קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת רישיון בגלל אי התאמה: .1המערער יליד 1958, נשוי ואב לשלושה ילדים, היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ביום 22.03.92כאשר פגע בילד בן שנתיים וחצי וגרם למותו. המערער סבור כי התאונה ארעה שלא ברשלנותו ומחמת שהילד זינק אל תוך הכביש בעקבות קריאתה של סבתו שעמדה מן העבר האחר. אלא ששאלה זו אינה עומדת במרכז הערעור. כחודשיים לאחר התאונה, הוזמן המערער לבדיקה רפואית אצל רופאי המכון הרפואי שליד משרד הרישוי ובעקבות הבדיקה הזו קיבל הודעה מרשות הרישוי כדלקמן: "החלטתי בתוקף סמכותי לפי סעיף 51לפקודת התעבורה לפסול אותך מלהחזיק ולנהוג ברשיון נהיגה (כך!)... לכל הדרגות. הסיבה: אי התאמה אישיותית לנהיגה". על החלטה זו השיג המערער בפני ועדת הערר הרפואית, שהוקמה מכח הוראת סעיף 55א' של פקודת התעבורה (נוסח חדש), זו החליטה לדחות את הערר ועל כך הוא מערער. .2הכתוב בהודעת רשות הרישוי כהנמקה לפסילת המערער מלהחזיק ברשיון הנהיגה: "אי התאמה אישיותית לנהיגה", אין בו, בשום פנים, כדי לקיים את חובת ההנמקה המוטלת על הרשות, כאמור בסעיף 51לפקודה. עם זאת, במהלך הדיון בבית המשפט, ניתן היה לדלות, מפי המשיבה, את התיעוד שעמד בפניה, קודם להחלטתה כמו גם הנמקות מפורטות יותר. המכון הרפואי סמך את החלטתו על דו"ח פסיכולוגי שהוכן אודות המערער. בדו"ח שאינו חתום נכתב כי: "בבדיקה ניכרו היטב תופעות פוסטראומטיות של התאונה. מאוד לא מרוכז, עצבני, מתוח ודפרסיבי, חסר כוחות, מאשים ומייסר את עצמו על דריסת בנו של חבר טוב שפרץ לכביש ..." ועדת הערר, לעומת זאת, התרשמה בבדיקתה אחרת: "בולט האפקט האדיש. מספר סיפורו על הדריסה כאילו הדברים קרו לזולתו וקרא עליו באחד העיתונים. כל גישתו מתנשאת ללא נטיה להכיר באחריותו למעשיו, אקסטראורטי, ואף שמגלה ריסון הרי שבפרובוקציה הקלה ביותר מתחיל לאבד שלוות רוחו וקולו נעשה כועס וזועם". המערער עצמו מבקש לסמוך על חוות דעת של פסיכולוג מטעמו, חוות דעת זו עמדה בפני ועדת הערר ושם דווקא נאמר כי למערער נטיות אינטרוברטיות וכי מדובר "באדם בעל אינטלגנציה תקינה לחלוטין עם יכולת ריכוז והתמדה תקינים גם הם" וכן: "טיפוס שקט ורגוע, נוטה להיות כנוע ולא להפעיל תוקפנות". .3למקרא המסקנות של שתי הועדות ושל הפסיכולוג מטעם התובע ניתן לסבור כי המדובר בשלושה בני אדם השונים לחלוטין זה מזה מבחינת אישיותם. המערער סבור גם כי התשתית העובדתית אשר הועדה סמכה עליה היתה מוטעית: הדו"ח הפסיכולוגי שעמד בפני רופאי המכון שליד רשות הרישוי השתית את מסקנותיו על "הסטוריה של אשפוז נפשי בגין אהבה נכזבת". המערער טען בפני ועדת הערר כי מעולם לא אושפז לצורך טיפול נפשי כי אם בשל הרעבה עצמית, בעקבות אהבה נכזבת, בהיותו בן 24שנים. ועדת הערר לא שינתה ממסקנותיה גם לאור העובדות החדשות שהובאו בפניה בקובעה כי: "גם האנמנזה של קורס מונע לנהיגה באוגוסט 1992וכן שרותו בצה"ל, במלואם מתאימים לאמור בדו"ח הפסיכולוגי". אין הסבר בהחלטת הועדה מה פגם נמצא בשרותו של המערער בצה"ל. המערער עצמו טען בערעור כי הוא "שרת שרות סדיר מלא בצה"ל ושוחרר עם המלצה חיובית, כן משרת בשירות מילואים רגיל ללא כל הגבלה שהיא", לכך צרף גם המלצה ממפקדו. ההשתתפות בקורס לנהיגה מונעת גם היא, כשלעצמה, אינה מוכיחה כי הדיאגנוזה נכונה היא. .4סעיף 55לפקודת