מהו פסק דין הצהרתי ? סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 מסמיך כל בית משפט הדן בענין אזרחי לתת פסק דין הצהרתי, צווי עשה ולא תעשה, צו לביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו. אשר לפסק דין הצהרתי - סעד זה איננו ניתן כדבר שבשגרה. המכשול העיקרי הניצב בפני תובע, נובע מאופיו המיוחד של הסעד: הצהרה גלויה וערטילאית שאין בצידה כל סעד אופרטיבי המאפשר לתובע לממש הלכה למעשה את הזכות המשוריינת. ההלכה בכללותה סוכמה, במילים אחדות, ב-ע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' מטר בע"מ פ"ד מ"ו (5) עמ' 397. בעמ' 408 נאמר ע"י הנשיא דאז, השופט שמגר: "מקובל, כי סעד הצהרתי ינתן בכל מקרה בו הוכיח התובע, ראשית, כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר. ושנית, כי מן הראוי לשריין את הזכות הזו או את המצב הזה על ידי מתן פסק דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק הדין. ושוב, זאת בהנחה שבית המשפט איננו רואה נסיבות שלא להעתר לתובע." מהם השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע אם ניתן לאפשר הגשת תובענה למתן סעד הצהרתי גרידא? אחד מבין פסקי הדין המשקפים את ההלכה בסוגיה זו הינו ע"א 6/79 ניב נ' משלי פ"ד ל"ד (2) עמ' 53. בעמ' 55 נאמר: "אחד השיקולים הכשרים על פיו יסרב בית המשפט לדון בענין בדרך זו, הוא שיהיה בכך כדי לטפח דיון משפטי כפול; העובדה שיש לתובע אפשרות לקבל סעד מלא ממשי אם יתבע אותו בדרך הרגילה, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן סעד הצהרתי. " (ראו גם אופן הצגת הדברים בספרו של השופט א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית בעמ' 385). פסק דין הצהרתי