כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת וסבלה משברים בצלעות 5, 6, ו- 7בבית החזה השמאלי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים שברים בצלעות: 1. זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות וכל המחלוקת נסבה בשאלת הנזק בלבד. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: התובעת ילידת 1941, נפצעה בתאונת דרכים ביום 27.6.92, בהיותה כבת 51. התובעת לא אושפזה לאחר התאונה. בעת התאונה עבדה התובעת כפקידה במוסך שהיה שייך לחברה לחיים - מר רני סילוני, והמשיכה לעבוד שם עד סוף שנת 94, עת נסגר המוסך. כיום עובדת התובעת כפקידה בחברת כ"א בשם: "א.א בע"מ", גם היא בבעלות מר סילוני. 3. נכותה הרפואית של התובעת: כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת וסבלה משברים בצלעות 5, 6, ו- 7 בבית החזה השמאלי. ביהמ"ש מינה כמומחה בתחום האורטופדי את ד"ר ליברטי שקבע כי לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה בתחום האורטופדי, אך המליץ על מינוי מומחה נוסף בתחום הכירורגיה שיתייחס לכאבים בבית החזה, ולשאלה אם נותרה לתובעת נכות כירורגית בגינם. פרופ' מנדס, שמונה כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה, קבע כי בשל התלונות הקשורות לעמוד שדרה צווארי הוא מעניק לתובעת % 15כתוצאה מהתאונה, כדלקמן: בשל הפגיעה בע"ש צווארי - %10, בשל הכאבים בבית החזה הוא מעניק לתובעת % 5ובשל הצלקות הקטנות - %1. בהחלטה מיום 23.6.97נקבע כי הואיל ופרופ' מנדס מונה כמומחה רק בתחום הכירורגיה, הרי שלא ניתן להתייחס לחוות דעתו ככל שהיא מתייחסת לתחום האורטופדי ולא הכירורגי. הואיל והצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר הנכות הרפואית, נשלחה שאלת הבהרה לפרופ' מנדס. בתשובה לשאלה השיב המומחה כי: "בחוות דעתי מיום 28.8.96בפרק מסקנות ציינתי את הנכות הכירורגית בסעיף (2) % 5בגלל הכאבים בבית החזה השמאלי". ב"כ התובע הזמין את ד"ר ליברטי, המומחה האורטופד, לחקירה על חוות דעתו. ד"ר ליברטי, הסביר כי אין כל בסיס אורגני שמזכה את התובעת בנכות כלשהי, שכן הבדיקה הקלינית היתה תקינה, והוא לא מצא כל עדות אוביקטיבית להרדמות הידים. המומחה האורטופד היה אומנם מאד החלטתי, והשתכנעתי כי חוות דעתו צריכה לעמוד על כנה, ויש לקבוע כי לא נותרה לתובעת כל נכות רפואית בתחום האורטופדי, ואולם קיימת נכות בתחום הכירורגי בשיעור %5, כפי שנקבע על ידי פרופ' מנדס. בנסיבות אלה הנני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה היא נכות כירורגית בשעור % 5 לצמיתות. 4. הנכות התפקודית של התובעת: ב"כ התובעת טוען כי הנכות התפקודית של התובעת עולה בהרבה על הנכות הרפואית שנפסקה לה. לטענתו, מדובר בתובעת שהינה היום כבת 57 שגם אם לא נותרה לה נכות רפואית, הרי שיש להאמין לה שהיא סובלת עד היום מכאבים בחזה ומכאבים בצוואר שמקרינים לידיים וגורמים לה תחושה של תרדמת. לטענתו, התחושה של הרדמות בידיים פוגעת בתפקודה היום יומי בעבודות משק הבית ומונעת ממנה לעסוק בתחביביה. התרשמתי מאשה מאד חרוצה שכל חייה עבדה קשה לפרנסתה. התרשמתי שאפילו אם חשה ברע היתה מתייצבת