קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת ראיה מפריכה לאחר דיון הוכחות: 1. ב"כ התובע מבקש להגיש את חוות הדעת של גב' חנה זהר פיירשטיין, מנהלת העמותה "קו לעובד", בנושא רמת השכר לעובדים פלשתינאים המועסקים בישראל כ"ראיה מפריכה". הוא מבקש להסתמך על תקנה 158(א) לתקנות סדר הדיון האזרחי, תשמ"ד - 1984. ב"כ הנתבעת מתנגד לבקשה. 2. בע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה, פ"ד ד' 776, 780 קובע השופט זילברג: "כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן... כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת הראיות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן לאחר סיום פרשת יריבו". כאשר נטל ההוכחה מוטל על תובע אין מתירים לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום פרשת יריבו (ראה דברי השופט זלברג בע"א 73/49 ; שם ע' 780, ע"א 232/59 בסוביץ נ' גפן פ"ד יד' 2136, 2138), אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד (ראה ע"א 207/51 "אגד" נ' ברנדס, פ"ד ו' 1089, 1100). התובעים ידעו כי שאלת שכרו של המנוח שנויה במחלוקת לאור הכחשת הנתבעים בסעיף 5 לכתב ההגנה המתוקן. הם מכחישים את טענת התובעים כי המנוח השתכר בין 3000-2000 ש"ח לחודש נטו וכי הכנסתו הייתה צופיה לגדול לאור תהליך השלום באזור בכלל ובאזור מגוריו בפרט. בהתאם לזאת נטל ההוכחה מוטל על התובעים להביא את כל ראיותיהם לצורך הוכחת טענתם בדבר הכנסת המנוח, לרבות חוה"ד שהגשתה מבוקשת. מה שלא משאיר מקום כלל לטענת הפתעה ע"י התובעים. המדובר בעובדה שיש להוכיחה ע"י התובעים. רמת השתכרותו של התובע היא אחת העובדות הבסיסיות עליהן חלוקים הצדדים. אין ממתינים עד להגשת ראיות הנתבע ורואים מה יש באמתחתו, ואז מגישים את הראיה הנוספת וקוראים לה "ראיה מפריכה". לפיכך, אין כאן שום הפרכה. תקנה 158(א) הנ"ל לא נועדה לשפר עמדות לאחר סיום שלב הבאת ראיותיו של התובע. 3. אני תמים דעים עם ב"כ הנתבעים כי המדובר הוא ב"ראיה נוספת שהובאה באיחור". שלב ההוכחות בתביעה נסתיים ביום 10/11/97. באותו היום נחקר ע"י ב"כ התובעים, המומחה בדבר שכרם של העובדים הפלסטינים בשטחים ובישראל, ד"ר גיל פיילר, על חוות דעתו. חו"ד זו נמסרה למשרד ב"כ התובעים בתאריך 6/5/97 והוא ידע על תוכנה, והיה בידו סיפק להתכונן בהתאם. בהמ' 23/57 חיים פלונטיק נ' אברהם מדינה , פ"ד יא' (2) ע' 644, קובע השופט זוסמן: "אנו ערים לסכנה עליה הצביע בא-כוח המבקשים שאם יתברר בשלב מאוחר כי לא הוכחה אחת השאלות השנויות במחלוקת ובעל-דין יורשה לפתוח מחדש בהבאת ראיות, לא יהא סוף להתדיינות והדיון עלול להתנהל בשיעורין. ואולם, מקום שבעל-דין מתוך שיכחה לא הגיש לבית -המשפט ראיה שהיתה ברשותו, מסור הדבר לשיקול דעתו של השופט שדן בעניין אם יתיר את הגשתה בשלב מאוחר זה לשם עשיית צדק, אם לאו". (ההדגשה לא במקור). לא מתקיים התנאי של שכחה במקרה דנן, מה גם אין כאן מדובר בהגשת ראיה "טכנית" ופשוטה (ראה ע"א 27/51 גליננסקי נ' עירית תא-אביב-יפו, פ"ד ז' 1170), או בשלב מוקדם אליו הגיע המשפט (ראה 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477), אלא מדובר בחוות דעת מומחה שנוגעת לאחד מסלעי המחלוקת בין הצדדים שמבקשים להגישה בשלב הסיכומים, שרק במקרים נדירים רשאי בית המשפט להרשות הבאת ראיות נוספות לאחר הסיכומים (ראה י' זוסמן ,סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע' 507). לאור האמור לעיל , דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות. דיון הוכחותראיות מפריכותדיון