קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה קשה בגב עקב הרמת משקל כבד: .1התובע מבקש שיקבע כי ביום 19.11.92אירעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי שבעקבותיה נפצע קשות בגבו (ראו סעיף 2לכתב טענות ראשון שהגיש לביה"ד וכן סעיף 2לכתב תביעה מתוקן שהוגש ע"י בא כחו). .2כבר נפסק ש"באין "חבלה", אין "תאונת עבודה" ואין זכאות לגימלה מכח הסעיפים המזכים לגימלה. "החבלה" היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה, וככל עובדה מהמערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיחה". (דב"ע שב/96- 0המל"ל אמנון וייל, פד"ע יב' 225, 230). .3למרות שספק אם כתב התביעה המתוקן מגלה עילתו, והנתבע, המוסד לביטוח לאומי, מכחיש את עצם קיומו של אירוע בעבודתו של התובע, נקבע התיק להוכחות. .4לראשונה בתצהירו מגלה התובע את העובדות הצריכות לעילת התביעה להלן: א. הוא עבד אצל מר פיני פרשט משנת .1990 ב. בעבודתו היה ממלא ומעמיס כל יום 150- 200ששקי חול שמשקלם 30-20 ק"ג כל שק. ג. ביום 19.11.92(להלן: "יום האירוע") בעת שעבד במילוי שקי החול והעמסתם על מכוניות אירעה לו פגיעה בעבודה, הגב נתפס לו ולא יכול היה לזוז. ד. וביתר פירוט: ביום האירוע "בהגיעי להרמת השקית האחרונה ובצורה פתאומית נתפס לי הגב, ישבתי לא יכולתי לזוז המעביד ראה אותי בעת פגיעתי והוא אמר לי לך תעשה בדיקות ואת מה שמגיע לך אני אתן לך בסוף". ה. הוא נסע לביתו, למחרת הלך לקופת חולים בטייבה ומשם הופנה לקופ"ח בנתניה לרופא אורטופדי. (ראו תצהירו). .5עדותו זו של התובע אינה ראויה לאמון - הן עפ"י הרושם שהותיר בעת עדותו, והן ובעיקר לאור הסתירות והתמיהות שנתגלו בעובדות, תוך השוואתן ליתר הראיות שהוצגו בפנינו. ונפרט: .6ראשית נמצאה סתירה בין עדות התובע בתצהירו לגבי מספר השקים שהוא נהג להרים מידי יום (100- 50שקים בחקירתו (נ/1) 200- 150שקים בתצהירו) ומשקלם (בחקירה משקל השק 15ק"ג ובתצהירו 30- 20ק"ג). התובע לא השכיל להסביר את הסתירה בחקירתו הנגדית (ראו פ: 2ש:22-14). נציין שאם זו היתה הסתירה היחידה שנתגלתה בפנינו, לא היינו מכריעים גורלה של התביעה לשבט רק בגללה. .7ענין מהותי יותר הוא עדות התובע בתצהירו, שהמעביד ראה אותו בעת הפגיעה והוא אשר אמר לו ללכת לבדיקות (סעיף 4לתצהירו) - כשהועמד הוא, בחקירה נגדית, על כך שהמעביד מתכחש לעובדות אלה, הוא משיב שעדות המעביד אינה נכונה (פ: 3ש:28-17), הגם שהוא משיב שעד למתן עדותו (דהיינו כ- 4שנים לאחר האירוע) הוא לא פוטר אלא הפסיק לעבוד בגלל שאינו יכול לעבוד (פ: 3ש:26-20). המעביד מר פינו פרשט מעיד בתצהירו שהתובע הפסיק לעבוד לפתע ללא כל הודעה מוקדמת. אליו פנה התובע רק חודשיים לאחר שהפסיק לעבוד כדי שיחתום לו על טופס 250, הפניה לתאונת עבודה. מר פרשט סירב כיוון שנראתה לו תמוהה הודעתו של התובע - חודשים מספר לאחר שסיים עבודתו - כאילו נפגע בעבודה אצלי, (אצל המעביד). (ראו תצהירו). בחקירתו הנגדית מעיד מר פרשט שהוא נמצא בעסקו כבר 35שנים, כי הוא לא ראה שנתפס הגב לתובע, וחזר על כך שסירב לחתום לתובע על טופס 250כיוון שהוא פנה אליהם חודשיים אחרי שהפסיק לעבוד. עוד הוסיף הוא בעדותו שאם אדם נפגע בעבודה שכזו (סבלות) "אף אחד לא יכול לסגור את העיניים" (פ: 8ש:25-8). המעביד הודה שהוא אכן חתם על טופס התביעה שהגיש