קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עם באגר: 1. המחפרון ("באגר") נשוא הדיון שלפני הינו כלי זחלי. הוא כלי עבודה כבד נעדר גלגלים הנע על שרשרת זחל. למחפרון זרוע שאליה חובר פטיש גדול. בתביעה שלפני טען התובע כי ביום הארוע, 7.11.89, עבד בביצוע עבודות חפירה ו/או חציבת סלעים באמצעות המחפרון. תוך כדי עבודתו ניתז גוף זר לתוך עינו השמאלית ופגע בה. בעקבות כך, טען, נגרמו לו נזקים וחבלות. בהסכמת באי כח הצדדים הוחלט לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בשאלה אם המחפרון האמור הינו "רכב מנועי" כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975(להלן - "החוק"), אם לאו. זוהי, אם כן, השאלה העומדת לדיון בפסק דין חלקי זה. 2. גדר המחלוקת א. בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4) התשמ"ג- 1983(להלן "תיקון מס' 4") הרחיב המחוקק את הגדרת "רכב מנועי" וכלל בה גם טרקטור או מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש. "רכב מנועי" או "רכב" מוגדרים מאז, בסעיף 1לחוק, כהאי לישנא: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכב, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, למעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". הואיל ואין מחלוקת שעיקר ייעודו של המחפרון אינו "לשמש לתחבורה יבשתית", טוען התובע כי המחפרון הוא "רכב מנועי" או "רכב" משום שהוא "מכונה ניידת". המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בפירוש שיש ליתן לחלופה "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש", בהגדרה הנ"ל. ב. בא כוחה המלומד של הנתבעת, עו"ד חוסאם סרור, טען בסיכומיו שכוונת המחוקק במילים הנ"ל היא אך ורק לכשירות מבחינת הדין, היינו, דיני הרישוי, התעבורה וכיו"ב, המסדירים את נסיעתם ו/או חוסר יכולתם של כלים לנוע בכבישים. בענייננו, אין מחלוקת על כך שהמחפרון שבו מדובר אינו רשום במשרד הרישוי והוא רשום במ.ע.צ. בלבד. בא כח הנתבעת טען כי בנסיבות אלה הכלי הנדון אינו כשיר לנוע בכביש ואי לכך אינו בגדר "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק וביקש מבית המשפט לקבוע כך בפסק דינו. ג. בא כוחו המלומד של התובע, עו"ד מדר תמיר, טען כי הכשירות הנזכרת בהגדרה הנדונה אינה עוסקת ב"כשירות" במובן של "הרשאה" מבחינת הדין. כוונת המחוקק היא לכשירות מבחינת יכולתה המוטורית של המכונה הניידת שבה מדובר. פירוש זה, טען, תואם את רצף התיבות שבחלופה הנ"ל, כאשר התיבה "כשירה" נרשמה בסמוך למילים "לנוע בכוח מיכני", והדגש איננו, כטענת הנתבעת, על המילה "בכביש". על שום כך, טען עו"ד מדר, המחפרון הנדון הינו "רכב מנועי" או "רכב" כמשמעותו בחוק. 3. דיון א. המחוקק נטל, בתיקון מס' 4הנ"ל, את עוקצו של הייעוד התחבורתי כעיקר. לפיכך, העובדה שייעודו העיקרי של הכלי שבו עסקינן אינו לשמש לתחבורה יבשתית, כשלעצמה, אין בה ולא כלום. די אם יתברר כי הכלי הינו "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" כדי להכלילו במסגרת הגדרת "רכב מנועי" או "רכב": ראה ע.א. 149/89, ע.א. 370/89עיזבון המנוח הרצל בורנשטיין ז"ל ואח' נגד יהודה יעקבי ואח’, פד"י מז' (2) עמ' 630, בעמ' .636 ב. משבחר לנקוט בלשון "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" התכוון המחוקק לקבוע תנאי שרק "מכונה ניידת" שתעמוד בו תוכל להכלל בהגדרת "רכב מנועי". שהרי אחרת יכול היה לומר, סתם, "מכונה ניידת הנעה בכוח מיכני". והרי "חזקה על המחוקק שאינו משחית לשונו לריק" (הנשיא אהרון ברק, בספרו "פרשנות במשפט", כרך שני, עמ' 596). נראה לי כי ה"כשירות" שבה מדובר בהגדרה הנדונה היא הכשירות המשפטית ולא כשירות במובן של אפשרות פיזית בלבד של המכונה הניידת לנוע, כטענת התובע. "אחרת, קשה למצוא משמעות לתנאי הכשירות, משום שמכונה ניידת הנעה על קרקע בלתי סלולה, ההנחה היא כי תהיה מסוגלת לנוע גם על כביש" (דברי פרופ' יצחק אנגלרד בהערה 113בעמ' 24בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). זו היתה גם דעתה של כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן בענין שנדון בת.