התעבורה מורה כי: "ערעור על החלטה של רשות הרישוי לפי סעיף 51, שניתנה מטעמים של כשרות רפואית לאחר שניתנה ההחלטה של ועדה רפואית כאמור בסעיף 55א'(ב), יהיה בשאלות משפטיות בלבד". ב"כ המשיבה טען כי השאלות שעורר כאן המערער הן שאלות שברפואה ולא שאלות משפטיות ואשר על כן אין הן יכולות לשמש עילה לערעור. אכן פקודת התעבורה באה להגביל את מיתחם הבדיקה, בבית המשפט, של החלטת רשות הרישוי, מקום שהן ניתנו לגבי כושרו של הנוהג להחזיק ברשיון נהיגה מטעמים של כשרות רפואית. יחד עם זאת, עצם העובדה שועדת הערר שקלה טעמים רפואיים אין בה כדי לשלול את האפשרות כי החלטה נגועה בטעות משפטית. כאשר נדרש בית המשפט לבחון את השאלה אם פעולה מסוימת היא סבירה (באותם מקרים בהם מסורה בדיקת השאלה הזו לסמכות בית המשפט ובאותם מקרים בהם השאלה רלוונטית לתוצאה) - השאלה היא שאלה משפטית: בג"צ 910/86רסלר ואח' נ' שר הבטחון, פ"ד מב(2) 480, 441- מפי כבוד השופט ברק, שם נפסק כי: "משנקבע כי נורמת הסבירות חלה על התנהגות פלונית, ממילא נקבע, כי יש אמות מידה משפטיות לבחינת סבירותה של אותה התנהגות פלונית". נראה כי בגדר השאלות המשפטיות שבית המשפט חייב להכריע בהן, במסגרת ערעור לפי סעיף 55לפקודת התעבורה (נוסח חדש), נכללת שאלת סבירות התנהגותה של רשות הרישוי בעת שבאה לכלל החלטה מעין שיפוטית זו של פסילת רשיון הנהיגה. .5כוחו של בית המשפט לבחון את סבירות התנהגותה של הרשות קיים גם במקום בו הרשות מורכבת מרופאים מומחים והחלטתה היא החלטה "רפואית". ראה החלטתו של בית המשפט העליון 1365/90, ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה ואח’, פ"ד מה(1) 858, 749, מפי כבוד השופט ברק, אשר מאזכר את "כוחו של שופט במותניו לקבוע את סבירות התנהגותו של רופא מומחה" ואשר מדגיש כי: "כוחנו ביכולתנו להבין שיקולים שהמומחיות בהם נתונה לאחרים, וגבורתנו וכישורינו להעריך את המשקל היחסי שיש ליתן לשיקולים אלה על רקע המבנה הנורמטיבי והשיטתי ועל בסיס עקרונות היסוד של השיטה". אכן, העדפת חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה עשויה בדרך כלל להיות ענין שבעובדה שבית משפט שבערעור ימנע מלהתערב בה. לעומת זאת בדיקת הביסוס שביסוד חוות הדעת עשויה לעורר שאלות משפטיות כאמור. .6במקרה זה נתעוררו בליבי ספקות באשר למידת הביסוס המצוי ביסוד מסקנות המומחים הרפואיים. ספקות אלה נעוצים בעובדה כי הדו"חות הפסיכולוגים השונים מעוררים תמיהה, אם לומר את המעט, באשר למסקנות המתייחסות לאישיותו של התובע, בעובדה כי נעדר כל נתון על פגם בדרך שרותו של המערער בצה"ל, ובהתחשב בעובדה כי למעט התאונה האחרונה שהובילה לבדיקתו הרפואית היה מעורב המערער, בימי חלדו, בתאונה אחת נוספת לפני כ- 10שנים בעת שלא שמר מרחק מרכב אחר שעצר לפניו ברמזור. אמנם לא מצאתי לראוי, בנתונים שהובאו בפני, לקבוע באורח החלטי כי קביעת הועדה אינה יכולה לעמוד אך ניתן לקבוע כי יש בנתונים שהובאו בפניה כדי להצדיק בחינה נוספת של עניינו של המערער והפעם בפני מומחים אחרים, שישקלו מחדש את הנתונים העובדתיים, הנוגעים לעניינו של המערער. לפיכך, תבוטל החלטת ועדת הערר, עניינו של המערער יובא לבדיקה מחודשת לפני רשות הרישוי בתוך חודש ימים מהיום ועד אותו מועד תעמוד בעינה התליית רשיון הנהיגה שלו.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה