קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בתחנת דלק - מי אשם: בפני תובענה כספית שמקורה בתאונת דרכים שארעה בין הרכב בו נהג מר אפיק (להלן: "אפיק"), עובד של התובע, שעה שנהג ברכב בבעלות התובע, לבין הנתבע 1עת נהג במשאית - מיכלית דלק, בבעלות הנתבעת 2(להלן: "המשאית"). הנתבעת 3היתה בזמנים הרלוונטים לתביעה זו המבטחת של משאית הנתבעת 2עפ"י פוליסת ביטוח המכסה אחריותם של הנתבע 1והנתבעת .2 להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: התאונה ארעה ביום 24.8.97בסמוך ליציאה מתחנת הדלק פז בצומת מסמיה. בזמן התאונה המשאית היתה בתחילת נסיעה לאחר שקודם לכן עמדה בצד שמאל של כביש תחנת הדלק ולימינה, סמוך למשאבות הדלק בצד ימין של הכביש, עמד רכב שתדלק. רכב התובע ניסה לעבור בין המשאית שמשמאל לבין הרכב שתדלק מימין והתאונה ארעה בעת שרכב התובע היה סמוך לחלק הקדמי ימני של המשאית. השאלה המהותית שבמחלוקת הינה - האם המשאית החלה לנסוע בעת שרכב התובע עבר לימינה, דהיינו, תוך סטייה ימינה באופן שפגע ברכב התובע, או לחילופין האם רכב התובע הוא שהתקרב למשאית ופגע במשאית. מטעם התובע העיד אפיק שנהג ברכב התובע בעת התאונה ועפ"י גרסתו נסע בכיוון היציאה מתחנת הדלק ועבר לימין המשאית שהיתה בעצירה מלאה. כשהגיע סמוך לחלקה הקדמי החלה המשאית לפתע לנסוע תוך סטייה ימינה. אפיק טען שנהג המשאית לא הבחין ברכבו, ולפיכך סטיית המשאית ימינה פגעה בחלקו השמאלי קדמי של הרכב בו נהג. גרסת הנתבעים שהובאה בעדותו של נתבע 1- נהג המשאית, היתה כי עצר בתחנת הדלק, כאשר במקביל ומימין למשאית, בסמוך למשאבות הדלק, עמדה מכונית שתדלקה ומסיבות שאינן ברורות לנתבעים החל לפתע רכב השייך לתובע, ושהיה נהוג בידי אפיק, לתמרן בין המשאית לרכב שתדלק. לטענת הנתבע 1ע"מ לעבור בין המשאית והרכב שתדלק לימינה התקרב אפיק למשאית שהיתה בנסיעה איטית ופגע בצידה הימני. נתבע 1הוסיף וטען שהיה בכוונתו לצאת משטח תחנת הדלק כשלצורך כך עליו לסטות שמאלה ולהשתלב בתנועה בכביש הראשי, אולם בעת התאונה היה בתחילת נסיעתו, בקו ישר קדימה, ללא כל סטיה ימינה כטענת התובע. יודגש שהן ב"כ התובע והן ב"כ הנתבעים טענו בסיכומיהם לסתירות בגרסת הצד השני, אולם נראה כי אין ממש בסתירות אלה מאחר ומרבית הסתירות אינן יורדות לשורש העדויות ואינן נוגעות ללב המחלוקת שבפני, כפי שיפורט להלן. אפיק חזר על גרסתו באשר לאופן קרות התאונה - בכתב התביעה, בתצהיר שמסר לביהמ"ש ובעדותו בביהמ"ש, כן באשר לנתבע 1ששב ומסר את גרסתו הוא באשר להתרחשות התאונה, בכתב ההגנה, בתצהירו ובמהלך עדותו בחקירה הנגדית. שעה שכל אחד מהצדדים איתן בגרסתו כפי שזו הובאה לעיל. יצויין שאמנם בכתב ההגנה נאמר שהנתבע 1עצר בתחנת הדלק כדי לתדלק ואילו בתצהירו ובעדותו בביהמ"ש הסביר שעצר בתחנה מאחר וחשד בקיום נזילה מהמיכלית שהוביל. אינני מוצאת שיש בסתירה זו כדי לערער את גרסת ההגנה, שכן