קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים מכות יבשות בצוואר ובגב: 1א. התובע יליד שנת 1949 נהג מונית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 15/9/93. ב. אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - .1975 ג. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק. 2. הפגיעה א. התובע נפגע בצווארו וגב תחתון. אובחנה פגיעה מסוג "צליפת שוט". התובע טופל באופן רצוף ע"י מומחה בתחום האורטופדיה נזקק לטיפול רפואי, לצווארון וטיפולים פיזיוטרפיים והופנה לבדיקות שונות. ב. התובע היה באי כושר עד יום 14/1/94. ג. ד"ר דרור אשר נתמנה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לא מצא בבדיקתו ו/או בצילומי הרנטגן כל ממצא אוביקטיבי המעניק לתובע נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה. 3. הוצאות א. התובע הצהיר בת/1 כי: "נסעתי עשרות פעמים (להערכתי 30 פעם בסה"כ) לצורך קבלת טיפולים רפואיים כולל נסיעות כל פעם לקבלת זריקות, לטיפולים פיזיוטרפיים, לרופאים השונים, לבדיקות, לקניית תרופות וכיוב'. הנסיעות בוצעו בחלקן בעזרת חברי, נהגי מוניות וכשהרגשתי יותר טוב נסעתי ברכב". [סעיפים 9ב' ו-ג'] התובע כלל לא נחקר על סעיף זה ועל כן עדותו לא נסתרה. ב. לטענת הנתבעת מאחר והתובע נסע ברכבו אינו זכאי לפיצוי. טענה זו אינה ראויה להתייחסות שכן גם נסיעות ברכב פרטי עולות כסף. ג. לאור האמור לעיל ולאור המספר הרב של הטיפולים הרפואיים שעבר התובע (שהוכחו ושולמו במסגרת התביעה לתשלום תכוף) נראית לי הערכתו של ב"כ התובע בסך - 2500 ש"ח כסבירה ביותר. ד. הנתבעת הודתה בהוצאה נוספת עבור פיזיוטרפיה בסך - 455 ש"ח מיום 31/3/93. 4. הפסד השתכרות בעבר א. הן התובע והן הנתבעת המציאו דו"חות שומה לשנים עובר לתאונה, החל משנת 1988. התובע אינו מתכחש לסכומים הנקובים בדו"חות אך לטענתו הדיווח היה שקרי ועל כן הינו זכאי לפיצוי עפ"י הכנסתו האמיתית העולה לאין ערוך על הצהרותיו. ב. ב"כ התובע מסתמך על דברי כב' השופט אור בע.א. 5794/94 אררט נ' בן שבח ואח' (לא פורסם) לפיו: "הצהרה של אדם בפני פקיד השומה על הכנסתו אינה ענין של מה בכך (ע.א. 520/79 גולן נ' לב - לא פורסם) וביהמ"ש יתן לה את המשקל המתאים. אך עדיין פתוחה בפני התובע הדרך להוכיח שהכנסתו האמיתית היתה גבוהה יותר". ג. אלא שגם ב"כ הנתבעת מבקש להסתמך על אותו פסק דין ומתבסס על דברי כב' השופט ויתקון בע.א. 200/63 צוף נ' אושפיז פד"י יז' 2400, 2404 שאומץ ע"י כב' השופט אור: "אילו, למשל, עלה בידי התובע להוכיח בראיות, שהן נעלות מכל ספק, שהוא רימה את פקיד השומה ושלמעשה היתה הכנסתו גדולה מזו עליה הצהיר להצהרתו למס הכנסה, ודאי יהא ביהמ"ש חייב לפסוק לו את נזקו הממשי ולא תהיה טענה בפי הנתבע שאסור לו, לתובע, לתבוע סכום העולה על הסכום שהיה מתקבל לפי הצהרתו למס הכנסה. ואילו התובע, שאין לו ראיות על הכנסתו הקודמת מלבד עדותו הוא (או עדויות אחרות שאף הן אינן נקיות מחשד) עלול הוא להיכשל בהוכחת תביעתו...". ד. אלא שבעניננו המציא התובע ראיות נעלות מכל ספק שרימה את פקיד השומה ואכן פקיד השומה סירב לקבל הצהרתו וקבעה לפי מיטב שפיטתו. לא נותר לי אפוא אלא לקבוע מה היתה אכן הכנסתו האמיתית של התובע. ה. גם בע.