בתאונה נפגעה ברך רגלו השמאלית של התובע. הוא נלקח לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם טופל בחדר המיון. אובחנו קרע ברצועת הברך. פגיעתו באותה תאונה הוכרה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959 [נוסח משולב]. נקבעה לו נכות זמנית בשעור של % 44 בגין הפגיעה בצבא בברך הימנית, עד ליום .12.10.95הנכות הועמדה על % 30 לצמיתות מיום .18.10.95 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרע ברצועה בברך אחוזי נכות: 1. התובע יליד 59', נהג משאיות כבדות (פול-טריילר) במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.7.94 (להלן-התאונה), והנתבעים חייבים לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 2. בתאונה נפגעה ברך רגלו השמאלית של התובע. הוא נלקח לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם טופל בחדר המיון. אובחנו קרע ברצועת הברך, אי יציבות של הברך ונפיחות ורגישות באזור הברך. הרגל הושמה בגבס עד ליום .5.8.94 לאחר הסרת הגבס, היה צורך לתמוך את הרגל באמצעות מכשיר מסוג , sutterוהתובע נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה. לפי תעודה רפואית של ביה"ח "רמב"ם" בחיפה מיום 10.10.94, סבל התובע מדלדול של שרירי הירך ומנוזל תוך מפרקי, וכן מרגישות באזור הרצועה הפנימית של הברך, ומגבלות בכיפוף הרגל, אך הברך היתה יציבה. נמצאו סימנים לקרע במיניסקוס הפנימי, והוחלט כי יש לבצע בברך בדיקת ארטרוסקופיה. ביום 3.10.94 בוצעה הבדיקה האמורה. נמצאו שינויים המתאימים לכונדרומלציה בסחוס הפיקה ובאזור החי וני של הברך, והוערך כי התובע מוגבל "בכל פעילות פיזית על רגליו". לצורך קביעת מצבו ונכותו, נבדק התובע על ידי המומחה הרפואי ד"ר וולפין, שנתן חוות דעת מיום .8.11.95 הוא מצא כי ישנה הגבלה בטווח תנועות הברך השמאלית: יישור מלא, כיפוף עד 130 מעלות, עם אי יציבות אנטרומדיאלית קלה דרגה .iii/ i בעמידה על רגל שמאל ועל קצה הבהונות של רגל זו לא היתה התעקמות של הברך תחת משקל הגוף. מסקנתו היתה כי מצבו של התובע תואם, בגין אי יציבות אנטרומדיאלית קלה של הברך השמאלית עם נזק קל לסחוס הברך, דרגת נכות צמיתה בשעור של %10, זאת לפי סעיף 35(1)(ב) למבחנים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, שעניינו "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות" של הנפגע. 3. כאשר נפגע התובע בתאונה, הוא היה בחופשת מחלה עקב פגיעה בתאונה קודמת מיום .3.4.94 הוא שירת במועד האמור במילואים ונפגע בצורה קשה בברכו הימנית. הוא סבל מאי יציבות צדדית קשה בברך הימנית, וכן מאי יציבות קדמית ואחורית של אותה ברך. פגיעתו באותה תאונה הוכרה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959[נוסח משולב]. נקבעה לו נכות זמנית בשעור של % 44 בגין הפגיעה בצבא בברך הימנית, עד ליום .12.10.95 הנכות הועמדה על % 30 לצמיתות מיום 18.10.95. היינו, שמדובר במקרה דנן בנפגע בתאונת דרכים שבעת פגיעתו כבר היה פגוע מתאונה קודמת. קודם לתאונה, ובלי קשר אליה, כבר לקה התובע בפגימה קשה בברך רגלו הימנית שגרמה לנכות של % 30 לצמיתות. לכך מתווספת הפגיעה בתאונה דנן שהוסיפה נכות של % 10 לצמיתות. התאונה הראשונה גרמה לפגימה בברך הרגל הימנית. התאונה השניה גרמה לפגימה בברך הרגל השמאלית. 4. בראש הנזק הבלתי ממוני, מחייבת הקביעה של ד"ר וולפין לפיה נגרמה לתובע בתאונה נשוא התביעה, נכות של % 10 לצמיתות. ראה: ע.