התובע למל"ל (צורף לתצהירו) - אולם המעביד העיד שחתימתו מופיעה רק בפרק ט' לטופס וכי אישר בו רק את פרטי שכרו של התובע. .8הגענו למסקנה שיש להעדיף את עדות המעביד על פני עדות התובע - לאמור שהתובע לא הודיע לו מאומה על תאונה כלשהיא שאירעה לו, לפני שעזב את העבודה, ובודאי שהוא (המעביד) לא נכח באירוע - מהטעמים המצטברים הבאים: א. התובע בחקירתו בפני חוק המוסד (נ/1) אישר את העובדה שהמעביד סירב לתת לו טופס לביטוח לאומי, ובכך הוא מסביר את העכוב בהגשת תביעתו - ואכן טופס התביעה למל"ל נחתם רק ב- .2.2.93עוד משיב התובע לחוקר שהוא עבד במילוי ובהעמסת שקי חול - ולא היה שום אירוע או חבלה בגב. אם אכן המעביד מלכתחילה סירב לתת לתובע את טופס התביעה למל"ל, מה טעם ראה הוא להגישה, ללא אישור המעביד, רק 4חודשים לאחר יום האירוע? מדוע קבע התובע שלא היה לו שום אירוע או חבלה בגב? ב. בטופס התביעה, כותב התובע שאת כאבי הגב הרגיש "תוך כדי עבודתי במילוי שקי חול וחצץ ועליה על המכוניות" - כפי שהצבענו על הדברים בראשית פסק הדין, גירסתו העובדתית של התובע לא פורטה בכתבי התביעות שהגיש, אולם ראוי לציין שמשפירט גירסתו הוא טען שאת הכאבים חש בעת העמסת שק חול אחרון ביום האירוע - מה מנע בעדו מלפרט גירסתו זו כבר בטופס התביעה למל"ל, והעדיף לפרט גירסה אחרת? ג. בכרטיסו הרפואי של התובע נמצא רישום ראשון של פנייה לרופא אורטופד ב- 24.11.92דהיינו 5ימים לאחר יום האירוע. (נ/2). כאן ראוי לציין שהתובע בעדותו העיד שהאירוע היה ביום שישי, הוא פנה לרופא בטייבה ביום שבת וזה הפנה אותו לרופא אורטופד בנתניה. (פ: 3ש:13-4). בדיקה בלוח השנה מצביעה על כך ש- 24.11.92היה יום חמישי בשבוע (ולא שישי) - ונשאלת לכן השאלה היתכן שעם "גב תפוס" באופן עליו העיד התובע בתצהירו (ראו סעיפים 2ו- 4לתצהירו) המתין הוא עד שבת דווקא כדי ללכת לרופא בטייבה, ואח"כ עוד שלושה ימים עד שפנה לאורטופד? .9א. סוף דבר: כאמור לעיל בסעיף 2לפסה"ד על התובע הנטל להוכיח את עילת תביעתו לאמור שנגרמה לו חבלה בעת עבודתו. ב. התובע לא זו בלבד שלא השכיל להוכיח בדיוק מה היה האירוע שלו הוא טוען (האם את כאבי הגב חש בעת מילוי השקים או בעת העמסתם), אלא שברור וחד משמעית מעדות המעביד, שבניגוד לעדות התובע, הוא לא היה עד לשום אירוע בעדותו של התובע; עוד הוכח שהתובע פנה חודשיים לאחר תום עבודתו בבקשה לקבל טופס 250, וזה סירב - כבר בעת הפנייה - מכאן שלא ידע על אירוע כלשהוא. ג. עוד יצויין שעדות התובע לפיה האירוע אירע ביום שישי בשבוע, וכי פנה למחרת לרופא - לא זו בלבד שלא הוכחה, אלא נמצאה לא נכונה (יום "האירוע" הנטען הוא יום חמישי). ד. לא הובאה כל עדות, או רישום רפואי, התומך בעדות התובע שהוא פנה לרופא בטייבה ביום שבת, ונמצאת ראיה אחת בפנינו שפנייתו לאורטופד היתה רק ביום .24.11.92 משהוכח מעדות התובע שמאז יום האירוע הוא לא עבד, והוכחה על פנייה לרופא כלשהו, שהובאה בפנינו, היא רק מיום 24.11.92- אין אפשרות - לאור ריחוק הזמנים - להביע שיש קשר סיבתי בין אירוע בעבודה (שגם לא הוכח) ובין כאבי הגב שבגינם פנה התובע לטיפול רופא אורטופד. .10לפיכך ומשלא הורם ע"י התובע נטל הראיה להוכיח שאירע לו בעבודתו אירוע תכליתי הקשור לפגיעה בגבו - נדחית בזה תביעתו. .11אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהרמת משקל