קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש ברכב ללא רשות הבעלים: ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום (השופטת אופיר) לפיו הורשע המערער בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות הבעלים. הערעור מכוון לגבי ההרשעה לבדה. לאור התיאורים המפורטים שניתנו בהכרעת הדין נשוא הערעור, ניתן להתייחס למסכת העובדתית בקצרה. די לציין כי הארועים התחילו להתגלגל כאשר מתנדב בילוש בשם פוגל (להלן: "פוגל") הבחין מחלון ביתו ב- 3אנשים שהסתובבו ליד רכב סובארו ולאחר מכן נסעו ברכב הזה, כאשר הגיעו למקום במכונית מסוג פיאט אונו שחורה. חשדו של פוגל התעורר לנוכח המראה הזה וכאשר הבחין שרכב הסובארו חזר למקום לאחר מספר שעות, ירד לרחוב כדי להתבונן בו והבחין שהחלון בו פתוח. לאור זאת פנה למשטרה והיפנה תשומת לבה למקרה. בהמשכו של אותו יום החליטה המשטרה לטמון מארב כדי לנסות וללכוד את גונבי המכונית האמורה ובאותו מארב נתפס אחד בשם אבו קישק, כשהוא יושב ליד הגה הרכב, ואילו מחוץ לרכב נתפסו הנאשמים האחרים באותה פרשה, כשהמערער היה בתוך מכונית מסוג פיאט אונו. בהודעתו במשטרה סיפר אבו קישק כי הוא גנב את הרכב ביחד עם הנאשמים האחרים ואדם נוסף בבאר יעקב. לעומת זאת, בעדותו בביהמ"ש חזר בו מדבריו אלה וטען כי ביצע את המעשה לבדו. התביעה טענה בסיכומיה בביהמ"ש קמא כי יש להעדיף את הודעתו של אבו קישק במשטרה על פני עדותו הכוזבת בבית המשפט. חיזוק לעדות זאת מצוי בעדותו של פוגל, ולפיכך התבקש ביהמ"ש להרשיע את המערער. השופטת המלומדת בנתה את הכרעת הדין בהתאם לסיכומים האמורים, כאשר היא משתיתה את ממצאיה על הודעתו של אבו קישק במשטרה ומציינת כי מסקנתה היא שעדותו בביהמ"ש הינה כוזבת. לאחר מכן קבעה כי לגבי המערער יש חיזוק להודעת אבו קישק במשטרה בעדותו של פוגל, וזאת משום שפוגל הבחין כאמור במכונית מסוג פיאט אונו והמערער היה הבעלים של מכונית זו ונתפס בתוך אותה מכונית כאמור, בקירבת רכב הסובארו שנגנב. בראש ובראשונה יש לציין כי הכרעת הדין כפי שנערכה ונקבעה ע"י השופטת המלומדת, אינה יכולה לעמוד כמות שהיא. אם היתה השופטת אכן קובעת כי הודעתו של אבו קישק במשטרה הודעת אמת היא וכי ניתן לסמוך על דבריו במשטרה, הרי שלא היה כל ספק כי היתה הצדקה להרשעתו של המערער בדין, שכן ההודעה אכן חוזקה בעדותו של פוגל. ואולם, לא זו בלבד שהשופטת לא קבעה כי הודעת אבו קישק במשטרה הינה הודעת אמת שניתן לסמוך עליה, אלא שאף ציינה מפורשות כי למרות שדבריו של עד זה בביהמ"ש לא נראו אמינים בעיניה, "לא היה בהם כדילתרום למהימנותם של הדברים השונים שסיפר כאמור במשטרה" (עמ' 2להכרעת הדין). יש לחזור ולהדגיש את עקרונות היסוד ביחס להודעה המתקבלת ע"י ביהמ"ש בהתאם להוראות סעיף 10א' לפקודת הראיות. המבחן הראשון שעל ראיה כזו לעבור, הינו מבחן הקבילות, אלא שבמבחן זה אין די. המבחן הנוסף שראיה זו צריכה לעמוד בו הינו מבחן האמינות, שהרי קבלת הודעה כראיה עפ"י סעיף 10א', אין משמעותה בהכרח הכרה באמינותה (ראה ע.פ. 2141/89פ"ד מ"ב(1) 743). בסופו של דבר תיתן בהחלט האפשרות כי ביהמ"ש ידחה כבלתי מהימנת עדותו של עד בביהמ"ש, וכן ידחה כבלתי אמינה גם את אימרתו במשטרה, שהרי יתכן שהעד משקר בשתי ההזדמנויות גם יחד. כך מצינו בע.פ. 476/84פ"ד ל"ט(4) 538כי "דחיית גירסת עד במשפט יכולה, אך לא חייבת, להביא לאימוצה של אימרתו במשטרה כמשקפת גירסת אמת". על ביהמ"ש לבחון הודעה כזו עפ"י ההנחיות הקבועות בסעיף 10א'(ג) לפקודת הראיות, דהיינו לבחון אותה לפי נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האימרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט. יש לציין כי לאחר שאימרה במשטרה עוברת את מבחן הקבילות, כי אז באה האימרה במקום עדות ויש לבחון אותה כעדות הנמסרת בביהמ"ש, דהיינו לבחון אם היא אמינה ולקבוע קביעות ברורות אם אכן עדות אמת היא (ראה ע.