קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי העדר תוקף משכון: הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה שבפניי 1. בפני המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המשכון שנרשם המשיב ביום 23/11/2005 אינו תקף. משכון זה נרשם על ידי המבקש, שהיה לקוחו של המשיב. עוד נתבקשתי לקבוע כי אין למשיב כל מעמד בהליך טען ביניים המתקיים בתיק ה"פ 41515-02-10 בבימ"ש השלום בת"א ולקבוע כי הודעת הפרטים שהגיש במסגרת הליך זה, מהווה הפרה של חובת נאמנותו כלפי המבקש. לחלופין, נתבקשתי להצהיר כי המשכון אינו חל על הערבויות הבנקאיות מס' 170804 ומס' 170849 שהוצאו ע"י בנק לאומי (להלן : "הערבויות" ו/או "הערבויות הבנקאיות") ובמידה והמשכון תקף וחל על כספי הערבויות , לקבוע כי הינו חל על סך של 35,000 דולר בלבד. ואלו הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה 2. המשיב אשר הינו עו"ד במקצועו ייצג את המבקש בתביעה בבית המשפט המחוזי (להלן: "התביעה בביהמ"ש המחוזי") שהגיש המבקש נגד הגב' כרמי צמח ובתה ליטל (להלן: "צמח" ). עניינה של התביעה בבימ"ש המחוזי הינה השבת רכוש וכספים אשר נטען כי הוענקו לצמח במתנה ע"י המבקש. כן ייצג המשיב את המבקש אף בהליכים נוספים אשר נלוו לתביעה ובכללם תביעת שיפוי בבימ"ש השלום, ערעורים לבית המשפט העליון והשלמת פסק הדין בבית המשפט המחוזי. 3. ייצוג המבקש ע"י המשיב נמשך מעל שבע שנים (בין השנים 2003-2101), כאשר במהלך ניהול התיק המשפטי החתים המשיב את המבקש על מספר הסכמי טרחה במועדים שונים. הסכם שכ"ט הראשון (להלן: "ההסכם הראשון", נספח א' לתצהיר המשיב), נחתם ביום 14/5/03 ובו נקבע כי למשיב ישולם שכר טרחה לפי שעות וזאת באופן שוטף. התעריף לשעה עמד עפ"י ההסכם על סך של 75 דולר+ מע"מ. עוד הוסכם כי המשיב יקבל 15%+ מע"מ מכל תקבול שייפסק לטובת המבקש. 4. לאחר שהמשיב התרשם כי המבקש לא עמד בתנאי ההסכם כפי שנקבעו, החתימו על הסכם נוסף ביום 13/10/2004 (להלן: "ההסכם השני", נספח ב' לתצהיר המשיב). ההסכם השני קבע כי המבקש ישלם למשיב 150 דולר עבור כל שעת עבודה, בנוסף ל- 15%+ מע"מ מן התקבולים שייפסקו לזכותו, אולם קבע שתשלום שכר הטרחה לא ייעשה באופן שוטף, כי אם יותנה בהצלחת ההליכים וישולם רק מן התקבולים אשר בהם יזכה המבקש. בנוסף, בהסכם זה הומחו למשיב כל הזכויות ו/או הכספים ו/או הרכוש שייפסקו לזכותו של המבקש בתביעה בבית המשפט המחוזי וזאת עד לתשלום מלוא שכר טרחת המשיב. 5. כמו כן, לצורך הבטחת זכויותיו ותשלום שכר טרחתו, שעבד המבקש לטובת המשיב את כל זכויותיו בכספים ובזכויות שייפסקו לטובתו במסגרת ההליכים שהתנהלו בינו לבין צמח. בגין שעבוד זה, רשם המשיב ביום 23/11/05 משכון ברשם המשכונות (להלן: "המשכון", נספח ג' לתצהיר המשיב) כהאי לישנא: " כל זכויות החייב בכסף ו/או ברכוש ו/או בשווה כסף ו/או זכויות אחרות מכל סוג שהוא שיפסקו לטובת החייב ו/או שיקבל החייב בין בפסק דין בין בפשרה, בין בהסדר ובין בכל דרך אחרת, בקשר לתביעה שהגיש החייב ו/או מי מטעמו כנגד כרמי צמח וכנגד ליטל צמח בבית המשפט המחוזי בת"א (ה"פ 554/01) 2. כל זכויות החייב (בכסף ו/או ברכוש ו/או בשווה כסף) שיתקבלו ו/או יפסקו לטובת החייב במסגרת כל הליך הקשור להליך זה (ה"פ 554/01) 3. כל זכויות שיפסקו ו/או יתקבלו לטובת החייב (בכסף ו/או ברכוש ו/או בשווה כסף) בקשר לכל תביעה ו/או דרישה אחרת שתהיה לחייב בעתיד כנגד כרמי צמח וכנגד ליטל. משכון להבטחת שכר טרחה עד למלוא סכום שכר טרחה לפי הסכם שכ"ט." 6. בתאריך 3/8/06 ניתן פסק הדין בתביעה בבית המשפט המחוזי (נספח ד' לתצהיר המשיב) ונקבע כי המבקש זכאי להשבת החנות המצויה ברחוב שינקין 48 בת"א, להשבתם של מטלטלין שונים, לתשלום דמי שכירות בסך של 64,000 דולר וכן נפסקו לטובתו הוצאות משפט. עם קבלת תוצאות פסה"ד, הגישו הן המבקש והן צמח, ערעורים לביהמ"ש העליון- כאשר המבקש ערער אודות החלק הנדחה בכתב תביעתו ואילו צמח ערערה בגין חיובה בפסק הדין. במסגרת הערעור הגישה צמח בקשה לעיכוב ביצוע, ובית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע התשלום בסך של 64,000$, כנגד הפקדת שתי ערבויות בנקאיות על סכום זה, הן הערבויות העומדות במרכזה של התביעה שבפניי . 