קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק בצוואר כתאונת עבודה: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/3) בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 17/2/93, עת נפגע בצווארו. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 13/7/93, שצורף לכתב התביעה, בטענה שהאירוע שתואר על ידי התובע לא גרם לפריצת הדיסק בצווארו ולא לאי הכושר שנגרם לתובע, בשל כך שפנייתו של התובע לטיפול רפואי שלא באופן מיידי, אינה סבירה בהתייחס לממצאים וכן שהשפעת העבודה על מצב צווארו של התובע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 2. כנגד דחיית תביעתו הגיש התובע את תובענתו זו. 3. ביום 11/10/94 שמעתי את העדויות מטעם הצדדים ולאחריהן הוגשו סיכומים בכתב ע"י ב"כ הצדדים. 4. הנתבע חולק על עצם קיומו של הארוע הנטען. הנתבע לא הביא עדים מטעמו, ולשם בדיקה האם הוכיח התובע את ארוע התאונה ביום 17/2/93אבחון להלן את גירסתו של התובע, כפי שהיא מעומתת עם הראיות. תצהיר התובע 5. גירסתו של התובע בתצהירו, היא זו המושלמת והמקיפה ביותר, ואותה, למעשה, מבקש ב"כ התובע, בסיכומיו, לאמץ. 6. על פי תצהירו של התובע, בעת עבודתו כפועל במפעל האלומיניום של אבו זייד בעילבון, ביום 17/2/93, התבקש על ידי מנהל המפעל, בסאם, להביא לו חבילת פרופילי אלומיניום שהיתה על מדפים בחצר, בשטח פתוח ללא גג. סמוך למדפים היו מפוזרים חלקי ניילונים שהתקלפו מהחבילות. בכל חבילה יש 8 פרופילים, שכל אחד מהם שוקל 3.5 ק"ג. 7. התובע הרים חבילה כזו, הניח אותה על כתפו השמאלית, החל ללכת לכיוון דלת המפעל אך החליק על הניילונים הרטובים (אותו יום ירד גשם). תוך כדי ההחלקה קיבל התובע מכה בכתפו השמאלית מחבילת הפרופילים ובעודו מועד - הדף התובע את החבילה הצידה כדי למנוע מכה נוספת בגופו. התובע התייצב והתיישר וקרא למנהל בסאם שיעזור לו להרים את החבילה. 8. בסאם הגיע, התובע סיפר לו את שאירע ושניהם הרימו יחד את החבילה. התובע המשיך לעבוד באותו יום וביומיים שלאחר מכן. טופס התביעה 9. בטופס התביעה נ/3, שהוגש לנתבע בחודש מאי 1993, נאמר כך: כמתואר לעיל, בבחינת תצהירו של התובע, בתצהירו התובע אינו מצהיר כלל כי נפל, אלא רק כי מעד, הצליח להדוף את החבילה, התייצב והתיישר. לעומת זאת, בטופס התביעה, התובע כלל לא מזכיר את המכה שקיבל מהחבילה וניסוחו של האירוע בנ/ 3מציג את המקרה כפגיעה בצוואר עקב הנפילה. אנמנזה מבי"ח פוריה 10. המקום הראשון אליו פנה התובע לקבל טיפול רפואי לאחר יום 17/2/93 היה חדר המיון של בי"ח פוריה, בלילה שבין 20 לבין 21 בפברואר 1993. 11. בתעודת חדר המיון (נ/5) נרשם: "לדבריו: במשך כיומיים מיתלונן (כך במקור) על כאבים בצוואר עם הקרנה ליד שמאלית. אין סיפור של חבלה." 12. בהקשר לבי"ח פוריה ראוי לציין שני עניינים נוספים: א. התובע טוען בתצהירו כי לא מצא לנכון לספר כיצד ארעה לו התאונה מאחר שלא נשאל על כך ולא סבר שזה חשוב. בעדותו בחקירה הנגדית מוסיף התובע שהשמטה זו היתה "מרוב כאבים". ב. בתעודת חדר המיון נרשם שבצלומי עמוד השדרה הצווארי רואים שינויים ניווניים. אנמנזה מבי"ח רמב"ם 13. בגליון חדר המיון מבי"ח רמב"ם (נ/6) אליו הגיע התובע ביום 23/2/93, נאמר: "ולדבריו נפגע לפני כשבוע כשמשקל כבד נפל על צוארו וכתפו השמאלית". 