תאונה מבויימת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה מבויימת: זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח. לטענת התובעת מכונית השייכת לה ואשר היתה מבוטחת בביטוח מקיף אצל הנתבעת, ניזוקה בתאונה ביום .8.12.92הנתבעת מסרבת לשלם את התגמול וטוענת כי מדובר בביום תאונה לשם קבלת דמי ביטוח שלא כדין. העד היחיד לארוע התאונה הוא בנה של התובעת, אשר אזולאי.גרסתו, כפי שעולה מתצהיר עדות ראשית, היא כי ביום 8.12.92בשעה 30: 16נהג במכונית נשוא הפוליסה ממנחמיה לאתר "טליה" להביא משטחי עץ. דרך אגב, בשום מקום בכתב התביעה לא צוין באיזה כביש ארעה התאונה, וגם לא צוין כי האתר אליו נסע העד הוא אתר אשפה, דבר שהוכח בהודעת העד לחוקר חברת הביטוח. מכל מקום, העד טוען כי לא הצליח למצוא את האחראי על האתר, חזר על עקבותיו והחל נוסע לביתו. הדרך היתה תלולה, בוצית ומפותלת. באחד הסיבובים בכביש הבחין כי המכונית מחליקה על הכביש ויורדת לשוליים. הוא ניסה לבלום, אך לא הצליח והחל מאבד את השליטה על הרכב. משהבין כי נפילת הרכב לתעלה היא בלתי נמנעת פתח את דלת המכונית וקפץ ממנה. המכונית התהפכה אל התעלה בצד הדרך אך הוא עצמו לא נפגע, חזר ברגל לביתו והודיע על התאונה לחברת הביטוח. כאמור, אין עדים אחרים לקרות התאונה. פוליסת הביטוח אכן מחייבת את המבטח לשלם את תגמול הביטוח כאשר קורה מקרה הביטוח, כלומר נזק למכונית כתוצאה מ"התנגשות מקרית, התהפכות או תאונה מכל סוג שהוא" (ראה הפוליסה התקנית לפי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו - 1986). אם בית המשפט אינו משתכנע כי הנזק נגרם בנסיבות המתוארות לעיל, כלומר בהתנגשות בלתי רצונית (מבחינתו של המבוטח) של המכונית בחפץ אחר, כי אז אין תחולה לפוליסה. אפשרות אחרת, קרובה לה, היא שהנזק נגרם בכוונה. בענין מעשה זדוני אומרת הפוליסה התקנית כי היא מכסה גם נזק עקב מעשה זדון, "אולם, אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המטבח מחבותו". הוראה דומה מצויה בסעיף 26לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981הקובע כי - .26מקרה שנגרם בכוונה נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו. אם יוכח כי הנזק נגרם עקב התנגשות מכוונת של המבוטח או מי שנהג במכונית מטעמו - כי אז יחול סעיף .26הוא הדין אם המבוטח מנסה להגביר את הנזק הראשוני, שמקורו בתאונה אמיתית, באמצעים מלאכותיים. אם הנזק נגרם על ידי מי שמשתמש במכונית שלא בהסכמת המבוטח, כגון גנב, כי אז כל נזק שיגרום הגנב יהיה מכוסה, אפילו נגרם במתכוון על ידיו. בכל מקרה, עול ההוכחה מוטל תמיד על התובע - המבוטח; עליו לשכנע את בית המשפט לא רק שהמכונית ניזוקה, אלא כי ארעה תאונה בנסיבות המקימות עילת תביעה לפי הפוליסה. לא הייתי אומר שתמיד ובכל נסיבות שהן עצם קיומה של מכונית ניזוקה מצביע לכאורה על כך שארעה לה תאונה