תאונה במעון יום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במעון יום: .1א. התובעת ילידת 1966הועסקה ביום 27.1.93 כמטפלת אצל הנתבעת 1ועקב נרשלנות הנתבעת 1אשר הקימה סורגים נמוכים במקום העבודה ו/או הציבה מכשול בשטח העבודה נפלה ונפגעה בידה, זה תיאור התאונה בכתב התביעה. הנתבעות בכתב ההגנה טענו שהתאונה ארעה בגין רשלנותה של התובעת שהינה עוזרת גננת ותיקה, מקצועית ומנוסה, עבדה מספר שנים באותו גן, הכירה היטב את מקום העבודה את המעקה בו נתקלה וחלפה מעליו עשרות פעמים ביום. המקום בו ארעה התאונה הינו מעון יום של הנתבעת 1בו נמצאים ילדים מגיל שלושה חודשים ועד שנה וחצי כאשר המעון מחולק לשלוש כיתות כשהנתבעת עבדה בתינוקיה כדבריה בעדותה "בכיתת התינוקיה חייב להיות מחסום בין המקלחת לכיתה וכדי להגיע למקלחת יש לדלג על המחסום". ב. מדובר על מחסום המפריד בין כיתת הגן למקלחת כפי שניתן לראות בנ/3 ו-נ/ 2ומטרתו כדברי התובעת למנוע כניסה של התינוקות הזוחלים למקלחת ולהגיע לאסלה דבר היכול לסכן אותם. המחסום ניתן להסרה, המטפלות בעבודתן, כדברי התובעת, היו עוברות מעל המחסום כדי להגיע למקלחת עם התינוקות אך כשהיו מתעייפות היו מורידות המחסום וסוגרות הדלת. .2א. התאונה ארעה כאשר התובעת היתה צריכה להחליף חיתול לתינוק, הניחה אותו מעבר לסורג על הרצפה, רגלה נתקלה בין הסורגים, נפלה על יד ימין ונפגעה ומכאן התביעה. המעקה עליו מדובר הינו מעקה שניתן להכניסו ולהוציאו בקלות כעולה מנ/ 3וגובהו להערכת התובעת כ- 30ס"מ, התאונה ארעה כאשר "...באתי לעבור מעל הסורג ובמקרה התפספסה לי הרגל בתוך המעקה ומעדתי ישר על היד" (עמ' 18שורות 9-7) עוד מעידה התובעת שהתריעו בפני המפקחת שהיתה מגיעה לגן על המעקה רק אחרי נפילתה. התובעת במהלך עבודתה לא תמיד עברה מעל הסורג כגירסתה אלא "... לפעמים הייתי משאירה את המעקה וכשהייתי מתעייפת הייתי מורידה אותו ולפעמים הייתי סוגרת את הדלת... כשלא הייתי עייפה הייתי עוברת מעל המעקה, מחליפה חיתול לתינוק וחוזרת.... הייתי עושה זאת עשרות פעמים ביום, עוברת מעל המעקה" (עמ' 11שורות 9- 3לפרוטוקול). ב. מטעם התובעת העידה הגב' אורה חכם שהיא מנהלת יום של נעמת ועובדת במעון צאלון בשדרות, מנובמבר 94, דהיינו לאחר התאונה. מעידה היא שיש הוראות בעל פה מיו"ר נעמת בשדרות שהמעקה יונח במקומו ובעקבות התאונה של התובעת לא ניתנו הוראות אחרות. ההקפדה על המעקה במקומו היתה שלא להשאיר מעבר פתוח אך אם מישהו היה מסיר את המעקה ומחזירו למקום לא היתה בענין זה כל בעיה כיוון שהמעקה ניתן להסרה ולהחזרה בקלות וכן לא ידעה היא לאמוד את גובה המעקה במקום התאונה. מטעם הנתבעת העידה גב' שוורץ, העובדת היום במעון צאלון. עדה זו העידה שהיתה הוראה לשמור על בטחון הילדים אבל לא היתה הוראה לא להסיר המעקה. .3א. ב"כ התובעת בסיכומיו מסתמך על סעיף 49לפקודת הבטיחות בעבודה הקובע כי יש לאפשר אמצעי גישה בטוחים לכל מקום שאדם צריך לעבור בו אי פעם וכי על המעברים בחדר העבודה ויתר המעברים והמדרגות בבנין להיות ללא הפרעה של חומרים, חפצים, ציוד או כלים. סעיף 49לא יעמוד לתובעת כיוון שמדובר במכשולים בלתי טבעיים המהווים מפגע ונמצאים שלא במקומם הטבעי ולא זה המצב שבפנינו, כיוון שבמקום שהושם המחסום קיימת גם דלת, מדובר במחסום המפריד בין שני חדרים שמחובר למסילה שניתן להסירו, הוא ברור ונראה לעין ואמצעי הגישה הוא בטוח לחלוטין. השופט גולדברג בספרו "פקודת בטיחות בעבודה" בעמ' 54אומר שהתופס אינו מפר כל חובה שעה שמוזזים אמצעי גישה ניידים שאפשר להחזירם למקומם ללא קושי וזה המצב שבפנינו, כיוון שאת המעקה ניתן להסיר ללא כל קושי. מדובר במתקן זמני שניתן להסירו ולהעבירו בכל עת ואם אכן מתקן זה הפריע לתובעת כל שהיתה צריכה לעשות זה להסירו בעת המעבר. התובעת לא טרחה להעיד בוודאות על גובה המחסום, מדובר בהשערה בלבד של כ- 20ס"מ וזאת כאשר נטל הראיה עליה, עדה אחת מטעמה טענה שמדובר במעקה שגובהו 40ס"מ ואילו העדה מטעם הנתבעת העידה שגובה המעקה הוא 30ס"מ. בהשוואה של המעקה לריצוף נ/ 3ניתן להגיע למסקנה שמדובר במעקה שגובהו בין 20ל- 30ס"מ שהתובעת היתה רגילה לעבור עליו מדי יום, עשרות פעמים והיתה לה זכות הבחירה להזיז את המעקה כל פעם שעברה או להקפיד על דלת סגורה, אך התובעת לא נקטה באף אחת מהפעולות האלה. החובה היתה לשמור על בטיחותם של הילדים אך עמדו בפני התובעת מספר אופציות לעשות זאת. התאונה ארעה בגין רשלנותה הבלעדית של התובעת כהגדרתה היא "במקרה התפספסה" לה הרגל ולכן מעדה וכאן אין רשלנות של הנתבעת .1 ב. ניקח לדוגמא אדם שעובד יום-יום על הסולם שגובהו 2מ' ובאחד מטיפוסיו עליו כאשר עמד על השלב הלפני אחרון מעד ונפל, האם ניתן לומר שהמעביד אחראי כיוון שלא לימד אותו לעלות על הסולם ולא עשה איתו תרגלי חזרה ואמר לו להקדים רגל שמאל לרגל ימין, יש פעילויות יום-יומיות שאין צורך ללמדן כפי שמעביד לא מלמד עובד ללכת או לעלות על סולם או לשטוף רצפה. ג. מעביד אינו חברת ביטוח וכפי שנקבע בע.א. 148/80ועקנין נ. מועצה מקומית בית שמש, פד"י ל"ז (1) עמ' 113, בעמ' 126: "שחיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעולות האנוש המקובלת ובגינם נקבע לענין של מדיניות משפטית כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת". עוד נקבע בפסק דין זה כי "רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". הסיכון הבלתי סביר הוא "אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן שהוא דורש כי ינקטו אמצעי זהירות כדי למנעו". ד. לאור מבחן זה נבחן אם מדובר בסיכון בלתי סביר, התשובה לכך היא שלילית כיוון שכאשר מונח מחסום למעבר במקום דלת הרי סביר שניתן להיתקל בו ועל המשתמש בו ליתן את הדעת על הסיכון של התקלות במחסום שהוא טבעי לפעולות האנוש ולכן חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. היה על התובעת לשים לב כיצד דורכת היא ואם חששה היתה בידה הברירה להסיר המחסום הניתן להסרה בקלות אך העדיפה היא שלא לעשות כן כדי לא להכביד על עצמה, וזאת איש לא אסר, כל שנאסר הוא להשאיר את המעבר פתוח אך לו הסירה והחזירה המחסום על אתר איש לא היה בא בטענות אליה ויכלה להשתמש באלטרנטיבה הנוספת של סגירת הדלת אך התובעת לא בחרה באלטרנטיבות אלה אלא נתקלה במחסום. ה. "מעביד אינו מבטח ואין הדין מחייבו לפצות עובד בגין כל פגיעה שהעובד נושא בו במהלך עבודתו" (כך נקבע בע.א. 371/90 חמוד סובחי נ. רכבת ישראל, פד"י מ"ז (3) עמ' 345, בעמ' 349). במקרה זה התובע היה עובד רכבת ישראל, נשלח לבצע עבודות חפירה במסילת הברזל החליק תוך כדי עבודתו נפל על גבו ונפגע. באותו פסק דין נאמר מפי כב' השופט חשין כי "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת, המעביד אינו מבטח ולחיובו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו... אכן סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית...". ובע.א. 417/81 מלון רמדה שלום נגד אמסלם פ"ד ל"ח (1) עמ' 72, בעמ' 76נקבע: כי "המעביד חייב לנקוט צעדים סבורים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות, שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה...". .4ומן הכלל אל הפרט, התובעת היתה מורגלת בעבודה, לעבור מעל המחסום הנמוך, ומפאת בטחונם של התינוקות לא ניתן לסלקו. התאונה נגרמה עקב חוסר זהירותה והכל יודעים שמחסום כזה ניתן להיתקל בו אם לא נזהרים, ידעה התובעת על הסכנה הצפויה, היתה מודעת לה ויכלה למנוע אותה כיוון שניתנו לה הכלים לכך, לו ארעה התאונה ביומה הראשון בעבודה מן הראוי היה שתזכה לאזהרה אך כאשר מדובר בעובדת שעבדה שם גם לגירסתה למעלה משנה, אזהרות המעביד לא היה בהן להועיל. סיכון של התקלות תמיד קיים והוא חלק מסיכוני החיים ולא בכל התקלות כזו המעביד אחראי, התובעת עצמה הרי מודה שבמקרה התפספסה לה הרגל בתוך המעקה ולכן כל האחריות בגין ארוע התאונה חלה עליה ודין תביעתה להידחות. .5האמור בע.א. 2004/92 עיריית קרית-אונו נ. שחם (טרם פורסם) אין כדי להיות לעזר, נהפוך הוא, במקרה זה המשיב תוך כדי הליכה נתקל בסבכה שגובהה כ- 30ס"מ שהקיפה גומא ובה שתיל, פנס התאורה במקום לא האיר, השעה היתה שעת חשיכה והמשיב לא שם לב למכשול, נתקל בו ונגרם לו נזק. במקרה זה מדובר במכשול ללא כל אזהרה ובחשיכה ללא פנס ובמקרה שבפני מדובר במחסום ידוע, ממוקם בדרך קבע שצריך או לעבור מעליו או להסירו. סוף דבר - התביעה נדחית ללא צו להוצאות כיוון שסיכומי המשיבה הוגשו לאחר המועד ולאחר שכבר ניתן פסק דין בתיק. מעון יום