קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על נפילה ברחוב בבאר שבע: .1התובעת ילידת 1938, עקרת בית לפי עיסוקה כהגדרתה בסעיף 1לכתב התביעה, נפגעה ביום 25.3.96בשעה 00: 15או בסמוך לכך כאשר הלכה ברח' המשחררים בבאר-שבע לכיון רח' ביאליק . על פי כתב התביעה "מזג האויר היה גשום, תוך כדי הליכה נתקלה רגלה השמאלית במדרכה במקום בו נמצא "בלאטות" עקורות ומונחות בשיפוע ובשקיעה ונפלה מלוא קומתה ארצה" (להלן: "התאונה"), סעיף 3ב' לכתב התביעה. הנתבעת בכתב התביעה הכחישה כל חבות ו/או אחריות וטענה כי התאונה היא מעשה ידי שמים ו/או בלתי ניתנת לצפיה ו/או למניעה מראש ולא היה זה סביר לצפותה ו/או למנעה מראש. עוד נטען כי כתב התביעה אינו מפורט דיו בכל הנוגע לתאור מקום התאונה, נסיבותיה וגורמיה. בנסיון להביא הצדדים להסדר פשרה הוגשו תחשיבי נזק ובתחשיב נזק שהוגש מטעם התובעת ביום 4.6.97נטען שוב כי היא עקרת בית לפי עיסוקה. עוד נטען בתחשיב הנזק לענין אירוע התאונה כי "התובעת אשר נהגה לחצות את הכביש בדרך מקוצרת נאלצה ביום התאונה לעבור דרך מעבר חציה המרוחק ממקום מגוריה וזאת מחמת הגשם אשר גרם לבוץ באיזור אי תנועה בדרך המקוצרת. בתום חציית מעבר החציה נפלה התובעת כאשר עברה בשלולית מים אשר כיסתה בלטות עקורות". בתצהירה של התובעת כעדות ראשית לענין התאונה נאמר: " .3אני נוהגת לחצות את כביש המשחררים בדרך מקוצרת ממול ביתי, ביום התאונה מזג האויר היה גשום ושטח אי התנועה היה בוצי ונאלצתי לעבור דרך מעבר חציה שהוא מרוחק מביתי. .4בתום חציית מעבר החציה ועל מנת להמשיך בדרכי נאלצתי לעבור בשולי שלולית מים גדולה אשר כיסתה את הדרך, רגלי השמאלית נתקלה בבלאטה או אבן שפה שבורה עקומה ומכוסה מים, וכתוצאה מכך נפלתי מלוא קומתי ארצה. .5יצויין, כי הדרך שעברתי בה היתה הדרך היחידה שיכולתי לעבור בה בנסיבות הענין. רב האנשים עברו משם, ואף חלקם נתקלו ונפלו". התובעת היא היחידה שהעידה לענין התאונה והשאלה אם אוכל לסמוך על עדות יחידה זו של התובעת אשר במהלך חקירתה הנגדית התברר שאינה מקפידה על אמירת האמת ואם כדי להשיג מטרתה לקבלת פיצוי יעוותו העובדות או יותאמו למציאות הנראית לה היא תעשה כן ובכל מקרה תאמר כל אשר יורה לה בעלה, לרבות הגשת תצהירים לא נכונים לבית המשפט. על מנת לחייב הנתבעת על התובעת להוכיח כי התאונה ארעה בגין מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת 1או הפרת חובה חקוקה מצידה, התובעת לא פירטה איזו חובה חקוקה הופרה אם בכלל ולמעשה לא הוכיחה דבר. התובעת טוענת כי התאונה ארעה כיוון שדרכה בשלולית המים שם היו מרצפות עקורות או שבורות אך למעט אמירה כללית של התובעת לא הוכח דבר, ומי לידינו יתקע כי התאונה לא ארעה מכיוון שהתובעת פשוט החליקה בשלולית עמוקה ביום גשם סוער. בעדותה בבית המשפט מעידה התובעת שהיא רגילה ביום יום לעבור במקום בו נפלה (עמ' 22ש' 11-12) בניגוד לאמור בסעיף 3לתצהיר שם טענה כי ביום יום היא חוצה בדרך מקוצרת אך ביום התאונה מפאת הגשם נאלצה לעבור במעבר החציה. איש לא ראה את נפילתה של התובעת ברחוב וכשנשאלה התובעת למטרת הליכתה משיבה היא "ירדתי כי היה לי ענין מה לעשות" (עמ' 23ש' 8-9). כאשר נשאלה התובעת לאן התכוונה ללכת נכנסה למגננה "לשאלה לאיזה רחוב התכוונתי ללכת אני משיבה שזכותי לטייל. היה לי מה לעשות רציתי להמשיך ללכת בדרך המשחררים ונפלתי. התכוונתי להסתובב ברחוב שלי. לשאלה אם אני לא זוכרת לאיזה רציתי ללכת