7. לצורך הייצוג בערעור לבית המשפט העליון, נחתם בין הצדדים ביום 11/10/06 הסכם שכ"ט שלישי (להלן: "ההסכם השלישי", נספח ה' לתצהיר המשיב). בסעיף 1 ב' להסכם השלישי נקבע כדלקמן: "כמו כן, מוסכם כי בגין פסק הדין בבית המשפט המחוזי ישולם למשרדנו בשלב זה הסך של 200,000 ₪ בלבד, מתוכם סך של 150,000 ₪ מתוך התמורה שאמורה להתקבל ממכירת הזכויות בחנות ברח' שנקין 48 בתל אביב (להלן: "החנות"), וסך של 50,000 ₪ מתוך הכספים שאמורים להתקבל מהחלק הכספי שנקבע בפסק הדין לטובתך. מובהר כי אין בכך בכדי להוות ויתור של משרדנו על יתרת חוב שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק בסך נוסף מוסכם של 35,000$ (כולל מע"מ)". בסעיף 1 ג' להשכר השלישי נקבע: "להבטחת גביית התשלום בגין הערעור וכן בגין החוב כאמור, מומחים לנו בהמחאה בלתי חוזרת כל הכספים אשר אמורים להתקבל ממר יחזקאל חזי מגן בגין מכירת הזכויות החנות, וזאת עד למלוא תשלום הסכום האמור". לעניין שכר הטרחה לגבי הייצוג בערעור עצמו- נקבע סך גלובלי של 5,000 דולר+ מע"מ. 8. ביום 19/7/09 ניתן פסה"ד בערעור ובו קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור בחלקו וקבע כי בנוסף לתקבולים שנפסקו בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, זכאי המבקש גם לכל הזכויות בדירת 5 חדרים ברח' לוין קפניס 5 בת"א. לצורך קביעת הסכומים המדוייקים, הוחזר התיק לדיון בפני ביהמ"ש המחוזי. עוד, נפסקו לטובת המבקש הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ (פסק הדין בערעור צורף כנספח ו' לתצהיר המשיב). המשיב טוען כי מאחר והיקף עבודתו היה רב ומאחר והמבקש ביקש להקטין את עלויות שכר הטרחה, הוסכם במהלך חודש פברואר 2010 כי המשיב לא ימשיך לטפל בהליכים הנלווים לתובענה, כי אם רק בתביעה בביהמ"ש המחוזי לגופה, ראו סעיף 34 לתצהיר המשיב. 9. במסגרת הליך השלמת פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ניתנה ביום 28/1/10, לבקשת המבקש, החלטה המורה על מימוש הערבויות. המשיב פנה אל הבנק בדרישה למימוש הערבויות ובבקשה להעביר כספי הערבות לידיו, אולם מאחר ובמקביל התקבלו דרישות מטעם נושים נוספים, פנה הבנק לבית המשפט בטען ביניים על מנת שיורה לו למי עליו לשלם את כספי הערבות. ביום 23/3/10 הגיש המשיב הודעת פרטים מטעמו בטען הביניים (נספח ח' לתצהיר המשיב). באותה העת ובמקביל ביקש המבקש להעביר את כספי הערבויות לגב' מרים נידרמן (להלן: "נידרמן"), אשר לטענתו, לטובתה נרשם שעבוד על כספי הערבות. 11. ביום 1/4/10, לאחר הגשת הודעת הפרטים בטען הביניים, חתם המבקש על מסמך בכתב ידו (נספח ז' לתצהיר המשיב יכונה להלן: "מסמך ההתחייבות") ובו אישר לכאורה את זכות המשיב לפרוע את חוב שכר הטרחה מן הערבויות, ראו סעיף 5 למסמך זה. ביום 11/4/10 הגיש המבקש תגובה מטעמו לטען הביינים (להלן: "תגובת המבקש לטען הביינים") ובה אישר לכאורה את המחאת הזכות והמשכון שרשם המשיב לטובתו ואף הודה כי זכות המשיב עדיפה על פני זכותם של הנושים האחרים- נידרמן ועו"ד הורניק (בא כוחו של המבקש בהליך זה)- אשר לטובתם רשם המבקש שעבודים מאוחרים לשעבוד שנרשם לטובת המשיב (ראו סעיפים 