קבלן משנה יחסי עובד מעביד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלן משנה יחסי עובד מעביד: .1התובעים הגישו לבית-הדין תביעות נגד הנתבע, ובהן ביקשו לחייב אותו לשלם להם שכר עבודה: התובע מס' 1- עבור דצמבר 94וינואר 95, והתובעים 2, 3ו- 4עבור ינואר .95 .2עיקר טענתו של הנתבע הינה כי בינו לבין התובעים לא היו יחסי עובד-מעביד, וכי התובע מס' 1 היה קבלן משנה, והוא מעבידם של התובעים. לאור טענתו זו של הנתבע הועברו שלושת התיקים בעניין זה (נה/1054, 1052, 1105-15) שנקבעו לדיון בהליך מהיר, לדיון בהליך רגיל. .3ואלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובעים עבדו באתרי בניה שבהם ביצע הנתבע עבודות: בוילה ברמות ובבסיס צבאי ליד דימונה; ב. בעת עבודתם בבסיס הצבאי הגיעו התובעים לעבודה ברכבו של התובע מס' 1; ג. ששכרם של התובעים ניתן לתובע מס' 1בשיק על שמו, והוא חילק לשלושת התובעים האחרים את שכרם; ד. התובעים קיבלו שכר יומי; ז. עבור ימי עבודתם בבסיס הצבאי הוצאו לתובעים, ובכלל זה לתובע מס' 1, כרטיסי עבודה של הנתבעת, ועליהם סומנו ימי עבודתם; .4בית-הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי היותו של אדם "עובד" הוא הדבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע עפ"י תיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינת משפטית עפ"י נסיבות המקרה כהוויתן (דב"ע לב/43- 3הלפרין - הדסה, פד"ע ד 281). בענייננו אמנם טען הנתבע כי נחתם חוזה קבלנות בינו לבין התובע מס' 1כקבלן משנה, (ע' 7ש' 6-7), ואולם חוזה כזה לא הומצא לבית- הדין. יתר על כן, התובע מס' 1, שעימו היה כביכול חוזה בכתב, לא אמר דבר וחצי דבר לעניין זה בעדותו, ולא נחקר על כך כלל בחקירה הנגדית. יש להניח כי לו היה בין הצדדים חוזה קבלנות בכתב היה התובע מס' 1נשאל על כך. יתר על כן, התובעים כולם העידו כי בינם לבין הנתבע לא נחתם מסמך כלשהו. משלא הוצג לפני מסמך כלשהו המעיד על חוזה כלשהו שנחתם, הרי אין כל ספק כי יש לבחון את עובדות המקרה הנדון, ולברר האם בענייננו נוצרו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. .5א. מבחן הקשר האישי, וההתקשרות החוזית בין הצדדים התובעים 2, 3ו-4 העידו כי סיכמו את תנאי עבודתם עם חיים אוחיון, מנהל העבודה של הנתבע, ועם הנתבע (ע' 3ש' 14, ע' 4ש' 21, ש' 31- 28ע' 5ש' 22-21). לטענתם מנהל העבודה הוא זה שקיבלם לעבודה לאחר שחיפש עובדים בשוק; ב. מר אוחיון אמנם הכחיש זאת, ואמר כי הדברים מופרכים וכי סיכם עם התובע מס' 1בלבד (ע' 7ש' 31-29), ואולם איני מקבלת את גרסתו לעניין זה, מה גם שלא הוצג חוזה כלשהו שנעשה בין הצדדים, כפי שנטען. ג. זאת ועוד, התובעים העידו כי הנתבע ומנהל העבודה הם שנתנו להם הוראות באתר הבניה, ובתקופת עבודתם בבסיס הצבאי הוצאו להם כרטיסי עבודה. אמנם הנתבע טען כי כרטיסי העבודה הוצאו לתובעים לבקשתם, משום שטענו שאינם מאמינים לתובע מס' 1(ע' 7ש' 14-13), אולם הסבר זה אינו מבהיר מדוע הוצא כרטיס עבודה אף לתובע מס' 1עצמו. .6הנתבע טען כי התובעים כלל אינם מופיעים ברשימת העובדים שלו. לתמיכה בטענתו זו המציא הנתבע רשימות שונות (נ/3, נ/4, נ/1). יש לציין כי מהרשימות נ/ 3ו-נ/ 4אין ללמוד דבר. מדובר בטבלאות נוכחות שבצידן השמאלי משורבטים שמות שונים ובלתי קריאים. ב-נ/ 1אמנם לא מופיעים שמותיהם של התובעים, אולם בכך לא די כדי לדחות את תביעתם. .7בדב"ע נב/142- 3אלהרינאת - כפר רות ואח' (פד"ע כ"ד 535), ובדב"ע נד/96- 3מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ - חליל עבד אל רחמן עאבד ואח' (ניתן ב- 4.95) דן בית-הדין הארצי לעבודה בשאלה דומה - האם הועסקו העובדים ישירות ע"י הנתבעות, או שהועסקו באמצעות קבלן משנה. בדב"ע נב/142- 3אמר בית-הדין הארצי: "מתוך סימני ההיכר לזיהוי המעביד, העולים בעיקרם מן ההלכה הפסוקה ובחלקם מטבע הדברים, ניתן לשאוב אינדיקציות בדבר הצדדים הנכונים להתקשרות למתן עבודה בתמורה, לרבות מכוח התנהגותם של הצדדים באתר