קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכיב שעות נוספות פנסיונר עובד מדינה: המערער הגיש ביום 7.2.95ערר על החלטת הממונה על תשלום הגימלאות מיום 20.12.94, אשר הודיע למערער כי רכיב השעות הנוספות אינו מוכר לצורך תשלום הפנסיה. המערער מפרט בהודעת הערעור כי פרש לגימלאות בגיל 65, ב-30.11.81, לאחר תקופת עבודה של 30שנה כמנהל סניף דואר ר"ג. המערער החל לקבל פנסיה כאשר רכיבי השכר שנלקחו בחשבון הם שכר משולב, תוספת משפחה לאישה, ספרות, גמול כוננות על. בערך בשנת 1992התברר למערער כי הפנסיה איננה כוללת תוספת קבועה בגין 50שעות נוספות אשר שולמו לו מידי חודש ללא קשר לעבודתו בפועל. התשלום בגין 50שעות אלה מסתכם בסך 566.28, 2שקל עפ"י תלוש 7/81של המערער. המערער טוען כי חבריו, אשר פרשו בשנים האחרונות, מקבלים פנסיה בגין רכיב השעות הנוספות הנ"ל, כאשר חלקם קיבלו זאת בעקבות תביעות שהגישו לביה"ד לעבודה. אשר על כן, עותר המערער לחייב המשיבה בתשלום הסך 114ש"ח בצרוף פיצויי הלנת שכר או הפרשי הצמדה מאז פרישתו ועד הגשת התביעה ומאותו מועד ואילך. בכתב התשובה מטעם המשיבה נטען, ככל הנוגע לעתירת המערער, כי רכיב "השעות הנוספות" ששולם למערער היה מותנה ולא קבוע ושולם עפ"י דיווח, ולא היווה חלק אינטגרלי ממשכורתו לצורך חישוב זכויותיו. בכתב התשובה מצוטט נוסח סעיף 8לחוק הגימלאות בענין "המשכורת הקובעת"; ובאשר להגדרת תוספת קבועה נטען, כי חוק הגימלאות בא לקבוע בסיס משותף כוללני על בסיס הדרגה, כאשר תוספת המשולמת לכל בעלי אותה דרגה ואותו תפקיד תהווה תוספת קבועה. באשר לטענה כי עובדים אחרים שפרשו מקבלים תשלום מעבר למגיע עפ"י דין, הרי שהדבר נעשה לפנים משורת הדין מתוך נימוקים המתאימים לכל מקרה באופן ספציפי. כוונת הצדדים כל השנים היתה שלא לכלול אותן שעות נוספות כשכר רגיל, והמערער לא העלה טענות בענין זה; על כן הוא מנוע מלתבוע כי השעות הנוספות יכללו בגימלתו. עוד נטען כי אם אושר למערער במשך השנים כי העבודה הנוספת היא חלק משכרו, הרי שזה נעשה בחוסר סמכות, זאת משהתקשיר מתנה תשלום בגין שעות נוספות בעבודה נוספת, וויתור על דרישה זו היתה בחוסר סמכות. בעדותו הדגיש המערער כי, במסגרת תפקידו כמנהל דואר ר"ג, היה מקבל מידי חודש מכסה של שעות נוספות לחלוקה בין עובדי הסניף, והיא חולקה בין העובדים שנאלצו להשאר עקב לחץ עבודה מעבר לשעות הרגילות. המערער מדגיש כי תפקידו כמנהל סניף הדואר חייב נכונות לעבודת שעות נוספות, וכי אלה נעבדו בעיקר בתקופת החגים או בתקופת לחץ בעבודה. בתמורה לאותה עבודה לא קיבל המערער תשלום כי זה היה חלק מתפקידו, והוא אף לא דיווח על עבודות נוספות אלה. ב- 1/81נוסף לשכרו תשלום בגין 50שעות נוספות גלובליות, שלא הותנה בעבודה בפועל, במטרה להטיב את תנאי שכרו. מזכירתו של המערער דיווחה מייד חודש על טופס עבור המערער, תוך שהוא מחלק השעות במשך החודש כך שיצטברו 50שעות. התוספת שולמה גם בעת חופשה. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בחתימתו על טופס הדיווח לגבי 50השעות הנוספות אישר דבר לא נכון עפ"י הנחיות שקיבל. עוד הדגיש כי מנהלי סניף פ"ת ונתניה קיבלו את אותה תוספת של 50שעות באותם תנאים כמוהו, וכי התוספת ניתנה לו כדי להטיב תנאי שכרו. המערער הסביר כי, גם כאשר עבד לעיתים רחוקות שעות נוספות, החזיר לעצמו העבודה בשעות חופשה. מטעם המערער העיד מנהל סניף דואר פ"ת אשר תיאר מצב לפיו קיבל 50שעות גלובליות אף שלא היה צורך שיעבוד אותן שעות, וכי סגנו מילא טופס דיווח תוך פירוט 50שעות בחלוקה במשך החודש. מנהל מחוז מרכז, מר אורון, שהעיד אף הוא מטעם המערער, טען כי במשך תקופות נתנו שעות נוספות גלובליות בלא שבוצעה עבודת השעות הנוספות בפועל, וכאשר היה ידוע לכל הנוגעים בדבר, כולל הנהלת משרד הדואר, שהדיווח הוא כוזב. מטעם המשיבה העיד מר אטיאס יצחק, אשר שימש כמנהל מדור תקינה דירוג וענייני עובדים במשרד התקשורת; תפקיד בו שימש עד .10/94העד פירט כי שכרם של עובדי משרד התקשורת נקבע בהסכמים קיבוציים שנחתמו בין ההסתדרות הכללית לבין המדינה, כאשר מדובר בשכר משולב עפ"י מערכת סולמות השכר בדירוגים השונים. לענין השעות הנוספות, הסביר העד כי, אחראי רשאי לאשר תשלום בעד שעות נוספות עד 50שעות בחודש לעובד המדורג בדרגה י"ח ומעלה בדירוג האחיד. עוד טען כי, האחריות להפעלת סדרי תשלום בגין עבודת שעות נוספות והבקרה עליהן היא בידי מנהלי היחידה, ועליהם להקפיד בדבר הדיווח המדוייק על עבודת השעות הנוספות. העד הוסיף כי בכל מקרה אין לאשר העסקה בשעות נוספות בביתו של העובד, אלא אך ורק במשרד וביציאה לתפקיד מחוץ למשרה. בנוסף ציין כי רק עובד המחתים כרטיס נוכחות במשך פעמיים ביום במשך כל החודש רשאי לדרוש תשלום בגין שעות נוספות. הסמכות להעסקת עובדים עד 50שעות נוספות לחודש הואצלה למנהלי המחוזות אשר היו רשאים לאשר לעובדים הכפופים להם עבודת שעות נוספות בהתאם להוראות התקשיר. לעיתים, בשל עבודה מיוחדת, חופשות קיץ, חגים, בחירות, פנו מנהלי המחוזות בדרישה להעסקה מעבר לאותם 50שעות, כאשר התשלום נעשה עפ"י דיווח בגיליון מיוחד לענין שעות נוספות. הטופס היה ממולא בידי מזכירת היחידה ומנהל היחידה היה חותם על הטופס, הטופס נבדק בהנהלת כ"א של המחוז ומשם מועבר למחלקת המשכורת. העד חזר וטען כי לא קיימת שיטה של תשלום בגין שעות נוספות, כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, ללא עבודה בפועל וכנגד דיווחים כוזבים. הדבר נכון הן לתקופה שהעובדים הועסקו במסגרת משרד התקשורת והן לתקופה מ-87' מאז הקמת רשות הדואר. לרשות הדואר התברר, לאחר שנת 89', מתוך תביעות שהוגשו לממונה על הגימלאות, כי קיימת טענה בדבר תשלום בגין עבודת שעות נוספות כנגד דיווח כוזב. הענין נבדק ונמצא כי מדובר בהתארגנות מקומית במחוז ת"א שהתייחסה לקבוצת עובדים שעבדה בבנין המיון המרכזי. בעקבות גילוי זה דאג מנכ"ל רשות הדואר לבדיקה נרחבת של התופעה והתברר כי קיימת קבוצה של עשרות בודדות של עובדים מערים שונות אשר קיבלו שעות נוספות ללא עבודה בפועל, בלא שהדבר היה מעוגן בהסכם כלשהו וללא ידיעת שירותי הדואר ובהסתמך על דיווח כוזב. במסגרת פשרה עם נציגות העובדים סוכם כי עובדים אלה יקבלו תשלום בגין שעות הללו כבגין