קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על פגיעה מכיסא שנזרק / תביעת פיצויים על זריקת כסא: .1התובעת ילידת 1.1.48, הגישה תביעה זו נגד הנתבעת, שהינה עמותה המנהלת מועדונים חברתיים לחולי נפש ואשר היתה במועדים הרלוונטים לתביעה זו מעבידתה של התובעת, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מאירוע שארעה בתאריך 21.11.93, שבו תוך כדי קטטה בין שני חברי המועדון שברחוב סוקולוב בקרית ים, העיפו שני המתקוטטים כיסא, אשר פגע בתובעת בפיה ובשיניה וגרם לה לנזק (להלן: "התאונה"). .2הנתבעת כפרה בטענות התובעת, לרבות הטענה כי היא היתה מעבידתה של התובעת וכן בנוגע לאחריותה לאירוע התאונה הנ"ל. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד שני המתקוטטים, אשר כפי שהוברר במהלך הדיון, צד שלישי מס' 2נפטר וכן צד שלישי מס' 1לא התייצב לדיון. ביום 16.6.98התייצב אביו של צד שלישי מס' 1וההודעה לצד שלישי נמחקה מהנימוקים שפורטו בהחלטה. שאלת האחריות: .3התובעת טוענת כי יש לייחס לנתבעת אחריות לאירוע התאונה, כל זאת מאחר והיא היתה מועסקת על ידי הנתבעת, במועדון שבו החברים הינם חולי נפש או אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, מבלי שניתן להם טיפול תרופתי ומבלי שיש פיקוח וקריטריונים לקבלת חברים. התובעת מציינת כי "ועדת קבלה" הוקמה רק לאחר התאונה (עמ' 10, ש' 5לפרטיכל). כמו כן, ציינה התובעת כי היה על הנתבעת לצפות אלימות מהאוכלוסיה המטופלת במועדון וכי זורק הכיסא היה לוקה בהפרעות נפשיות, אם כי לטענתה הוא לא הוגדר כחולה נפש. כן מציינת התובעת כי בנוסף לועדת הקבלה שהוקמה, כיום מותקנים במועדון טלפון ולחצן מצוקה, שלא היו קיימים עובר לתאונה וגם בכך יש להצביע על רשלנות הנתבעת כלפי עובד מטעמה. .4הנתבעת כופרת בשאלת האחריות וטוענת כי אדם סביר לא היה יכול לצפות את אירוע התאונה. לטענת הנתבעת, לא הוכיחה התובעת כי המקום מועד לפורענות מצד האוכלוסיה המטופלת במועדון והתובעת עצמה העידה כי האוירה כיום רגועה ואין אלימות. כמו כן, מסתמכת הנתבעת על העדה, מנהלת המועדון הגב' מיכאלה, אשר העידה כי מדובר במקרה חריג ולמרות שקיימים ביטוחים בין המטופלים לבין עצמם, לא היו מקרים של אלימות, כמו המקרה נשוא התאונה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לייחס לתובעת רשלנות בכך שאיפשרה עישון במועדון, דבר שגרם להתפתחות הקטטה בין המטופלים הנ"ל. כמו כן, טוענת הנתבעת כי אין לקבל את טענת התובעת שהושארה לבד במקום, חודש בלבד לאחר קבלתה לעבודה, שכן זו היתה המטרה להעסקתה של התובעת ומלבד זאת, טוענת הנתבעת, היו במקום מטפלות נוספות. .5שמעתי את העדויות וכן שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לחייב את הנתבעת באחריות לאירוע התאונה. להלן אפרט את נימוקיי. .6על אף כפירתה של הנתבעת בכתב ההגנה, נראה שאין מחלוקת כי הנתבעת היתה המעבידה של התובעת ובתור שכזאת, חבה היא חובת זהירות מוגברת כלפיה. .7התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות ונחה דעתי כי קיימת, במקרה זה, חובת זהירות מושגית מצד הנתבעת כלפי התובעת, לפיה יש להשיב בחיוב לשאלה האם משיקולי מדיניות משפטית, חייבת היתה הנתבעת לצפות התרחשות נזק מסוג הנזק שנגרם מהתאונה. השאלה כידוע הינה שאלה מופשטת ומנותקת מהעובדות הספציפיות של המקרה ומדובר כאן בעניין של מדיניות. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הנבחנת ככלל על פי מבחן הצפיות, ניתן לומר כי הנתבעת על פי המבחן של האדם הסביר, היתה חייבת לצפות כעניין טכני את התרחשות הנזק ולנקוט אמצעים כעניין של מדיניות למניעתו. .8העובדה כי מדובר במקרה שאינו קורה לעיתים קרובות או במקרה חריג כטענת הנתבעת, אין בו כשלעצמו כדי לקבוע שלא היתה סבירות להתרחשות המקרה. צירוף כל הגורמים ביחד, דהיינו העדר קריטריונים לקבלת חברים למועדון, העובדה שמדובר באוכלוסיה קשה והמוגדרת כאוכלוסיה של חולי נפש או כאלה שהם בעלי הפרעות נפשיות מסוגים שונים, העדר כח אדם, העדר