בלתי רצונית. מכונית יכולה להנזק בידי פורץ כשהיא עומדת בחניה בחצר ביתו של המבוטח אך אפשר גם שהנזק נגרם בידי המבוטח עצמו או מי מטעמו. מכונית שהדרדרה לתהום אפשר והגיעה לשם כתוצאה מתאונה, אך אפשר גם שמן דהו גרם לה בכוונה להדרדר לשם. מידת הראיה שהמבטח ידרוש מהמבוטח תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה; וכך גם בבית המשפט. בית המשפט רשאי להגיע למסקנה כי נסיבות קרות הנזק, כפי שהמבוטח טוען להן, לא הוכחו ומכאן שלא הוכח ארוע מקרה ביטוח, גם בלי שיש בידיו לקבוע מה היו הנסיבות האמיתיות. תובע שבית המשפט אינו מאמין לגרסתו - תביעתו נדחית ואין הדבר תלוי בהוכחת גרסה אמיתית או סותרת על ידי הנתבע. העובדה שבית המשפט דחה את הגרסה כי ארעה תאונה בלתי רצונית, אינה מחייבת את בית המשפט לבחון לאלתר עילת תביעה חילופית אפשרית על פי הפוליסה, כגון שהרכב ניזוק במזיד בידי אדם אחר שאינו המבוטח. התובע הוא הקובע מהי עילת התביעה, ומשבחר לתבוע על פי גרסה של הדרדרות בלתי רצונית של המכונית לתהום, לא יוכל לבסס את התביעה על עילה של גרימת נזק במזיד ע"י גנב או פורץ, משנדחתה גרסתו המקורית. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התאונה היתה "ביום תאונה לשם קבלת דמי הביטוח" ויש לראות טענה זו כזהה לטענה כי התאונה נגרמה במתכוון. טענת מרמה, במובן הפורמלי של המילה, אכן לא נטענה על ידי הנתבעת. לכן, ההלכות הנוגעות למרמה בחוזה ביטוח ואשר הובאו על ידי ב"כ התובעת, אינן נוגעות לענין. יחד עם זאת, ביום תאונה, הנעשה בידי מישהו מטעמו של המבוטח, וכזה היה העד אשר אזולאי, מחייב את המבוטח, הן מכוח דיני השליחות והן מכוח הפוליסה התקנית כמצוטט לעיל. מכלול הנסיבות בתיק זה מצביע בעליל על כך שהתאונה כפי שתוארה בידי עד התביעה אינה מתקבלת כלל וכלל על הדעת. איני מאמין לעד התביעה אשר אזולאי ואיני מאמין כי התאונה ארעה בנסיבות שהוא טוען לה. לכן, דין התביעה להדחות. בגרסת התובעת ועדיה יש סממנים אחדים העושים אותה לבלתי מתקבלת על הדעת. אפשר, וכל אחד מהם הוא תמים לכאורה, אך הצטברותם היא הגורמת לדחייתה. התאונה ארעה כאשר אדם אחד בלבד נוהג במכונית. לדעתי, אין זה בכדי, ואומר על כך כמה דברים בהמשך. מטרת הנסיעה מוזרה מלכתחילה ומוזרה עוד יותר בסופה. העד אשר אזולאי טוען בהודעה נ/ 1כי נסע לאתר טליה (מזבלה) כדי להביא משטחי עץ. מוזר בעיני כי משטחי עץ נוטלים ממזבלה, אולם ברור לי כי המזבלה היתה רחוקה מכל ישוב ונידחת כהוגן, כדרכן של מזבלות. אינני יודע אם ניתן להעמיס משטחי עץ במכונית סובארו סטיישן, אך נניח שכן. אלא, שהעד לא לקח עימו את המשטחים מאתר המזבלה. ומדוע? הסברו בנ/ 1הוא זה: "הגעתי למקום, לא היה אף אחד, ונודע לי לפני כן מבן דודי שאסור לקחת משטחים ללא רשות ושלא היה לי אישור לקחת משטחים הסתובבתי והתחלתי לחזור". עוד לא שמעתי שיש מי שנותן אישורים לקחת