כתב ההגנה נוסח ע"י ב"כ הנתבעים שככל הנראה לא ייחס חשיבות מרובה לדיוק בענין מטרת עצירת המשאית בתחנה, בהתחשב בעובדה שהארוע נשוא התובענה ארע לאחר שהמשאית החלה בנסיעה, וללא כל קשר למטרת העצירה שהיתה לפני הארוע. גם חוסר הדיוק של אפיק - הנהג שהעיד מטעם התובע, בענין המיקום היחסי של שני כלי הרכב המעורבים ברגע התאונה, אין בו כדי לערער את גרסתו, שכן במקרים רבים, בסמוך לאחר התאונה, הנהג המעורב אינו שם לב למיקום המדוייק היחסי של שני כלי הרכב. כך גם לגבי העובדה שנהג המשאית דיווח שאין נזק למשאית ואולם בכתב ההגנה צויין ששני כלי הרכב ניזוקו. בהתחשב בגודל המשאית, יחסית לרכב המעורב ובמהירות הנסיעה האפסית, סביר שהנזק למשאית לא היה משמעותי והצדיק דיווח של "אין נזקים". עוד טען ב"כ התובע כי התאונה ארעה אך ורק בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או מיומנותו ו/או הפרת חובה שבחוק מצד הנתבע 1, ועל כן התובע גם פרט בסיכומיו את ההוראות החקוקות, שלטעמו, הפר הנתבע 1- תקנה מס' 76(ג) (חניה מותרת לפי תמרור), תקנה 154(ב) (תיקון רכב בדרך) ותקנה מס' 71(1) (הפרעה לתנועה). בסיכומיו טען ב"כ התובע כי יש להטיל את מלוא האחריות בגין ארוע התאונה על הנתבעים ולחילופין ציין שנטל השכנוע עובר לכתפי הנתבעים, שכן לטענתו, עליהם להראות שלא גרמו לתאונה, היות ונתבע 1יצר את הסיכון בכך שהפר תקנות התעבורה. בהתייחס לטענה זו, כפי שיפורט להלן, לא שוכנעתי שנתבע 1הפר חובה חקוקה, וגם אם עשה כן, הרי שיש ממש בדברי ב"כ הנתבעים שטען בסיכומיו כי "סיבת עצירת הנתבע בתחנה ופעולותיו אינן ממין הענין וממילא האירוע אירע לאחר מכן וללא כל קשר לכך". באשר לתקנות התעבורה שלטענת ב"כ התובע, הופרו ע"י נתבע 1, יצויינו הדברים כדלקמן: תקנה 76(ג) אמנם אוסרת להחנות או להשאיר רכב או מיכלית דלק שמשקלה עולה על 000, 4ק"ג ... במרחק פחות מ- 50מ' ממבנה... לענין תקנה זו לא הוכח מה היה משקל המשאית ואף לא מה היה המרחק בין המשאית לבין מבנה התחנה (מבנה משרדי התחנה וכיוב') או בין המשאית לבין המסעדה הסמוכה למקום, כך שלא הוכחו העובדות המהותיות שביסוד העבירה הנוגעות למשקל המשאית והמרחק ממבנים קרובים. למותר לציין שמיכלית דלק רשאית להכנס לתחנת דלק ולהעמיד את המיכלית לצורך תדלוק, ולא הוכח שהמשאית עמדה בתחנה במקום אסור. בתקנה 71(1) ובתקנה 154(ב) לתקנות התעבורה נאמר שאין להחנות או להעמיד רכב באופן שגורם הפרעה או אי נוחות לעוברי דרך. לענין תקנות אלה - לא שוכנעתי שהמשאית עמדה עובר לפני תחילת נסיעתה באופן המפריע לתנועה. כאמור, גרסאות שני הנהגים המעורבים נותרו מאוזנות, כך שלא מן הנמנע שהיתה לאפיק - נהג התובע, אפשרות נוחה וסבירה לעבור בבטחה בין הרכב שעמד מימינו לצורך תדלוק לבין המשאית שהחלה נסיעתה משמאלו. מעצם ארוע התאונה יתכן וניתן ללמוד שאכן המשאית עמדה עובר לפני התאונה במקום שהפריע לתנועה בניגוד לתקנות