קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פיצויים גבוהים מדי שנפסקו בביהמ''ש לתביעות קטנות: 1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' השופטת כוכבה לוי) מיום 31/12/2009, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 14,284 ₪.             דנתי בבר"ע כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.  העובדות  2.        המשיב, יו"ר ארגון עדאללה ומרצה באוניברסיטת חיפה, הגיש תביעה כנגד המבקשת, שהינה חברת תעופה, בגין ביטול טיסה שהזמין.            המשיב הזמין כרטיס טיסה בטיסה סדירה לגרמניה באחת מטיסות המשיבה. אין חולק, כי בשל תקלה טכנית במטוס - סדק בחלון תא הטייס - לא המריאה הטיסה ליעדה. בהעדר טיסה חלופית במועד קרוב, אלא כעבור 25 שעות ממועד הטיסה המקורית, לא הגיע המשיב לוועידה בעיר קלן בגרמניה, אליה הוזמן להרצות. 3.        המשיב תבע מהמבקשת פיצויים על פי ראשי הנזק הבאים:            א.        מחיר כרטיס טיסה - 3,284 ₪.            ב.        אובדן ימי עבודה - 1,000 ₪.            ג.         נסיעת לנמל תעופה וטלפונים - 400 ₪.            ד.        הכנה לקראת מטרת הנסיעה - 3,000 ₪.            ה.        נזק לא ממוני, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין - 10,000 ₪. המשיב טען בתביעתו, כי המבקשת לא נקטה באמצעים סבירים לשם הטסתו בטיסה חלופית, זאת על מנת לאפשר הגעתו ליעדו סמוך למועד המקורי של הטיסה.  4.        המבקשת טענה להגנתה, כי מדובר בתקלה טכנית נדירה שמקורה ב"כוח עליון". עוד טענה, כי עשתה את כל המאמצים הנדרשים על מנת להטיס את המשיב ליעדו בטיסה חלופית בהקדם האפשרי.             אשר לנזק הנטען, טענה המבקשת, כי המשיב לא הציג ראיות לגבי ראשי הנזק השונים אותם תבע, וכי תביעתו לפצותו על הנזק הלא ממוני, אינה מוכרת באמנת ורשה.  פסק הדין של בימ"ש קמא  5.        בית משפט קמא קיבל את תביעתו של המשיב וחייב את המבקשת לשלם למשיב סכום כולל של 14,284 ₪ על פי הפירוט הנ"ל:            א.        מחיר כרטיס טיסה - 3,284 ₪.            ב.        אובדן שכר בגין הרצאה, בהעדר ראיה לשכרו הצפוי, ועל דרך האומדן - 2,000 ₪.            ג.         טרחת המשיב בהכנות לקראת הנסיעה והוועידה - 3,000 ₪.            ד.        נזק לא ממוני, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין - 5,000 ₪.            ה.        הוצאות המשיב בגין הגשת התביעה והדיון שנערך - 1,000 ₪.  טענות הצדדים בבר"ע 6.         המבקשת טוענת, כי טעה בית משפט קמא בקובעו, כי היא חייבת לפצות את המשיב, וזאת לאור הפטור מאחריות הקבוע בסעיף 20 לאמנת ורשה. הסעיף קובע, כי מוביל פטור מאחריות אם הוכח כי נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, ולחילופין - במקרה שלא היה באפשרותו למנוע את הנזק.             אשר לנזק, טענה המבקשת, כי בית משפט קמא הפריז במידה בלתי סבירה בסכום הפיצויים אותו פסק. בעניין זה הפנתה המבקשת לת"ק 15970-02-10 וייס ואח' נ' נתיבי אויר אוסטריים, שניתן ביום 1/8/10, אשר עסק בביטול אותה טיסה ובו נפסקו פיצויים בסך כולל של 5,000 ₪ ל-12 תובעים, סכום הנמוך משמעותית מפסיקת בימ"ש קמא בענייננו.              עוד טענה המבקשת, כי הסכום שנקבע כפיצוי על אובדן ימי עבודה בסך 2,000 ₪, כלל לא נתבקש בכתב התביעה, אלא סך של 1,000 ₪ בלבד.  7.         המשיב מצידו טען, כי המבקשת לא עשתה את המאמץ הדרוש להעמדת טיסה חלופית, אשר תאפשר לו להגיע בזמן לכנס. על כן, הפטור בסעיף 20 לאמנה, לא חל במקרה דנן.              