יום יום לעבודתה, וכפי שהעיד מר רני סילוני מעולם לא נעדרה התובעת מהעבודה ולא יצאה לחופשה. אומנם, לא מדובר בנכות קשה שמונעת לחלוטין כל אפשרות לעבוד. ואולם, אין מקום לקפח את מי שנפגע בתאונה ועושה כל מאמץ להקטין את נזקיו ולתפקד כאילו לא נגרם לו נזק קשה. מחובתו של ביהמ"ש לשום גם את נזקיו של מי שעושה כל מאמץ שלא להבליט ברבים את נכותו. אמנם ד"ר ליברטי קבע כי לא מצא כל עדות אוביקטיבית להרדמות הידים, ואולם, עדותה של התובעת היתה אמינה עלי, ואף כי לא נמצאו ראיות אוביקטיביות לכך, אני נוטה להאמין כי היא סובלת לפרקים מתחושת תרדמת, ויש להעניק לה בשל כך נכות תפקודית. הלכה פסוקה היא כי ביהמ"ש הוא הקובע את שעור הנכות התפקודית, להבדיל מהנכות הרפואית, בהתאם לגילו, להשכלתו, למקצועו, לאמינות תלונותיו ולאופן פגיעתו של התובע. (ראה ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ' (4), 690). בנסיבות אלה, לאור התרשמותי מהתובעת, הנני קובעת כי צודק יהיה להעמיד נכותה התפקודית של התובעת בשעור % 7.5לצמיתות כתוצאה מהתאונה. 5. הפסד השתכרות לעבר: התובעת טוענת כי נעדרה מעבודתה במשך 3חודשים מלאים לאחר התאונה, שעה ששכרה הממוצע עובר לתאונה היה 220, 1 ש"ח ברוטו לחודש. הנתבעים אינם כופרים בכך שהתובעת היתה באי כושר מלא במשך 3חודשים אך טוענים כי היא לא הפסידה אגורה באשר קיבלה את שכרה המלא מהמעביד. לטענתם, הואיל ומעבידה הוא גם חברה לחיים, הרי שהוא פיצה אותה על מלוא ההפסדים לכל התקופה, ועל כן לא מגיע לה פיצוי נוסף עבור תקופה זו. משאין מחלוקת כי התובעת לא עבדה במשך תקופה זו, הרי שאין מחלוקת שמגיע לה פיצוי מלא עבור תקופה זו. אם אכן שולמו לה הכספים על ידי המעביד בהיותו חברה לחיים, הרי שהוא בבחינת מיטיב נזק, והוא זכאי לקבל ממנה את ההחזר. העובדה כי התובעת קיבלה שכר בתקופה זו ממי שאיננו הנתבע אינה מזכה את הנתבע להנות מכך, אלא מאפשרת למי שהיטיב את הנזק, לזכות בהחזר. העובדה שמעבידה היה גם חברה לחיים איננה מעלה ואיננה מורידה בענין זה. הנתבעים רשאים לשלם את הכספים למיטיב במישרין או לשלמם באמצעות התובעת. סכום הפיצוי לעבר המגיע לתובעת הוא כדלקמן: שכרה של התובעת עובר לתאונה היה בסך -.220, 1 ש"ח. כשהוא משוערך להיום מסתכם סכום זה בסך של - 250, 2 ש"ח לחודש 3x חודשים בסה"כ: -.750, 6ש"ח. לסכום זה יש להוסיף ריבית כחוק מאמצע התקופה דהיינו מיום 10.8.92. 6. הפסד השתכרות לעתיד: מהעובדות שהובאו בפני לגבי שכרה של התובעת כפי שהיה עובר לתאונה, וכפי שהיה מאז התאונה ועד היום, בצדק טוענת ב"כ הנתבעת כי שכרה של התובעת לא נפגע, ולא הוכח כי בפועל נגרם לה הפסד השתכרות כלשהו. להפך - שכרה עלה. יחד עם זאת, בבואו של ביהמ"ש לשקול אם יש מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו לעתיד, עליו לקחת בחשבון אם קיימת אפשרות שכושר השתכרותו לעתיד נפגע. על ביהמ"ש לשקול אם בהתחשב במספר שנות העבודה שנותרו לתובע, ובהתחשב באפשרות שהתובע יאלץ להחליף את עבודתו הנוכחית, יש סיכוי שכושר השתכרותו ייפגע. לאור נכותה התפקודית של התובעת כפי שפורט לעיל, ולאור העובדה שניתן להניח שהתובעת תמשיך לעבוד עד גיל 65, דהיינו