שעות נוספות לעובדת משק בית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות לעובדת משק בית: התובעת מציינת כי התחילה לעבוד אצל הנתבעת בעבודות משק בית מ- 26.1.95ועבדה ברציפות עד 4/96, כאשר שכרה נקבע כ-100, 2ש"ח לחודש בתוספת החזר הוצאות נסיעה בסך 150ש"ח. התובעת מציינת כי הועסקה בהיקף של 55ש"ש ולא קיבלה תשלום בגין שעות נוספות. כמו כן, מציינת היא כי החל מ- 28.4.96היתה בחופשת מחלה עד 3.5.96ובגין תקופה זו לא קיבלה דמי מחלה, והיא תובעת את הסך 263ש"ח. מעבר לכך דורשת התובעת פדיון 9ימי חופשה בסך 785ש"ח, תשלום בגין 5ימי הבראה בסך 125, 1ש"ח. כמו כן, החזר סך 525ש"ח שנוכה משכרה של התובעת בחודש 4/96, וזאת בגין תקופה בה הנתבעת ובעלה שהו בחו"ל. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי התובעת עבדה בהיקף של 8שעות עבודה ליום, ואין יסוד לטענתה כי עבדה שעות נוספות. באשר לסך 525ש"ח שנוכה משכר התובעת, הרי שהדבר נעשה לאחר שבניגוד למוסכם התובעת נעדרה מהעבודה משך 3שבועות בתקופת העדרם של התובעת ובעלה מהארץ ולכן לא היתה זכאית לתשלום. באשר לתביעה לדמי מחלה, התובעת לא המציאה אישור מחלה ולא נמצאה כל הצדקה להעדרותה מהעבודה. התובעת היתה אמורה לתת הודעה מוקדמת של 30יום, אך היא הודיעה ביום 14.4.96על התפטרותה ולאחר 26.4.96לא הופיעה יותר לעבודה. ביום 4.5.96הציעה התובעת לחזור ולהמשיך בעבודה למשך 5ימים, אך נוכח התנהגותה עד אותו מועד סירבה הנתבעת להחזירה לעבודה. הסך 202, 1ש"ח שולם לה תמורת שבוע עבודה בחודש 3/96ושבוע חופשה שהגיעה לה, זאת לאחר שעקב טעות שולמה לה בחודש 3/96המשכורת במלואה בלא שקוזזו הסכומים בגין העדרות של 3שבועות. התובעת קיבלה בגין דמי ההבראה סכום של 008, 1ש"ח, הכל במהלך עבודתה. כמו כן, נדרשה התובעת, בדרך של תביעה שכנגד, להחזיר סכום של 200, 1ש"ח בגין נסיעות בסך 150ש"ח ששולמו לה עקב טעות משך 8חודשים אחרונים לעבודתה. התובעת בעדותה טענה כי במהלך תקופת עבודתה קיבלה תשלום בגין 6ימי חופשה בלבד בקיץ 95'. כמו כן לא קיבלה כלל דמי הבראה. באשר להוצאות הנסיעה, טענה כי בתחילה גרה רחוק ממקום העבודה, ובהמשך סוכם בינה ובין הנתבעת כי תוכל להשתמש בתחבורה ציבורית על אף שהתקרבה מרחק של 3תחנות ממקום העבודה. באשר לסכום שנוכה משכרה בחודש 4/96, טענת התובעת כי בתקופת חופשת הנתבעת בחו"ל עבדה שבוע במלואו ובמשך שבועיים נוספים - 3ימים כל פעם, והכל עפ"י המוסכם בין הצדדים. התובעת טענה כי בחודש 4/96חלתה במשך 5ימים והודיעה על כוונתה לחזור לעבודה בתום ימי המחלה, אך הנתבעת סירבה להחזירה. הנתבעת בעדותה טענה כי בתקופת שהותה בחו"ל, במהלך פברואר מרץ 96', התובעת נעדרה במשך 3שבועות מלאים על אף שנקבע איתה כי תגיע לבשל ולטפל בסידור הבית, זאת משבתה של הנתבעת נשארה בארץ. סה"כ הגיעה התובעת פעם אחת עפ"י בקשת אימה של הנתבעת. הנתבעת הסבירה עוד כי היא מקזזת את התשלום, שהתובעת זכאית לו בגין דמי הבראה, מחלק העובד למל"ל שלא נוכה מהתובעת ומסך ימי ההעדרות של התובעת, שהיא מעריכה אותם בשבועיים. לגבי נסיבות סיום העבודה, ציינה כי התובעת הודיעה ביום 14.4.96על כוונתה לעזוב את העבודה, נדרשה ע"י הנתבעת, שהיתה אז בתקופת מחלה קשה, ליתן חודש הודעה מוקדמת. יום 26.4.96, לאחר שקיבלה את השכר המופחת בגין חודש 4/96, היה יום עבודתה האחרון ולאחר זאת לא הופיעה יותר לעבודה. הנתבעת הוסיפה כי אכן ביום 4.5.96התקשרה התובעת לביה"ח, בו שכבה לאחר שעברה ניתוח, והציעה להשלים שבוע עבודה במסגרת ההודעה המוקדמת, אך נוכח התנהגותה עד אז נדחתה בקשתה. להלן החלטתנו:ו- ככל הנוגע לטענת התובעת כי עבדה שעות נוספות - התובעת