תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת, כי: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". הלכה פסוקה היא, כי הסמכות לצרף בעל דין להליך, שהיה צורך לצרפו מלכתחילה, נתונה לבית המשפט גם בשלב הערעור, וזאת כאשר הדבר דרוש להכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה [ר' ע"א 489/79 ו- 505/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל ואח', פ"ד לה (2) 123]. מקל וחומר, ניתן לצרף בעל דין בשלב הסיכומים ולפני מתן פסק דין בערכאה הדיונית. מסקנה זו מתחזקת, לנוכח העובדה כי במקרה שלנו עומדת לדיון שאלה בעלת חשיבות עקרונית, מבחינה זו שהכרעה בזכויות התובע ובמשמעות החוזים התלת-צדדיים, עשויה להשפיע על היקף זכויותיה של הסוכנות במקרים אחרים, וגם בכך יש כדי להוות טעם מספיק לצירופה של הסוכנות כבעלת דין [ר' בש"א 3973/91 (ע"א 494/89) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצויים נפגעי תאונות דרכים ואח', פ"ד מה (5) 457]. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צירוף בעל דין בערעור: 1. זוהי תביעה בה עותר הקיבוץ התובע, המאוגד כאגודה שיתופית לחקלאות בע"מ, לתשלום פיצוי בסך 1,490,145.7 ש"ח, בגין הפקעת מקרקעין בשטח של 47.5 דונם, הידועים כחלק מחלקות 14, 17, 18 ו- 19 בגוש 7587 (להלן - "המקרקעין המופקעים" או "המקרקעין נשוא התביעה"). המקרקעין נשוא התביעה הופקעו על ידי שר האוצר על פי הודעה שפורסמה ביום 18.1.96 בילקוט הפרסומים 4372, מתוקף סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, למטרות בטחון. הפיצוי שעותר לו התובע נדרש בנוסף לפיצויים בסך 238,279.56 ש"ח ששולמו לו ביום 16.9.97 ולפיצויים נוספים בסך 203,285.47 ש"ח, ששולמו לו ביום 6.10.99, בגין הפקעה זו. 2. בתביעתו טוען התובע, בין היתר, כי המקרקעין המופקעים היו בחזקתו, וכן הוא טוען לזכויות קנייניות בהם. מנגד, טוענים הנתבעים, כי מדובר במקרקעין הרשומים בבעלות המדינה, ומנוהלים על ידי הנתבע 1 על פי דין, ואף שהנתבעים אינם חולקים על כך שהתובע החזיק במקרקעין נשוא התביעה במועדים הרלבנטיים להפקעה, הרי שלטענתם, אין לו כל זכויות קנייניות בהם ומעמדו במקרקעין אלה, כמו גם ביתר השטח שהוקצה לתובע כמשבצת התיישבות, הינו מעמד של בר-רשות. לתמיכה בעמדתם זו, מפנים הנתבעים לשורה של חוזי שכירות תלת צדדיים, שנחתמו מאז הווסדו של הנתבע 1 בשנת 1961 ועד 1991, בין הנתבע 1 כמשכיר, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כמיישבת (להלן - "הסוכנות"), והתובע, כאיגודו באגודה שיתופית חקלאית בע"מ, כבת-רשות (ר' חוזה השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים מיום 12.2.91, המתייחס לתקופה מיום 1.10.89 ועד 30.9.92 - נספח ב' לתצהיר רייזמן מטעם הנתבעים). 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המקרקעין המופקעים הוחזקו על ידי התובע לפני ייסודו של הנתבע 1 בשנת 1961, ולטענת התובע, מוחזקים מקרקעין אלה על ידו מיום עלייתו לקרקע בשנת 1949. התובע מאשר, כי הסוכנות כגורם מיישב, היתה מעורבת מתחילת הדרך ובאופן ישיר במסירת משבצת הקרקע שיועדה להקמת היישוב התובע (ר' למשל עדות מר איילי, מטעם התובע, בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 8.5.00 מול הש' 8-10), אך בניגוד לעמדת הנתבעים, לפיה היו לסוכנות ויש לה גם כיום זכויות קנייניות כחוכרת באותם מקרקעין, עמדת התובע שונה ולטענתו, רכש התובע זכויות בעלות ולמצער זכויות כחוכר במשבצת הקרקע שהוקצתה ליישוב, וזאת, לטענתו, בהתאם לדין שקדם לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, ועוד