א. 589/89 שרה רקוביצקי נ' יאיר יעקובוב ואח’, פ"ד מ"ז, (1) עמ' 726. בראש נזק זה ישולם לתובע פיצוי בשעור של % 10 מהסכום המקסימלי. 5. בשאר ראשי הנזק יחושב הפיצוי על פי הגריעה מכושרו ומיכולתו של התובע על פי השוואה בין מצבו לאחר התאונה כפי פגיעתו משתי התאונות, לבין מצבו לפניה, במומו כתוצאה מהתאונה הראשונה. בע.א. 342/67 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"א(2), 681, דובר בסבל בנמל יפו, חרש-אילם, שנפגע ברגלו. נפסק כי היתה זו נקודת מוצא נכונה כאשר ביהמ"ש שאל את עצמו "בכמה מוגבל התובע בכושר השתכרותו, למעשה, כפי שהוא, על שני מומיו, לעומת יכלתו וסיכוייו להשתכר, כפי שהיתה לפני התאונה הנדונה, במומו הקודם". בת.א. (חיפה) 911/66 סבג נ' תעשיות חוטי מתכת, פסקים מחוזיים סא תשכ"ח-1968, 263, דובר בתובע שסבל מילדותו ממחלת עיניים. בעקבות התאונה נפלט כליל מן העבודה. אמר ביהמ"ש: "כיצד שמים את הפסד השתכרויותיו של אדם, אשר כושר עבודתו הוגבל עקב נכות שנגרמה לו בתאונה, בגינה הוא תובע פיצויים, והוא היה מוגבל בכושרו גם קודם לכן עקב נכות קודמת, שאין לה כל קשר לתאונה? ... הכלל הוא, שבמקרה כזה לוקחים את האדם כפי שהוא כיום ורואים כמה מוגבל כושר השתכרותו עתה, עקב כל מומיו, לעומת כושרו וסיכוייו להשתכר, כפי שהיה לפני התאונה, במומו הקודם". ראה גם א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 623: "מקום שנכותו של הנפגע אמורה לשקף את מידת הגריעה מכושר ההשתכרות שלו, אין להתעלם מן הנכות הקודמת שסבל קודם לתאונה, אם סבל, שהרי "יתרת בריאותו" עובר לתאונה מושפעת מן הנכות הקודמת... בהתקיים נכות קודמת שאינה קשורה לתאונה, תשוקלל הפגיעה כתוצאה מן התאונה בהפחתת הנכות הקודמת, ובכך יבוא לכלל ביטוי השינוי שחוללה הפגיעה ב"יתרת בריאותו" של הנפגע". 6. המקרה שבפנינו שונה, איפוא, מן המקרה שנדון בע.א. 248/86 עז' חננשוילי ואח' נ' רותם ואח’, פ"ד מה (2), עמ' 529, שכן בענייננו הנכות שבתאונה השניה מצטברת ונוספת על הנכות שבתאונה הראשונה ואינה בולעת אותה, בעוד שבפרשת חננשוילי המוות בלע את הכושר המופחת. אך הכלל זהה: "המזיק השני מוצא את הניזוק כמות שהוא, לטוב ולרע. הוא מצא ניזוק שנפגע בתאונה השניה וכושר עבודתו פחת... הוא הביא את הניזוק למצב של הפסד כושר השתכרות... הוא אינו אחראי לפצות את התלויים בגין הפסד התמיכה במידה שהוא נגרם על ידי התאונה הראשונה". (שם, עמ' 551). "פועלו של עיקרון "הגולגולת הדקה" הוא - כי מומו הקודם (של הנפגע) אין בו כדי להשפיע על קביעת הכושר האקטואלי של הנפגע להשתכר לאחר הפגיעה. אך לא כך השפעתו באשר לקביעת כושרו הפוטנציאלי". (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, הוצאת כרמל, מהדורה רביעית, עמ' 1259). לפיכך, בעוד שאדם שרגלו הימנית בריאה לא היה מושפע קשות בגלל הפגיעה ברגל השניה תוך גרימת נכות של % 10 לצמיתות, אדם שרגלו הימנית פגועה קשה, יושפע באופן חמור יחסית, מפגיעה נוספת, אפילו קלה יחסית, ברגלו השמאלית. כל עוד היתה הרגל השמאלית בריאה, היא יכלה לתמוך ברגל הימנית. כאשר גם היא נפגמת, ההשפעה השלילית על יציבות הגוף, כושר התנועה, ויכולת ההשתכרות, גדולה יותר. העיד על כך ד"ר וולפין לגבי התובע: "אם ניקח אדם רגיל לגבי הפגיעה הזו היה מקבל רק % 10נכות מאחר ויש לו פגיעה קודמת זה מעמיד אותו במצב קשה יותר". 