צירוף זכויות פנסיה - עבודה במשרות שונות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צירוף זכויות פנסיה - עבודה במשרות שונות: זהו ערעור על פי סעיף 5ב' לחוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) תשל"ז- 1977(להלן: "החוק") על החלטת המשיב 1(להלן: "המנהל"), שלפיה הורה לא לצרף זכויות המערער לקיצבה, וזאת בגין עבודתו אצל משיבה 3(להלן: "ערערה") כמורה קבוע במשרה מלאה לספרות ולשון עברית בבית ספר התיכון שבמקום מאז 1.9.75ועד 30.8.90, לזכויות שנצברו בגין עבודתו אצל המשיבה 2(להלן: "קרע") כממלא מקום ראש הרשות, תפקיד אותו מילא בשכר חודשי מאז 1.5.90ועד .1.12.93עוד מבקש המערער, להורות למנהל לחשב את זכויות הפנסיה מתוך משרה שלמה ולא מתוך % 50מהמשרה. בישיבה מיום 12.9.94ויתר ב"כ המערער על החלק השני של הערעור, לפיו יש לחשב את זכויות הפנסיה מתוך שכר של משרה שלמה, ולכן לא ברור מדוע חזר לענין זה בסיכומיו. כמובן שלא אתיחס לטענה עליה ויתר ב"כ המערער. יוער רק, כי המערער עצמו בטופס הבקשה לקביעת הקיצבה, ציין שעבד רק ב-% 50משרה והוא מנוע עתה מלטעון אחרת. בסיכומיו מעלה המערער לראשונה את הטענה, כי יש לחשב את תקופת עבודתו בקרע מיום 1.7.89ולא מיום .1.5.90טענה זו אינה מופיעה בכתב הערעור וגם בטופס הבקשה נטען שהמערער מכהן בתפקידו מ-1.5.90, ולכן לא אדון בטענה זו. נשארה לדיון שאלה אחת ויחידה, והיא האם יש לצרף את זכויות המערער לקיצבה מערערה לזכויות שרכש בשירותו כמ"מ ראש מועצה בקרע. אין חולק, כי ערערה הפרישה סכומים לרכישת זכויות קיצבה עבור המערער למבטחים. אין חולק, כי גם קרע, גם ערערה וגם מבטחים מסכימים לצירוף המבוקש על ידי המערער ורק המנהל מתנגד לכך. המנהל מסתמך על פסק דין שניתן בע.א. 3234/91יעקב עמר נ. משרד הפנים ואח' (טרם פורסם). העובדות באותו ענין היו, שעמר עבד במשך 19שנים במשרות שונות (בד"כ כמורה) במסגרת אחדות מן הרשויות המקומיות בצפון הארץ. לאחר מכן כיהן במשך 15חודשים כסגן ראש עירית מגדל העמק. לפי סעיף 5להחלטת הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) התשל"ז- 1977(להלן: "ההחלטה"), הוא ביקש לקבל קיצבה אך המנהל בהחלטתו קבע, כי אינו זכאי לקיצבה אלא למענק חד פעמי לפי סעיף 13להחלטה. ערעורו לביהמ"ש המחוזי נדחה וערעור נוסף לביהמ"ש העליון נדחה אף הוא. ביהמ"ש העליון מפי הנשיא שמגר, סקר את המסגרת החוקית שלפיה מסמיך סעיף 2לחוק את הכנסת לקבוע "גימלאות ותשלומים נוספים אחרים - לראש רשות וסגניו". הכנסת בהתאם לסמכות זו, קיבלה את ההחלטה. סעיף 5להחלטה קובע, כי קיצבה תינתן רק למי שכיהן בתפקיד ראש רשות (או סגן בשכר). סעיף 9להחלטה קובע תקופות שיובאו בחשבון הכהונה. סעיף 3(4) לחוק קובע: "לצורך קביעת הזכות לגימלה ושיעורה, מתור לצרף לתקופת הכהונה האחרונה תקופות כהונה קודמות, וכלן או מקצתן, כראש רשות, וכן מותר לצרף תקופות כהונה, שירות ועבודה בשכר במדינה או באחד ממוסדותיה או מפעליה, ברשות