בטרם נוסד הנתבע 1 בשנת 1961. התובע אינו מתייחס באופן מפורש וברור לשאלת מעמדה של הסוכנות במקרקעי המשבצת בכלל ובמקרקעין המופקעים בפרט, ולצורך התביעה הכספית שהגיש, הוא מסתפק בהצגת מכתבה של הסוכנות מיום 24.8.97, המופנה אל הנתבע 1 ולפיו מסכימה הסוכנות "להעברת כל סכום הפיצויים לקיבוץ אייל, בגין הפקעת קרקע לצורכי בטחון" (ר' המכתב הנספח לכתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 10.8.99). התובע מוסיף וטוען, כי חוזי השכירות התלת צדדיים, דוגמת החוזה נספח ב' לתצהיר רייזמן מטעם הנתבע 1, המתייחסים למשבצת הקרקע שהוקצתה לו, ואשר הסוכנות צד להם כמיישבת, אין להם חשיבות ממשית, ולטענתו, גם הצדדים לאותם חוזים, אשר נחתמו לתקופות של שלוש שנים בכל פעם, לא ראו בהם הסכמים המשקפים את הזכויות האמיתיות של הצדדים במקרקעין. 4. התובע בחר שלא לעשות את הסוכנות בעלת דין בהליך זה, ואילו הנתבעים עתרו תחילה בבש"א 13997/97 לצירופה של הסוכנות כצד לתובענה, בהיותה על פי גישת הנתבעים החוכרת של המשבצת הקרקעית שהתובע מחזיק בה, ואולם במהלך הדיון לא עמדו הנתבעים על בקשה זו ובסיכומיהם ציינו, כי כך נהגו, לנוכח מכתב הסוכנות מיום 24.8.97, שהגיש התובע ובו הסכמתה לתשלום הפיצוי ישירות לתובע. 5. בטרם החל שלב שמיעת הראיות, עתר ב"כ התובע לפיצול הדיון באופן שתחילה יידונו זכויות התובע במקרקעין, ורק לאחר שסוגיה זו תוכרע, ימונה שמאי מומחה מטעם בית המשפט להערכת גובה הפיצוי המגיע, ששומתו תערך בין היתר לפי ההנחיות הנובעות מהכרעת בית המשפט בשאלת הזכויות (ר' הבקשה מיום 10.4.00). הנתבעים לא התנגדו לבקשה זו, ובהתאם פוצל הדיון כמבוקש ושאלת זכויותיו של התובע במקרקעין המופקעים הועמדה לדיון תחילה (ר' החלטתי בענין זה מיום 8.5.00). גם בשלב זה, לא עמדו הנתבעים על צירופה של הסוכנות כבעלת דין והראיות בשלב הראשון של הדיון, נשמעו, איפוא, בלא שהסוכנות צורפה. אולם, בשלב הסיכומים חוזרים הנתבעים ועותרים, באופן חלופי, לצירוף הסוכנות להליכים אלה, בטענה, כי הכרעה בזכויות התובע עלולה לפגוע בזכויותיה של הסוכנות ויש לשמוע את דברה בנדון. הנתבעים מוסיפים בהקשר זה, כי בינתיים פנתה הסוכנות לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בשאלת תוקף זכויות הסוכנות בקרקעות שונות, לאו דווקא מקרקעי התובע, שבהן הסוכנות היא צד לחוזים תלת צדדיים, דוגמת החוזים שנחתמו בקשר למשבצת הקרקע של התובע. התובע, מצידו, מתנגד לעתירה זו וחוזר ומפנה אל המכתב מיום 24.8.97, לפיו הסכימה הסוכנות כי הפיצויים ישולמו במלואם לידי התובע. 6. לאחר שבחנתי את מכלול הטענות העולות בתיק זה, אני סבורה, כי אכן הסוכנות היא צד חיוני ודרוש לצורך הכרעה בשאלת זכויות התובע במשבצת הקרקע שהוקצתה ליישוב התובע, ובכללם המקרקעין המופקעים, ועל כן, מוטב היה אילו היו הנתבעים עומדים על הבקשה לצירופה של הסוכנות, שהגישו בזמנה (בש"א 13997/97). אין ולא יכול להיות ספק, כי ההכרעה בשאלת זכויותיו של התובע במקרקעין, יש בה כדי להשליך ישירות על זכויות הסוכנות באותם מקרקעין עצמם, כפי שהן עולות, לכאורה, מחומר הראיות שהוצג ובכלל זה, חוזי השכירות התלת צדדים שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים. הפיצוי הנתבע בתובענה זו, הוא פועל יוצא של זכויות התובע במקרקעין, כפי שתקבענה, ועמד על כך ב"כ התובע עצמו בבקשה לפיצול הדיון שהגיש. המכתב לפיו הסכימה הסוכנות לכך שפיצויים שישתלמו עבור הפקעת המקרקעין ישולמו לתובע, אין בו כדי ללמד בהכרח על כך שהסוכנות מסכימה לטענותיו של התובע בענין זכויותיו הקנייניות במקרקעין, ובהקשר זה ראוי לזכור, כי המכתב הנדון, על אף שנכתב לאחר שהוגשה התובענה בתיק זה (מקודם ה.