העבודה (בעניין זה ראה מאמרו של מ' גולדברג [9] "עובד ומעביד תמונת מצב", בעיקר בפרק "מיהו מעביד" בע' 59- והאסמכתאות בהערות השוליים). אכן, כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד-משמעי אולם בהצטברם, כולם או מקצתם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו" (שם, בע' 541). .8א. בדיקת הסימנים השונים בענייננו, בהצטברם, מעידה כי התובעים היו עובדים של הנתבע. ההתקשרות החוזית נעשתה בינו לבינם, בין הנתבע לתובעים היה קשר אישי, והנתבע ומנהל העבודה שלו הם שנתנו לתובעים הוראות בעניין עבודתם. לעניין זה יפים דברים שנאמרו בדב"ע נב/142- 3הנ"ל: "בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, על פי הסכם קיבוצי או על-פי צו הרחבה, וכי אינה מנוגדת לתקנות הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973) (שם, בע' 541). ב. בענייננו ברור לחלוטין כי הנתבע היה זה ש"השתמש" בעבודת הנתבעים, ולא עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ההתקשרות החוזית נעשתה אך ורק בינו לבין התובע מס' , 1וכי בינו לבין התובעים האחרים לא נוצרה התקשרות כלשהי. ההיפך הוא הנכון: מחומר הראיות עולה כי היתה התקשרות חוזית בין הנתבע לתובעים. ג. הנתבע הוא זה ששילם לתובעים את שכרם. אמנם השכר שולם באמצעות התובע מס' 1, אולם אין בכך כדי לשנות לענייננו, משום שמעדויות התובעים עולה בבירור כי התובע מס' 1לא היה אלא צינור להעברת כספים. יתר על כן, כבר נקבע כי אין זה קובע מי מבצע טכנית את התשלום אלא מי הנושא בחובה המשפטית לשלם לעובד את שכרו (דב"ע מב/26- 2מ"י - סעיד, פד"ע יד 272). גם העובדה שהתובעים הוסעו לעבודה ברכבו של אחד מהם אינה שוקלת לענייננו. ד. יש לציין עוד כי בענייננו, בשל תקופת עבודתם הקצרה של התובעים לא ניתן היה לבחון שאלות כגון: מי נותן חופשות לעובד, למי הכוח לפטר וכו'. מחומר הראיות גם אין לדעת למי הבעלות על הציוד, החומרים או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו. אולם בהעדר עדויות כלשהן בעניין זה ניתן להניח כי כל אלה היו של המעביד. .9א. גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבע כי התובע מס' 1הינו קבלן משנה, הרי לא נטען כלל כי לתובע מס' 1שולם שכרם של התובעים עבור תקופת העבודה נשוא הדיון. בעת האחרונה אמר בית-הדין הארצי: "בהעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה. בית הדין אינו צריך להמתין לחקיקה או לחקיקת משנה לפתור את הבעיה של עובד המועסק ביחסי עבודה מורכבים. על בית הדין מוטלת האחריות לפסוק תוך התחשבות במטרה הגלומה בחוקי המגן של משפט העבודה, אפילו כרוך הדבר בחיפוש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי העבודה המגן והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או לעקיפתם". (דב"ע נד/96- 3הנ"ל, בע' 15-14). ב. בענייננו, לא הוכחש כי התובעים עבדו עבור הנתבע בתקופה הנטענת, ואולם לא נטען כי שולם להם שכרם, או כי הוא שולם לתובע מס' 1, ולא הוכחשו הסכומים הנתבעים. משכך הם פני הדברים, הרי אין ספק כי התובעים זכאים לקבל את שכרם. .10הנתבע העלה טענות שונות גם ביחס לטיב עבודתם של התובעים, וצירף חוות דעת של מומחה המעידה על פגמים שונים בבניה. לא ברור לצורך מה הובאה חוות הדעת. מכל מקום אם מדובר בנזקים שגרמו התובעים, לא הובהר מה גובה הנזק, לא הוכח כי התובעים הם שגרמו את הנזקים הנ"ל, והחשוב מכל: אין לנכות סכומי כסף בגין נזק משכר עבודה. .11לפיכך ישלם הנתבע: לתובע מס' 1- סך של -.250, 11ש"ח. לתובע מס' 2- סך של -.000, 4ש"ח. לתובע מס' 3- סך של -.000, 4ש"ח. ולתובע מס' 4- סך של -.250, 4ש"ח. מאחר שבעניינו היו חילוקי דעות של ממש בין הצדדים, ומאחר שחילוקי הדעות היו בדבר עצם קיום יחסי עובד-מעביד, והנתבע לא היה מיוצג, אינו מוצאת לנכון לפסוק פיצויי הלנה בנסיבות העניין. הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום 1.2.95ועד ליום התשלום המלא בפועל.קבלן משנהיחסי עובד מעבידקבלן