מקומית או במוסדות ציבור אחרים שייקבעו, והכל בתנאים שנקבעו". סעיף 5לחוק מסדיר את חלוקת הנטל בין רשויות שונות במקרה כזה: "ראש רשות יקבל את הגימלה מהרשות המקומית שבה כיהן לאחרונה, והיא תהיה זכאית להחזר חלק מכספי הגימלה מרשויות או גופים אחרים שתקופת כהונה בהם הובאה בחשבון כאמור בסעיף 3(4), או מחליפיהם, בשיעורים יחסיים לתקופת הכהונה בכל רשות וגוף". הדרך לצירוף תקופות שירות קודמות והתנאים לכך קבועים בסעיף 10להחלטה: "(א) בקביעת הזכות לגימלה של ראש רשות לשעבר ושיעורה, תחושב תקופת שירות במשרה ציבורית בשכר כתקופת כהונה כראש רשות במשך מחצית מאותה תקופה ובלבד שנתקיימו כל אלה: (1) (א) שירותו במשרה הציבורית נסתיים תוך שנה שקדמה לבחירתו כראש רשות; או (ב) ערב בחירתו כראש רשות שירת בשכר במשרה הציבורית או היה בחופשה ללא תשלום משירותו במשרה הציבורית, ושירותו במשרה הציבורית נסתיים לא מאוחר מחמש שנים לאחר בחירתו הראשונה כראש רשות; (2) אותה תקופה אינה מובאת בחשבון לצורך זכות לגימלה מקופת רשות מקומית או מאוצר המדינה או לצורך חישוב שיעורה של גימלה כזו; (3) ראש הרשות הודיע בכתב למנהל הכללי של משרד הפנים תוך שלושה חודשים מעת שהחל לכהן כראש הרשות או מיום שנסתיים שירותו במשרה הציבורית, לפי המאוחר, על החלטתו להחזיר כל מענק או פיצויי פיטורים ששולמו לו עם פרישתו מהשירות כאמור, והחזירו כאמור בסעיף 31; (4) חלה על אותו ראש רשות לשעבר הוראת סעיף 9(4), אם הוא היה עובד המדינה לפני תחילת כהונתו כראש רשות. (ב) שירת ראש רשות לשעבר במשרה ציבורית באופן חלקי, ייעשה החישוב האמור בסעיף קטן (א) לגבי התקופה שבה שירת כאמור, באופן יחסי לשיעור חלקיותה של המשרה. (ג) לענין סעיף זה, "משרה ציבורית" - שירות ברשות מקומית, כעובד הרשות המקומית, או שירות במדינה כעובד המדינה או כחייל, או כל משרה אחרת המזכה לגימלאות מאוצר המדינה". המנהל לא היה מוכן לצרף את תקופות שירותו הקודם של עמר, בין היתר באשר במשרות הקודמות הובטחו זכויותיו לפנסיה באמצעות "מבטחים". עפ"י סעיף 10(א)(2) להחלטה אחד התנאים לצירוף תקופות שירות במשרה ציבורית הוא "שאותה תקופה אינה מובאת בחשבון לצורך זכות לגימלה מקופת רשות מקומית - - - או לצורך חישוב שיעורה של גימלה כזו". תנאי זה אינו מתקיים בענינו של עמר, שכן כל התקופות אותן ביקש לצרף מובאות בחשבון לצורך זכאותו לגימלה "ממבטחים". ביהמ"ש המחוזי אימץ עמדה זו של המנהל. בעליון, העלה עמר טענה, כי סעיף 10(א)(2) להחלטה חל רק מקום בו מדובר בפנסיה תקציבית. במקרה כזה, לא יוכל להנות מכפל גימלה מאותה קופה ציבורית, ואולם בכל הנוגע לזכויות הפנסיה ב"מבטחים", אין המדובר ב"זכות לגימלה מקופת רשות מקומית", שכן המדובר בגימלה הנצברת רק בחלקה מהפרשות הרשות. לפיכך, אין מניעה להתחשב בכל התקופות בהן נצברו עבור המערער זכויות פנסיה ב"מבטחים". טענה זו נדחתה מנימוקים אלה: כאשר עובד צבר לזכותו עבודה מסוימת כספים בקרן ביטוחית, יש לראות בתקופה