קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוק מוחין ביטוח לאומי: .1התובעים הינם הוריו של הילד X, יליד יום 10/2/85, (שייקרא להלן: "X"). X סובל משיתוק מוחין ומוגבלותו הרפואית פוגעת בתפקודו בפעולות היומיום. .2התובעת הגישה לנתבע תביעה לגימלת ילד נכה, לפי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם- 1980(שתיקראנה להלן: "התקנות"). הנתבע קיבל את התביעה ואישר לתובעים גימלת ילד נכה בשיעור כולל של %50 מקיצבת יחיד מלאה. .3תובענה זו הוגשה כנגד החלטתו של הנתבע בענין שיעור הקיצבה. בכתב התביעה עתרו התובעים לכך שתיערך בדיקה חוזרת כדי לקבוע מחדש זכאותו לגימלה בשיעור גבוה יותר. .4הנתבע טען בכתב הגנתו כי בהערכה תפקודית שנערכה לX, ביום 94/8/30, נצברו עבורו 2.5נקודות. כן טען הנתבע בסעיף 4לכתב הגנתו, כי X אינו תלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה בביצוע פעולות יום יום בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו - טענה זו תמוהה לאור עמדתו של הנתבע שהתובעים זכאים לגימלה בגין X ולאור לשון התקנות, כפי שיפורט להלן. ככל הנראה לא התכוון הנתבע לטעון טענה זו ולא אתייחס אליה. .5הזכאות לגימלת ילד נכה, על פי התקנות, מותנית בקיומם של מספר תנאים, כפי שיפורט להלן: (א) ילד, שמלאו לו 3שנים, אשר כתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי, תלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה או תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בכל שעות היממה, בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו, בביצוע פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות עצמאית בבית והקשור בהן, תקופה של 6חודשים לפחות, מוגדר בתקנה 1כ"ילד נכה". (ב) תקנה 2קובעת זכאות לגימלה לסידורים מיוחדים על פי מידת תלותו של הילד בעזרת הזולת. לפי תקנה 2(א) לתקנות, שיעור הגימלה לילד התלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב שעות היממה, יהיה בסכום השווה ל-% 30מקיצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף 127לז לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-.1968 לפי תקנה 2(ב) לתקנות, שיעור הגימלה לילד התלוי בעזרת הזולת לחלוטין בכל שעות היממה, יהיה בסכום השווה ל-% 80מקיצבת יחיד מלאה (או בשיעור של % 100מקיצבת יחיד מלאה, אם אין זכאות בגינו לגימלה מכח תקנה 3לתקנות). (ג) תקנה 3לתקנות קובעת זכאות לגימלה לדמי מחיה ולעזרה בלימודים, על פי גילו של הילד ועל פי התשובה לשאלה אם עיקר זמנו מוקדש ללימודים או להכשרה מקצועית או אם מתבצעת לו תכנית טיפול. בעניינו של X, שגילו נמוך מ- 14שנים, ואשר אין מחלוקת שהוא מבקר באופן תדיר בבית הספר, שיעור הקיצבה לפי תקנה 3הוא %.20 .6מהאמור לעיל עולה שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים על הגדרתו של X כ"ילד נכה" והמחלוקת היא האם הגימלה בגינו תהיה לפי תקנת משנה (א) או לפי תקנת משנה (ב) לתקנה 2לתקנות, כלומר, האם ניתן לראות את X כמי שתלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיום, לחלוטין, בכל שעות היממה. .7ההערכה התפקודית עליה הסתמך הנתבע בהחלטתו ובכתב הגנתו, נערכה אורה עקריש, על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע. מטרת ההערכה היא בדיקת מידת תלותו של הילד בעזרת הזולת. גב' עקריש העניקה לX נקודה אחת בענין ההלבשה, נקודה אחת בענין הרחצה וחצי נקודה בענין ההפרשות, כאשר שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע מאפשרת זכאות למי שצבר החל מ- 2.5נקודות, והיא מעבירה את הזכאות לרמה גבוהה יותר למי שצבר 4נקודות. .8על פי הראיות שבפנינו יש לקבוע שX תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע פעולות ההלבשה והרחצה (ולא נראה לנו שהנתבע חולק על כך). המחלוקת בין הצדדים מרוכזת במידת התלות של X בעזרת הזולת בביצוע פעולות הניידות בבית, פעולות האכילה והשתיה ובענין ההפרשות. .9על פי טופס הבדיקה שערכה גב' עקריש (נ/1), X עצמאי בניידותו בעזרת מכשיר. גב' עקריש ביססה את דעתה זו על העובדה שX מצליח לנוע בתוך הבית בעזרת ההליכון, ואף לקום ולהתיישב על המיטה בלא עזרת אדם אלא בעזרת תמיכה במיטה ובהליכון בלבד. לעומתה