אשר לנזק, טען המשיב כי הפיצוי על אובדן ימי עבודה שנפסק לו, אינו תואם את אשר תבע בכתב התביעה, הינו בגדר טעות סופר. עוד טען המשיב, כי הסכום שנפסק בגין נזק לא ממוני, אינו מוגזם ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט.  דיון ומסקנות  8.         כלל ידוע בפסיקה הוא, כי "רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמוד 853).              לאחר שקראתי את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, שוכנעתי, כי במקרה זה אכן סכומי הפיצוי חורגים במידה בלתי ראויה מן המקובל בפסיקה, וניתן לראות בכך טעות גלויה על פני הפסקה.  9.         הצדדים הבהירו במהלך הדיון, כי אין מחלוקת שהכשל הטכני במטוס נגרם מסיבות שאינן קשורות במבקשת. אין גם מחלוקת, כי המשיב לא הגיע ליעדו כלל, וזאת עקב ביטול הטיסה והיעדר טיסה חלופית אחרת, וזאת על אף ניסיונותיה של המבקשת למצוא כזו.              על פי חוק התובלה האווירית התש"מ-1980, שהחיל בישראל את אמנת ורשה משנת 1929 (להלן: "האמנה"), ואת הפרוטוקול המתקן שלה משנת 1955, המוביל נושא באחריות לנזק עקב איחור בטיסה. וכך קובע סעיף 19 לאמנה: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או מטען".              באמנה נקבע הפטור מאחריות בנסיבות מסוימות. בין היתר קובע סעיף 20(1) לאמנה: "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו, נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".              בפסיקה נקבע, כי הפטור מאחריות, אין משמעותו כי לא ניתן לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש (ע"א (חיפה) 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר מרגלית ואח',).              איני רואה מקום להרחיב בשאלת האחריות, שכן המבקשת לא חלקה במהלך הדיון בפני על כך שעליה לפצות את המשיב בשל ביטול הטיסה, אלא המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לסכום הפיצוי.  10.       איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, כי על המבקשת לפצות את המשיב בגין מחיר כרטיס הטיסה סך 3,284 ₪. כך גם לגבי ראש הנזק של פיצוי על טרחת המשיב בהכנות לקראת הטיסה בסך 3,000 ₪ והוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪.  11.       לא כך באשר לקביעתו של בימ"ש קמא לחייב את המבקשת בפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך של 5,000 ₪. סכום זה מופרז על פניו. הלכה היא כי במקרה של נזק לא ממוני, רשאי בית המשפט לחייב את המוביל בפיצוי הניזוק לפי שיקול דעתו (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (פורסם במאגרים)). הסכום שנפסק במקרה זה הינו מוגזם, וחורג במידה בלתי סבירה מן המקובל בפסיקה. בנסיבות העניין, אני סבורה שיש להפחית את סכום הפיצוי בראש נזק זה לסך של 2,500 ₪, שהוא הסכום הראוי בנסיבות העניין ולאור רמת הפיצוי שבפסיקה.  12.       המשיב תבע בבית משפט קמא פיצוי בגין אבדן ימי עבודה בסך של 1,000 ₪ בלבד. הלכה היא, כי בית משפט אינו רשאי לפסוק מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה ולפיכך, יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 1,000 ₪ בלבד. אם המדובר בהשמטת קולמוס כנטען, היה צריך לעתור לתיקון התביעה.  13.       אשר על כן, אני מקבלת את הערעור בחלקו, באופן שמהסכום שנפסק ע"י בימ"ש קמא יופחת סך של 3,500 ₪ ויועמד על סך של 11,784 ₪ בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין של בית משפט קמא. 14.       נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בערכאה זו. הפיקדון יוחזר למפקידו.תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםביטול טיסה