קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרמיה פיצויי פיטורים: .1בכתב התביעה עתר התובע לכך שבית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לו יתרת פיצויי פיטורים בסך -.200, 4ש"ח בתוספת פיצוי הלנה. התובע הסביר כי שכרו החודשי היה בסך -.800, 2ש"ח, שהורכב משכר יסוד ומפרמיה, כי עבד שלוש שנים אצל הנתבעת ופוטר, וכי הנתבעת הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים המחושבים רק על בסיס שכר היסוד. .2הנתבעת הגישה כתב הגנה ותמצית הנטען בו תובא להלן: א. תקופת העבודה אכן היתה כנטען על ידי התובע, מחודש אוגוסט 1991ועד חודש יולי .1994 ב. שכרו האחרון של התובע אצל הנתבעת הורכב מסך -.401, 1ש"ח כשכר יסוד וכן מסך -.180, 1ש"ח - פרמיה. הפרמיה שולמה לתובע שכן היה סוכן מכירות של הנתבעת. סכום הפרמיה היה שיעור של % 2מהמכירות, וסכום זה היה משתנה מפעם לפעם. אם התובע לא היה מוכר בחודש מסויים הוא לא היה מקבל פרמיה. ג. הנתבעת קיבלה עצה משפטית לפיה סכום הפרמיה אינו מהווה בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. ד. המחלקות בין הצדדים היא כנה ולתובע לא יגיע פיצוי הלנה. .3הדיון בתיק זה נוהל כ"דיון מהיר" וקיימנו אותו בהעדר נציג עובדים שלא תייצב בבית הדין, בלא שנתן הסבר לכך. .4עובדות המקרה למעשה אינן שנויות במחלוקת ואלה הן: א. התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת בחודש אוגוסט .1991תפקידו של התובע היה למכור מוצרים אותם משווקת הנתבעת (ככל הנראה, צבעים לרכב - לפי הנרמז בשמה), למוסכים. ב. עבודתו של התובע היתה עם מוסכים שהם לקוחות קבועים של הנתבעת. ג. לא היתה לתובע עבודה אחרת אצל הנתבעת, מלבד מכירות. בכל יום עבודה היתה גם מכירה. ד. בין הצדדים הוסכם שהתובע יקבל משכורת חודשית שתורכב משכר יסוד וכן מרכיב שכונה בשם "פרמיה" ושיעורו היה % 2מסכום המכירות שמכר התובע באותו חודש. סכום ה"פרמיה" עוגל כלפי מעלה עד ה- 100ש"ח הקרובים. ה. עיון בתלושי השכר (ת/1) מעלה כי בנוסף לרכיבים האמורים לעיל שולמה לתובע גם "אחזקת רכב" ולעתים גם "שי לחג" או "מתנה". ב- 12חודשי עבודתו האחרונים של התובע, על פי התלושים שבת/ 1נע רכיב הפרמיה בין -.200, 1ש"ח לחודש לבין -.800, 1ש"ח לחודש. הממוצע (על פי ת/1, שאינו כולל את כל התלושים), היה בסך -.457, 1ש"ח. שכר היסוד האחרון של התובע היה בסך -.401, 1ש"ח. ו. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת לאחר 3שנות עבודה, בחודש יולי .1994הנתבעת נתבעת התייעצה עם רואה החשבון שלה שאישר לה שאין צורך לשלם פיצויי פיטורים על רכיב ה"פרמיה". לפיכך, שילמה הנתבעת לתובע בחודש אוגוסט 1994פיצויי פיטורים בסך -. 200, 4ש"ח. .5סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(שייקרא להלן: "החוק"), קובע ששיעורם של פיצויי הפיטורים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה (זאת לאחר ששר העבודה והרווחה השווה את תנאי העובדים בשכר לתנאי העובדים במשכורת), מכח סמכותו לפי סעיף 12(ב) לחוק, בתקנות פיצויי פיטורים (שיעור פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ"ג-.1983 .6סעיף 13לחוק מסמיך את שר העבודה לקבוע בתקנות הוראות לענין חישוב השכר ופיצויי הפיטורים. מכח סעיף זה (בין השאר) התקין שר העבודה והרווחה את תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964(שתיקראנה להלן: "התקנות"). .7תקנה 1(א) לתקנות קובעת כי הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה הם: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. תקנה 1(ב) לתקנות קובעת שתוספת מחלקתית או מקצועית הנכללת בשכר העבודה, יראו אותה כחלק משכר היסוד. תקנה 1(ג) לתקנות קובעת כי אם שולם שכר שלא לפי הרכיבים האמורים בתקנה 1(א) או חלק מהם, יובא בחשבון שכר העבודה הרגיל, ללא תוספות. .8תקנה 2לתקנות קובעת (לגבי התקופה שלאחר 1/1/64) שהשכר שיש להביאו בחשבון הוא השכר האחרון ששולם לעובד ערב פיטוריו. .9תקנה 9לתקנות מורה כי