קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שירותים מיוחדים לחולי טרשת נפוצה: .1התובעת, ילידת שנת 1963, סובלת מטרשת נפוצה, אשר גורמת לתופעות קליניות חמורות וכן לבעיות תפקודיות שונות. לתובעת נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור % 85ודרגת אי-כושר בשיעור %.100 התובעת פנתה לנתבע אף בתביעה למתן גימלת שרותים מיוחדים. הנתבע קיבל את התביעה לשרותים מיוחדים והודיע לתובעת, במכתבו מיום 20/10/93, כי התובעת זכאית לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה ל-% 50מקיצבת יחיד מלאה, החל מיום .1/6/93 תובענה זו הוגשה כנגד החלטתו האמורה של הנתבע. .2בדיון המוקדם טען אחיה של התובעת כי התובעת נזקקת לעזרה רבה בהלבשה, נזקקת להשגחה ואינה עצמאית בניידות. .3הנתבע טען בכתב הגנתו כי בבדיקה שנערכה לתובעת, ביום 3/8/93, נצברו עבורה 2.5נקודות. על יסוד עובדה זו טען הנתבע כי התובעת זכאית לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור % 50בלבד. .4למעשה המחלוקת בתיק זה היא לאיזו תקנת משנה של תקנה 3לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שרותים מיוחדים), התשל"ט- 1978(להלן: "התקנות"), מתאים מצבה של התובעת. לטענת הנתבע, כפי שניתן לראות מעצם החלטתו על תשלום קיצבה בשיעור %50, מתאים מצבו של התובע לתקנת משנה (א) כלומר, הנתבע סבור שהתובעת תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה (הנתבע אינו סבור שמצב התובעת מתאים לחלופה השניה שבתקנת משנה זו, כלומר, לדעת הנתבע התובעת אינה זקוקה להשגחה מתמדת). לטענת התובעת, מעצם העובדה שהיא חולקת על עמדתו של הנתבע, מתאים מצבה לאחת מתקנות המשנה (ב) או (ג). .5ביום 24/1/95שמעתי את הראיות בתיק. מטעם התובעת העידה אחותה ומטעם הנתבע - העידה אחות בריאות הציבור שהעריכה את תפקודה של התובעת ביום .3/8/93לאחר מכן - נשמעו סיכומי הצדדים, בעל פה. פעולות יומיום .6להלן אפרט את הקביעות העובדתיות שניתן לקבוע, על יסוד הראיות, בענין העזרה לה נזקקת התובעת בביצוע פעולות יומיום. לבישה .7אין מחלוקת כי התובעת נזקקת לעזרה מלאה או רבה מהזולת בפעולת ההלבשה. אכילה .8הרעד בידיה של התובעת גורם לה לשפוך על בגדיה ועל סביבתה חלק מהמזון המוגש לה. התובעת אינה מסוגלת לאכול בכף אך יכולה לאכול מזון מוצק חתוך המוגש לה (נ/1). התובעת מסוגלת לאכול פרי אחרי שמקלפים לה ומגישים לה אותו (שו' 17 בעמ' 5לפרוטוקול). התובעת מסוגלת להדליק גז תוך סיכון עצמי רב, בשל הרעד בידיה. לאור זאת, ניתן לקבוע כי התובעת נזקקת לעזרה רבה מהזולת גם באכילה והכרוך בה. שליטה בהפרשות .9התובעת אינה מסוגלת לשלוט על סוגר השתן (ת/1). השתן מטפטף על המזרון והמזרון עטוף בשעוונית. לפעמים התובעת משתמשת בפדים אותם היא מסוגלת להחליף בעצמה (נ/1). אחות בריאות הציבור רשמה תחילה בנ/ 1כי מצבה של התובעת מתאים לפריט: "משתמש בשירותים ... אך זקוק לסיוע מועט", פריט המקנה 0.5נקודה על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע. מאוחר יותר, תוקן הסימון כך שנרשם על