6,9,10,14 לנספח ט' לתצהיר המשיב, וכן ראו נ/10 ו-נ/11, הן הודעות המשכון לטובת נידרמן ועו"ד הורניק). לטענת המשיב, רק ביום 5/9/10, בדיון בהליך טען הביניים, העלה המבקש לראשונה טענות כנגד זכויות המשיב בכספי הערבויות הבנקאיות. טענות המבקש, בתמצית 12. המבקש טוען כי השעבוד אשר רשם המשיב לטובתו אינו תקף והוא בבחינת VOID. לטענתו, סע' 1(א) לחוק המשכון, התשכ"ז- 1970 מגדיר משכון כ"נכס" המשועבד כערובה לחיוב. מאחר וזכויות המשיב אשר הינן מושא המשכון אינן נופלות בגדר "נכס", שכן המדובר בזכויות עתידיות שטרם נוצרו, הרי שהמשכון איננו תקף. 13. בנוסף, טוען המבקש כי המשכון איננו תקף אף מעצם היותו שעבוד צף על נכסי היחיד, אשר איננו מקים כל זכות באשר איננו אפשרי עפ"י הדין הישראלי. לטענתו, מדובר בזכויות עתידיות וצפויות אשר טרם נוצרו וניתן רק לשער את צמיחתן העתידית ומשכך אינן יכולות לעמוד בגדר הספציפיות הנדרשת לצורך קיומו של משכון. 14. טענה נוספת המועלת על ידי המבקש נוגעת לאופן התייחסותו של המשיב כלפי המשכון שרשם. לטענתו, אף המשיב עצמו סבר שאין בכוחו של השעבוד הראשון להקים זכויות לטובתו, שכן זה החתים את המבקש פעם נוספת על המחאת זכויות, ראו סעיף 1 ג' להסכם השלישי אשר נחתם, כאמור, לאחר הודעת המשכון. לסברתו, מהתנהגות זו של המשיב ניתן ללמוד כי לא סבר שזכויות אלה משועבדות לו במשכון שכן לו היו זכויות אלה משועבדות לטובתו, הרי שלא היה מוצא לנכון להחתים עליהן בשנית. 15. לחילופין טוען המבקש כי אף אם דין המשכון להתקיים, הרי שעל המשיב להיפרע מכספי הערבות בסכום של 35,000 דולר בלבד. זאת מאחר והמשכון נוצר ע"מ להבטיח את כספי שכר הטרחה הנוגעים לייצוג המבקש בתביעה בבית המשפט המחוזי בלבד. חיזוק לטענה זו מוצא המבקש בפעולות נוספות אשר נעשו ע"י המשיב לאחר מכן לצורך הבטחת שכר טרחתו בייצוג בהליכים הנלווים. 16. טענה נוספת שלא עלתה במפורש בהמרצת הפתיחה, אלא בסיכומים (ראו סעיפים 12, 24, 36 לסיכומים), הינה כי בעת שנחתם המשכון, הוגדרה זכאותו של המשיב להיפרע סכום נוסף של 50,000 ₪. לטענת המבקש, הסכום של 50,000 ₪ שולם במועד מאוחר יותר (ראו עדותו של המבקש בעמוד 14, שורות 17-33), ולכן נפרע במלואו סכום החוב בסך 200,000 ₪ שבגינו נרשם המשכון (אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן סכום של 150,000 ₪ שולם בזמנו על-ידי המבקש). 17. זאת ועוד, טוען המבקש כי המשיב פעל בחוסר תום לב. לגבי דידו, פניית המשיב לבנק לאומי וכן הגשת הודעת הפרטים בטען הביניים, מהוות חוסר תום לב, הפרת כללי האתיקה ואף הפרה של הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים ביום 11/10/06 וטוב היה לו המשיב היה מבכר שלא לפעול באופן זה. 18. בכל הנוגע להשתק השיפוטי ולמניעות נוכח טענותיו בטען הביניים, טוען המבקש כי אין בהודעותיו השונות כדי להקים כלפיו כל השתק או מניעות. זאת מאחר ולטענתו, עמדתו בטען הביניים לפיה למשיב זכות קודמת ביחס לנושים המאוחרים- נידרמן והורניק- אינה מתייחסת לעובדות המקרה הספציפיות, כי אם הבעת עמדה משפטית בלבד- ולפי עמדה זו, הרי שנושה לרשותו נרשם משכון תקף, גובר על נושים מטעם צוי עיקול. יתירה מזו, טוען המבקש כי לא ניתן לקבוע השתק שיפוטי במקרה דנן שכן לצורך כך נדרש מעשי בית דין כלפי אמירותיו. משעה שההליך בטען הביניים תלוי ועומד וממילא לא נעשה בעניין מעשה בית דין- הרי שטענת ההשתק השיפוטי אינה יכולה להתקבל. טענות המשיב, בתמצית 19. דין התביעה להידחות מחמת השתק ומניעות. עמדת המבקש בטען הביניים מהווה הודאת בעל דין אשר אין המבקש יכול לחזור בו ממנה. עקב הודאה זו, אשר מהווה את עמדתו של המבקש באשר לזכותו של המשיב להיפרע מהערבויות לצורך תשלום שכר