אם שכרו של העובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו משתלם לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון, ביחס לשכר האמור, את השכר הממוצע של שנים עשר החודשים שקדמו לפיטורים. .10הלכה פסוקה היא שלצורך בחינתו של רכיב מסויים ששולם לעובד, הקובע הוא לא השם שניתן לרכיב זה אלא מהותו. (ראו: דב"ע מב/3- 44גולדברג - עירית בת ים, פד"ע יג 338; דב"ע מב/36- 3מקורות - קריב, פד"ע יד 3; דב"ע מג/2- 4ההסתדרות הכללית ואח' - מדינת ישראל, פד"ע טז 169; דב"ע מח/3- 3נחושתן - מדינת ישראל, פד"ע יט 435; דב"ע מט/141- 3בלבול - מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439). .11המייחד "פרמיה" משכר עבודה רגיל הוא שה"פרמיה" משתלמת בעד חריגה כלשהי מהעבודה הרגילה, חריגה שכאשר היא קיימת - מתוגמל העובד ב"פרמיה" וכאשר אין היא קיימת - ה"פרמיה" אינה משולמת. .12בענייננו, כאשר כל כולה של עבודתו של התובע היתה מכירות, לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת שהתגמול בגין המכירות היה "פרמיה". אמנם, כשהמכירות היו בשיעור גבוה יותר, היה רכיב ה"פרמיה" בשיעור גבוה יותר, אך אין לראות בכך תגמול בדרך של "פרמיה" אלא משמעות הדבר היא שהשכר, בחלקו, היה משולם לפי "כמות תוצרת" או "בחלק מהפדיון" כמשמעות מונחים אלה בתקנה 9לתקנות. דרך זו של תשלום שכר, כאשר יש רכיב אחד קבוע שאינו תלוי במכירות ורכיב שני - רכיב קבלני, המשתנה על פי המכירות, מקובל ביותר אצל אנשי מכירות, ואין בעובדה שהרכיב הקבלני כונה בשם "פרמיה" כדי להוציאו מכלל השכר הרגיל. .13אשר על כן אנו קובעים כי התובע היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים על מלוא שכרו, הן הרכיב שכונה בשם "שכר יסוד" - עליו אכן שולמו פיצויי פיטורים, והן הרכיב הקבלני שכונה בשם "פרמיה", רכיב שאת הפיצויים המגיעים בגינו יש לשלם בהתאם להוראות תקנה 9לתקנות. .14כאמור לעיל, ממוצע רכיב ה"פרמיה" אותו מצאנו לפי ת/ 1הגיע לסך של -. 457, 1ש"ח, אולם, ת/ 1אינו כולל את כל התלושים של 12החודשים האחרונים ומאידך טוען התובע בכתב התביעה להיות רכיב זה בגובה של -.400, 1ש"ח בלבד. לפיכך, לא נפסוק לתובע מעבר למה שדרש ונביא בחשבון רכיב ה"פרמיה" רק סכום של -.400, 1ש"ח, כאילו הוא הממוצע של רכיב זה ב- 12חודשי העבודה האחרונים. .15התוצאה מהאמור לעיל היא שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך (קרן) של -.200, 4ש"ח. .16הכלל הוא, על פי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, שפיצויי פיטורים שלא שולמו במועדם - יש לשלמם בתוספת פיצוי הלנה. אולם, התובעת לא היתה מיוצגת על ידי עו"ד והיא פעלה על פי ייעוץ שקיבלה מרואה החשבון שלה. אנו מקבלים על כן את טענת ההגנה שהעלתה וקובעים שיתרת פיצויי הפיטורים לא שולמה לתובע בגין טעותה הכנה של הנתבעת. .17משכך, קמה לנו הסמכות, לפי סעיפים 20(ד) ו- 18לחוק הגנת השכר, להורות על הפחתתו או ביטולו של פיצוי ההלנה. .18אנו עושים שימוש בסמכות האמורה ומפחיתים את פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים כך שאנו מעמידים אותו על גובה הפרשי ההצמדה והריבית בגין התקופה שמיום 94/8/1ועד יום התשלום, בתנאי שיתרת פיצויי הפיטורים הנפסקים בפסק דין זה ישולמו עד ליום .30/9/95 אם פיצויי הפיטורים לא ישולמו עד יום 30/9/95, יעמוד פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים לגבי התקופה שמיום 1/10/95ואילך - על מלוא שיעור פיצוי ההלנה, לפי סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, עד התשלום בפועל. .19על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך -. 250ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/9/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/9/95ועד התשלום בפועל. .20על הנתבעת לשלם את האגרה הדחויה. .21כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 15ימים מיום שפסק דין זה יומצא לו.פיצוייםפרמיהפיטוריםפיצויי פיטורים