רישום כ''שכיר'' בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לרישום כשכיר בביטוח לאומי: .1התובע, הרשום אצל הנתבע כבעל מעמד של שכיר ועצמאי בשנים 85-88 ובשנת 91, מבקש לשנות את רישום המעמד לשכיר בלבד, ומערער על החלטת הנתבע שלא להעתר לבקשתו זו (מכתב אחרון של המוסד בנושא מיום 5.12.95מצורף לכתב התביעה). בכתב התביעה שהגיש, מבקש התובע מבית הדין להצהיר כי מעמדו בפני הנתבע באותן השנים הינו מעמד של שכיר. כמו כן, מתבקש בית הדין להורות לנתבע להשיב לו סך של 663, 6ש"ח ששילם תוך מחאה, על פי שומת הנתבע שראה אותו במעמד של שכיר ועצמאי. לטענת הנתבע, אין מקום לשנות הרישום, ועל כן אף אין לדרישה בדבר השבת הסכום ששולם על מה שתסמוך. .2אין חולק כי רישום התובע אצל הנתבע כשכיר ועצמאי באותן השנים, מתבסס על "טופס הודעה על שינויים" נושא תאריך 19.11.94שצורף לכתב התביעה (הוגש במהלך הדיון להוכחות וסומן נ/1). הטופס חתום על ידי התובע ונושא פרטיו האישיים בס' 7לאותו הטופס, בהתייחס לשנים 88- 85ולשנת 91, נרשם בהתיחס אל התובע: "שכיר + עצמאי 12ש"ש והכנסות לפי המוצהר." טוען התובע כי אין הרישום אודות עבודה כעצמאי במשך 12ש"ש, משקף העובדות לאמיתן, והוא נרשם בטעות ושלא על ידו. לטענתו, באותן שנים שימש גם כטוען רבני (בנוסף לעבודתו כשכיר) ובשנת 91אף עסק בתיווך. אלא, שלעבודות אלו הקדיש לא יותר משעתיים בשבוע, ובודאי ובודאי לא הקדיש לעיסוקים הללו 12שעות שבועיות. כידוע, על פי דין, "עובד עצמאי הוא "מי שעוסק במשלח ידו לפחות 12שעות שבועיות" (ראה הגדרת "עובד עצמאי" בס' 1לחוק הביטוח לאומי). הנתבע עומד על עמדתו כי רישומו של הנתבע כעצמאי, בהסתמך על נ/ 1נעשה כדין ואין מקום לשנותו. יצויין כי אין מחלוקת על גובה הכנסותיו של התובע מעיסוקיו כטוען רבני וכמתווך באותן התקופות. .3לקראת הדיון להוכחות, הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו ובהם תצהיר בנו מר יצחק מלכא, תצהירו של מי שהיה מנהל החשבונות שלו מר משה כהן, ותצהיר שלו. בדיון שקוים להוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם. כמו כן, העידה מטעם הנתבע הגב' זרגרי יפה שהיא פקידת התובע החתומה על נ/ 1כמי שהטביעה את חותמת המוסד. .4בבוא בית הדין להציג טענות הצדדים וגדר המחלוקת ביניהם, מתקשה בית הדין בעצם הצגת גרסה של התובע. זאת, הן בנושא לטופס נ/ 1ולנסיבות מילויו והן בנוגע למהות עיסוקיו כטוען רבני וכמתווך, שעור השתכרותו ושעות עיסוקו בעיסוקים אלו. הקושי בהצגת הטענות וגדר המחלוקת נובע מן הסתירות הרבות שבין האמור בתצהיר התובע לדבריו בחקירה הנגדית. ומשינויים בגרסה וחוסר בהירות שלה בתוך החקירה הנגדית. הקושי בהצגת גרסת התובע אף עולה מסתירות שבין תצהירו של כהן לעומת חקירתו הנגדית, ולעומת גירסת התובע (או גירסאות התובע) בכל הנוגע לטופס נ/ .1עוד נציין כבר בשלב זה הרושם הלא מהימן שהותיר עלינו התובע בעדותו. .5לצורך הכרעה בתביעה התובע על בית הדין לעמוד על נסיבות מילויו והגשתו של נ/1, כמו גם ובד בבד עם