14. גם בהקשר לבי"ח רמב"ם יש לציין שני עניינים נוספים: א. התובע העיד כי ברמב"ם סיפר כיצד ארעה לו התאונה. ב. בגליון חדר המיון נרשם בין השאר: "אין לראות סימני חבלה" וכן "ray- xע"ש צוארי: ללא ממצא טראומתי". התעודה הראשונה לנפגע בעבודה 15. התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/4) הוצאה ביום 22/2/93 ע"י רופא המשפחה של התובע. בתעודה זו נרשם שהתעסקותו של התובע בשעת הפגיעה היתה נשיאת חבילת אלומיניום וכי גורם הפגיעה היה "החלקה". בחלק של תיאור התאונה בנ/ 4 נרשם: "בזמן משא של חבילת אלומיניום החליק לדבריו ונחבל בצוארו". 16. התעודה הראשונה נ/4, אמנם נרשמה תחילה ביום 22/2/93, אלא שהוספו לה רישומים גם לאחר מכן (מוזכרים בה צילומים מיום 25/2/93). הכרטיס הרפואי מקופ"ח 17. בכרטיסו הרפואי של התובע בקופת חולים לעובדים לאומיים (נ/1), נרשם ביום 10/2/93 (כלומר שבוע לפני התאונה הנטענת): 18. שני הצדדים לא התייחסו כלל לרישום זה, ככל הנראה לא היו מודעים אליו התיק הרפואי הומצא לתיק ביה"ד עם תחילת ישיבת ההוכחות. הודעת בסאם לחוקר הנתבע 19. מנהל העבודה, מר בסאם מוזלבאט (להלן: "בסאם"), מסר הודעה לחוקר הנתבע (נ/2). בהודעתו זו מציין בסאם שלאחר שביקש מהתובע להביא לו חבילת פרופילים והתובע יצא לבצע זאת, שמע בסאם צעקה, התובע אמר לו שקיבל מכה באזור הכתף בצוואר, וסיפר שהחבילה נפלה עליו וממנה קיבל מכה. החבילה היתה על הרצפה והתובע עמד. תצהירו של בסאם 20. בתצהירו, מספר בסאם כי לאחר שביקש מהתובע להביא לו חבילה של פרופילי אלומיניום, שמע פתאום את התובע קורא לו לבוא. כשבא - ראה בסאם חבילה של אלומיניום על הרצפה ושמע מהתובע שהוא החליק, וקבל מכה מהחבילה בצוואר. חקירתו הנגדית של בסאם 21. בחקירתו הנגדית העיד בסאם כי לא שמע צעקה של התובע, אלא שהתובע קרא לו. בסאם אישר שהתובע אמר לו שהוא החליק. האם הוכיח התובע את הארוע הנטען? 22. נראה לי שהתשובה על השאלה שבכותרת חלק זה הינה שלילית. 23. עיון בגירסאותיו של התובע מלמד כי ככל שהגירסה מאוחרת יותר, כך היא משתכללת יותר עד שלבסוף - הגיע התובע לגירסה הכוללת והמלאה שבתצהירו. הגירסה המוקדמת ביותר לאחר יום 17/2/93, נמצאת כמובן באנמנזה של ביה"ח פוריה (נ/5). אין זה סביר שאדם שהחל לחוש כאבים לאחר שקיבל מכה מחבילה במשקל 28 ק"ג, לא יודיע בביה"ח אליו הוא פונה בשל אותם כאבים, שהכאבים החלו בשל אותה מכה. בתצהירו מסביר התובע שהוא לא סבר שחשוב להגיד בביה"ח איפה ארעה לו התאונה, אך גם אם היה הסבר זה מתקבל, עדיין לא היה הסבר לכך שהתובע לא סיפר שהתאונה היתה מכה ישירה בצווארו. ביום 22/2/93, בעת שהוצאה התעודה הרפואית הראשונה (נ/4), התרחבה הגירסה וכללה כבר את נושא ההחלקה, אך לא כללה את נושא המכה. למחרת, בביה"ח רמב"ם - נרשמה מפי התובע דווקא מכה, מחפץ כבד, אך לא נרשמה החלקה ולא רשמה נפילה. בטופס התביעה (נ/3) נרשמו החלקה ונפילה אך לא נרשמה מכה בצוואר מהחבילה. 24. עדותו של בסאם אינה מועילה הרבה לתובע, מאחר שיש לתמוה כיצד בעת שמסר בסאם את הודעתו לחוקר (נ/2) לא זכר בסאם שהתובע אמר שהחליק אלא רק שהחבילה נפלה עליו ואילו בעת שחתם על תצהירו - נזכר גם בסיפור ההחלקה. 25. כשאני מוסיף לכל אי-ההתאמות האמורות גם את הרישום בכרטיסו הרפואי של התובע מיום 10/2/93, אני מגיע למסקנה שהתובע לא הוכיח את עצם ארועה של התאונה הנטענת על ידיו. 26. התוצאה מהאמור לעיל היא שהתובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות. 27. אין צו להוצאות.עמוד השדרהצווארהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהפריצת דיסק