שרירים מתוחים בעורף לאחר תאונת דרכים

המומחה אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש להערכת נכותו של התובע, מצא מתח כללי של שרירי העורף, התובע לא איפשר לו כפוף אחורי, קדמי וצידי בלא כל הסבר רפואי אך גם חזרה של ד"ר סידי על הבדיקות לא הצליח לשחרר את התובע ממתח השרירים. גם קמיצת כפות הידיים לא היתה בכח מלא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שרירים מתוחים בעורף לאחר תאונת דרכים: 1. התובע יליד שנת 1/11/70 נפגע בתאונת דרכים ביום .16/7/92 אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק לגביה הסכימו הצדדים כי אפסוק על דרך הפשרה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק. 2. הפגיעה א. התובע נפגע תוך כדי פגיעה מאחור במונית בה נסע. התובע איבד הכרה, לא זכר פרט האירוע ובחדר מיון התלונן על כאבי ראש וצוואר. בבדיקת הנוירוכירורג נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר עקב הכאבים וספזם של שרירי הצוואר משמאל אך כל הבדיקות, לרבות הבדיקה הנוירולוגית, היו תקינות. התובע לא אושפז ועם שחרורו הומלץ על אנלגטיקה, צווארון, מנוחה והמשך מעקב רפואי. ב. עפ"י תעודות המחלה היה התובע באי כושר עד יום 31/8/92 והופנה לפיזיוטרפיה. ג. ד"ר סידי אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש להערכת נכותו של התובע, מצא מתח כללי של שרירי העורף, התובע לא איפשר לו כפוף אחורי, קדמי וצידי בלא כל הסבר רפואי אך גם חזרה של ד"ר סידי על הבדיקות לא הצליח לשחרר את התובע ממתח השרירים. גם קמיצת כפות הידיים לא היתה בכח מלא. למרות חסר ההסבר לממצאי הבדיקות בהתחשב בבדיקות ה- c.t ו - e.m.g היה ד"ר סידי סבור כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. ד. ב"כ התובע אשר סבר כי ממצאי הבדיקה חייבו קביעת נכות ועל כן לא יכול היה ד"ר סידי להגיע למסקנה אליה הגיע ,לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה, להבדיל מקביעה שאין לו יכולת להגיע למסקנה לאור המגבלות שנוצרו בבדיקת התובע, פנה לרופא בשאלות הבהרה. ד"ר סידי הבהיר כי אחרי כל חבלה קיים ריכוז מוגבר בבדיקת מיפוי עצמות כפי שנמצא גם אצל התובע כחודש לאחר התאונה, אך ריכוז כזה חולף לאחר זמן. ד"ר סידי הסביר כי לא מצא ממצאים אוביקטיביים והתאמה לממצאים הרנטגניים היכולים לתמוך בתלונה הסוביקטיבית של התרדמת ביד. לא ניתן להסביר התלונות התחושתיות בלי ממצאים קליניים ב- c.t וסימני פגיעה עצבית ב- . E.m.g ד"ר סידי הבהיר חד משמעית כי לא יכול היה לבדוק את התובע בגלל התנגדות לתנועות ומשלא איפשר התובע בדיקה ראויה אין לו אלא להלין על עצמו. העדר ממצאים אוביקטיבים מסבירים הקביעה של אי הוותרות נכות. ה. ד"ר סידי אישר אי כושר מלא למשך 3 חודשים ו- % 50 נכות זמנית ל- 4 חודשים נוספים. 3. נזק מיוחד א. הפסד השתכרות בעבר: 1) עובר לתאונה עבד התובע כשומר בבית לסין. לא הומצאו תלושי שכר אך לפי טופס 106 עבד בשנת 92' מינואר עד אוגוסט והשתכר 7203.64 ש"ח, משמע 900 ש"ח לחודש. שכר זה יש להצמיד במלואו כיון שהחישוב לא נועד להערכת שכרו הצפוי דהיום (לגביו יתכן והיה מקום כגירסת הנתבעים, להצמיד ב- % 80 בלבד) אלא לקבוע הנזק שנגרם אז בערכו דהיום. 