קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בצומת בירושלים: תאור המקרה וטענות הצדדים: בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מתאונת דרכים. לטענת התובעים, נהג התובע 2 ברכבו של התובע 1 בשדרות משה דיין בירושלים ביום 7.3.01 בשעה 07:30 בבוקר, ובהגיעו לצומת הדרכים משה דיין ורחמילביץ', נכנס לצומת, מרח' רחמילביץ' רכב הנתבעת 2 אשר היה אמור ליתן לרכב התובעים זכות קדימה ופגע ברכבם. הנתבעת 2 הינה נהגת הרכב המעורב בתאונה ואילו הנתבעת 1 הינה חברת הביטוח אשר בטחה את השימוש ברכב הנתבעת 2 עובר לתאונה. כתב ההגנה והדיון בבית המשפט מעלה אירוע מורכב מזה המתואר בכתב התביעה. לטענת הנתבעים, עצר אוטובוס בנתיב הימני בשד' משה דיין ואפשר לרכב הנתבעת 2 לחצות את שדרות משה דיין, בשלב הזה עקף רכב התובעים את האוטובוס במהירות מופרזת, עלה על אי תנועה והתנגש ברכב הנתבעת 2. שמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים לרבות המסמכים שנמסרו לבית המשפט לאחר תום הדיון ואני קובע כי דין התביעה להתקבל בחלקה: אין מחלוקת כי מדובר בהשתלבות בצומת עמוס תנועה בשעות בוקר. בעוד שלדעת התובע מס' 2 היה האוטובוס במצב עצירה בתחנה ולא בעצירה לשם מתן זכות קדימה לנתבעת 2, טוענת הנתבעת 2 כי האוטובוס עצר, על מנת לאפשר השתלבותה בתנועה. כך או כך, אין חולק כי שדרות משה דיין הינו כביש דו נתיבי ואף אם חונות מכוניות בימין הדרך עדיין יכולות, באופן דחוק משהו, לעבור שתי מכוניות במקביל בכביש ובמיוחד כאשר מדובר בחליפה על פני רכב בעצירה. הדברים יפים גם לעניין אוטובוס ורכב פרטי.כביש זה מוכר היטב לבית המשפט. לשאלת בית משפט, מסכימה הנתבעת 2 כי לו היה מגיע אופנוע על נתיב שמאל במקום רכב התובעים, "היה קורה אותו דבר". לטענת התובעת, נפגע רכבה מיד כאשר עברה את האוטובוס בכנף השמאלית. לדעתה עלה רכב התובעים על אי התנועה בזמן הפגיעה וכאשר נשאלה שוב, הסבירה כי כל עקיפת האוטובוס מצידו של התובע 2 נעשתה כאשר רכבו על אי תנועה. ניתוח ממצאים: עיון בתמונות הנזק מלמד כי רכבה של הנתבעת 2 נפגע בכנף שמאלית קדמית, מעל הגלגל ועד לפינה שמאלית קדמית ואילו רכבם של התובעים נפגע באמצע חזית הרכב. אינני מקבל את גירסתה של הנתבעת 2 כאילו כל מהלך נסיעתו של התובע 2 כאשר חלף על פני האוטובוס נעשה על אי התנועה, למרות שאין לשלול מצב לפיו סטה התובע 2 לכיוון אי התנועה בעת התאונה עצמה. הנתבעת 2 כמי שמשתלב בכביש, ועליו לאפשר זכות קדימה, היתה צריכה לצפות כי משמאלו של האוטובוס בין אם זה עמד בתחנה ובין אם עצר ליתן לה זכות קדימה, עלול להגיע רכב לרבות אופנוע או אופניים ולהיערך בהתאם. לא התרשמתי כי הנתבעת 2 צפתה קיומו של רכב משמאל לאוטובוס ובכך נעוצה רשלנותה. מאידך, גם על התובע 2 הוא