משטחים ממזבלות? הלא שם נמצאת סחורה שאין חפץ בה. מדברי העד עולה כאילו צריך לקבל אישור מראש - ואם כך - מדוע לא ביקש את האישור בטרם עלה למזבלה? ואם ידע שצריך אישור ואין לו מדוע נסע לשם בכלל? ובנוסף: אם צריך לקבל אישור במקום עצמו, תמוה בעיני שבשעה 16.00יושב לו האחראי על המזבלה ומחלק אישורים לכל דיכפין. בתצהיר עדות ראשית טען העד כי סיבת אי נטילת המשטחים מהאתר היא העדרו של האחראי לאתר, ואילו בהודעה נ/ 1טען כי לא נטל משטחים משום שלא היה בידיו אישור ליטול משטחים. אני חושש כי סיפור המזבלה, האישור, בן הדוד וכו' לא היו אלא נדבכים בתירוץ שמטרתו להסביר מדוע נסע העד למקום כה נידח. והנסיעה למקום נידח לא היתה אלא אמצעי הכרחי שיאפשר לו לדרדר את המכונית בכוונה ובאין רואה. ולא די בכך: סיפור הדרדרות המכונית לתהום מוזר אף הוא. בהודעה נ/ 1טוען העד כי הרכב החליק והחל לרדת בכוון המדרון שבעומק של 20- 30מ' כי אבד את השליטה ברכב ונאלץ לרדת מהכביש. לא ברור לי מדוע איבד העד את השליטה במכונית כשהוא נוסע במכונית תקינה. מכונית תקינה לא תדרדר גם אם גלגליה הימניים נוסעים על שוליים עם בוץ. אם סיבת אבדן השליטה היתה המהירות, כי אז יהיה על העד להסביר כיצד הצליח לברוח ממכונית מדרדרת במהירות גבוהה ולצאת בלא פגע? מוזר בעיני גם שהעד אזולאי לא נפצע כלל מהקפיצה הנחשונית שביצע מהמכונית המדרדרת. פגיעות קלות יותר גורמות לבני אדם להפצע עד זוב דם, והנה לעד לא נגרמה אפילו סריטה. יש גם לתמוה מדוע לא פנה למשטרה; הלא ארעה לו תאונת דרכים שבה ניזוקה מכוניתו נזק מלא והוא עצמו אפשר וניזוק נזק גוף? אך, לא למשטרה ולא לרופא פנה. אני דוחה מכל וכל את סיפור הקפיצה והוא בלתי אפשרי בעיני. אוסיף, כי לענין זה מתקשרת הטענה כי העד אשר אזולאי היה לבדו במכונית. עדות מפי עד נוסף, אילו נתבקש להשתתף בנסיעה, אפשר והיתה מחזקת את הגרסה, אך אז היה הרבה יותר קשה להסביר כיצד זה שני הנוסעים קפצו להם מהמכונית ללא פגע. בתצהיר עדות ראשית טוען העד כי "ניסיתי לשווא לבלום את הרכב ב"פמפומים" וכשנוכחתי כי אבדתי לחלוטין את השליטה על הרכב וכי נפילת הרכב לתעלה הינה בלתי נמנעת פתחתי את דלת הרכב וקפצתי ממנו". מדברים אלה עולה כי בהדרדרות היה כרוך גם אבדן בלמים, אלא שדבר זה לא נזכר בהודעה נ/ .1גם בתצהיר התשובה לשאלון נ/ 2ו-נ/ 3טען העד כי מערכת הבלימה היתה תקינה והגיבה לנסיונות העצירה. די בכל אלה כדי לקבוע כי המכונית אמנם ניזוקה בהתנגשות, אך לא היתה זו התנגשות מקרית, התהפכות או תאונה, אלא מעשה מכוון של הנהג, שנהג במכונית מטעמה ובהסכמתה ודינו כדין המבוטח. מעשה כזה אינו יכול להוות מקרה ביטוח ועל כן התובעת אינה זכאית לתגמול על פי הפוליסה. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן וכן סכום של 000, 6ש"ח כשכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום.תאונה מבוימת