בעיקרי הטיעון שלפנינו, התמקד הדיון בסוגיה האם המחאת החוב הינה משכון ומשום כך היא טעונה רישום על פי סעיף 2(ב) לחוק המשכון אצל רשם המשכונות. בסוגיה זו דן הנשיא ד"ר וינוגרד בת.א. 427/94(פסק הדין מ-14.7.94). כב' הנשיא הגיע למסקנה כי המחאת הזכות הניתנת על דרך השיעבוד, כערובה להבטחת חיובו של אחר, הינה "למעשה משכון והוראות חוק המשכון חלות עליו, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום המחאת חוב אצל רשם המשכונות: השופטת רות שטרנברג אליעז מדינת ישראל עתרה לבית המשפט בבקשת סעד בדרך טען ביניים (תקנה 224לתקנות סד"א, התשמ"ד-1984) להורות לה למי משבעה טוענים עליה לשלם את הסך של 462.57, 96ש"ח. במשרד הבטחון התקשר במאי 1991בחוזה עם חברה קבלנית בשם מתן התקנות ושירותים (1985) בע"מ, לביצוע עבודות שיפוצים במרפאת שיניים במחנה שנלר בירושלים. מתן בע"מ המחתה את זכותה לכספים המגיעים בגין עבודות השיפוצים לבנק שסיפק לה מימון: "הכספים המגיעים לנו ושיגיעו לנו מכם, אם יגיעו, ובמידה ויגיעו בגין החוזה". נאמר כי המחאה זו נועדה להבטחת אשראי ו/או ערבויות שניתנו לצורך "ביצוע חוזה/הזמנה/הסכם כאמור". המחאת הזכות נושאת תאריך 15.5.1991ואישור משרד הבטחון, קרי החייב כי יפעל על פי ההמחאה נושא אותו תאריך. לימים התברר כי הזכות לקבלת הכספים ממשרד הבטחון עוקלה בצו עיקול זמני, אשר ניתן בבימ"ש השלום בירושלים ב- 4.12.91, במסגרת ת.א 14366/91בתובענה כספית שהגישו גד מלמד, יונתן הגן וחיים נוימן נגד מתן בע"מ. בקשות לביטול צו העיקול הזמני שהוגשו ע"י מתן בע"מ נדחו. התביעה נגד מתן בע"מ נתקבלה, והמערערים הפכו לנושים של מתן בע"מ. אולם פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים לא הוגש בהליכי טען הביניים ואינו מונח לפנינו. כב' סגן הנשיא, השופט נתן עמית, דן בטען הביניים בסוגיה האם צו העיקול, שניתן לאחר המחאת החוב, מקנה למערערים זכות על הכספים אצל החייב, או שהמחאת החוב גוברת על צו העיקול, על אף שההמחאה לא נרשמה אצל רשם המשכונות. כב' השופט עמית הגיע למסקנה שההמחאה לבנק הבינלאומי לישראל בע"מ הינה המחאת זכות מוחלטת, שאינה צריכה רישום והיא קודמת לצווי העיקול. נושא הדיון: בעיקרי הטיעון שלפנינו, התמקד הדיון בסוגיה האם המחאת החוב הינה משכון ומשום כך היא טעונה רישום על פי סעיף 2(ב) לחוק המשכון אצל רשם המשכונות. בסוגיה זו דן הנשיא ד"ר וינוגרד בת.א. 427/94(פסק הדין מ-14.7.94, טרם פורסם). כב' הנשיא הגיע למסקנה כי המחאת הזכות הניתנת על דרך השיעבוד, כערובה להבטחת חיובו של אחר, הינה "למעשה משכון והוראות חוק המשכון חלות עליו, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק." במקרה שבפנינו ניתנה ההמחאה לבנק הבינלאומי להבטחת האשראי שניתן ע"י הבנק למתן בע"מ לשם ביצוע ההזמנה של משרד הביטחון, נראה לי כי בענייננו, לא היה מקום לדון בקדימות ההמחאה לצו העיקול, שכן בעת הדיון בבקשה בבית משפט קמא לא היה בידי המערערים צו עיקול תקף, כפי שיבואר. צו העיקול: צו העיקול הזמני ניתן על פי פרק כ"ה, סימן א' לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד - .1984 הצו ניתן עם הגשת תובענה כספית (תקנה 360), במעמד צד אחד (תקנה 362), ומטרתו לייחד נכסים לביצוע פסק הדין, אם יזכה התובע בתביעתו. "עיקול זמני, כל עיקרו להבטיח בפרק שבין הזמנים את דבר קיומו של פסק הדין שאולי יינתן לתשלום חוב שכבר