טלפון או לחצן מצוקה, יש בהם כדי להצביע כי אדם סביר יכול וצריך היה לצפות כי אירוע מסוג אירוע התאונה עשוי להתרחש. עצם העובדה כי לאחר התאונה נעשו שיפורים ונלמדו הלקחים באופן שהליקויים הנ"ל תוקנו, יש בהם כדי לחזק מסקנה זו. .9מסקנתי הינה איפוא, כי הנתבעת כמעביד סביר, הפרה את חובת הזהירות על שני הבטיה כלפי התובעת, מאחר ובנסיבות המקרה יכלה וצריכה היתה לצפות את התרחשות האירוע שגרם לתאונה. כל זאת מאחר ואין זה סביר כי באי המועדון מהאוכלוסיה האמורה יבואו ללא ועדת קבלה, תנאים מוקדמים או קריטריונים או פיקוח או השגחה, כגון הצגת אישורים בדבר קבלת טיפול רפואי או תרופתי שיש בהם כדי למנוע התפרצויות אלימות. כמו כן, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות בכך שאיפשרה מצב בו התובעת עבדה ללא סיוע, ללא שמירה ואף ללא טלפון ולחצן מצוקה. מדובר במקום עבודה רגיש עם אוכלוסיה רגישה וכעניין שבמדיניות, חייבת היתה הנתבעת לספק לתובעת הגנה מפני התקפות או אלימות מצד האוכלוסיה שטופלה במועדון. .10לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעת, שכן המבחן הוא התשובה לשאלה האם הפרת החובה הוא הגורם אשר בלעדיו לא היה נגרם הנזק. קיימת היום הנטייה להרחיב את המבחן העובדתי גם למצב שבו האשם הינו גורם יסודי ומהותי, גם אם אינו "גורם שבלעדיו אין" (ראה פסק הדין בעניין ע"א 145/80, ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1), 113בעמ' 144). סיכומו של דבר, אני קובע כי האחריות לאירוע התאונה הינה על הנתבעת. רשלנות תורמת: .11הנתבעת טוענת לרשלנות תורמת מצד התובעת, אשר לא אמרה ולא אסרה על המתקוטטים או מי מהם לעשן במקום, דבר שגרם לקטטה. אינני מקבל טיעון זה כרשלנות תורמת לאירוע התאונה, מכיוון שלא הוכח כי הקטטה ארעה עקב סיבה זו וכן כי התובעת לא מנעה עישון וכתוצאה מכך פרצה הקטטה שבמהלכה נזרק הכיסא והתובעת נפגעה. כמו כן, בנסיבות כפי שפורטו לעיל, ספק בעיני אם היה בידי התובעת הכח או היכולת למנוע ממי מהמטופלים את העישון. מכאן אעבור לגובה הנזק. גובה הנזק: .12התובעת טוענת לנזק עפ"י ראשי הנזק הכוללים פיצוי בגין נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) וכן סך של 150, 1ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעבר (ת/4) והוצאות רפואיות לעתיד בגין טיפולי שיניים. בסיכומיה, טוענת ב"כ התובעת כי ההוצאות כלולות בת/ 4ואין הוצאות נוספות. .13הנתבעת איננה כופרת בגין ההוצאות בסך 150, 1ש"ח וכן מציעה לפצותה בגין נזק בלתי ממוני (כאב וסבל). .14שקלתי את טענות הצדדים ומאחר ואין מחלוקת בדבר ההוצאות בגין טיפולי השיניים בעבר בסך של 150, 1ש"ח, אני מחייבת את הנתבעת בסכום זה. באשר לנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל), הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על שיעור של % 7.5נכות לצמיתות ועל כן בהתחשב במהות הנזק, גילה של התובעת ונסיבות המקרה, אני פוסק לתובעת את הסך של 500, 18ש"ח. ניכוי תגמולי מל"ל: .15התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת קיבלה תגמולים מהמל"ל עפ"י מסמך נ/ 1הכולל מענק ודמי הלנה וכן תקופת אי כושר מיום 22.11.93עד יום .1.12.93 מאחר ותקופת אי הכושר לא נזקפה בצד "הזכות" בחשבון הפיצוי לתובעת, אין להביאה גם לעניין "החובה". אולם, יש לנכות את תשלום המענק ודמי ההלנה באופן יחסי כאמור בנ/1, בצירוף הפרשי הצמדה (ללא ריבית) ממועד תשלומם ועד לתשלום הפיצויים בפועל. .16אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 500, 1ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 24.4.95ועד התשלום המלא בפועל וכן אני מחייבם לשלם לתובעת את הסך של 500, 18ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסכום הפיצויים יופחתו תגמולי המל"ל כאמור בסעיף 15לעיל. על התוצאה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של % 20בצירוף מע"מ ואגרת המשפט, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי גוףפיצויים