זו תקופה המובאת בחשבון לצורך זכות מקופת רשות מקומית ולכן הוא אינו עומד בתנאי סעיף 10(א)(2) להחלטה. טענה זו אינה פורמלית גרידא. היא נוגעת לאחד מעקרונותיה של שיטת הפנסיה הממשלתית בכלל והפנסיה התקציבית בפרט. לפי שיטה זו, יש להמנע מכפל פנסיה משני מקורות שונים של הקופה הציבורית עבור אותה תקופה. העיקרון הנ"ל אינו מוגבל לתחום הפנסיה התקציבית בלבד. קיימים מצבים שבהם קיים הסכם המאפשר להעביר את הכספים למדינה. אין הסכם כזה עם מבטחים ולא עוד, אלא סעיף 20לתקנון מבטחים קובע, כי זכות לגימלה אינה ניתנת להעברה. הזכות לגימלה אצל העובד "מבשילה" רק בהגיעו לגיל 65ועד אז אין ביכולתו להעביר את זכויותיו העתידיות לפנסיה למעביד או לכל גוף אחר. אין אפשרות לחייב את המדינה לערוך הסכם פרטי, לפיו יוותר עמר על תגמוליו ממבטחים (כפי שהוא הציע). אין זה רצוי שיערכו הסכמים אינדיבידואליים בתחום זה. זאת ועוד: הכספים שעמר זכאי לקבל "ממבטחים" אינם שווים מבחינת סכומים לכספים שהוא יהא זכאי לקבל כפנסיה. מה גם שהפנסיה לפי החוק, חלה מיום הפרישה, בעוד שהקיצבה ממבטחים מתחילה רק בהגיעו לגיל .65 הנשיא שמגר מציין שהחוק וההחלטה אינם עוסקים בזכות המינימלית לפנסיה, אלא בזכות להטבות נוספות הניתנות על ידי המדינה ורשויותיה ורשאית המדינה להציב סייגים למתן הטבות אלה. אמנם קיימת אפליה בין עובד דוגמת עמר לבין עובד מדינה אחר אשר במשך שנות עבודתו צבר זכויות לפנסיה תקציבית. עם זאת, לא ביהמ"ש אלא המחוקק צריך לפתור את חוסר האחידות. עד כאן עיקרי פסק הדין. לכאורה, חל האמור בפסה"ד הנ"ל גם על ענינו של המערער, אלא שב"כ המערער טוען שיש לאבחן את המקרה הנוכחי מענינו של עמר: (א) בכך שעמר שירת רק 15חודשים ועל כן הוא לא היה זכאי כלל לקיצבה בהתאם לחוק, ואילו המערער זכאי לקיצבה מכוח תקופת שירותו כמ"מ ראש המועצה, והשאלה היא רק מהו גובה הקיצבה. (ב) עמר לא עבד במשרה ציבורית כהגדרתה בסעיף 10להחלטה, בעוד שהמערער עבד במשרה ציבורית. (ג) מבטחים הסכימה להעביר את הזכויות לקרע, ובפועל מבטחים אינה מכסה כיום את זכויות המערערת. עם הסכמת קרע לקבלת זכויות הפנסיה מעבודת המערער בערערה, הרי למעשה זכאי המערער לפנסיה תקציבית ולא לפנסיה חיצונית של מבטחים. לדעתי, אין למערער אפשרות להוציא עצמו מתחולת הלכת עמר. אינני רואה הבדל בין מקרה שבו צירוף התקופות בא לצורך רכישת הזכות היסודית לקיצבה, לבין מקרה שבו מדובר רק על צירוף תקופות המשפיע על גובה הקיצבה המשולמת. פסה"ד עמר קבע שאין מקום לחייב את המנהל לערוך הסכמים פרטיים ואינדיבידואליים בתחום של פנסיה תקציבית וכי ההסדרים חייבים להיות כלליים. כאמור, אין הסכם כללי כזה בין המדינה לבין מבטחים. לא ערערה ולא קרע אינם יכולות לחרוג ממסגרת התקציב המאושר ולשלם גימלה למערער מעבר לקבוע בחוק. לפיכך, נדחה הערעור. מאחר והערעור הוגש בסמוך לאחר פסק דין עמר ויש מקום להניח לזכות המערער וב"כ שהוא לא ידע על פסק דין עמר, אין צו להוצאות.פנסיה