אני משיבה שרציתי לטייל" (עמ' 23ש' 17-20). גשם שוטף, התובעת מתחמקת מלומר את מטרת הליכתה ברחוב וכאשר נאלצת היא להשיב אומרת תחילה שהיה לה דבר מה לעשות, מתחמקת מלפרט ולאחר מכן שרצתה לטייל וזכותה לעשות כן. איש אינו בא לגרוע מזכותה לטייל ברחוב אך קצת תמוה שהיא נכנסת למגננה בענין זה והרי איש לא בא לפגוע בזכותה לטייל ברחוב אלא השאלות נועדו לבחון את מהימנותה ואת השאלה אם אכן התאונה ארעה ברחוב כנטען על ידה. התובעת מאשרת שבעת נפילתה לא ראתה את המרצפת שחסרה ורק אחרי התאונה הלכה למקום וראתה שזו חסרה "לשאלה מתי הלכתי למקום אני משיבה שאחרי שיצאתי מבית החולים. באותו יום לא ראיתי שחסרה בלטה" (עמ' 24ש' 3-4). לשאלה אם בימים שלפני התאונה שהייתי במקום האם לא ראיתי שחסרה שם בלטה אני משיבה שבכל המדרכה אין בלטות. כשחוזרים על השאלה אני משיבה שלא שמתי לב" (עמ' 24ש' 6-8). ומוסיפה בהמשך ".... אותו יום היה גשום ולא ראיתי ונפלתי" (עמ' 24ש' 9-10). ועוד מאשרת התובעת בחקירה הנגדית "לשאלה אם לא הפריע לי לדרוך על השלולית אני משיבה שלא שמתי לב שיש שם שלולית" (עמ' 24ש' 19-20). התובעת מתארת את מצבה לאחר התאונה "... אני הייתי כל כך מבולבלת אחרי ניתוחים ואחרי גבס ולא יכולתי לזוז מהמיטה, היה לי קשה מאוד. אני לא ידעתי מה איתי, בעלי אמר לי לחתום וחתמתי" (עמ' 22ש' 21-23). אם זה היה מצבה נשאלת השאלה מתי בדיוק התובעת הלכה לראות את מקום התאונה. לעדותה כשיצאה מבית החולים (עמ' 24ש' 4) וכי יעלה על הדעת שאדם במצבה של התובעת עם גבס ובקושי יכול לזוז מהמיטה מיד בצאתו מבית החולים ילך לראות את המרצפת השבורה ו/או החסרה במקום התאונה ולשם מה בעצם עליה ללכת לשם בצאתה מבית החולים, איני מאמינה לתובעת שזה אשר עשתה והרושם שהיא אומרת את אשר נאמר לה על ידי אחרים. .2טוענת התובעת שראתה עוד אנשים נופלים במקום, אם כך כיצד זה לא שמה לב לשלולית אם אכן צנחו שם אנשים. כאשר נחקרת התובעת לענין זה שוב מתגלה חוסר אמינותה "לשאלה אם אני יכולה להגיד שמות של עוד מישהו שנפל במקום אני משיבה שאני לא מכירה אותו אבל ראיתי אנשים. לשאלה אם שכבתי על הרצפה וראיתי עוד אנשים נופלים אני משיבה שאני לא מכירה אותם אבל ראיתי אנשים. אני שכבתי ולא היה מי שירים אותי. כשאתה מפנה אותי לסעיף 5לתצהירי ושואל מי האנשים אני משיבה שהיו שם בחורות שנפלו הן צעקו ואני צעקתי. שכבתי שם אולי חצי שעה. לשאלה כמה אנשים שכבנו שם ביחד אני משיבה שאני לא זוכרת אם היו שם נשים נוספות ששכבו" (עמ' 24ש' 20-28). מצד אחד טוענת התובעת שגם האחרות צעקו וגם היא צעקה ומצד שני שאינה זוכרת אם שכבו שם נשים נוספות כשהיא שכבה כאשר לעדותה התנהלה שם מקהלה של צעקות, אך אין לה ולו שם אחד לרפואה של אותם אנשים שיכלו לתמוך בגירסתה המוזרה. קשה לי להאמין לגירסה זו של קבוצת נשים שוכבות בשלולית וצועקות ואיש לא חש לעזרתן וכי לא היו צעקות טרם נפילתה וכי לא ראתה את הנשים השוכבות בשלולית טרם נפלה, אם אכן זה המקום אשר נפלה בו. אם אכן התובעת כעדותה עברה במקום זה שנים על גבי שנים היתה צריכה לדעת אם חסרות שם מרצפות, תמוה הדבר ששמה לב לכך רק לאחר שביקרה במקום לאחר שיחרורה מבית החולים ואילו בשעת האירוע לא ראתה דבר ולמעשה התובעת מסיקה מסקנה שנפלה כתוצאה מהמרצפת החסרה ואין היא מעידה פוזיטיבית שאכן נתקלה במרצפת כזו. במהלך כל עדותה לא שמעתי מהתובעת שאכן נתקלה במרצפת וכתוצאה מכך נפלה אלא לעדותה היא לא שמה לב שחסרה