7. התובע, כאמור, הוא נהג משאיות כבדות בהכשרתו המקצועית ועסק בכך בשרות חברת ההובלות "חרדון". לאחר הפגיעה בצבא בתאונה הראשונה יצא לחופשת מחלה. לטענת הנתבעת, הוא לא היה חוזר לעבודתו הקודמת בגלל הפגיעה בברך הימנית. הראיה לכך הוא המסמך נ/ 1מיום 20.7.94, בו מודיע מעסיקו "על פיטורין החל מה - 30.6.94". לפיכך, טוענת הנתבעת שכבר לפני התאונה נשוא התביעה, לא היה התובע כשיר לנהיגה במשאיות כבדות, וממילא כושר השתכרותו נפגם מאוד בתאונה הראשונה ולתאונה נשוא התביעה, לשיטת הנתבעת, אין השפעה של ממש על כושר השתכרותו. אני דוחה טענה זאת. הוברר בעדותו של מר אורי חרדון כי מכתב הפיטורים נשלח על מנת לאפשר לתובע לקבל תגמולים ממשרד הבטחון, וכי למרות הפיטורים היה סיכוי של ממש להמשך עבודתו של התובע בשרות חרדון בנהיגת משאיות כבדות. הוא העיד כי אלמלא התאונה השניה לא היה מפטר את התובע, והיה ממשיך להעסיקו כנהג, בהיותו עובד מיומן ומסור. יחד עם זה, יש לקחת בחשבון שבכל זאת אין זה וודאי שהתובע היה חוזר לעבודתו כמקודם, לאחר הפגיעה הקשה בתאונה הראשונה. יש לזכור כי נגרמה בתאונה זאת נכות משמעותית של % 30 לצמיתות ברגל הימנית המתפקדת הרבה בנהיגת רכב. גם משרד הרישוי ביטל ביום 22.5.95את רשיונו לנהיגת רכב בדרגה 4 גורר תומך ומשא כבד, וביום 12.2.96 אופשר לו לנהוג ברכב מסחרי מדרגה 3, רק אם מותקנת ברכב תיבת הילוכים אוטומטית, והמאיץ מצוי בצד שמאל של הבלם (נ/6). 8. לאור האמור לעיל, אעריך את הנזק בכל הקשור להשתכרותו של התובע באופן הבא: אלמלא שתי התאונות היה התובע יכול להשתכר כיום סכום של -.000, 8 ש"ח ברוטו. עקב הפגיעה בתאונה הראשונה שגרמה לנכות של %30, יש לקחת החשבון ירידה דומה בכושר ההשתכרות, לסכום של -.600, 5 ש"ח לחודש, ברוטו. יש לנכות מס הכנסה, כדי -. 600 ש"ח. נותרת הכנסה בשעור של -.000, 5 ש"ח לחודש. הפגיעה בתאונה השניה, הביאה להפחתה ממשית בכושר מופחת זה, הנאמדת בשעור של % .20 ההפסד הוא בסכום של -.000, 1 ש"ח לחודש. התובע יליד .1959 כיום הוא בן 38 שנה. לפניו 27 שנות עבודה. המקדם הוא .221.87 ההפסד לעתיד הוא - 870, 221 ש"ח. 9. באשר לעבר: התאונה ארעה ביום .25.7.94 מאז ועד היום חלפו 38 חודשים, מתוכם 34חודשים בהם התובע לא עבד כלל. משך 4חודשים (החל מיום 25.5.97) עבד בהסעת נוסעים, והשתכר כדי -.500, 2 ש"ח לחודש. כשארעה התאונה היה התובע בחופשת מחלה עקב התאונה הראשונה. יש להניח שהיה ממשיך להיות בחופשת מחלה בגלל התאונה הראשונה משך כשנה, היינו עד סמוך ליום .3.4.95 מאז ועד היום חלפו 31חודשים. בתקופה זו מתאים להעריך את הפסדו לפי סכום של -.500, 2 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד של -.500, 77 ש"ח. 10. הפגיעה בתאונה השניה, המתווספת לנכות מן התאונה הראשונה, מצדיקה גם כן פיצוי מתאים עבור ההגבלה בניידותו של התובע. אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של -.000, 40 ש"ח. .11הנזק הוא איפוא כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני - -.921, 11 ש"ח ב. הפסד בעבר- -.500, 77 ש"ח ג. הפסד לעתיד- -.870, 221 ש"ח ד. ניידות- -.000, 40 ש"ח -.291,351 ש"ח הסכום שבסעיף קטן א' ישא ריבית מיום התאונה. הסכום שבסעיף קטן ב' ישא ריבית ממחצית התקופה. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. יש לצרף שכ"ט ומע"מ כדרוש. יש לנכות תשלומים תכופים או כספים ששולמו על חשבון הפיצויים, משוערכים כדרוש. קרעברכייםנכותאחוזי נכות