בחינת עיסוקיו של התובע כטוען רבני וכמתווך בשנים הרלבנטיות. באשר לנסיבות מילויו והגשתו של נ/1, רבות הן הגרסאות המונחות בפני בית הדין מטעם התובע. מכל מקום, התובע מבקש לקבוע כי את הרישום שבסעיף 7ובעיקר הרישום 12ש"ש, מילאה פקידת המוסד ולא מי מטעמו של התובע. אלא, שלא נוכל לקבוע העובדות כגרסת התובע. זאת לאור ריבוי הגרסאות שהעמיד בפני בית הדין בנושא מילויו של הטופס, לאור דבריו בנוגע לאופי העבודות ודרך קביעת השכר, ולאור התרשמותנו הכללית ממנו. נפרט כאן כמה מן התמיהות, העולות מגרסת/גרסאות התובע. א. בתצהירו מעיד התובע כי מילא בכתב ידו אך את הפסקאות 1ו- 2של הטופס נ/1, וכי כך מסר את הטופס לטיפולו של מר כהן, מנהל החשבונות. גם מר כהן טוען כך בתצהירו שלו. עוד מעיד התובע בתצהירו כי לדברי כהן הפרטים שבס' 7נרשמו על ידי פקידת המוסד. כך גם מעיד כהן בתצהיר (למיטב זכרונו). אלא, שבחקירה נגדית התובע מזהה את כתב ידו שבטופס נ/ 1בעוד סעיפים, וכך בהדרגה, ובמהלך חקירה ארוכה, עד שבסופו של דבר מודה התובע כי גם הסעיפים 3, 4ו- 5מולאו על ידו (למעט הרישום 1956שבס' 1). באשר לסעיף 7שהוא נשוא המחלוקת כאן, כבר שומעים מפיו של התובע כי כלל אינו זוכר אם מילא הסעיף הזה אם לאו. גירסתו שבתצהיר נעלמת כלא היתה. אף אין כל הסבר מטעם התובע כיצד זה, אם בכלל, לא היה הוא זה שמילא את סעיף 7(ואולי כן היה זה דוקא הוא, הרי בחקירתו פרט חשוב זה נשמט מזכרונו). לא ברור כיצד בכלל יכול היה מישהו אחר מלבד התובע למלא איתו הסעיף, במיוחד, שהתובע ככל הנראה לא מסר למנהל החשבונות כל מידע אודות מספר שעות העבודה השבועיות שלו (כך לפי זכרונו עמ' .7ש. 27עמ' 8ש. 6). ב. דבריו של כהן גם הם אינם עולים בקנה אחד בין עם תצהירו ובין עם גרסאות התובע. הנ"ל העיד כי הוא עצמו רשם פרטים רק בס' 4שבטופס. כי הטופס כשניתן בידו לא היה מלא בסעיף 7וכי הוא כלל לא ידע היקף שעות העבודה של התובע. הטופס הושאר על ידו במשרד המוסד כשהוא לא מלא, וככל הנראה התובע ובנו הם שדאגו למילוי החסר. בסופה של חקירה חוזרת ולאחר שהוא מופנה לתצהירו, טוען כהן כי הרישום 12ש"ש הינו בכתב ידה של פקידת המוסד שנעזרה בנתוני המחשב שאצלה. ג. התובע מבקש במידה רבה להתבסס על גובה השתכרותו כטוען רבני על מנת להוכיח את מספר שעות העבודה השבועיות שעבד בהן בפועל. בתצהירו הוא טוען לשכר בשעור של 100ש"ח לשעת עבודה אם נחלק שיעור ההשתכרות הכולל לשנה באותו השכר לשעה נגיע למספר שעות זעום ואף לא לשעתיים בשבוע. נציין במאמר מוסגר כי במכתב ב"כ התובע למוסד (מכתב מיום 23.10.95, נספח י'ג לתצהיר יצחק מלכא) ובמהלך הדיון המוקדם שקיים בבית הדין, נטען מטעם התובע ע"י ב"כ לשכר לשעה בגובה של $.100 נסיון לברר עם התובע במהלך חקירה נגדית את שיעור שכרו כטוען רבני וגם כמתווך, והאופן בו נקבע השכר הזה מעלה חרס. אין לנו להפנות לעניין זה לחקירתו הנגדית המתפרשת על עמודי פרוטוקל רבים.