קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלוש תאונות עבודה: .1המערער נפגע בגבו ב- 3תאונות שונות שהוכרו על ידי המשיב כתאונות עבודה, ומועדיהן: 4/12/91, 9/6/92ו-.23/7/92 .2ועדה רפואית בדרג ראשון קבעה כי למערער לא נותרה נכות כלשהי בגין התאונה השניה (מיום 9/6/92) המערער השלים עם החלטה זו ולא ערר עליה. .3בענין התאונה הראשונה, מיום 4/12/91(שתיקרא להלן: "התאונה הראשונה"), נקבעה למערער תחילה (ביום 21/4/94) נכות זמנית בשיעור % 10לתקופה שמיום 2/12/91ועד יום .21/7/94 ביום 26/7/94, החליט פוסק רפואי כי נכותו היציבה של המערער עקב תאונה זו, החל מיום 1/8/94הינה בשיעור %.0 המערער ערר על החלטתו של הפוסק ועררו נדון בפני ועדה רפואית לעררים, אשר החליטה, ביום 20/10/94, לדחות את הערר. .4בענין התאונה השלישית, מיום 23/7/92(שתיקרא להלן: "התאונה השלישית"), החליט פוסק רפואי, ביום 14/12/93, כי נכותו היציבה של המערער החל מיום 29/9/92(יום לאחר תום תקופת תשלום דמי הפגיעה), הינה בשיעור %.0 המערער ערר גם על החלטה זו ועניינו נדון בפני ועדה רפואית לעררים שישבה תחילה ביום 30/6/94והחליטה שהיא תסיים את הדיון בהעדר המערער לאחר שיומצאו לה תיק פגיעה קודם ולאחר שתקבל את הכרטיס הכללי והאורטופדי מקופת חולים. ישיבתה השניה של הועדה הרפואית לעררים היתה ביום 20/10/94(למעשה היתה זו ועדה בהרכב זהה לועדה הרפואית לעררים שדנה באותו יום בערר בענין התאונה הראשונה). במועד זה, היו בפני הועדה המסמכים שביקשה והיא החליטה לדחות את הערר. .5הערעור שבפני מופנה כנגד החלטותיהן של שתי הועדות הרפואיות לעררים (שכאמור לעיל, היו למעשה בהרכב זהה), מיום .20/10/94 תמצית טענות ב"כ המערער בטיעוניו .6הועדות שעל החלטותיהן מוגש הערעור מצאו ראיה על קיומו של תהליך ישן בכך שצלומי ה-. C.tהישנים והחדשים מעידים על בלט בגובה חוליות 1S- 5lמסוייד. אולם, גם הצלומים הישנים היו כבר כ- 9חודשים לאחר התאונה הראשונה, והיה זה רק טבעי שיימצא ממצא כזה לאור התאונה הראשונה. .7הועדה ציינה שבכרטיסו הרפואי של המערער לא נמצאו רישומים קודמים לפני התאוה הנדונה, וידש בכך חיזוק לטענת המערער כי יש קשר סיבתי בין הבקע שאובחן לבין לפחות אחת מהתאונות. .8הועדה טעתה בכך שציינה שאין שינוי בין ממצאי צלומי ה-. C.tהישנים לבין החדשים, אך היה הבדל כגון זה, שכן בצלומים החדשים נמצא גם לחץ על השק הדורלי, וכן נמצא שאין שינויים ניווניים בפרקים הפאצטליים. תמצית טענות ב"כ המשיב בטיעוניה לענין התאונה הראשונה .9הדרג הראשון בדק את המערער בדיקה קלינית ביום 26/7/94, וכן נבדקו ממצאי ה-. C.tונקבע שלא נותרה לו נכות תפקודית. המערער המציא צלומי .c.tחדשים וטען בעררו כי לאור הממצאים הקודמים היה צריך לקבוע לו נכות צמיתה. לאור טענתו, בדקה הועדה לעררים את הצלומים החדשים (שבממצאיהם עצמם נרשם כי אין בהם שינוי בולט לעומת הבדיקה הקודמת), ובדקה את המערער בדיקה קלינית באופן יסודי שתואר בפרוטוקול. מסקנתה של הועדה מבוססת על ממצאיה. .10הועדה בהחלטתה התייחסה אף ל-. C.tהחדש וקבעה שהן המצב על פי הצלומים הישנים והן זה לפי הצלומים החדשים - אינו מצדיק קביעת נכות. .11לא היה פגם משפטי בהחלטתה. לענין התאונה השלישית .12מסקנתה של הועדה כי על פי הצלומים יש עדות לתהליך ישן הינה מסקנה רפואי ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה. הועדה אישרה בענין זה את החלטת הדרג הראשון שההסתיידות לא הופיעה ב- 3החודשים שטרם הצלומים הישנים. .13בנוסף לכך ערכה הועדה גם בדיקה קלינית למערער (ביום 30/6/94) ומסקנות הועדה מבוססות גם על כך. הערעור בענין התאונה הראשונה .14הועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינו של המערער ביום 20/10/94החליטה שהיא "מאשרת החלטת הועדה המחוזית", כלומר, החלטתו של הפוסק הרפואי. הפוסק שהחלטתו אושרה על ידי הועדה קבע את ממצאיו על סמך צלומי ה-. C.tמיום 3/9/92(לאחר שציין שהמערער לא הביא .c.tחדש). הבודק התייחס במפורש לצלומים מיום 3/9/92כצלומים שבהם ממצא שאל העדר לחץ על השק הדוראלי. .15בניגוד לפוסק הרפואי, הרי שבפני הועדה הרפואית לעררים היו כבר צלומי ה-. C.tהחדשים מיום .24/9/94אמנם, בסיכום הדף של פרוט הממצאים נאמר שאין שינוי בולט בהשוואה לבדיקה הקודמת, אך צודק ב"כ המערער בטענותיו על אופן התייחסותה של הועדה לצלומים החדשים, מאחר שהועדה ציינה בהחלטתה ש"אין שינוי" לעומת הצלומים הישנים (ולא רק שאין שינוי בולט) וכן התעלמה מההבדל בענין הממצא על הלחץ על השק הדוראלי בדיסק שבין חוליות 1S-. 