טענה זאת באופן סתמי, ולא תבעה כל תמורה בגין עבודת השעות הנוספות. מה גם שהטענה הוכחשה ע"י הנתבעת; ולכן התביעה בגין עילה זו דינה להידחות. ככל הנוגע לדמי מחלה: התובעת טוענת כי היתה בתקופת מחלה מ- 28.4.96עד .3.5.96התובעת לא המציאה לנתבעת אישור מחלה. מהעדויות שהיו בפנינו עלה כי היא עצמה גם לא התקשרה להודיע על מחלתה, אם כי לטענתה בנה הודיע על כך; הדבר הוכחש ע"י הנתבעת, אשר טענה כי הבן הודיע כי התובעת תגיע לעבודה ביום ראשון ה-.28.4.96 למדנו מגירסאות הצדדים כי מחלתה של התובעת היתה בתקופת ההודעה המוקדמת, שהתובעת התחייבה לתת לנתבעת, זאת משהודיעה על התפטרותה. עוד למדנו כי בתקופה זו היתה הנתבעת חולה במחלה קשה ואף עברה ניתוח הקשור במחלה זו. לכן, משהתובעת לא דאגה להודיע מיד עם קבלת אישור המחלה, על כך שהיא נעדרת עקב מחלה, ומשלא המציאה את אישור המחלה לנתבעת, אין מקום לחיב את הנתבעת בתשלום דמי המחלה הנתבעים; ויש לראות את סיום עבודתה של התובעת ביום .26.4.96 באשר לניכוי משכר התובעת: קיימת הסכמה בין הצדדים כי הנתבעת ובעלה נסעו לחו"ל במהלך פברואר מרץ 96' לתקופה של 3שבועות, וכי התובעת היתה אמורה להמשיך לעבוד בתקופה זו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה - האם התובעת עבדה בפועל? כאמור, התובעת טוענת כי עבדה 3פעמים בשבוע משך השבועיים הראשונים ובאופן מלא בשבוע האחרון. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת עבדה יום אחד בלבד ועקב כך נוכה במשכורת 4/96התשלום ששולם לה במלואו בחודש .3/96 התובעת עמדה גם בחקירה הנגדית על גירסתה, כי בשבוע האחרון עבדה באופן מלא. לכן, סבורים אנו כי הנתבעת היתה רשאית לנכות את שכר שבוע שהתובעת לא עבדה, משגם מדברי התובעת עלה שבמשך אותם שבועיים ראשונים לא עבדה באופן מלא, אלא ימים בודדים. ככל הנוגע לפדיון חופשה: התובעת עבדה תקופה של 15חודש, לכן זכאית היתה עפ"י תקופת עבודתה ל- 15ימי חופשה. התובעת קיבלה תשלום בגין 7ימי חופשה בקיץ 95'. כמו כן, קיבלה תשלום בגין שבוע חופשה במסגרת משכורת 3/96, זאת משכאמור הנתבעת שהתה בחו"ל 3שבועות ושולם לתובעת שכר מלא והניכוי התייחס לשבוע שכר בלבד. לכן זכאית התובעת ליתרה של 2ימי חופשה בסך 175ש"ח. ככל הנוגע לדמי הבראה: התובעת לא קיבלה תשלום בגין דמי הבראה אף שבכתב ההגנה נטען כי שולם לה סך של 008, 1ש"ח. רק בשלב עדותה של הנתבעת עלתה הטענה כי היא מקזזת את דמי ההבראה מתשלום שכר מלא במהלך ימי העדרות לכל תקופת העבודה, שהיא מעריכה כ- 14יום, וכן כנגד אי ניכוי חלק העובד לביטוח-לאומי. באשר להעדרות התובעת, שמענו טענה סתמית לגבי מספר ימי ההעדרות בלא שהומצאה כל ראיה לגבי מספר הימים. כמו כן העובדה, שהנתבעת לא ניכתה משכר התובעת את חלק העובד, מלמדת דווקא על הסכמה בדרך של התנהגות, וזאת בהעדר הסכמה אחרת כי תשלום זה יבוא ע"ח דמי ההבראה. לכן אנחנו קובעים התובעת זכאית לדמי הבראה בסך 125, 1ש"ח כתביעתה. באשר לתביעה שכנגד: שוכנענו כי הנתבעת היתה מודעת לעובדה כי התובעת עברה דירה לאזור קרוב יותר למקום עבודתה ולמרות זאת המשיכה לשלם את החזר הוצאות הנסיעה. כמו כן לא נסתרה גירסת התובעת כי נסעה בפועל בתחבורה ציבורית למקום העבודה. לכן אנו קובעים כי אין לראות את תשלום הוצאות הנסיעה במשך 8חודשים לעבודת התובעת כתשלום עקב טעות, והתביעה שכנגד נדחית. לסיכום:ו- הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: דמי הבראה בסך 125, 1ש"ח ופדיון חופשה בסך 175ש"ח. הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.96ועד הפרעון. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. שעות נוספות