צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הפסקה שיפוטי: .1זה ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מקומיים בירושלים מיום 11.10.93, שדחה בקשת המערערים לבטל שני צוי הפסקה שיפוטית שיצאו מלפניו וניתנו במעמד צד אחד. .2בצו האחד (ב"ש 1734/93) - נאסר על המערערים, ביום 20.5.93, לבצע פעולות בנייה שנעשו ללא היתר כדין, בנסיבות שיש בהן עבירה על סעיף 204לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965(להלן - החוק). בצו השני (ב"ש 3018/93) - נאסר על המערערים, ביום 7.9.93, לעשות שימוש חורג בנכס. הנכס מיועד למגורים בלבד, ואילו המערערים הפכוהו לפנימיה - למוסד חינוכי. בפועל שני הצוים דומים בתכנם, אלא שהצו השני שב וניתן אחר שהצו הראשון לא קוים. .3הנכס הוא קוטג' בבית דו-משפחתי, הנמצא ברח' אבוהב 3בשכונת בית וגן בירושלים. בקוטג' הסמוך לו מתגוררת המתלוננת הגב' אילנה בירגר. .4הקוטג' הוא בן 6חדרים. דמי השכירות השנתיים המשולמים עבורו הם 000,35 דולרים. בקוטג' בנו המערערים מחיצות גבס, והפכוהו ל- 11חדרים, כולל מגורים בסלון, במטבח, ובגג. בחדרים שוכנו 33תלמידות, 3בכל חדר. התלמידות בנות 18- 19שנים ולומדות בסמינר מסורת ישראל, הנמצא בבנין אחר באותה שכונה. התלמידות באו מארה"ב לשנת לימודים אחת בישראל, והן אמורות בתום לימודיהן, "לעשות עלייה". התלמידות באות לנכס בתום יום לימודיהן והן מתגוררות בנכס דרך קבע, תחת השגחתן של שתי מדריכות בוגרות יותר. .5מהשתלשלות הענינים, נראה כי המערערים עשו דין לעצמם, והם הפרו את שני הצוים: גם המשיכו בבניה בלא היתר, וגם שיכנו בנכס את התלמידות בניגוד לצו ההפסקה השיפוטי. .6בית המשפט קמא דחה כאמור את בקשת המערערים לבטל את הצוים. בית המשפט קבע כי הצו הראשון ניתן כדין. בהמשך לכך חיווה את דעתו כי אין עוד צורך לדון בשאלה אם השימוש שנעשה בנכס הוא בגדר שימוש חורג; כי הדבר מתבקש מהשארת הצו הראשון בעינו. בכל מקרה, בהחלטה מנומקת כראוי, ולמעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי גם הצו השני, בעומדו לבדו, ניתן כדין וכי השימוש בנכס לצרכי פנימיה בוא שימוש חורג. .7מכאן הערעור. בין לבין ניתן למערערים היתר בניה בדיעבד, והשאלה היחידה שנידונה בערעור שלפנינו היא אם השימוש הנעשה כאמור בנכס הוא שימוש חריג. .8תכנית המתאר שחלה על האיזור בו ממוקם הנכס לא הוגשה לבית המשפט קמא. אך על פי הראיות שהיו לפני בית המשפט קמא, ועל כך אין חולק, קבע בית המשפט כממצא כי הנכס נמצא באיזור מגורים, והנכס מיועד "למגורים בלבד" על פי ההיתר. .9על כן השאלה היא: האם מגוריהן בצוותא של 33תלמידות בנות אותו גיל ביחד עם שתי מדריכות בבית, הם "מגורים" במובן תכנית המתאר והחוק, או שמא מדובר בפנימיה המחייבת היתר לשימוש חורג, שבלעדיו אין רשות לבעלי הנכס להתיר שימוש בו למטרה האמורה. .10בית המשפט קמא נתן את דעתו על פסקי-דין שדנו בהגדרת "בית מגורים" בהקשר של "בית אבות", של מקום לאכלוס קשישים, ושל גן ילדים והגיע למסקנה שמגורים קולקטיביים אלה, אינם דומים למגורי משפחה רגילה שלהם כיוון ההיתר בקובעו בענין הנוכחי שהנכס מיועד למגורים בלבד. .11המערערים טוענים כי אף אם כן הנכס משמש פנימיה למוסד חינוכי, עדיין זה שימוש למגורים בלבד ובכך אין סטייה מההיתר. אין המדובר בפעילות עסקית או מסחרית, שהרי מדובר במלכ"ר, ואין במגורים אלה אלמנט מסחרי. המערערים הוסיפו וטענו שאין ללמוד גזירה שווה מעניין: רן נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ע"פ 410/87, פס"ד מא (4) 72, שבו נקבע כי "בית אבות" אינו "בית מגורים", זאת בעיקר לאור הבסיס העסקי לנהול בית האבות, גם לא מענין: רוני נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ע"פ 326/86, פס"ד מ"א (4) 587, שהלכה דומה נקבעה לענין בית קשישים, זאת במיוחד לאור אופיים הציבורי של המגורים אלה. לענין בירור משמעות המונח "מגורים", יפים דבריו של בית המשפט העליון בענין רן האמור, בעמ' 64: "...קורה לא פעם שמושג זהה פירושו שונה בחוק אחד מפירושו בחוק אחר, הכל בהתאם למתבקש מתכליתו ומהכוונה בגלומה בו... לפיכך לא אתן את דעתי על פירושו של המונח "בית אבות" בדברי החקיקה למיניהם שבהם הוא מופיע ואתמקד אך ורק בפירוש העולה מן התכנית החלה על החלקות השונות". כיוון שתכנית המתאר אינה לפנינו, כשם שלא היתה לפני בית המשפט קמא, יש ללמוד את הפירוש על פי ענינו ותוכנו של הדיבור "מגורים" לאור ממצאי בית המשפט קמא. .12דעתנו - כדעת בית המשפט קמא. אכן ביחסים שבין התלמידות לבין המוסד מדובר ב"מגורים". ואולם המשמעות אינה נקבעת על פי יחסים דו צדדיים אלה, אלא על פי מהות השימוש של הנכס בהקשר לאיזור שבו הוא נמצא. .13כאמור האיזור הוא איזור מגורים. הקוטג' עצמו סמוך לקוטג' אחר המשמש למגורי משפחה. המערערים טוענים כאמור שהמדובר בפעילות מגורים גרידא. .14נראה לנו כי בהקשר זה אין המדובר בשימוש למגורים בלבד כמשמעותו בהיתר. "מגורים" בהיתר - משמעותו מגורי משפחה או יחידה משפחתית, כיאה לאזור מגורים. .15המגורים בבית זה חורגים מגדר מגורי משפחה בכל אחד מאלה: א. ההמוניות: המדובר ב- 33בנות בתוספת 2מדריכות. מספר זה חורג בהרבה מגודל משפחה רגילה. "הכמות הופכת לאיכות": פסק-דין רן האמור בעמ' .76 ב. מגורים קולקטיביים: המדובר באופי קולקטיבי, קיבוצי של מגורים, להבדיל ממגורים בתא-משפחתי. ג. מספר חדרים גדול: תחת 6חדרים הפך הקוטג' ל- 11חדרים: אלה מגורים המוניים, צפופים ודחוקים, שאין בהם הרווחה והשירותים האופייניים לדירות מגורים בכלל, ולדירות באיזור זה, כפי שנלמד מתוכנית הקוטג' הסמוך, וממתכונת בניית הקוטג' הנוכחי. ד. זמניות המגורים: אף שמדובר במגורים לשנה, הרי אלה מגורים זמניים, שהתחלופה בהם תהיה רבה ביותר לעומת בית מגורים רגיל. ה. פעילות: אף שהפעילות לא התבררה בראיות, הימצאות שתי המדריכות הבוגרות, ראייה היא לקיום פעילות חברתית ואחרת, החורגת מגדר פעילות בבית מגורים. ו. מטרה: לאור האמור, מדובר במגורים מאורגנים שביסודם מטרות חינוכיות. ז. מסחריות: אף שהשימוש בבית, אינו מסחרי מובהק, והמוסד אינו משכיר את הבית למטרות עשיית רווח, אין להתעלם מכך שהמוסד גובה מן הסתם שכר דירה מהתלמידות כדי לכסות את שכר הדירה הגבוה (000, 35דולר לשנה) שהוא משלם. תכונות אלה משוות למגורי הבנות בבית זה אופי מיוחד, שאינו הולם מגורים באיזור מגורים. בעטיין אין שימוש זה בבית משתלב עם הסביבה והוא מהווה שימוש חורג. .16על כן דין הערעור להידחות גם בענין זה. .17לחילופין, ביקש בא כח המערערים להעניק למערערים אורכה של מספר חודשים כדי למצוא דיור חלופי לתלמידות. פינוי לאלתר של התלמידות, טען, ישבש את לימודיהן, ויחבל בתכניתן לעלות לישראל. אכן, יש להצר על אי-הנוחות שתיגרם לבנות עקב פינויין מהמקום. ואולם בענין זה, אין להתפעל מכנות פנייתם של המערערים. נגד המערערים ניתן צו האוסר עליהם שימוש בנכס עוד בחודש מאי .1993הם עשו דין לעצמם ואיכלסו את הבית בהפרה בוטה של הצו השיפוטי. המערערים לא היו רשאים לאכלס את הבנין כל עוד צו זה קיים, אף אם סברו לתומם, כי הם עושים בו שימוש מותר. המערערים, בהעזה רבה, אם לומר זאת בלשון המעטה, עשו מעשה בניגוד לחוק, העמידו את המשיבה בפני עובדה מוגמרת, ועתה מבקשים הם לקצור את פרי הפרתם. מטעם זה לפחות לא היה ראוי לתת אורכה כלשהי. עם זאת, בנסיבות הענין, כדי להקטין את עגמת הנפש שתיגרם לתלמידות, באשמת המערערים, אנו נותנים אורכה לפינויין עד יום .19.12.93 .18אנו מחייבים את המערערים הדדית בהוצאות לטובת המדינה בסך 3000ש"ח. במעמד צד אחדצו הפסקה שיפוטיצווים