5lלחץ זה, על השק הדוראלי, היה ככל הנראה משמעותי בעיניו של הפוסק הרפואי מאחר שהוא מצא לנכון לציין את העדרו. לפיכך, משהחליטה הועדה הרפואית לעררים לאמץ את מסקנתו של הפוסק הרפואי, היה עליה להסביר כיצד ניתן לאמץ את המסקנה למרות השוני בממצאים. .16לפיכך, יש להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה הרפואית לעררים, על מנת שתסביר כיצד אימצה את מסקנתו של הפוסק הרפואי למרות שהיה שוני בין הממצאים הרנטגניים שהיו בפניו לבין הממצאים הרנטגניים שהיו בפני הועדה הרפואית לעררים. לחלופין - על הועדה לנמק את החלטתה באופן עצמאי ולא בדרך של אימוץ החלטתו של הפוסק הרפואי. הערעור בענין התאונה השניה .17ביום 30/6/94, ערכה הועדה הרפואית לעררים בדיקה מקיפה למערער, שפורטה בסעיף 26לפרוטוקול. לאחר מכן החליטה הועדה שיש לבחון את תיק התאונה הקודם משנת 1991, וכן את כרטיסיו הרפואיים של המערער. .18ביום 20/10/94, משהומצא החומר המבוקש, המשיכה הועדה את דיונה וקבעה: "הועדה עיינה בכרטיסו הרפואי. לא נמצאו רישומים קודמים לפני התאונה הנדונה. ב ctשבוצע 3חודשים לאחר התאונה הנידונה נמצא דיסקית מסוידת בגובה ,5L- 1sדבר המוכיח תהליך ישן." .19הלכה פסוקה היא שכאשר ועדה מתחשבת ב"מצב קודם", לשם אי-קביעתה של דרגת נכות או לשם ניכוי אחוזי נכות ממצב נוכחי, עליה לעשות כן על סמך נתונים מוכחים אשר ילמדו מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר. (ראו: דב"ע מג/1356- 01לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130, 133; דב"ע ש/5- 01המוסד לביטוח לאומי אליעזר, פד"ע כא 470, 473; דב"ע נג/46- 01מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364, 366ועוד). .20עיון מדוקדק בהחלטתה של הועדה מעלה כי לכאורה יש בהחלטתה מעין סתירה פנימית. הועדה מדברת על "תהליך ישן" שבגללו לא הוכר הממצא של ה"בלט" שהיה ב-. C.tכקשור לתאונה, אך לעומת זאת, כשמנסים לבדוק מהו התהליך הישן - מתברר כי הרישומים בכרטיס אינם מלמדים על כל ממצא הקודם לתאונה הנדונה (היא התאונה השלישית). לפיכך לא היתה הועדה יכולה להסביר "כיצד נוצר" המצב הקודם, כמצוות הפסיקה ולכל הפחות - הועדה לא עשתה נסיון להסבר מעין זה בהחלטתה. .21אשר על כן, יש לקבל את הערעור גם לגבי התאונה השלישית. עניינו של המערער יוחזר לועדה, בצרוף ההוראות הבאות: א. הועדה תחליט האם מצבו הנוכחי של המערער מצדיק קביעת דרגת נכות כלשהי. ב. אם דעתה של הועדה תהיה שאין מצבו מצדיק קביעת דרגת נכות, תנמק זאת הועדה גם בהתייחס לממצאים של צלומי ה.-.c.t ג. אם תסבור הועדה שמצבו של המערער מצדיק קביעת נכות, תקבע הועדה את שיעור הנכות. ד. לאחר קביעת שיעור הנכות (אם ייקבע), תבדוק הועדה האם לייחס את הנכות האמורה לתאונה מיום .23/7/92אם לדעת הועדה שיעור הנכות, כולו או חלקו, אינו נובע מהתאונה מיום 23/7/92, יהיה על הועדה לקבוע, על סמך נתונים מוכחים, ממה נובעת הנכות שאינה קשורה לתאונה מיום 23/7/92וכיצד נוצרה. תשומת לבה של הועדה מופנית לכך שניתן לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם רק אם לדעת הועדה המצב הקודם לכשעצמו, היה מצדיק קביעת דרגת נכות. לסיכום .22לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, על שתי החלטותיהן של הועדות הרפואיות לעררים (שהיו, כאמור, בהרכב זהה), ומורה על השבת עניינו של המערער לועדות, כאמור לעיל בסעיפים 16ו- 21לפסק דין זה. .23המשיב ישלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -. 800ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/9/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/9/95ועד התשלום בפועל. .24בשולי פסק הדין ברצוני להתנצל בפני הצדדים ובאי כחם על כך שהתמהמתי במתן פסק דין זה מעבר למידה הראויה. .25כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.תאונת עבודה