הטרחה, המשיך המשיב לייצג את המבקש בהליכים נוספים אף לאחר מכן. משעה שהביע עמדתו הברורה בהליך משפטי זה, הרי שהמבקש מנוע ומושתק מלעורר טענות אלה כלפי תוקף השעבוד או תחולת הערבויות ומקל וחומר, כאשר המשיב הסתמך על הודאה זו של המבקש ואף פעל על פיה. 20. בנוסף, לעניין הטענה כי השעבוד אינו חל על כספי הערבויות הבנקאיות טוען המשיב כי המבקש הודה והכיר בזכות המשיב להיפרע את מלוא גובה חוב שכר הטרחה מתוך כספי הערבויות, במסגרת ההסכם השלישי אשר נחתם בין הצדדים. אף בהתחייבות בכתב ידו של המבקש מיום 1/4/10 אישר המבקש את הסכומים אשר עליו לשלם למשיב ובסע' 5 להתחייבות נכתב מפורשות שסך של 150,000 ₪ ייגבה מתוך הערבויות הבנקאיות וככל שייגבה סכום גבוה מכך, הוא יקוזז מיתרת חובות המבקש כלפי המשיב. ניתן אם כן לראות, מלשון ההתחייבות, כי המבקש עצמו ערך אבחנה בין חובות שכר הטרחה שכבר נוצרו ושהמשיב היה רשאי להיפרע בגינם מתוך כספי הערבויות לבין חוב שכר הטרחה העתידי, אשר מותנה היה בתוצאות השלמת פסק הדין בבית המשפט המחוזי. 21. עוד טוען המשיב כי המבקש מנוע ומושתק מלהעלות כל טענה לגבי תוקף המשכון. למעלה מן הצורך, אף לגופו של עניין, טוען המבקש כי דין הטענה לפיה המדובר בשעבוד צף להידחות. ניתן לראות כי תוכן המשכון שנרשם לטובת המשיב הינו ספציפי ומתייחס לזכויות ולנכסים מוגדרים, אשר כלולים בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי כנגד צמח- ה.פ. 554/01. המדובר בנכסים ברורים וקיימים- באשר מטרת התובענה היתה סעד הצהרתי, משמע- הצהרה על זכויות קיימות זה מכבר ולא יצירת זכויות עתידיות. העובדה שבעת רישום המשכון, טרם ניתן היה לממשו- אינה שוללת את תוקפו. אין מדובר בשעבוד על כלל הנכסים המצויים בידי המבקש, כי אם שעבוד ספציפי אודות נכסים מוגדרים וזכויות מוגדרות אשר הינן חלק מן הסעדים אשר התבקשו בתובענה בביהמ"ש המחוזי. 22. יתירה מזו, טוען המשיב כי שאלת האבחנה בין שעבוד צף לשעבוד ספציפי אינה רלוונטית כלל, זאת מאחר וכוונת הצדדים, במועד רישום המשכון, היתה להקנות למשכון תוקף משפטי ופומביות. כוונה זו של הצדדים, משתקפת אף במסמכים מאוחרים יותר- ההתחייבות החד צדדית של המבקש וכן התגובה בטען הביניים. 23. עוד נטען כי לא ברורה האבחנה שעושה המבקש בין השעבוד אשר נרשם לטובת המשיב ואשר טוען לבטלותו לבין שעבודים מאוחרים יותר אשר רשם לטובת עו"ד הורניק ולטובת נידרמן, אשר לגביהם טוען הוא כי הינם תקפים, על אף שתכנם אינו ספציפי ומוגדר יותר מתוכן השעבוד בו עסקינן. אבחנה זו מטרתה חד היא- העדפת נושים מטעמו של המבקש. 24. מוסיף המשיב כי דין הטענה להידחות אף מטעם נוסף, שכן ממילא הומחו למשיב הזכויות בכספי הערבויות. במידה ולשיטת המבקש מדובר בהמחאה תקפה- הרי שדין התובענה להידחות בשל כך שהזכויות הכספיות הומחו למשיב. לעומת זאת, במידה והמחאת הזכות איננה תקפה, הרי שאין ממש בטענתו של המבקש לפיה המחאת הזכות המאוחרת מלמדת על היותו של השעבוד הרשום בלתי ספציפי. מטעמים אלה, טוען המשיב כי דין התביעה להידחות. דיון והכרעה 25. האם המשכון תקף מבחינה משפטית או שמא הינו אכן VOID? האם מדובר בשעבוד צף על נכסי אדם פרטי? האם ההסכמות המאוחרות יותר מונעות את האפשרות להיפרע מהערבויות את מלוא יתרת שכר הטרחה אותה דורש המשיב? האם היכולת להיפרע מתוך הערבויות, אם וככל שיכולת כזו קיימת, מוגבלת לסכומים מסוימים ו/או לסך של 35,000$? האם המשיב הפר את חובת הנאמנות כלפי המבקש בעצם הגשת הודעת הפרטים מטעמו? האם יש מקום לטענת השתק ומניעות אשר הועלתה על-ידי המשיב? 