פ. 814/97), אינו מזכיר ולו ברמז את ההליך המשפטי שנקט בו התובע ואת טענת הזכויות הקנייניות שמעלה התובע בקשר למקרקעין. כל שיש באותו מכתב הוא הסכמה שהפיצוי בגין ההפקעה ישולם לתובע, ואין זה מן הנמנע, כי הסוכנות כיוונה בכך אל הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה התלת צדדי, האמור להשתלם על פי קביעת ועדת הפיצויים הנזכרת באותו חוזה. מכל מקום, אין ללמוד ממכתב זה, כשלעצמו, על הסכמה כלשהי לטענות התובע בדבר זכויותיו הקנייניות במקרקעין. אדרבא, מחומר הראיות שהוצג ומעדות התובע עצמו עולה, כי אין הסכמה מצד הסוכנות לטענות אלה וכן התברר כי בעקבות עמדתה זו של הסוכנות, לא השכילו הצדדים עד היום לעגן את מערכת היחסים ביניהם בחוזה חכירה חדש (ר' פרוטוקול הנתבע 1 מדיון שהתקיים ביום 2.7.98, בו השתתף נציג הקיבוץ, מר זיו, ובייחוד האמור בסע' 15 לאותו פרוטוקול - נספח ג' לתצהיר רייזמן וכן ר' דברי העד זיו בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 8.5.00 מול הש' 1-2). 7. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות") קובעת, כי: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". הלכה פסוקה היא, כי הסמכות לצרף בעל דין להליך, שהיה צורך לצרפו מלכתחילה, נתונה לבית המשפט גם בשלב הערעור, וזאת כאשר הדבר דרוש להכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה [ר' ע"א 489/79 ו- 505/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל ואח', פ"ד לה (2) 123]. מקל וחומר, ניתן לצרף בעל דין בשלב הסיכומים ולפני מתן פסק דין בערכאה הדיונית. מסקנה זו מתחזקת, לנוכח העובדה כי במקרה שלנו עומדת לדיון שאלה בעלת חשיבות עקרונית, מבחינה זו שהכרעה בזכויות התובע ובמשמעות החוזים התלת-צדדיים, עשויה להשפיע על היקף זכויותיה של הסוכנות במקרים אחרים, וגם בכך יש כדי להוות טעם מספיק לצירופה של הסוכנות כבעלת דין [ר' בש"א 3973/91 (ע"א 494/89) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצויים נפגעי תאונות דרכים ואח', פ"ד מה (5) 457]. צירוף כזה יש בו אמנם כדי להסיג את הדיון לאחור במידת מה, משום שיהיה צורך לשלב את הסוכנות בדיון, לשמוע את עדיה ולאפשר לה, במידה ותדרוש זאת, לחקור את העדים שכבר נשמעו. אולם, אינני רואה כל דרך אחרת להכריע ביעילות ובשלמות בשאלת הזכויות הקנייניות שטוען להן התובע בתיק זה, ואילו על הארכת הדיון שתגרם כתוצאה מאותו צירוף, ניתן לפצות בפסיקת הוצאות. 8. סיכומו של דבר. אני מורה בשלב זה על צירוף הסוכנות כנתבעת בתביעה זו. ב"כ התובע ימציא לסוכנות במסירה אישית בתוך 7 ימים, עותק החלטה זו וכן עותק מכתב התביעה המתוקן, מהתצהירים שהגיש התובע ומסיכומיו, ואילו ב"כ הנתבעים תמציא לסוכנות במסירה אישית בתוך 10 ימים, עותק כתב ההגנה המתוקן, התצהירים שהגישו הנתבעים וסיכומיהם. כמו כן, אני מורה כי ב"כ התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום מהיום ובו תכלל הסוכנות כנתבעת. עותק מכתב תביעה זה יומצא על ידי ב"כ התובע ישירות לב"כ הנתבעים וכן לסוכנות. הנתבעים יוכלו להגיש כתב הגנה מתוקן והסוכנות תוכל להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום קבלת כתב התביעה המתוקן כאמור, בו תופיע כנתבעת. לבסוף, אני קובעת תזכורת בתיק זה ליום 20.6.2001 שעה 08: 30 ובאותו מועד ייקבעו סדרי דין והוראות להמשך הדיון בתיק זה. שאלת ההוצאות, לנוכח התפתחות זו בדיון, תשקל במכלול במסגרת פסק הדין. צירוף / החלפת בעלי דיןערעור