נהג רכב התובעים, היה לחצות את הצומת בזהירות ובאיטיות במיוחד בשעת בוקר עמוסה ובמיוחד כאשר חלק ניכר מהצומת ומכלי הרכב בה מוסתר על ידי האוטובוס שמימינו. התובע 2 נהג רכבו באופן שלא התאים לתנאי הדרך ולמקום, תוך שהיה עליו לקחת בחשבון אפשרות השתלבותם של המכוניות מימין ואת העובדה לפיה יתגלה לעיניהם בשלב מאוחר בשל הסתרת האוטובוס. הדברים יפים במיוחד במצב בו היה האוטובוס בעצירה ועל הנתבע 2 היה לצפות כי כלי רכב יחלפו בחזיתו וינסו להשתלב בתנועה. הנה כי כן, האחריות נחלקת בין שני הנהגים ולאור ניתוח הממצאים דלעיל, אני מעמיד את חלוקת האחריות בין הצדדים על 60% לחובת הנתבעים ו - 40% לחובת התובעים. הנזק: 1. התובע 1 שילם השתתפות עצמית בגובה 2,757 והשבה הפוליסה לקדמות (כינון) בסכום בן 690 ש"ח ועל כך הומצאו אישורים. 2. לא מצאתי כל אסמכתא לטענת התובע כאילו נגרמה לרכבו ירידת ערך ומשכך, לא אוכל לפסוק סכום כלשהו בגין ירידת ערך. 3. רכבו של הנאשם הוערך ע"י שני שמאים נפרדים: השמאי בן נעים העריך רכבו ביום 22.3.01 וחווה דעתו כי נזקי הרכב עומדים על סך 6,509 ₪. השמאי מר זעפרני דניאל מטעם מימד, חברה לשמאות בע"מ, בדק את הרכב אף הוא, וביום 9.5.01 וקבע כי סכום הנזק יעמוד על סך 5,699 ₪. השמאי זעפרני לא אישר נזקים נוספים בסך 1,916 ₪ אשר נתבעו ע"י התובע. בסך הכל שילם התובע למוסך עבור תיקון הרכב סך בן 6,509 ₪ כאמור בחוות דעת השמאי בן נעים. עיינתי בחוות דעתו של השמאי בן נעים ואני מעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעת השמאי זעפרני שכן זו נערכה בטרם תוקן הרכב, להבדיל מחוות דעת מר זעפרני ומשקפת הערכה נוכח רכב מפורק בזמן אמיתי. מחד, יתכן שהערכת שמאי מטעם חברת ביטוח תפחית מן הנזקים האמיתיים שכן, שמאי בית שואף להקטין נזקי שולחיו, ואולם, מאידך, שמאי פרטי עשוי ויתן הערכות גבוהות ויאשר החלפת חלקים בחדשים במקום במשומשים או חלקים שלא נפגעו כלל בתאונה. לאחר שעיינתי בחוו"ד מר בן נעים על פרטיה, נראה כי האמור בה הוא בגבולות הסביר וכל ההפרש בינה לבין חוו"ד מר זעפרני הינו 810 ₪. יש לקבוע איפה כי הנזק עומד על סך 6,509 ₪ כאמור בחוו"ד מר בן נעים וכן כי התובע שילם שכ"ט של מר בן נעים בסך 690 ₪. משכך, עומד נזקו הכולל של התובע 1 על סך 7,199 ₪, מתוכם קיבל 5,699 ₪ מחברת מנורה, כך שנזקיו עומדים בפועל על סך 1,500 ₪. אני מחייב איפה את הנתבעים בהתאם לחלוקת האחריות בין הצדדים לשלם לתובע 60% מנזקיו ובסה"כ 900 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים עגמת נפש, דמי בטלת זמן, טרדה והוצאות משפט בסכום כולל בן 300 ₪. הנתבעים ישלמו איפה לתובעים סך בן 1,200 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.משפט תעבורהתאונת דרכיםירושליםצומת