שכר לכל דבר וענין. העד דוחה את עדותו של מר אורון, כי בכל בתי הדואר שבמחוז קיבלו אנשים תמורה בגין שעות נוספות בלא לעבוד, והוסיף כי גם מנהל דואר פ"ת קיבל את התשלום על סמך דיווחים כוזבים ללא ידיעת הנהלת הדואר. באשר למערער, הרי שבתוקף תפקידו כמנהל בית-הדואר היה עליו לעבוד שעות נוספות רבות והוא אף ציין כי עשה זאת. בשנת 81' לא היתה כל החלטה של הנהלת הדואר שאיפשרה קבלת שעות נוספות בלי עבודה; ואם כטענתו קיבל הגמול בלא שעבד בשנה האחרונה, הרי שהדבר נעשה ללא ידיעת הנהלת הרשות. בחקירתו הבהיר כי בשנת 93' נחתם הסכם בין משרד האוצר, רשות הדואר ונציגות העובדים, שבמסגרתו הוסכם כי, לגבי קבוצת עובדים שנבדקה ונמצא שיש לגביהם הסדר של תשלום שעות נוספות שלא בגין עבודה עפ"י רשימה שצורפה, יכלל תשלום השעות הנוספות בשכרם. ב"כ המערער בסיכומיו טען כי המערער זכאי להכללת מרכיב "השעות הנוספות" בגימלה, משהוכח כי תשלום זה ניתן לו עבור עבודתו הרגילה במטרה להטיב את שכרו. המערער לא עבד בפועל את אותן שעות נוספות ואין להתייחס במקרה זה לנכונותו לעבוד את השעות, אלא לעובדה אם עבד בפועל ואם לאו. גירסתו של המערער לא נסתרה, והוכח כי הדבר היה בידיעת הממונה עליו - מנהל המחוז. לכן יש לקבוע כי שלילת מרכיב השעות הנוספות מגימלתו הינה פגיעה בלתי צודקת במערער, ולכן יש לחייב את המשיבה בתשלום תוספת זו כחלק מהמשכורת הקובעת. בסיכומי המשיבה נטען כי ההסדר לגבי השעות הנוספות היה כי הן משולמות עפ"י דיווח העובד והממונה עליו, וכך נעשה במקרה זה. אין כל הצדקה לכלול תשלום, שניתן בהסתמך על מצג שווא, כחלק מהמשכורת הקובעת. קבלת תשלום בגין שעות נוספות היה מותנה בעבודה בפועל ונכונות לעבוד לאחר השעות הרגילות. אם המערער דיווח דיווחי כזב במטרה להטעות את הנהלת משרד התקשורת, כדי שזו תאמין שמדובר בתשלום בגין שעות עבודה, הרי אין בה כדי לחייב את הנהלת משרד התקשורת ונציבות שירות המדינה משהדבר נעשה ללא אישור הגורמים המוסמכים. להלן החלטתנו:ו- כפי שפירטנו עד כה, בפנינו ערר של גימלאי, אשר פרש בסוף 81', בתום שירות של שנים רבות כמנהל סניף דואר ר"ג, הדורש מהמשיבה לכלול תוספת בגין 50שעות נוספות (שקיבל במהלך שנת עבודתו האחרונה) כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום הגימלה. המערער מאשר כי מידי חודש חתם על גיליון, דוגמת נ/1, שבו פירטה מזכירתו את 50השעות הנוספות שבגינן נדרש תשלום באותו חודש אף שלטענתו לא עבד את אותן שעות נוספות. לאחר ששמענו את העדויות, סבורים אנו כי המערער, כמו גם יתר העדים (עובדי משרד התקשורת שהעידו בפנינו), היו מודעים לעובדה כי התשלום בגין אותם 50שעות נוספות ניתן רק כנגד דיווח מפורט על הטופס המיוחד, וכי דאגו למלא את הטופס בקפדנות, כך שיענה על דרישות ההנהלה, וכנגד זאת בוצע תשלום התוספת הנ"ל. בפנינו הועלתה טענה כי הדיווח היה כוזב וכי היה מקובל על כולם, כולל ההנהלה, שמנהלי הסניפים אינם אמורים לבצע עבודה נוספת בפועל, אך זכאים לתשלום וכי הדיווח הוא רק באופן פקיטיבי. (לענין זה ראה דברי העד אורון). טענה זו היא טענה בעלמה. משמדובר