קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קובלנה פלילית פרטית לשון הרע: 1. המערער הגיש בבית משפט קמא קובלנה פרטית בגין הוצאת לשון הרע כנגד המשיב. ביהמ"ש קמא (כב' השופט י' ברקלי) זיכה את המשיב והטיל על המערער הוצאות. המערער טוען כי טעה בית המשפט בזכותו בקביעת ההוצאות. 2. הקובלנה התייחסה ל4- כתבות שפרסם המשיב בעיתונו. בית המשפט קמא סבר, כי רק באחת מהן ("הכתבה השלישית", שכותרתה "יום התשלום הגיע") יש משום לשון הרע, כמשמעותו בס' 1 לחוק לשון הרע, תשכ"ה1965- (להלן-"החוק"), אך הוסיף וקבע כי לא הוכח לגביה יסוד ה"כוונה לפגוע", הקבוע בסעיף 6 לחוק. 3. בחינת הכתבות מעלה, כי בתוכן כל אחת מהן יש כדי להשפיל את המערער (סעיף 1(1) לחוק), וכדי לפגוע במקצועו (סעיף 1(2) לחוק). 4. "הכתבה הראשונה" (שכותרתה "אני לא מאמין") מתארת את המערער כמי שמשתמש במקצועו כעיתונאי "בדמם של אחרים" כדי למשוך קליינטורה אל חנויותיו. המשפט הרלבנטי, שיש להבינו על-פי הקשרו על רקע כלל הכתבה, פוגע ביושרו המקצועי של המערער. "הכתבה השנייה" (שכותרתה "העכבר אכל את החתול"), מכילה, כפי שקבע השופט קמא, מובאות מפרטיכל מועצת העירייה, בהם מוצגת העסקת המערער על-ידי ראש העיר כ"שוחד פוליטי". אותה כתבה מכילה גם אמירה של חבר מועצת העיר "שביקש לא לפרסם את שמו", המכנה את המערער "עכבר שאכל את החתול" ומפרשת שהעירייה היא החתול. השימוש בתואר "עכבר" יש בו לכאורה כדי לפגוע. בחלק זה של הכתבה לא עסק ביהמ"ש בהחלטתו. ב"כתבה הרביעית" (שכותרתה "רחשים בחצר") מכונה המערער "נבל ברשות התורה בשירות הציבורי", ומתואר כמי שידע רק להשמיץ וכמי שמטרתו העיקרית להגיע לקופה הציבורית ולטעום ממנה. 5. באת-כוח המשיב טענה, כי את קביעות בית המשפט קמא לענין אי-הוכחת לשון הרע, יש להבין על רקע כלל הראיות שהובאו בפני בית המשפט ולאור טענות המשיב לענין קיום הגנות על-פי החוק. ואולם, ענין זה לא פורט בפסק הדין ולא נומק בו, ולכן אין לדעת כיצד הגיע בית המשפט למסקנותיו. אנו סבורים כי מטעם זה יש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית המשפט דלמטה כדי שינמק קביעותיו לאור הראיות שהובאו בפניו, ויפרט אם הגיע למסקנתו בשל תחולת הגנה כלשהי, או מטעם אחר. 6. גם מסקנת בית המשפט קמא, לפיה לא הוכחה "כוונה לפגוע", שהתייחסה ל"כתבה השלישית" - טעונה בחינה מחדש. ביהמ"ש קמא ציין כי לא הובאו ראיות לענין זה. הפסיקה מלמדת כי בנסיבות שבהן התוצאה הטבעית של תוכן הכתבה היא פגיעה הנכנסת לגדר לשון הרע - כל עוד לא מצביע הנאשם על חפץ אחר שהנחה אותו במעשיו, ניתן להישען כלפיו על הנחת הכוונה המעלה את המסקנה שהתכוון לתוצאה הפוגעת. (וראה: ע"פ 506/89 נעים ואח' נ' רוזן, פ"ד מה(1) 133, 141, וכן: ע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ' נסים קופ, תקדין עליון 1998 (1) 56). לעניין מידת הכוונה לפגוע, בולטות לעין, אף ללא בחינת הראיות, מספר עובדות: העובדה שננקטה בכתבות לשון עוקצנית במיוחד; העובדה שמדובר במספר כתבות; וכן העובדה שהמערער והמשיב הם שני עיתונאים מתחרים. שילוב זה של עובדות מביאנו למסקנה שראוי כי שאלת הכוונה לפגוע תשקל מחדש על-ידי בית המשפט קמא, על רקע כלל הראיות. לענין זה, נאמר בספרו של שנער, דיני לשון הרע (1997) עמ' 152: "עם כל ההסתייגויות, הפרסום הוא עדיין נקודת המוצא בהתחקות אחר כוונות הנאשם. ככל שהפרסום חריף ופוגעני יותר, כך יתקשה יותר הנאשם לסתור את ההנחה שהתכוון לגרום לפגיעה. על הכוונה לפגוע ניתן ללמוד גם מנסיבות אחרות, כמו קיום יריבות עסקית או פוליטית בין הנפגע לנאשם". 7. המערער טען בפנינו גם כלפי ההוצאות שהטיל עליו בית המשפט קמא בפסק-דינו. לטענתו, ההוצאות הוטלו שלא כדין מאחר שלא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977- לענין הטלת ההוצאות, וגם לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון טענות כנגד הטלתן. 8. אנו סבורים כי היה על בית המשפט קמא ליתן למערער לטעון טענותיו קודם שהשית עליו הוצאות, ולנמק החלטתו בעניין זה בהתייחס לתנאים הקבועים בסעיף 80(א) הנזכר, כפי שפורשו בפסיקה. (וראה ע"פ 3957/94 יואב יצחק נ' מתי גולן (טרם פורסם) ). 9. באת-כוח המשיב תמכה בטענותיה בגובה ההוצאות שהוטלו בפסק הדין. לא ראינו לנכון לבחון טענותיה בהקשר זה מאחר שממילא דין ההוצאות להתבטל, יחד עם פסק הדין. 10. המערער מערער גם על כך שהוטלו עליו הוצאות במהלך הדיון בפני בית המשפט קמא (בשלוש ישיבות), אך לא פרט טענותיו לענין זה. באת-כוח המשיב ציינה כי הוצאות אלו הוטלו בנסיבות שבהן המערער גרם לדחיות בדיון. תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד1974-, מסמיכה את בית המשפט להטיל הוצאות בנסיבות כאלו, ואין מקום להתערבותנו. 11. לאור האמור, אנו מבטלים את פסק הדין ומחזירים את התיק לבית משפט קמא, כדי שיבחן מחדש את קיום ההגנות על-פי חוק לשון הרע, ואת שאלת קיום היסוד הנפשי הרלבנטי, לאור מכלול הראיות שבפניו. משפט פליליקובלנה פליליתקובלנהלשון הרע / הוצאת דיבה