מרצפת, היא לא שמה לב גם לשלולית ולא נאמר על ידה כי נפלה מכיוון שנתקלה במרצפת, אמירה זו קיימת בתצהירה כעדות ראשית אך על עדות יחידה זו של התובעת שאינה מהימנה בעיני לא אוכל לקבוע ממצאים. למעשה התובעת לא יודעת כיצד ארעה התאונה. העובדה שחסרה מרצפת התבררה לה רק לאחר התאונה כשהלכה לראות את המקום כשיצאה מבית החולים לפיכך לא הוכח אירוע התאונה כמתואר על ידי התובעת וכל שניתן לקבוע על פי עדות התובעת זה שהיא הלכה ביום גשם שוטף, לא שמה לב לנעשה בדרך, דרכה בשלולית שגם אליה לא שמה לב ונפלה. לא הוכח שהתאונה ארעה כתוצאה מכך שהתובעת נתקלה במרצפת חסרה ו/או עקורה שכן בעת התאונה התובעת, כאמור, לא ראתה שחסרה מרצפת במקום. התובעת לא הגדירה בדיוק את מקום נפילתה, לא הובאה מפה ו/או צילום של מקום נפילתה ושהתובעת אכן אישרה ששם היא נפלה ולא ברור אם המקום בו חסרה המרצפת הוא אכן מקום נפילתה. העובדה שהתובעת לעדותה עוברת במקום מעשה יום ביומו ולא שמה לב לחסר במרצפת אומרת דרשני, שככל הנראה חסר זה לא קיים. .3ועוד לחוסר אמינותה של התובעת, בכתב התביעה נטען כי התובעת היא עקרת בית וכך אף נטען בתחשיב נזק מטעמה לעומת זאת בתצהירה כעדות ראשית נטען כי עבדה כ- 20שנה לפני התאונה כמטפלת בילדים ובמשק בית בשכר ממוצע של -.500, 1ש"ח לחודש ואין ולו מילת הסבר אחת לשוני בגירסאות. בשאלה 14בשאלון (נ/4) נתבקשה התובעת לפרט היכן עבדה בשש השנים שטרם התאונה, כאשר השאלה כוללת פירוט רב של מקום העבודה, שם המעביד, התפקיד, ההכנסה החודשית וכיו"ב. תשובתה בנ/3בתמצית "עקרת בית", כאשר נשאלת התובעת אם ברורה לה המשמעות של עקרת בית משיבה היא "זה נכון שאם אדם כותב שהוא עקרת בית סימן שהוא לא עובד". וכאן יוצא המרצע מן השק "אני לא יכולתי להגיד שאני עובדת כיוון שבעלי לא הסכים שאני אגיד שעבדתי" (עמ' 21ש' 5-6). דהיינו, התובעת מודה בפה מלא שלא אמרה אמת כאשר השיבה בשאלון שהיא עקרת בית (עמ' 7ש' 7-8) והיא אף מאשרת שלא אמרה לבא כוחה שעבדה טרם התאונה. אם כך מי לידינו יתקע שתאורה את התאונה נכון ולא בעלה הוא זה שאמר לה מה לומר כדי לזכות בכספי פיצויים. ובנוסף, כאשר נשאלת היא לגבי הגשת תביעה למל"ל "לשאלה אם הגשת תביעה למל"ל בעקבות התאונה אני משיבה שאני רוצה מישהו שיסביר לי מה להגיד" (עמ' 21 ש' 27-28). התובעת פוחדת לענות בניגוד למצופה ממנה מבני משפחתה ולכן נקלעה למצוקה אמיתית וחיפשה שמי מבני משפחתה, שנכחו באולם, יעזרו לה בתשובה ובסוף משיבה שלא הגישה התביעה כאשר ברור שאכן הגישה תביעה זו שכן חתמה על נ/5, וכאשר גם למוסד לביטוח לאומי מדווחת התובעת שהיא עקרת בית כשברור שהצהרה זו אינה אמת. כאשר נשאלת התובעת לגבי כספים שקיבלה מהמל"ל משיבה ".... אני לא זוכרת בכלל מה היה אני זוכרת שהרגל שלי הלכה בגלל העיריה" (עמ' 22ש' 28). אם התובעת לא זוכרת בכלל מה היה מסקנה שלא ניתן לסמוך על עדותה ואכן התובעת כלל לא זוכרת או לא יודעת מה היה, גירסתה נבנתה לאחר התאונה, על מנת לזכות בפיצוי כספי. מכל מקום, כאשר אדם מחליט במודע לא לומר את האמת מסיבות כאלה או אחרות לא אוכל לסמוך על עדותו כלל ולאור הסתירות בעדות התובעת והרושם שנוצר שכל שהיא אומרת נאמר לה על ידי אחרים והעובדה שלא הוכח כלל שהיא נפלה בגין מרצפת שבורה אני דוחה התביעה. התובעת תשלם לנתבעות, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של -.000, 4ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריפיצוייםנפילה