התכולה אבדה כאשר היא הייתה בחזקה של הנתבעת. כתוצאה מכך, נגרם לתובעת נזק בגין עלות התכולה. בנסיבות האמורות, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 17,280 ₪ בגין שווי תכולת החבילה נשוא התובענה. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.1.2007 מועד המשלוח ועד מועד פסק הדין. לא מצאתי בנסיבות לקבל טענות התובעת בקשר לעוגמת נפש שנגרמה לה לכאורה לאור הזמן הרב שהמתינה עד הגשת התביעה שלפני ועל כן איני מוצאת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין ראש נזק זה. בנוסף, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 6,000 ₪. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פיצוייםאובדן משלוחמשלוח