26. כל אלה הן השאלות העומדות לדיון. אציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שלמשיב טרם שולמו מלוא סכומי שכר הטרחה בגין הטיפול בענייני המבקש (המבקש בעמ' 10 שו' 15-17). קיימת מחלוקת מהם אותם סכומים ומהו גובה שכר הטרחה הנוסף לו זכאי המשיב מעבר לסכומים שכבר שולמו. עם זאת, אין עליי להידרש במסגרת הכרעתי להלן מהו גובה שכר הטרחה לו זכאי המשיב, וכן איני נדרשת להכריע בתחרות בין הנושים השונים, אלו הם נושאים אשר יוכרעו בתביעות האחרות הקיימות ו/או העתידות לבוא. כל שנמצא להכרעתי נוגע אך ורק לתוקף המשכון, ראו עדות המבקש בעמוד 8, שורות 23-25: "המרצת הפתיחה עוסקת בשאלה אחת ויחידה, האם הערבויות הבנקאיות משועבדות למשיב. אני לא ראיתי ובטח לא נכנסתי לעניין שכר טרחה, לא לשעות העבודה ולא לנסיבות של חתימת הסכמי שכר הטרחה כי הם לא רלוונטיים". לאור האמור לעיל, אתן את הכרעתי בשאלות שבמחלוקת כמוגדר לעיל. האם המשכון אינו תקף והינו בבחינת VOID? 27. דינה של הטענה שבכותרת להידחות. כאמור, המבקש העלה שני טעמים לעתירה א' בהמרצת הפתיחה, הטעם הראשון הינו שמדובר בשעבוד צף על נכסים עתידיים ובלתי מוגדרים של המשיב, והטעם השני הינו שהדין הישראלי אינו מכיר בדוקטרינה של שעבוד צף על נכסי יחיד. לתמיכה בטענותיו, הפנה המשיב בסעיף 27 לסיכומיו לספרו של מ. דויטש, קניין חלק ב' בעמוד 55 - לטענת המשיב, מדובר בזכות עתידית שטרם נוצרה, הגזע של הזכות טרם צמח, וזאת להבדיל מזכות שצמחה אך מועד פרעונה טרם הגיע, ולפיכך מדובר בזכויות שהינן בגדר ציפיות בלבד, ראו גם ספרם של פרופ' זלצמן וגרוסקופף, משכון זכויות בעמודים 205-206. בטענה השנייה הפנה המבקש לת.א. 1021/98 חברת פאן אל א סחר פ.א. בע"מ נ' הבנק הבינלאומי (פורסם במאגרים). המבקש טוען שיש לבצע את ההבחנה בין שעבוד צף לשעבוד קבוע בהתייחס למספר גורמים וביניהם, זיהוי הנכס המשועבד; סוג הנכס המשועבד; מידת שליטת הנושה בנכס המשועבד; כוונת הצדדים וכינוי השעבוד בפני הצדדים. אם מדובר בשעבוד שרובץ על כלל נכסי החייב או קבוצה שלהם, נכסים אשר יכולים להשתנות בכל עת, לרבות נכסים עתידיים וכאלה שטרם באו בעולם, כל אלה הינם בבחינת שעבוד צף. לטענתו של המבקש זהו השעבוד שבפנינו, מכיוון שמדובר בזכויות שטרם באו לעולם, ועפ"י הפסיקה לא ניתן להכיר בשעבוד צף על נכסי יחיד - ראו רע"א 65/06 דוד בר לבב נ' עו"ד מנחם עצמון,. 28. איני מקבלת כאמור את טעמיו הללו של המבקש. שטר המשכון (נספח ג' לתצהיר המשיב), מוכיח כי תוכן המשכון שנרשם לטובת המשיב הינו ברור ומתייחס לזכויות ולנכסים ספציפיים וקיימים הכלולים בתובענה הספציפית שהגיש המבקש נגד צמח במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי. בתביעה בבית המשפט המחוזי התבקש בית המשפט להצהיר על זכויות קיימות של המבקש בנכסים קיימים וניתנים לזיהוי דוגמת זכותו בחנות, זכותו בדירה, זכותו לקבלת דמי שכירות, זכותו להשבת סכומי כסף וזכויות במיטלטלין ספציפיים. המבקש הודה בעדותו כי התביעה התייחסה לרכיבים הללו, ראו עמוד 12, שורה 1; ראו עמוד 12, שורות 14-15, שורה 20. אין מדובר בציפיות או בזכויות עתידיות שטרם נוצרו, אלא במתן הצהרה על זכויות קיימות. מסכימה אני לדבריו של בא כוח המשיב בסעיף 25 ב' לסיכומיו, לפיה לא ניתן להגיש תובענה לסעד הצהרתי על זכויות ערטלאיות אלא על נכסים קבועים, ברורים ומוגדרים. ואכן, בפסקי הדין שניתנו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון ניתנו הצהרות לגבי זכויות קיימות של המבקש. 