( בעמ' 1, 2עד עמ' 3באמצע בכל הנוגע למשרת הטוען הרבני ובעמ' 4 3, 5 בנוגע לדרך קביעת השכר כמתווך). בנוגע לאף אחת משתי המשרות, אין בפני בית הדין גירסה בנוגע לגובה השכר והדרך שבה נקבע השכר. מסקנה אחת עולה בבירור מן החקירה ובכל הנוגע למשרת הטוען הרבני - אין כל שחר ובסיס לטענה כאילו השכר נקבע לפי שעת עבודה ובסך של 100ש"ח לשעה. ככל שטענות התובע בעניין מספר שעות עבודה שבועיות מתבססות על שיעור השכר הכולל השנתי בחלוקה לאותם 100ש"ח לשעה, אין לה לגרסה על מה שתסמוך. ד. מענינת גרסת התובע המתייחסת להשתכרותו מעבודת התיווך. בית הדין יפנה לצורך הדוגמא לשאלה שנשאל התובע בנוגע לעסקת תיווך של "יורם שביט". כשנשאל בנוגע לתפקידו באותה העסקה הוא משיב - "תפקידי לקבל כסף" (עמ' 8ש' 30). .6מול כל אלה ניצבת עמדת הנתבע הנתמכת בעדה מטעמו שתארה הנוהלים בקבלת טפסים מן הסוג של נ/ .1אין בידינו לקבל הטענה המבקשת לייחס למי מפקידי הנתבע מילוי אותו חלק של הטופס שהוא כה רלבנטי לקביעת מעמדו של התובע, כל זאת שעה שהתובע הוא זה שחתום על אותו הטופס, ואף מבלי שמאן דהוא מטעם התובע נוכח בעת מילויו של אותו חלק. טענה זו איננה סבירה בעינינו והיא נדחית, במיוחד לאור גרסתו ההפכפכה והתמוהה של התובע כפי שהובאה בפנינו. נציין עוד כי התובע מנסה לבסס גרסתו ברישום שנמחק בפסקה 3שבטופס, ששם נרשם " 2שעות" והרישום נמחק. רישום זה הוא במקום המיועד לרישום שעות עבודה בממוצע בשבוע בכל תקופת העבודה כעצמאי. לטענת התובע, הרישום נמחק על פי הוראת פקידת המוסד. אלא, שכעולה מן הסעיף בשלמותו, אין ברישום מחוק זה כדי לבסס דוקא את גרסת התובע. שכעולה מסעיף 3, לצד אותו רישום מחוק נרשם תאריך 1.1.93כתאריך תחילת עבודה כעצמאי. בהיות הרישום " 2שעות" צמוד לאותו התאריך, משמע רישום זה מתייחס לאותה התקופה שהחל מ-1.1.93, וזו הרי תקופה שאיננה רלבנטית לתביעה. חיזוק לכך נמצא במחיקתו של רישום נוסף, שבסיפא לסעיף 7שבטופס שגם שם יש ציון של עבודה במשך 2שעות כעצמאי כשעל פניו מתייחס גם רישום זה לתקופה שהחל מ- 93או לזו שהחל מ- .1.1.94שתי התקופות אינן רלבנטיות לענייננו. נוסיף ונאמר כי עצם הרישום השונה שבס' 7גופו שנרשם בו 12ש"ש בהתיחס לתקופה הרלבנטית ו- 2ש"ש בהתייחס לתקופה מאוחרת יותר, (הרישום שנמחק), אך מחזק מהימנותו של הרישום שבס' .7שממלא הטופס ידע והבחין בין התקופות השונות ומספר השעות המתאים לכל אחת מהן. .7סיכומו של דבר, בית הדין דוחה טענות התובע כאילו אין הרישום שבס' 7 לנ/ 1מהווה רישום שלו, ומטעמו, וכאילו נרשם מתוך טעות. לא רק שלא הצליח התובע להוכיח קיומה של טעות כאמור ברישום, אף לא שכנע את בית הדין בטענותיו תוך התייחסות לגופם של עיסוקיו. מכל הטעמים האמורים לעיל, אין לנו אלא לדחות ערעורו של התובע על החלטת המוסד שרשם אותו כשכיר עצמאי בשנים 88- 85ובשנת .91וכתוצאה מסתברת אף נדחית התביעה להחזר תשלום ששילם על פי דרישת המוסד, שהתבסס על רישומו של התובע כעצמאי באותן שנים. נראה לבית הדין כי מתאים היה בתיק זה לפסוק לנתבע הוצאותיו, ואף בסכום ריאלי, אלא שהנתבע לא ביקש שיפסקו הוצאותיו. ועל כן, אין צו להוצאות.ביטוח לאומי