אחד מעותקי דו"ח הבדיקה (העותק הלבן - המועבר אל הנתבע), כי מצבה של התובעת מתאים לפריט: "שולט על ההפרשות או עצמאי בשירותים ובשימוש באביזרים ...", פריט אשר לא מקנה כל נקודה. בעותק הנוסף של דו"ח ההערכה (העותק הורוד הנשאר בלשכת הבריאות), לא תוקן הפריט כאמור. בעדותה של אחות בריאות הציבור, ניכר היה כי התיקון שנעשה בעותק הלבן הפתיע אותה. לאור זאת ולאור אותות נוספים, אני קובע בצער שאינני מאמין לעדותה של האחות, גב' פאיזה אבו סלאח, כי היא זו שתיקנה את הפריט בעותק הלבן של נ/ .1קביעתי זו נעשית, בין השאר, על סמך העובדות הבאות: א. החתימה ליד התיקון אינה דומה כלל לחתימה שבעמ' 5לנ/.1 ב. סימון ה- xבפריט המתוקן שונה לחלוטין מסימון ה- xבכל הפריטים האחרים, שכן אין בו חיבור בין הקצה השמאלי העליון והקצה השמאלי התחתון של ה.-X ג. צבע העט שבו נעשו המחיקה והסימון המתוקן דומה הרבה יותר לצבע העט שבו נרשמה חתימתה של המרכזת, גב' סוניה פרידמן, מאשר לצבע העט שבו רשמה גב' אבו סלאח את שאר נ/.1 ד. העובדה שהתיקון לא הופיע בעותק הורוד והסברה המאולץ של העדה לכך ("אולי לא היה נייר פחם למטה" - שו' 14- 13בעמ' 7לפרוטוקול). ה. התרשמותי הכללית מעדותה של גב' אבו סלאח, בעיקר בעניינים הבאים: (1) עדותה המבולבלת בענין מיקום רישומו של הדו"ח (האם בבית התובעת או בלשכת הבריאות) ובענין הסיבה לכך (חוסר זמן, כביכול, לרשום בבית, למרות שהדו"ח מלמד שהביקור ארך שעתיים). (2) עדותה המהוססת בענין הצורך בחתימתה של המרכזת בשם "סוניה", אשר לדברי גב' אבו סלאח אינה מוסמכת לשנות את הרשום בדו"ח, אך חתימתה נדרשת אם כי העדה לא ידעה להסביר מדוע נדרשת חתימתה. (3) עדותה התמוהה בענין הגבול בין טפטוף שתן, שאין עליו שליטה לבין חוסר שליטה על סוגר השתן. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי גב' אבו סלאח עצמה קבעה לתובעת 0.5נקודה בענין ההפרשות והתיקון שתוקן - לא תוקן על ידי גב' אבו סלאח. .10מכל מקום, ממכלול הראיות בענין השליטה על ההפרשות, מסתבר כי התובעת זקוקה לעזרה רבה גם בענין ההפרשות. אמנם, יש מקרים שהתובעת מסרבת לקבל עזרה אך גם במקרים כאלה, אחותה עוזרת לה (שורה 28בעמ' 4לפרוטוקול). רחצה .11כאמור בנ/1, התובעת מסוגלת לרחוץ את פניה וידיה, רק כאשר היא נתמכת בכיור (מפאת חוסר יציבותה). ברחצת הגוף, התובעת יושבת על כסא ומצליחה להגיע לחלק הקדמי העליון של גופה, למעט הראש. התובעת נזקקת לעזרה ברחצת חלק גופה התחתון ובחפיפת הראש. בשל בעיות ניידותה התובעת, נזקקת לעזרה גם בהגעה למקלחת ובחזרה ממנה וכאמור לעיל - התובעת נזקקת לעזרה בהלבשה, דבר שיש לו כמובן גם השלכה על חוסר עצמאותה ברחצה. לפיכך, אני קובע כי התובעת נזקקת לעזרה רבה ברחצה והכרוך בה. ניידות עצמית בבית .12התובעת סובלת מחוסר יציבות ומסוגלת ללכת מרחקים קצרים עם הליכון או תוך הישענות על קירות וחפצים (ת/1). התובעת אכן משתמשת בהליכון בתוך הבית. התובעת מסוגלת לקום מישיבה ולהתיישב בעזרת ההליכון (נ/1). לעתים התובעת נתמכת גם על ידי אדם אחר בהליכתה בתוך הבית (שו' 8- 7בעמ' 