עוד כ- 7שנים בלבד, ובהתחשב בכך שנראה שבכל השנים שעברו עבדה ביחד עם מעבידה לחיים ויש להניח שתמשיך לעבוד ביחד עמו וספק אם שכרה ייפגע, אם כי הדבר אינו ודאי, אני סבורה כי ניתן לקבוע שיש פגיעה מסויימת בכושר השתכרותה, פגיעה שקשה מאד לאמוד אותה. לכן זה המקום לפסוק לתובעת פיצוי חד פעמי וגלובלי בגין ראש נזק זה. לאחר ששקלתי את כל הנסיבות בענין זה אני סבורה שעתירת התובעת לפצותה בסכום גלובלי של -.700, 8 ש"ח הינה הוגנת בנסיבות הענין. 7. הוצאות עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: אומנם הפסדי השכר לעתיד של התובעת הם נמוכים, אך לא ניתן ללמוד מכך כפי שטוען ב"כ הנתבעת כי לא מגיע לה כל פיצוי עבור ראש נזק של עזרת צד ג'. מאידך, עתירת התובעת לפצותה בראש נזק זה בסך של כ -.000, 230 ש"ח לעבר ולעתיד, על בסיס עזרה של 45שעות שבועיות, היא מוגזמת ביותר בהתחשב בשעור נכותה ובמדיניות הפסיקה. אין ספק שתביעה זו איננה עומדת בקריטריונים בהם הפסיקה נוהגת בשעורים כגון אלה של נכות. מאידך אין כל הצדקה לקבל במקרה זה את עמדת ב"כ הנתבעת שסבור כי אין לפסוק כל סכום שהוא בגין ראש נזק זה הואיל ומדובר בנכות מזערית. מסכימה אני כי מדובר בנכות נמוכה מאד, שבכל מקרה אחר לא היה ראוי לפסוק כל סכום בגין עזרת צד ג', אך במקרה זה השתכנעתי שעל אף שמדובר במגבלות מסויימות וכפי שהתובעת עצמה הגדירה זאת, "רק דברים מסויימים" איננה יכולה לבצע, אני סבורה שיש בכל זאת הצדקה להעניק לה פיצוי מסויים עבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. מדובר באשה, עקרת בית שלא נזקקה לעזרה בבית בעבר. בתצהירה ציינה התובעת בסעיף 11כי היא איננה מסוגלת לסחוב קניות, להוריד מהאוטו קניות, להחליף מצעים, להזיז רהיטים, לנקות חלונות ותריסים, לתלות כביסה ולגהץ. אם ניקח בחשבון את המגבלות שציינה התובעת, ובהתחשב בנכותה התפקודית כפי שנקבע לעיל, וכן בתלונותיה של התובעת על תחושת הרדמות בידים, קיימת בהחלט אפשרות כי יש לה קושי מסויים בעבודות קשות. אומנם יש להניח שגם ללא התאונה, ככל שתתבגר התובעת, עלולה היתה לחוש בקשיים אלה ללא קשר לתאונה, אך בהתחשב באמינות תלונותיה, ובגילה של התובעת, יש מקום לפסוק לה פיצוי גלובלי בסך -.000, 15 ש"ח. 8. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: התובעת עותרת להחזר הוצאות לעבר על פי קבלות בסכום של כ - 770, 2 ש"ח משוערך להיום. לאחר שעיינתי בכל הקבלות, יש מקום לפצותה בגין הקבלות משנת 92, פרט לקבלה בגין בדיקת ממוגרפיה שאינה קשורה לענין. לעתיד - אין כל מקום להעניק פיצוי כאשר כל ההוצאות מכוסות על ידי סל הבריאות (ראה ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד, דנ-על כרך נא, 918). בסה"כ יש מקום להעניק לתובעת סך של -.700, 1 ש"ח משוערך להיום. 9. כאב וסבל: בגין כאב וסבל אני סבורה שיש מקום שביהמ"ש ישתמש בסמכותו ויעניק לתובעת פיצוי גבוה מהסכום האריתמטי שמגיע לתובעת בהתחשב בשעור נכותה הרפואית ובניכוי גיל. אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך -. 500, 12 ש"ח בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה.צלעותתאונת דרכיםשבר