נגד מי מגישים תביעת פיצויים על תאונת בנג'י ? האם ניתן לקבל פיצויים מחברת הביטוח המבטחת את העגורן שאליו מחובר המתקן ? ##תאונה במתקן בנג'י מורכב על עגורן:## בנג’י הוא סוג של ספורט אתגרי במהלכו הקופץ קופץ מגובה של עשרות מטרים תוך שהוא קשור לכבל אלסטי המחובר לבסיס הקפיצה. מתקן הבנג’י היה מורכב על עגורן, התובעת נרתמה לכבל הבנג’י הוכנסה למעין "כלוב" המחובר לזרוע העגורן והועלתה בעזרתו של הכוח המיכני של מנוע העגורן לגובה של כ-60 מטר. הכבל שהיה קשור למותני התובעת היה מחובר למרכז "הכלוב" ובקצהו העליון היה מחובר לוו ההרמה של זרוע העגורן. התובעת קפצה מן "הכלוב" אשר הווה את בסיס הקפיצה. מנוע העגורן פעל כל זמן הקפיצה. התובעת טענה שיש להחיל את "החזקה המרבה" של נזק כתוצאה מהשימוש בכוח המיכני של העגורן. נפסק: המבחן הסיבתי המשפטי הנדרש לבחינת הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המיכני לבין הנזק הגופני הוא מבחן הסיכון ושילובו במבחן השכל הישר. הנזק מצוי בתחום הסיכון שיצר הכוח המיכני אם הוא נעשה בתחום ייעודו הלא תעבורתי המקורי של העגורן. ייעודו הלא תעבורתי המקורי של העגורן הוא העלאה והורדה של מטען בעזרת זרוע המנוף. קפיצת הבנג'י אינה בתחום הייעוד הלא תעבורתי המקורי של העגורן. זהו למעשה יעוד שהוסף לעגורן. הוספה זו אינה מקורית ולכן מהווה שינוי מהיעוד המקורי גם אם היה שימוש בכוח המיכני של העגורן בעת הקפיצה. למעשה, פגיעתה של התובעת בעת קפיצתה לא נגרמה ע"י ניצול הכוח המיכני של העגורן. הקפיצה היא מאין "גורם מתערב זר" לפעילות העגורן שהביאה לתוצאה שאינה הכרחית בייעוד של העלאת והורדת אנשים ולכן אינה בתחום הסיכון של העלאת והורדת מטען. אם היתה התובעת נופלת או מחליקה מ"הכלוב" בשלב שבו זרוע העגורן היה בתנועה כלפי מעלה, הארוע היה נופל במסגרת החזקה המרבה של נזק כתוצאה מהשימוש בכוח המיכני של הרכב. אולם כאמור זה לא המקרה כאן ולפיכך נדחתה התביעה. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קפיצת בנג'י - תאונת דרכים:## האם קפיצת באנג'י מעגורן מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הצדדים 1. התובעת הינה בת 38 שנים, עיתונאית במקצועה. נתבעת 1 הינה הבעלים הרשומים של עגורן נייד מ.ר. 1103900 (להלן: "העגורן"). נתבעת 2 הינה חברה פרטית, אשר הפעילה במועד הרלבנטי לכתב התביעה, מתקן באנג'י במנחת עין ורד (להלן: "מתקן הבאנג'י"). נתבעים 3-4 הינם בעלי מניות ונושאי משרה בנתבעת 2. נתבעות 5 ו8- הינן חברות לביטוח בע"מ. נתבע 6 הינו בעל המקרקעין, אשר בתחומם נמצא מתקן הבאנג'י. נתבעת 7 הינה המועצה האזורית שבתחום שיפוטה נמצא מתקן הבאנג'י. עובדות מוסכמות 2. ביום 11.1.97 הגיעה התובעת למתקן הבאנג'י. באנג'י הוא סוג של ספורט אתגרי, במהלכו הקופץ, קופץ מגובה של עשרות מטרים תוך שהוא קשור בגופו לכבל אלסטי המחובר לבסיס הקפיצה. במהלך קפיצתה השלישית (להלן: "הקפיצה") נחבלה התובעת בפניה. מתקן הבאנג'י מורכב למעשה על העגורן, כך שהתובעת נרתמה לכבל הבאנג'י, הוכנסה למעין "כלוב" המחובר לזרוע העגורן, והועלתה בעזרת כוחו המכני של מנוע העגורן לגובה של כ60- מטרים. הכבל שהיה קשור למותני התובעת היה מחובר למרכז ה"כלוב" ובקצהו העליון היה מחובר לוו ההרמה של זרוע העגורן. לא נעשה כל שינוי פיזי בזרוע העגורן לצורך הפעלתו. התובעת קפצה מן ה"כלוב", אשר היווה את בסיס הקפיצה, בעודו יציב. מנוע העגורן פעל כל זמן הקפיצה. הצדדים מסכימים כי העגורן הוא "רכב" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. המסגרת הנורמטיבית 3. הצדדים מסכימים כי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לא מתקיימת בענייננו, ונחלקים בשאלת התקיימותה של החזקה המרבה, הקובעת כי יראו כתאונת דרכים גם: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד נ(3) 532, 567 (להלן: "עניין עוזר") נקבע מפי הנשיא ברק כי: " ... החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המכני של הרכב" מכוונת לכל אותם המקרים שבהם הרכב הוא "רב תכליתי". זהו רכב אשר על-פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה (הייעוד התעבורתי) אלא גם לפעולות נוספות - שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית - המנצלות את כוחו המכני של הרכב. התאונה עצמה נגרמה במסגרת ניצול כוחו המכני של הרכב להגשמתן של פעולות נוספות אלה..." עוד נקבע בעניין "עוזר" (עמ' 568) לאור פרשנות תיקון מספר 8 לחוק והפסיקה שקדמה לו, כי חזקה חלוטה זו, הינה חריג למבחן התעבורתי, המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית בחוק (עוד ראה: ע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת (טרם פורסם)). 4. חמישה הם התנאים להקמת החזקה: (1) "מאורע"; (2) שנגרם "עקב"; (3) "ניצול הכוח המכני"; (4) של "הרכב"; (5) בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"; (ראה: ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קוואסמה ואח' נ' רג'בי ואח' פ"ד נ(3) 661,669; להלן: "עניין קוואסמה"). בעניין "עוזר" (עמ' 568) נקבעו מספר חריגים לתחולת החזקה, חריגים, אשר מעצם טיבם לא מקיימים תנאי אחד או יותר מתנאי החזקה: ראשית החזקה לא תחול כאשר אין כלל ניצול כוח מכני של הרכב. שנית החזקה לא תחול מקום שנוצל כוח מכני לצורך שימוש, שאינו חלק מייעודיו המקוריים של הרכב, הדוגמה המובאת על ידי הנשיא ברק, היא אלתור המאפשר שימוש לא תעבורתי בכוחו המכני של רכב המשמש לנסיעה בלבד. שלישית החזקה לא תחול במצב בו בזמן האירוע, נשלל מהרכב, דרך קבע ייעודו התעבורתי. כלומר, לא די בשינוי זמני כדי לשלול את תחולת החזקה (עוד ראה: א' ריבלין 'תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים' (מהדורה שלישית - תש"ס) בעמ' 122). ענייננו מעלה את השאלות בדבר תנאים (2), (3) ו-(5) קרי, האם קיים קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני לבין נזק הגוף נשוא כתב התביעה, האם נוצל הכוח המכני של הרכב וכן מהם ייעודיו המקוריים של הרכב. "עקב" 5. בעניין "קוואסמה" הנ"ל (עמ' 671-673) נקבע, כי המבחן הסיבתי המשפטי הנדרש לבחינת הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המכני ובין נזק הגוף, גם לאחר תיקון מספר 8 לחוק, הוא מבחן הסיכון ושילובו במבחן השכל הישר. מבחן הסיכון נקבע בדעת רוב בע"א 358/83 שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ פ"ד מב(2) 844, ועל פיו יש לבדוק האם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה, ואשר בגינה ביקש המחוקק להטיל אחריות. בעניין זה יש לבחון האם הנזק שנגרם מצוי בתחום הסיכון שיצר הכוח המכני של הרכב לייעודו הלא תעבורתי, המקורי (ראה: ריבלין בספרו הנ"ל בעמ' 127). מבחן השכל הישר בודק את מידת תרומתו של השימוש ברכב להתרחשות התוצאה (שם, בעמ' 217). מן הכלל אל הפרט 6. במקרה דנן התובעת נפגעה במהלך קפיצת הבאנג'י, אותה ביצעה ממרומי כלוב ההרמה אשר היה מחובר לזרוע העגורן. בזמן הקפיצה מנוע העגורן פעל, כלוב ההרמה היה יציב. א. נבחן תחילה את שאלת ייעודיו של העגורן. אין מחלוקת, כי ייעודו התעבורתי של העגורן, קרי לנוע בדרכים, לא שונה דרך קבע. גלגלי העגורן לא הוסרו ממקומם, יתר על כן, אף אם העגורן היה ניצב כל זמן האירוע על "רגליים" הידראוליות, אין בכך משום שינוי היעוד המקורי. (ראה: אשטרום חברה להנדסה בע"מ נ' רשלין ומנופי אבי בע"מ ואח' פ"ד נ(3) 697). בנוסף לייעודו תעבורתי, לעגורן ייעוד לא תעבורתי של העלאה והורדה של מטען בעזרת זרוע המנוף. עם זאת, האירוע לא קרה תוך ניצול ייעוד זה. יש לערוך הפרדה בין שלב עליית ה"כלוב" לגובה הנדרש לקפיצה, ובין שלב הקפיצה עצמה, כאשר הכלוב במצב יציב. בשלב העלייה העגורן מגשים את ייעודו הלא תעבורתי המקורי, ואין חולק כי אם היתה התובעת נופלת או מחליקה מהכלוב בשלב בו זרוע העגורן היתה