4לפרוטוקול) ולעתים מצבה של התובעת אינו מאפשר לה להסתפק בהיתמכות בקיר (שו' 6בעמ' 5לפרוטוקול). האחות לא בדקה את היזקקותה של התובעת לעזרת אדם בקימה משכיבה (שו' 22- 21בעמ' 7לפרוטוקול). ככלל, על סמך העדויות והראיות (ת/ 1ונ/1), מסתבר שהתובעת אינה מצליחה להיות ניידת באופן עצמאי, גם בהליכתה לשרותים ולמטבח מוגבלותה בניידות משפיעה גם על תפקודה בחדר השרותים ועל הלבשתה. לפיכך, ברור לי כי מצבה של התובעת אינו מאפשר לה להיות ניידת בבית באופן עצמאי, ועל כן - אני קובע כי התובעת נזקקת לעזרה מהזולת בניידות עצמית בבית. זכאותה של התובעת .13מהמפורט לעיל, לגבי כל פעולות היומיום, כפי שהן מוגדרות בתקנה 1 לתקנות, עולה כי התובעת נזקקת לעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ולא רק ביצוע רוב פעולות היומיום. מכאן שמצבה של התובעת מתאים לתקנת משנה (ב) בתקנה 3לתקנות, ומכאן גם שהיא זכאית לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה. השגחה מתמדת .14בשל התוצאה האמורה בסעיף 13לעיל, כבר אין צורך לדון בשאלת ההשגחה, מה גם שממילא, גם אם היה נקבע שהתובעת נזקקת להשגחה מתמדת לא היה בכך כדי להעבירנה מתחום חלותה של תקנת משנה 3(א), לתקנת משנה אחרת, באשר ההשגחה המתמדת מהווה קריטריון לזכאות רק על פי תקנת משנה 3(א) לתקנות. למרות זאת, אני מוצא לנכון להעיר כי קביעת הנתבע שהתובעת אינה נזקקת להשגחה - אינה נקיה מספיקות, כמפורט להלן. ראשית - ההתייחסות להשגחה בטופס דוגמת נ/1, אינה מתאימה להגדרת "השגחה" בתקנה 1לתקנות, ויש בה כדי להטעות. על פי התקנות, ההשגחה אמורה להיות "למניעת סכנה" מהנכה ומאחרים, כלומר הנכה אינו דווקא יוצר הסכנה אלא עלול להיות קורבן שלה, ההתייחסות היא באופן "סביל". לעומת זאת, בטופס הניסוח הוא בצורה של "פעיל" כאילו הנכה הוא זה אשר מסכן (את עצמו או אחרים). כל מי שאינו מסוגל למשל למלט עצמו מסכנה ולפיכך למניעת סכנה יש להשגיח עליו נכנס לגדר של זקוק להשגחה על פי התקנות, אך אינו נכנס להגדרה האמורה בטופס כאילו הוא מסכן את עצמו. שנית - בפועל, קיימת השגחה מתמדת על התובעת, היא אינה נשארת לבדה ואף לפי נ/ 1היא סכנה את עצמה (כאשר הדליקה גז). לפיכך, תמוהה החלטתו של הנתבע לראות את התובעת כמי שאינה זקוקה להשגחה. מכל מקום, כאמור לעיל, בנסיבותיה של התובעת, ענין ה"השגחה" אינו יכול לשנות את זכאותה של התובעת לקיצבה. לסיכום .15אני מקבל את התביעה וקובע כי התובעת זכאית לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה על פי תקנה 3(ב) לתקנות. .16לא נתתי כל משקל לטענה שנטענה על ידי אחיה של התובעת בענין "שיקולים גזעניים", כביכול, בהחלטה שהתקבלה לגבי התובעת, טענה שלא היתה מבוססת על עדות כלשהי. בהעדר אפשרות לבסס טענה חמורה מעין זו - עדיף היה שלא לטעון אותה. .17על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, בסך -. 300ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/6/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/6/95ועד התשלום בפועל.שירותים מיוחדיםטרשת נפוצה