העיד התובע כי X אינו יכול להתיישב לבד על כסא רגיל לצורך אוכל ולצורך עיסוק מול המחשב ואינו יכול לקום לבדו מכסאות אלה. מאחר שגב' עקריש לא בדקה את כושרו עצמאותו של X בהתיישבות על כיסא רגיל ובקימה ממנו - אין סיבה שלא לקבל את עדותו זו של התובע, מה גם שהתובע העיד כי הכין עבור X שרפרף מיוחד (נמוך יותר) שממנו מצליח X לקום בעזרת ההליכון. ילדים רגילים בגיל 9.5שנים (כגילו של X בעת הבדיקה) מסוגלים כמובן להתיישב בעצמם על כסאות ולקום מהם בעצמם, ותלותו של X בעזרת הזולת בביצוע פעולות אלה, חורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו. לפיכך, דעתנו היא כי X תלוי בעזרת הזולת גם בניידות בבית. תלות זו הינה תלות חלקית, ומתייחסת לחלק מפעולות הניידות (ישיבה על כסא רגיל וקימה ממנו), אין היא מתייחסת לפעולות ההליכה בבית והישיבה על המיטה והשרפרף והקימה מהם - שבהם מסוגל X להסתדר בלא עזרת הזולת, אם כי תוך היעזרות בהליכון. אם היינו פועלים על פי שיטת הניקוד של הנתבע, היינו מזכים את X ב- 0.5נקודה בגין הניידות, בשל היות מצבו מתאים למי שנייד בעזרת מכשיר אך זקוק לעזרת אדם בקימה (מכיסא רגיל). .10בענין האכילה והשתיה העיד התובע, בהגינותו, כי X אכן אוכל ושותה לבד, לאחר שהוא מקבל עזרה לישיבה על כסא. המחלוקת העובדתית בין הצדדים התגלעה בנושא כושרו של X לקחת לעצמו מים. התובע העיד כי X אינו מסוגל לקחת לעצמו מים וכי צריך להגיש לו את הכוס. לעומת זאת, נרשם בנ/ 1ע"י גב' עקריש כי X מזג לעצמו כוס מים מהברז, וכי הכיור נמוך ומותאם לX. אנו מעדיפים בענין זה את גירסתה של גב' עקריש וזאת הן בשל ההסבר שנתנה (גובהו של הכיור) והן בשל כך שאף התובע עצמו העיד כי מסוכן להשאיר את X לבד, בשל החשש שאולי הוא יפיל כוס וייפגע מהזכוכיות. אם הוא אינו יכול לקחת בעצמו כוס מים, מדוע יש לחשוש שתיפול לו כוס כשהוא נמצא לבדו? סביר להניח שבפועל אכן נוהגים בני המשפחה להגיש לX כוס מים מאחר שזה קל יותר, כפי שהעיד התובע, ש"יותר פשוט לבקש". עם זאת, אין לראות את X כמי שהוא עצמאי לחלוטין באכילה ובשתיה, שכן, כאמור לעיל, התקנות קובעות במפורש שפעולות היומיום כוללות גם את הקשור בפעולות הנמנות, לרבות הקשור בפעולות האכילה. דעתנו היא ישיבה על כסא לצורך האכילה הינה פעולה הקשורה לפעולת האכילה ומאחר שX אינו עצמאי בפעולה זו אין לראותו כעצמאי בפעולות האכילה. עם זאת, אנו סבורים כי תלותו של X בעזרת הזולת באכילה הינה נמוכה ביותר ומתמצית בעיקר בפעולות הכרוכות עם האכילה, שכן אין חולק כי הוא מסוגל לאכול ולשתות לבדו כשהוא כבר ישוב על הכסא והאוכל מוגש לו. אילו היינו פועלים על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע היינו מעניקים לX 0.5נקודה בענין האכילה, בגין היות מצבו מתאים יותר להגדרה "זקוק לסיוע באכילה" מאשר להגדרות האחרות. .11בענין ההגיינה האישית, הודה התובע בעדותו כי X מצליח, בסופו של דבר, להסתדר לבד בשרותים, אם כי הוא זקוק לעזרה בהלבשה לאחר השימוש בשרותים. עדותו זו מתיישבת עם גירסתה של גב' עקריש. גב' עקריש מצאה לנכון להעניק לX 0.5נקודה בענין ההפרשות, בשל היות מצבו מתאים להגדרה: "משתמש בשרותים ... אך זקוק לסיוע מועט". אנו מאמצים הגדרה זו. לסיכום .12כשאנו שוקלים את מכלול הראיות שבפנינו, אנו סבורים שלא ניתן לתאר את מצבו של X כמי שתלוי לחלוטין בעזרת הזולת בכל שעות היממה. תלותו של X בעזרת הזולת, אף כי היא מתפרשת על כל פעולות היומיום, אין היא מוחלטת, ויש חלקים של פעולות היומיום שX מסוגל לבצע לבדו. .13לפיכך, דינה של התביעה להידחות, שכן התובעים לא הוכיחו את זכאותם לגימלה לפי תקנה 2(ב) לתקנות. .14להנחת דעתם של התובעים נעיר כי היינו מגיעים למסקנה זהה גם אם היינו פועלים על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע, באשר, היינו מוסיפים לX חצי נקודה בענין הניידות וחצי נקודה בענין האכילה, כך שעדיין היה הניקוד מגיע ל- 3.5נקודות, ניקוד הנמוך מזה המזכה בשיעור הגבוה של הגימלה, לפי שיטת הניקוד. .15אשר על כן, התביעה נדחית. .16אין צו להוצאות. .17מאחר שהתובע טען בפנינו כי "כל יום שהילד גודל הבעיות גודלות איתו", אנו מפנים את תשומת לבו לאפשרות להגיש לנתבע בקשה לדיון מחודש בעניינו.שיתוק מוחיןביטוח לאומישיתוק