2) ב"כ התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר עפ"י קביעת אי הכושר בחוות דעת ד"ר סידי למרות שהומצאו תעודות מחלה עד 31/8/92 בלבד. לא זו בלבד שעפ"י טופס 106עבד התובע בחודשים יולי אוגוסט 92' במלואם, משמע, לכאורה לא נעדר כלל מהעבודה חוות דעת ד"ר סידי ניתנה 3 שנים אחרי התאונה ועל כן מן הדין לפסוק הפסדי שכר עפ"י התקופה המוכחת בתעודות אי הכושר בלבד, מה עוד שהוכח שהתובע היה בחו"ל - כנראה בטיול - מ- 4/9/92 ועד 2/3/93 ועל כן לא נגרמו לו הפסדי השתכרות כלל גם ללא קשר לפגיעתו בתאונה הנדונה. 3) לאור האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד שכר במשך חודש וחצי עפ"י שכרו עובר לתאונה בסה"כ - 2040 ש"ח. ב. הוצאות: 1) התובע המציא קבלות על הוצאות לבדיקות בסך - 990 ש"ח ובערכם המשוערך - 1485ש"ח. 2) התובע תובע הוצאות בגין נסיעות מוגברות לצרכי טיפולים פיזיוטרפיים ומעקב רפואי. לא הוכח מספר הטיפולים הפיזיוטרפיים שעבר התובע ומספר הפעמים שהיה במעקב אך מאחר ואין ספק כי נזקק לנסיעות לצרכים אלה נראה לי לנכון להעריך ראש נזק זה ב- 1000 ש"ח. ג. עזרה וסיעוד: כאמור, התובע הוכיח אי כושר במשך חודש וחצי בלבד אך מצבו הרפואי לא הצריך סיעוד ועזרה צמודה. 4. נזק כללי משלא נמצאו ממצאים אוביקטיבים ובדיקות התומכות בתלונות הסוביקטיביות של התובע, לא התערערה קביעת המומחה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה ועל כן אין מקום לפסיקת הפסד השתכרות ועזרה בבית בעתיד. 5. נזק שאינו נזק ממוני התובע לא אושפז אך המומחה הרפואי סבר כי פגיעתו, שנתמכה בבדיקה אוביקטיבית, הצדיקה אי כושר של 4 חודשים וחודשיים נכות זמנית בשיעור %50. נסיבות אלה נראה לי לנכון להעריך הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל בסך - 8500 ש"ח. 6. ניכויים א. הנתבעים עותרים לנכות מהפיצוי המגיע לתובע שכ"ט המומחה ובדיקות שהנתבעת מימנה. האמור בתעודת חדר מיום הווה יותר מראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה ואין ספק כי איבוד הכרה, בלבול, אי זכירת פרטי האירוע והגבלות בתנועות הצוואר הצדיקו מינוי מומחה. גם כששולל המומחה הוותרות נכות לצמיתות עדיין זכאי התובע בנסיבות כאלה להוצאות המומחה ככל תובע שזכאי להוצאות משפט אם נפסק לו פיצוי. ב. לטענת הנתבעת עפ"י דו"חות החקירה היה התובע בדרכו לעבודה בעת שנסע בקו 5 כשהתאונה ארעה בסמוך לבית לסין. במיקום הגאוגרפי לא די ומשלא טרחו החוקרים לוודא אם אמור היה התובע להתחיל לעבוד בסמוך לשעת אירוע התאונה לא ניתן לקבוע כי התאונה הינה תאונת עבודה כמשמעותה עפ"י דין. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסד השתכרות -040, 2 ש"ח; ב. הוצאות רפואיות - 485, 1 ש"ח; ג. נסיעות - 000, 1 ש"ח; ד. כאב וסבל - 500, 8 ש"ח; סה"כ: -025, 13 ש"ח. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/6/96 וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 (פס"ד לאחר סיכומים) בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. שריריםתאונת דרכים