29. יפים לעניין זה הדברים אשר צוטטו בסעיף 25 ג' לסיכומי המשיב מתוך ספרם של פרופ' זלצמן וגרוסקופף משכון זכויות בעמודים 201-202: "'זכות עתידית' מבחינת הממשכן היא איפוא זכות שהממשכן אינו נושה בה במועד עריכת הסכם המשכון. במילים אחרות, עסקת המשכון צופה בעניין 'זכות עתידית' את עצם היווצרות הזכות בידי הממשכן, ולא רק שינוי כזה או אחר בתוכנה. בשל כך נבדלת 'הזכות העתידית', הן מזכות קיימת אשר המועד שנקבע לביצועה הוא בעתיד, כגון זכות לתשלום מצד שלישי שטרם הגיע מועד קיומה, הן מזכות קיימת אשר תוכנה משתנה, דוגמת חשבון בנק. בשני המקרים האחרונים הזכות, מושא המשכון, קיימת בעת עריכת העסקה, אף שתוכנה צפוי להשתנות עד שיגיע המועד למימוש המשכון. משום כך אין כל קושי עיוני במישכונה". 30. קבעתי, אם כן, כי מדובר בזכויות קיימות ולא בזכויות עתידיות. כמו כן, קבעתי כי מדובר בזכויות ספציפיות ומוגדרות, ולכן אין מדובר בשעבוד צף כי אם בשעבוד ספציפי כקבוע וכמוגדר בהודעת המשכון. גם אם החוב הינו בלתי ידוע או משתנה מזמן לזמן, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שהמשכון הינו ספציפי, ראו בעניין זה האמור בסעיף 25 ו'-ט' לסיכומי המשיב והאסמכתאות שהובאו שם. 31. מעבר לטעמים המשפטיים אותם פירטתי לעיל, סבורני כי גם כוונת הצדדים, כפי שעולה מתוך המסמכים עצמם, דהיינו, הודעת המשכון והסכמי שכר הטרחה, וכן מתוך התנהגות הצדדים הן בזמן אמת והן בהתנהלות מול גורמים אחרים, מלמדת על הכוונה לתת תוקף חוקי למשכון, תוך הגדרת הנכסים מהם ניתן יהיה להיפרע. המשכון נזכר במפורש בהסכם שכר הטרחה השני, ראו נספח ב' לתצהיר המשיב; ראו את דו"ח רישום המשכון המפרט את סוג הנכסים הממושכנים; ראו סעיף 5 לכתב ההתחייבות אשר כתוב בכתב ידו של המבקש, בו הוא מתיר למשיב להיפרע "סך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ, ישולם מתוך הערבות הבנקאית של כרמי"; ראו הצהרת המבקש בסעיף 10 להרצאת הפרטים, נספח ט' לתצהיר המשיב: "זכות תיקון אינה יכולת לעמוד כנגד המחאת זכויות ושעבודים העומדים לטובת המשיבים 2 ו/או 4, כפי שמפורט בהרחבה בטיעוניהם במסגרת תיק זה". (המשיב 2 בטען הביניים הינו המשיב בתביעה שבפניי). 32. בנוסף, נראה כי השיטה למשכן או להמחות זכויות ונכסים אינה זרה למבקש. המבקש נהג כך גם כלפי עו"ד אסף הורניק, ראו נספח נ/10, הוא דו"ח רשם המשכונות המתייחס לזכותו של עו"ד אסף הורניק, וכן נ/11, הוא דו"ח רשם המשכונות לגבי זכויותיה של נידרמן. אציין כי משכונים אלה "דלים" יותר בפירוט אשר ניתן בהם לעומת המשכון אותו אוחז המשיב, ואין כל ממש בתשובה שניתנה על-ידי המבקש כאשר נשאל מדוע לגבי אלו אין לו טענה שהם לא תקפים: "לא, הם שעבודים מוגדרים וספציפיים מאוד" (עמוד 13, שורה 27). אם השעבודים של נידרמן ועו"ד הורניק הם שעבודים מוגדרים וספצייפים מאוד, הוא הדין לעניין השעבוד של המשיב. 33. מעבר לכך, גם המועד בו לכאורה גילה המבקש שהשעבוד אינו תקף לכאורה, מלמד על כך שמדובר בטענה משפטית מאוחרת, שניתנה רק לאחר ייעוץ משפטי: "ש: מתי החלטת לטעון שהשעבוד שרשמת לטובת המשיב ב-2005 הוא בעצם שעבוד סף. ת: ברגע שהתייעצתי עם עורכי דין". ראו עמוד 13, שורה 29. המבקש פירט שהתייעצות זאת נערכה כמה ימים לפני הדיון שאמור היה להיות בטען הביניים (11.11.10): "כמספר ימים לפני זה, זה יכול להיות עד חודש לפני, הייתי אצל המשיב וביקשתי ממנו לממש את ההסכם שנחתם בינינו שהסכמנו עליו ב-01.04.10, ואז התברר לי שהמשיב מתנער מההסכם ולא רוצה לקיים אותו ורוצה למעשה לגבות 350,000 ₪ במקום מה שסיכמנו, 150,000 ₪. אחר כך התייעצתי עם כמה עורכי דין והם אמרו לי שמדובר בשעבוד לא תקף. לא הייתי ער לזה לפני זה. השעבוד גם סותר את תקנת הציבור כי הוא מאפשר מכירה של עילות תביעה" (ראו עמוד 14, שורות 7-12). 34. כלומר, הטענה המשפטית בדבר היותו של השעבוד בטל נולדה רק לאחר שהמשיב הגיש עבור המבקש את הסיכומים; הגיש עבורו את עמדתו בטען הביניים, או אז הסתבר שקיימת מחלוקת לגבי גובה שכר הטרחה והקדימות כלפי נידרמן. עינינו הרואות שעד לאותו מועד לא הייתה מחלוקת, לכאורה, בין הצדדים שהשעבוד תקף, שהמשיב גם רשאי להיפרע ממנו. רק בשלב מאוחר בחר המבקש להתכחש להצהרותיו ולחתימותיו, כביכול בטענה משפטית. ולאור כל האמור לעיל, אין כל מקום להכיר בה. האם המשכון אינו חל על הערבויות הבנקאיות לאור הסכמה מפורשת של הצדדים? 35. טענה זו כאמור נטענה באופן חד יותר בסיכומים, ראו סעיפים 24-25 לסיכומי המבקש. המבקש למעשה טוען שכיוון שהשעבוד נרשם מכוחו של ההסכם השני, והסכום של 200,000 ₪ שהוזכר בהסכם השלישי כחוב המוסכם נפרע עוד בטרם מומשו הערבויות, אזי החוב שהובטח במסגרת המשכון נפרע והמשיב לא יכול להיפרע סכומים נוספים מאותו משכון. עוד טוען המבקש שלולא עיכוב הביצוע, ואם היו משתלמים הכספים במזומן בסמוך לאחר מתן פסק הדין במחוזי, לא יכול היה המשיב להיפרע יותר מהסכומים שהיו ידועים ומוסכמים באותה עת, ולכן המשיב אינו יכול לשפר את מצבו אך בשל העובדה שהתשלום הומר בערבות בנקאית. 36. גם את טענה זו יש לדחות. לשון השעבוד הינה רחבה וגורפת ותופסת את כל הכספים שייתקבלו ו/או ייפסקו לטובת המבקש בכל הליך במסגרת ההליך במחוזי. לא זו אף זו, נאמר במפורש: "כל זכויות שייפסקו ו/או ייתקבלו לטובת החייב (בכסף ו/או ברכוש ו/או בשווה כסף), בקשר לכל תביעה ו/או דרישה אחרת שתהיה לחייב בעתיד כנגד כרמי צמח וכנגד ליטל". לכן, גם אם בזמנו סיכמו הצדדים על תשלום של 200,000 ₪ (והותרת חוב במחלוקת בגובה 35,000$), ומאותו מועד צמח גובה שכר הטרחה לו טוען המשיב, אזי המשכון תופס גם לגבי אותם סכומי שכר טרחה שטרם גובשו במועד חתימת המשכון. כל עוד לא בוטל המשכון, אזי הוא שריר ותקף ואין לקשור אותו דווקא בסכומים הנזכרים בהסכם שכר הטרחה השלישי. 37. חיזוק למסקנתי זו רואה אני במסמך ההתחייבות, בסעיף 5 שבו, שם העמיד המבקש את זכותו של המשיב להיפרע מתוך הערבויות בסך של 150,000 ₪ - אם סבר המבקש כי אין למשיב כל זכות להיפרע מתוך הערבויות, שכן אותם 200,000 ₪ כבר שולמו, לא היה כל מקום לכלול התחייבות שכזו. איני מקבלת את טענת המבקש לפיה כתב ההתחייבות הוכתב למבקש על-ידי המשיב (ראו עדותו בעמוד 9, שורה 20), וכי מסמך זה בוטל על-ידי המשיב (עמוד 9, שורה 3). ראשית, לא התרשמתי שלמבקש ניתן להכתיב תכתיבים כלשהם; התרשמתי שדווקא למבקש אין קושי לחזור בו מדברים שאמר ולהטיל דופי בצד השני, ראו למשל את טענתו לפיה המשיב פעל בניגוד להרשאתו ודעתו בכל הנוגע לעיקול הוצאות המשפט (ראו עמוד 15, שורות 9-16 ומסמך נ/12); שלישית, טענת ביטול מסמך ההתחייבות מעולם לא נטענה אלא לראשונה בעדותו של המבקש. לפיכך, הנני קובעת כי לא הייתה כל הסכמה מאוחרת יותר הגורעת מתוקפו של השיעבוד ו/או מגבילה אותו בסכומים. האם יכולת הפרעון והערבויות מוגבלת לסכום של 35,000$? 38. על שאלה זו יש להשיב בשלילה, והטעמים לכך הם אותם טעמים העומדים בבסיס הנמקתי בפרק הקודם. הסך של 35,000$ נזכר אמנם במסגרת ההסכם השלישי, אולם סכום זה היווה את החוב הנכון לטענת המשיב עד ליום 11.10.06. אין מחלוקת כי לאחר מועד זה בוצעו פעולות נוספות מטעמו של המשיב וחוב זה רק הלך ותפח, לדידו (ואיני מחליטה כאמור מהו גובה החוב הנכון). גם מנספח ההתחייבות ניתן לראות כי קיימת הודאה של המבקש לביצוע תשלום נוסף בסך 25,000$ (מעבר ל-35,000$), וכן קבלת 20% מכל סכום ו/או תקבול ו/או תשלום שייפסק לטובת המבקש. לפי מסמכים אלה, אזי גם לשיטת המבקש עצמו יתרת הכספים המגיעים למשיב עולים על הסך של 35,000$. כפי שכבר ציינתי לעיל, כל עוד המשכון מנוסח בצורה רחבה הכוללת גם תביעות שטרם גובשו, וכל עוד משכון זה לא בוטל, אזי המשיב זכאי להיפרע ממנו את כל הסכומים להם הוא טוען ויכולת הפרעון מהערבויות אינה מוגבלת לסכום כזה או אחר, זאת בכפוף לקביעת גובה שכר הטרחה וסדר הנשייה. האם קיימת טענת השתק ומניעות? 