בטל וזמן פרעונו כבר עבר" (א. וינוגרד, תקנות סדר הדין בעמ' 548). הצו הזמני ניתן על נכסי הנתבע, הן על נכסים שבידיו והן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר, כפי שקרה במקרה שלפנינו. הצו עומד בזמניותו עד למתן פסק הדין. עם השלמת המלאכה בפסק-דין חלה התקנה 372: "זכה התובע בתביעתו יאשר בית-המשפט או הרשם בפסק-הדין את העיקול הזמני ויחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני." מטרת התקנה 372ליתן תוקף של פסק-דין לצו העיקול ולהכשיר בכך הדרך לביצועו על פי חוק ההוצאה-לפועל תשכ"ז - .1967 לא בכדי נאמר בתקנה 375: "הוראות חוק ההוצאה-לפועל, התשכ"ז - 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם אושר העיקול, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק." (ההדגשה שלי ר.א.). בעל-דין, הזוכה בתביעה, חייב להקפיד ולבקש אישור צו העיקול הזמני, שכן בשלב זה, עומד בית-משפט בפני סיום הענין כולו, ומכאן ואילך אין מקום להשאיר צו זמני הנוגע לתובענה - כצו ארעי. ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה חמישית בעמ' 540). תוצאות אישור העיקול הן שתיים : האחת, התובע פטור מלפתוח בהליכי הוצאה לפועל והשניה, האישור הוא חלק מפסק הדין, ואף יכול שיהא מעשה בית דין בין בעלי הדין. ברע"א 5805/90רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן ניו-יורק, פ"ד מ"ה (3) 45חזר בית המשפט על הלכה זו בקובעו, שלאחר מתן פסק הדין "מתבטל הצו הזמני אם לא הוארך תוקפו בפסק-הדין ונעשה לחלק ממנו". כב' השופט ש. לוין ממשיך וקובע כי לענין זה אין הבדל בין סוגי הסעדים הזמניים, בין אם בא זכרם בתקנות ובין אם לאו. מה עוד, שבמקרה שבפנינו החובה לאשר את הסעד הזמני מעוגנת בתקנה מפורשת. למען הסר ספק, יודגש, כי אין אנו עוסקים בבקשה לאישור צו עיקול על פי תקנה 369, שעניינה מחזיק שלא הודה, ואישור הצו על פי תקנה זו אינו דומה לאישור על פי התקנה .372 בקשנו מיוזמתנו מב"כ בעלי הדין להתיצב שנית על מנת לודא אם צווי העקול הזמניים אושרו, וב"כ המערער הודיע ב 1.11.94כי לא אושרו. הואיל וצווי העיקול הזמניים לא אושרו בפסק הדין שלהבטחתו ניתנו. אין בידי המערערים כל טענה לזכות בכספים המוחזקים אצל משרד הביטחון. לאור האמור לעיל, אני מציעה לחברי לדחות את הערעור, מבלי להכנס לעובי הסוגייה המעניינת, האם חל חוק המשכון על המחאת החוב נשוא טען הביניים. עוד אוסיף, אגב אורחא כי, כשלעצמי, נוטה אנוכי להעדיף את המסקנה שאליה הגיע כב' הנשיא ד"ר וינוגרד, בפסק הדין שצוטט לעיל. אולם במקרה דנן, כאמור לעיל, אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה זו. ר. שטרנברג אליעז, שופטת השופט ד. בר אופיר: אני מסכים. בא כוחם הנכבד של המערערים, עו"ד אייל, הודיעני כי הוא בחר באורח מודע ומכוון שלא לבקש אישורו של העיקול הזמני. לי נראה כי בחירה זו היתה מוטעית, וכעת אין הוא רשאי לחזור בו ממנה. העיקול הזמני לא אושר ולפיכך אין לו תוקף, כפי שהסבירה חברתי הנכבדה, השופטת רות שטרנברג-אליעז, בפסק דינה. ד. בר אופיר, שופט השופט א. אבן ארי, אב"ד: אני מסכים. לפיכך הוחלט לדחות את הערעור. המערערים ישלמו למשיב מס. 1(הבנק הבינלאומי הראשון) שכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. 5אין צו להוצאות לטובת המשיבים 2, .3 הפקדון אשר הופקד על ידי המערערים, יועבר לידי ב"כ המשיבים.המחאת חובחוב