האמורות, אולם לא מן הנמנע שנהג התובע נצמד למשאית, הגם שהיה לו מרווח מספיק לעבור בין שני כלי הרכב במרחק בטוח מהמשאית. לא הובאו כל עדויות באשר למרחק שהיה בין המשאית לבין הרכב שתדלק מימין, כמו כן גם לא הובאו עדויות באשר לאפשרות עצירת המשאית במגרש החניה (כפי שגרס ב"כ התובע בסיכומיו). ב"כ התובע התייחס כאמור בסיכומיו גם לתקנה 154(ב) שעניינה "תיקון רכב בדרך", תקנה זו אינה רלוונטית לענין שבפני, שכן לא מדובר בקלקול או בתקלה במשאית אלא בחשש לנזילת דלק מהמיכלית, ובכך דנה תקנה 155האוסרת העמדת רכב בדרך אם קיים חשש להפרשת חומר דליק. לא הוברר אם נהג המשאית היה יכול לעצור את המשאית בדרך, מיד לכשעלה חששו בדבר נזילת הדלק, שכן יתכן ובאם היה עושה כן היה עובר על תקנה 155או אחת מהחלופות שבתקנה 72לתקנות התעבורה. המסקנה מכל האמור לעיל הינה שלא הוכח כי נתבע 1יצר סיכון תעבורתי ולא הוכח שהפר חובה חקוקה באופן שגרם או תרם לתאונה. ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו כי מעיון בתמונות הנספחות לחוו"ד השמאי עולה ברכב התובע נפגע מלחץ שהופעל עליו כלפי מטה.... וכי אופן הנזק לרכב מעיד שנגרם כתוצאה מכך שרכב הנתבע הסיט גלגליו ימינה, ובשל גובהו הרב הגלגל החל לעלות על רכב התובע. טענה זו של התביעה לא נסמכה בעדות מומחה בנושא ולפיכך אין באפשרותי להתיחס אליה. אפיק - נהג התובע, העיד שגלגל המשאית עלה על מכסה המנוע של רכב התובע. עדות זו של אפיק אינה אמינה עלי, שכן אופן פגיעה כאמור היה משאיר סימני נזק על מכסה המנוע, אולם בחוות דעת השמאי והתמונות שנספחו לחוות הדעת ושעליהם נסמך התובע, אין כל אזכור לנזק במכסה המנוע. אף בהודעה לביטוח שעליה חתום אפיק לא צויין כל נזק למכסה המנוע. ב"כ התובע ציין בסיכומיו שחוקי הפיסיקה חייבו את נהג המשאית - נתבע 1, להטות את ההגה מעט ימינה, לפני שיפנה שמאלה לצורך יציאה מהתחנה, שאם לא כן גלגלי המשאית האחוריים יעלו על המדרכה. טענה זו של ב"כ התובע לא הוכחה. יתרה מזו טענה זו עומדת בנגוד לעדותו של נתבע 1, עדות שלא נסתרה, מה עוד שלא הובאה כל ראיה לענין המרחק שהיה בין מקום התאונה לבין היציאה מהתחנה כך שלא מן הנמנע שמרחק זה, שנותר בלתי ידוע, הספיק לצורך התחלת נסיעת המשאית בקו ישר, על מנת שרק בשלב מאוחר יותר יסטה שמאלה לצאת מהתחנה, כפי שהעיד נתבע 1ועדותו כאמור לא נסתרה. התביעה שעליה עול ההוכחה להוכיח את טענותיה, הסתפקה בהעדת הנהג אפיק ולא זימנה עדים נוספים שנכחו במקום בעת התאונה. וזאת למרות שאפיק העיד בעדותו (בעמ' 16שורה 17) כי במקום היו אנשים נוספים, ומספר רכבים שמלאו דלק. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במוצגים ובהסתמך על האמור לעיל, מסקנתי היא כי הגרסות נותרו מאוזנות, ואי לכך התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 3,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל. תחנת דלקדלקתאונת דרכים