פ. 349/86פ"ד מא(3)792, .812בסופו של דבר, מדובר בעדות בעייתית המתקבלת על פי הוראות סעיף 10א' וודאי שבמקרה שכזה חייב ביהמ"ש לבחון בצורה זהירה את ההודעה הזו ולקבוע טעמים ברורים ונימוקים ברורים שבגינם הוא מחליט להסתמך עליה ולקבל אותה כאמינה. במקרה שלפנינו לא זו בלבד שכאמור נקבע כי קשה לקבוע מהימנות של הודעת אבו קישק במשטרה, אלא שודאי שבהכרעת הדין לא נאמר דבר לפיו ההודעה הזו במשטרה הינה הודעת אמת, וכי ניתן לרחוש אמון לדברים המצויים בה, עד כדי השתתת הרשעה בדין על סמך הודעה שכזו. כאשר לא נקבע כי ההודעה שעליה מבוססת בעיקר ההרשעה בדין הינה הודעה הראויה לאמון, הרי שאי אפשר לרפא פגם זה ע"י קביעה כי יש חיזוק לאותה הודעה בעדותו של פוגל. כאשר העדות הזקוקה לחיזוק עצמה היא עדות פגומה שלא נקבע כי היא מהימנת, הרי שחיזוק איננו יכול להציל אותה ולרפא אותה. למרות שהתביעה בביהמ"ש קמא בנתה את סיכומיה על סמך המבנה האמור, שלפיו היסוד להרשעה צריך להיות נעוץ בהודעה האמורה של אבו קישק במשטרה, הרי בערעור שבפנינו ביקשה באת כח המדינה לתמוך יתידותיה במבנה שונה לחלוטין, וזאת לנוכח הקשיים האמורים הכרוכים בהכרעת הדין כמות שהיא. אכן, המדינה יכולה לבקש השארת הרשעה בדין על סמך נימוקים שונים מאלה שנקבעו בהכרעת הדין, אולם לא זו בלבד שיש להתייחס לשינוי שכזה בזהירות מרובה, שהרי ודאי שיש בכך לכאורה משום פגיעה מסוימת בזכויות הנאשם, אלא שבמקרה שלפנינו גם המבנה השונה איננו יכול לסייע למשיבה. על פי הטיעון של באת כח המדינה, הרי שניתן היה לבנות הרשעה בדין גם על סמך עדותו של פוגל כראיה עיקרית, כאשר החיזוק לעדות זו מצוי בהודעתו האמורה של אבו קישק במשטרה. ואולם, אין ספק כי בעדותו של פוגל כשלעצמה לא היה די לשם הרשעת המערער בדין בלי הסיוע שבהודעת אבו קישק. כאשר אין כל קביעה כי ניתן להאמין לאותה הודעה של אבו קישק במשטרה, הרי שאין היא יכולה לשמש גם חיזוק וסיוע לעדותו של פוגל. אי אפשר להתעלם מכך שלא ניתן לבסס ממצאים ברורים מעל לספק סביר בדבריו של פוגל לגבי זיהוי מכונית הפיאט אונו. פוגל ציין כי הבחין במכונית בצבע שחור ורשם 5ספרות בלבד ממספר הרכב, וגם זאת לא ברגע שבו הבחין באותה מכונית. הוא גם ציין כי כאשר היתה לחיצה על בלם הרכב היו אורות נוצצים בצד האחורי שלו. המערער ציין כי מכוניתו היתה בצבע כחול ולא היתה כל קביעה של ביהמ"ש כי הוא משקר בדבריו. רכבו של המערער היה מצוי ברשותה של המשטרה לאחר שנתפס, וניתן היה לבדוק על נקלה גם את ענין האורותהמופיעים לאחר הלחיצה על הבלם. בדיקה זו לא נעשתה ע"י המשטרה. בנסיבות שכאלה נוצר לפחות ספק מסוים אם המכונית שבה הבחין פוגל בשעות הלילה המאוחרות היתה אותה מכונית שבה נמצא המערער בשעות היום שלאחר מכן. ברור שהמילוי של החלל הזה יכול היה להיווצר בדבריו של אבו קישק במשטרה. באת כח המדינה גורסת כי גם אם הודעתו במשטרה לא היתה מהימנת לחלוטין, הרי שניתן היה להסתמך על דבריו לגבי זהות האנשים שהיו עמו. כל הנקודות וההבחנות הללו חייבות היו להיעשות ע"י ביהמ"ש קמא, שחייב היה להתייחס באופן מפורט וברור להודעה האמורה במשטרה. כאשר דבר זה לא נעשה, אין אנו סבורים שערכאת הערעורים מצדה יכולה למלא את החלל הזה. יש גם לציין כיבשל הקשיים הדומים לכך, מצאה השופטת לנכון לזכות את שני הנאשמים האחרים בתיק. התוצאה מכל האמור היא כי יש בפרשה זו לפחות ספיקות המצדיקים את התערבותינו ואת קבלת הערעור וזיכוי המערער מהרשעתו בדין. בשולי הדברים ראוי לחזור ולציין כי התופעה של קבלת הודעה במשטרה עפ"י סעיף 10א' איננה זוכה במקרים רבים לבחינה יסודית ומדוקדקת. כאמור, לא די בכך שנקבע כי העד שהודעתו במשטרה מתקבלת כאמור, מוסר עדות שקרית בביהמ"ש, על מנת שהמסקנה מכך תהיה כי הודעתו במשטרה אמינה. בצד זאת יש לבחון את אותה הודעה במשטרה ולהתייחס אליה כעדות בעייתית הדורשת נימוקים וטעמים ברורים מדוע ביהמ"ש מחליט להאמין לה ולהשען עליה. הקנס הכספי שהמערער שילם על פי גזר הדין של ביהמ"ש קמא, אם שולם, יוחזר לו.שימוש ברכב ללא רשות (שבל"ר)שימוש ברכברכב