בעובדים בשירות המדינה אשר זכויותיהם וחובותיהם נקבעים עפ"י הוראות התקשיר ואשר טרחו למלא אחר דרישות ההנהלה בענין עבודת שעות נוספות, הרי שאין לקבל את הטענה בדבר ידיעת ההנהלה על הדיווח הכוזב. לראיה - עדותו של העד אטיאס, אשר חזר והדגיש כי במהלך כל השנים הופצו חוזרים אשר הבהירו את הכללים הברורים, כי העסקה במסגרת שעות נוספות היא בהתאם לתקשיר בלבד. במקרה שבפנינו, המערער גם אישר כי בשעות לחץ עבד בפועל עבודת שעות נוספות. הוא אף פירט כי תקופות לחץ אלה יכלו להיות בתקופת החגים, בתקופת בחירות, וכי זה היה כלול במסגרת תפקידו כמנהל. (לענין זה סעיף 15- 14לתצהיר המערער). המערער הוסיף כי, הראיה היא שבמשך כל השנים לא קיבל תשלום עבור העבודה הנוספת ואף מכתבים ששלח בדרישה לקבל שכר נדחו. רק ב- 1/81החל לקבל את הרכיב של 50שעות נוספות גלובליות, והדבר לא הותנה כלל בעבודה בפועל. טענתו האחרונה אינה יכולה להתקבל על דעתנו מששוכנעו כי התנאי הדורש עבודה בפועל היה כלול בעצם הדרישה לדיווח בגין אותן שעות; ובהעדר דיווח הן לא היו משולמות. המערער, כמו יתר העדים שהעידו מטעמו, הצהירו תוך פירוט השעות הנוספות שעבדו. באשר לטענה כי העובדה שהוגש דיווח בלא שנעשתה עבודה בפועל היתה ידועה להנהלת משרד התקשורת - הדבר נטען באופן סתמי ואין ראיה המאשרת ידיעה זו. כפי שעלה בעדות של נציג רשות הדואר בפנינו, כשנודע הדבר - פעלו לבירור מקיף של הענין בכל הסניפים והמחוזות והגיעו להסדר עם נציגות העובדים לחיסול התופעה. מכל מקום, אין ספק כי נציבות שירות המדינה לא היתה מודעת, ואף לא נטען כי היתה מודעת, לסידור של דיווח על עבודת שעות נוספות בלא עבודה בפועל; וממילא לא יכלה להינתן הסכמה לתשלום בגין שעות נוספות בלא עבודה בפועל כדרך להטבת תנאי השכר. לענין זה ראה תב"ע מט/41- 7אברהם אלג'ם -נ- ממונה על תשלום הגימלאות ניתן ביום 8.11.91(טרם פורסם). כפי שנכון טענה ב"כ המדינה, האינטרס הציבורי הוא למנוע הסדרים הנוגדים סדרי עבודה ומימשל תקינים, והוא גובר על יסוד החוזי של ביטול תנאי שכר על סמך הסכמה הדדית; וזאת יש לאמר כנגד טענה שעולה מגירסת התובע, כאילו ההסדר, לפיו מדווחים העובדים על שעות נוספות שלא עבדו בפועל, היה מקובל על ההנהלה האזורית ומאושרת על-ידה. לענין זה דיון שנ/92- 3יהושוע מזרחי ואח' -נ- רשות הנמלים והרכבות פד"ע כ"ב עמ' .451 המערער כאמור עבד במשרד התקשורת וגימלתו משולמת ע"י משרד האוצר באמצעות הממונה על הגימלאות; ולכן בהעדר ראיה המצביעה על הסכמה מפורשת להכללת רכיב 50השעות הנוספות בשכרו הקובע של המערער - תהיה כל קביעה, בדבר הכללת רכיב זה בשכר, משום סטיה מהוראות התקשיר ומהוראות חוק הגימלאות. אשר על כן, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהתשלום בגין 50שעות נוספות שולם בשכרו של המערער בשנת 81' בלא תנאי; וממילא בהתאם להוראות סעיף 8לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב) תש"ל- 1970- אין התשלום נכלל במסגרת הגדרת המשכורת הקובעת. משמדובר בגימלאי, אין אנו מחייבים בהוצאות משפט. פנסיהפנסיונריםשעות נוספותעובדי מדינה