בתנועה כלפי מעלה, האירוע היה נופל לגדר החזקה המרבה. בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 475 נקבע כי: "על כן תאונה היא עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, אם מטען מורם על ידי מנוף, ותוך כדי ההרמה של המטען הוא נשמט וגורם לנזק גוף. הוא הדין אם הניזוק עומד על משטח המורם על ידי מנוף המהווה חלק אינטגרלי מהרכב והוא נופל או מחליק מהמשטח". (ההדגשה אינה במקור). דא עקא, במקרה זה התובעת לא נפלה או החליקה מ"כלוב" ההרמה תוך כדי עלייתו. קפיצת הבאנג'י, היא למעשה ייעוד, שהוסף לעגורן. לעגורן במקור ייעוד דו תכליתי, כאמור, אשר קפיצת הבאנג'י אינה נופלת לגדריו. עניין לנו במקרה מיוחד בו יש תוספת של ייעוד, תוך שמירת הייעודים המקוריים. תוספת הייעוד נעשתה על ידי חיבור כבל הבאנג'י ל"כלוב" ההרמה ולזרוע העגורן. תוספת זו אינה מקורית, ולכן היא מהווה שינוי מהיעוד המקורי. גם מבלי להידרש לשאלה האם נעשה שימוש בכוחו המכני של העגורן ניתן לקבוע כבר עתה, כי חיבור כבל הבאנג'י הוא מעין "אלתור", אלתור, שכאמור בעניין "עוזר" מוציא את האירוע מתחולת החזקה אף אם נעשה שימוש בכוחו המכני של העגורן בעזרת אלתור זה, קל וחומר אם לאו. הצדדים הסכימו, כי לא נעשה כל שינוי פיזי בעגורן, למעט חיבור הכבל, מכאן אנו למדים שהעגורן לא עבר כל שינוי מובנה ההופכו גם למתקן באנג'י בנוסף לשאר ייעודיו (ראה: ריבלין, בספרו הנ"ל, בעמ' 125-126). די בכך כדי לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים, אך למעלה מן הצורך אדון בשאר תנאי החזקה הדורשים בדיקה במקרה זה. ב. אף אם תמצי לומר כי בעת קפיצת הבאנג'י נוצל הכוח המכני, כחלק מהייעוד הלא תעבורתי המקורי של העגורן, היינו העלאה והורדה של מטען כולל אנשים, אין לקבל טענה זו. מבחן הסיכון לא מתקיים, שכן פגיעת התובעת מכבל הבאנג'י במהלך קפיצתה, אינה בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של העגורן במסגרת הייעוד הלא תעבורתי של הרמה והורדת מטענים. התרומה היחידה של הכוח המכני התמצתה בהעלאת התובעת לגובה של כ60- מטרים (השווה: ע"א 2606/97 איילון חברה לביטוח נ' גאנם פ"ד נד (1) 297, וכן דנ"א 636/00 פיגלה ונאווה בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)) הפגיעה באה עקב הקפיצה המכוונת, שהיא מהות ספורט הבאנג'י, שהוא סוג ספורט אתגרי שמעצם טיבו וטבעו רווי סיכונים. לא ניצול הכוח המכני של העגורן הוא שגרם משפטית לפגיעת התובעת, באשר הפגיעה אינה מצויה במתחם הסיכונים שבהעלאת והורדת מטענים הן על פי מבחן הסיכון, והן על פי מבחן השכל הישר. המחוקק לא ביקש לכלול במתחם הסיכונים, שימוש זה שנעשה בעגורן. אפשר לראות את התובעת עצמה, שקפיצת הבאנג'י כוונה על ידה מראש, כמעין "גורם מתערב זר" לפעילות העגורן, אותו גורם שהביא לפגיעה, שהיא לא תוצאה הכרחית של פעולת העלאה והורדה של אנשים. גורם זה טומן בחובו סיכון נוסף, סיכון אשר מביא למסקנה כי משפטית, הפגיעה לא נגרמה כתוצאה מניצול כוחו המכני של הרכב (ראה: ריבלין בספרו הנ"ל בעמ' 232). ביישום מבחן הסיכון אין חשיבות לדרך בה התרחש הנזק (הליך הגרימה), כל עוד הסיכון נכלל במתחם הסיכונים הנובעים ממהות הפעילות ברכב. במקרה זה אין הפגיעה שאירעה במהלך הקפיצה נכללת בגדר הסיכונים הנובעים מהפעילות הלא תעבורתית של העגורן. (ראה: ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) סעיף 6 לפסק הדין). סיכום 7. העולה מן המקובץ הוא כי האירוע נשוא כתב התביעה אינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-, ולפיכך דין התביעה נגד נתבעת 8 (אבנר) להדחות. התובעת תשלם לנתבעת 8 שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. הנתבעים 5-1 ישלמו לנתבעת 8 שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. נתבעת 7 תשלם לנתבעת 8 שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.דיני ספורטתאונות ספורט