א. 5794/94 קבע ביהמ"ש קמא גובה ההכנסה האמיתית על סמך ההוצאות החודשיות שהוציא עובר לתאונה. התובע העיד כי הוצאותיו הקבועות עבור השכרת המספר למונית והביטוח עלו לו כ- 2800 ש"ח לחודש, כמו כן חסך במשך כל השנים בתוכניות חסכון שונות בסך של כ- 1500 ש"ח. (נספחים ה' לת/1). מאחר ולתובע משפחה בת 4 נפשות נראה לי לנכון להעריך הכנסתו בסך של כ- 5000 ש"ח נטו לחודש. ו. התובע המציא אישורי מחלה רצופים של הרופא המטפל שמומחיותו באורטופדיה עד יום .14/1/94אי לכך זכאי התובע להפסד השתכרות עבור תקופה זו. ז. אינני יכולה שלא להצטרף לכל השופטים, לרבות כב' השופט אור שהביעו אי נוחות ורתיעה מפסיקת פיצוי עפ"י הכנסה שלא דווחה בזמנו לשלטונות המס, מאידך, לא נותר לי אלא להתלות באילנו הגבוה של ביהמ"ש העליון ולאחר שבחנתי הראיות שהמציא התובע בחשדנות הראויה, לפסוק כמפורט לעיל. ח. לטענת הנתבעת לא עשה התובע להקטנת נזקיו ע"י השבתת המונית בלא להשכירה לאחר. התובע הסביר: "אחי לא הסכים להשכיר את המונית כי זו מונית חדשה... חשבנו כי בהקדם אוכל לחזור לעבודה. החופשת מחלה כל פעם נמשכה, כל פעם נתנו לי לתקופה קצרה". [עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15-12] עדותו של התובע נתמכה באישורי המחלה שהומצאו עפ"יהם נקבעו החופשות לתקופות של בין שבוע לשבועיים בלבד. 5. נזק שאינו נזק ממוני א. ב"כ התובע מבקש כי אעשה שימוש בסמכותי עפ"י תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים לנזק שאינו נזק ממון) התשל"ו 1976 ולמרות שלא נותרה לתובע נכות אקבע לו פיצוי בגובה % 75 מהסכום המכסימלי המגיע עבור % 10 נכות צמיתה. ב. אין מחלוקת כי אין..."לפסוק בדרך שיגרה את הפיצוי המכסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2(ב) קובע את מכסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו". [ע.א. 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' פד"י מה' (3) 133, 135] ג. בנסיבות הענין כשהתובע היה באי כושר במשך 4 חודשים, נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה אינטנסיביים, קיבל טיפול תרופתי, זריקות ועבר בדיקות , e.m.g ,c.t עיניים וטיפול פסיכולוגי נראית לי דרישת ב"כ התובע כסבירה והנני פוסקת לתובע % 75 מהסכום לו היה זכאי לו נותרה לו נכות בשיעור %10. 6. הוצאות תיק זה נוהל לשוא. בת.א. 60/94 נוהלה בקשתו של התובע לתשלום תכוף ובמהלכה הביא גירסתו וכל ראיותיו. לנתבעת לא היו נתונים שהיה צורך לעמת עימם את התובע וחקירת התובע לא העלתה וגם לא יכלה להעלות כל ממצא בלתי ידוע. לנתבעת לא היו עדים לסתירת גירסת התובע ואין בתצהירי החוקרים משום סתירת עדותו, משמע, יש בהם כדי לבסס מהימנותו. לא היתה כל הצדקה ענינית לניהול התביעה ומאחר ואת הטענות המשפטיות לגבי פסיקת פיצוי עפ"י הכנסה העולה על ההכנסה המוצהרת לשלטונות המס ניתן היה להעלות במסגרת פסיקה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הנני פוסקת לתובע גם הוצאות משפט בסך - 3500 ש"ח. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים - 500, 2 ש"ח; ב. הוצאות פיזיוטרפיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק - 677 ש"ח; ג. הפסד השתכרות בעבר - 000, 20 ש"ח; ד. כאב וסבל - 060, 7 ש"ח; סה"כ: - 237, 30 ש"ח. בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור % 13 ומע"מ כחוק - 599, 4 ש"ח. סה"כ: - 836, 34 ש"ח. בניכוי תשלום תכוף עפ"י פס"ד בת.א. 60/94 לא כולל הוצאות -.411, 4 ש"ח בניכוי תשלום תכוף מיום 31/12/93 - 064, 5 ש"ח. סה"כ: - 361, 25 ש"ח. בתוספת הוצאות משפט כמפורט בסעיף 6 לעיל -500, 3 ש"ח. סה"כ: -861, 28 ש"ח. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. צווארתאונת דרכיםמכות יבשות