39. בחרתי להתייחס לטענה זו לאחר שדנתי לגופו של עניין בטענות האחרות, וזאת להפיס את דעתו של המבקש. בנוסף ולחלופין, סבורני כי היה מקום לקבל את הטענה של השתק ומניעות לאור ההצהרות של המבקש במסגרת הליך טען הביניים. מדובר במסמכים ובתצהיר אשר הגיש המשיב לבית המשפט בהליך אחר, בו לא רק שלא התכחש לזכותו של המשיב להיפרע מהערבויות, אלא ביקש לקבוע שזכותו של המשיב קודמת לזכותם של אחרים. זה המקרה בו יכולה להתעורר טענה בדבר השתק שיפוטי: תכלית הטענה היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט, וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט. ככלל, תנאי לקיומו של השתק שיפוטי הינו שבעל הדין כלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. כלל זה נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על ידי שני טריבונלים שונים, וראה בעניין זה רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ. שיכון עובדים והשקעות בע"מ, מפי כב' השופט גרוניס (להלן: "פס"ד בית ששון"). 40. בפס"ד בית ששון העלו כב' השופט גרוניס וכב' השופט רובינשטיין את השאלה, האם יש מקום להחיל את הכלל על השתק שיפוטי רק מקום שטענת בעל הדין בהליך הראשון נחלה הצלחה, ומפי כב' השופט רובינשטיין: " אף אני איני סבור - על פני הדברים - כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי להצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב .... לדידי באספקלריות תום הלב, ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד ובהכרח גם בתי המשפט, יהיו לטוען בבחינת " תוכנית כבקשתך". כב' השופט רובינשטיין מזכיר גם את המשפט העברי ודיני הראיות: " בהקשר דיני הראיות, אין עד יכול לחזור בו מדבריו בטענת "מוטעה היותי, שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן, . . . ואין שומעין לו". (רמב"ם, שופטים עדות, ג', ה'). 41. איני מקבלת את הסבריו של המבקש בסיכומיו לפיהם רק הביע "עמדה משפטית" בנוגע לשאלת הקדימות בין שעבוד לעיקול. אין מדובר בעמדה אקדמית אלא בעמדה פרקטית מפורשת בה בקש המבקש להעביר את כספי הערבויות לידי המשיב. המבקש גם הסביר בעדותו שדובר בהסכמה שגובשה בינו לבין המשיב, הסכמה שטורפדה לטענתו רק בשל הבעיה אשר התעוררה עם נידרמן, ראו עדותו בעמ' 10 שו' 1-2: "דרך אגב, על זה נפל ההסכם כי נידרמן עמדה על זה שהערבויות שהועמדו לטובתה יועברו לעורך דינה והמשיב לא הסכים". לכן, משהביע המבקש עמדה בבית משפט לפיה המשיב זכאי להיפרע מהערבויות, הוא מושתק מלהעלות כל טענה העומדת בניגוד לכך. האם המשיב פעל בניגוד לחובת הנאמנות במסגרת הליך טען הביניים? 42. כפי שקבעתי לעיל, סבורני שההודעות אשר הוגשו על-ידי המשיב במסגרת טען הביניים היו בתיאום עם המבקש, ועל כך אין כל מקום להעלות טענות בדבר הפרת חובת נאמנות. מעבר לכך, לשכת עורכי הדין דחתה את טענות המבקש בעניין זה, ראו מוצג נ/13 ועדות המבקש בעניין זה, עמ' 15 שו' 25-26. 43. עוד אזכיר ואציין את התרשמותי לגבי המבקש - זה האחרון אינו מהסס להטיל בוץ ורפש לכל עבר - כך למשל הטיח במשיב שפעל בחוסר נאמנות בהליך טען הביינים, למרות שלשכת עורכי הדין לא מצאה פסול במעשיו; כך לא הסס להטיח במשיב פעולה בניגוד להרשאה וללא ידיעה במסגרת ההליך בחדרה, ראו נ/12 ועדותו של המבקש בעמ' 15 שו' 10-11; כך לא הסס להטיח בבנק לאומי שהוא "פועל ופעל שלא כדין" עמ' 11 שו' 27. על זה נאמר: "טול קורה מבין עיניך". סוף דבר 44. המרצת הפתיחה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. משכוןפסק דין הצהרתי