א. (חיפה) 850/87 נאיף עבד אלרחמאן נגד מרדכי בראשי ואח' (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", בעמ' 188(ב), בעמ' 189). וראה לענין זה גם את פסק דינו של סגן הנשיא השופט אליעזר ריבלין מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בענין שנדון בת.א. (ב"ש) 5/93דוד אלטיט נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פסק דין מיום 11.1.94שפורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", בעמ' 1731). במקרה זה היה מדובר במכונה ניידת שהיא מלגזה. בית המשפט פסק באותו ענין לאמור: " .7נראה כי מבחן "הכשירות כתוצאה מרישום במשרד הרישוי" (...) או במילים אחרות: הכשירות "המשפטית", היא המבחן הראוי לקביעת "כושרה" של המכונה הניידת לנוע בכבישים. אכן, אין צורך כי ה"מכונה הניידת" הספציפית שהיתה מעורבת בתאונה היתה מורשית בפועל, בעת האירוע, לתנועה בכבישים. די בכך שיש לה כשירות "משפטית" בכח. לאמור: משהמדובר במכונה ניידת הטעונה "רישוי" (להבדיל מ"רישום" - כפי שיובהר בהמשכם של דברים) ואשר לגביה קיימת אפשרות על פי דין למתן רישוי - תבוא המכונה הניידת בגדר "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים. .8הכשירות ה"משפטית" נקבעת בענייננו על פי דיני התעבורה. מכונה "ניידת" יש והיא נרשמת על פי הוראות חוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז- 1957ויש והיא מקבלת רישוי לפי דיני התעבורה. הרישום והרישוי מוציאים זה את זה לאמור: אין חובת רישום של ציוד הנדסי מקום בו הכלי המסויים ניתן לרישוי לפי פקודת התעבורה (...)". (שם, בעמ' 1735). גם אני סבור כי אין צורך בכך שה"מכונה הניידת" שבה עסקינן תהיה מורשית בפועל כדי שתחשב ל"רכב מנועי" על פי החוק. שהרי גם לגבי מכונית פרטית סתם אין אנו דורשים כי תהיה מורשית בפועל כדי שתכנס לגדר "רכב מנועי" על פי החוק. גם מכונית פרטית שלא קבלה רישיון מרשות הרישוי, ואפילו מכונית שלא קבלה רישיון רכב מן הטעם שלא עברה את מבחן הרישוי עדיין נכללת בגדר "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק. מכאן שבעובדה שלמחפרון שבו עסקינן אין רישיון רכב בפועל, כשלעצמה, אין די כדי להוציאו מגדר "רכב מנועי". ג. עיון ברשימת הציוד המפורטת בתוספת לתקנות רישום ציוד הנדסי, התשי"ט- 1959מלמד כי המחפרון שבו עסקינן נמנה על הרשימה האמורה (שם, בסעיף 7לתוספת). על שום כך אין הוא מחויב ברישוי במשרד הרישוי, כקבוע בפקודת התעבורה. לפיכך, הואיל ולא הוכחה "כשירותו" של המחפרון לנוע בכביש, אין הוא נכלל בהגדרת "רכב מנועי" או "רכב" בחוק. השווה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור אזרחי 434/93 שמעון רצנברג נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פסק דין מיום 30.3.95, פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", בעמ' 1002(א)). בפסק הדין האמור נקבע כי האבחנה בין "מכונה ניידת" המהווה "רכב" לבין "מכונה ניידת" שאינה כזו, אינה נעוצה בחובת הרישום או בחובת קבלת רשיון רכב, אלא ב"רישוי" במובן של "מתן רשות", על פי החוק, לנוע בכביש. רשות כזאת, נקבע שם, קיימת לכל אלא אם נאסרה בהוראת החוק. לפיכך, הואיל ותקנה 39(א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961קובעת איסור לנהוג בדרך "(...) במכונה ניידת שמהירותה המירבית המתוכננת על ידי יצרניה עד 30 קמ"ש"; והואיל ובמקרה שנדון שם הוכח כי מהירות נסיעתה של המכונה הניידת שבה היה מדובר (מחפרון) היתה 1.8קמ"ש, נקבע כי המכונה הניידת הנ"ל אינה "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק. ד. בא כח התובע סומך טענותיו על דברים שכתב כבוד השופט מצא בפיסקה 6לפסק דינו בענין ע.א. 149/89, ע.א. 370/89 הנ"ל, לאמור: " .6בא כוח המערערת הוסיף וטען, כי גם ההנחה, שהמנוף הוא "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש...", אינה מבוססת. מכונה ניידת כאמור אינה, לשיטתו, אלא זו הממלאה את תנאי הגדרתה של "מכונה ניידת" שבתקנה 1לתקנות התעבורה, לאמור: "רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לביצוע עבודות, אינו מיועד לפי מבנהו לגרירה ואינו מסוגל לנוע במישור במהירות העולה על 40ק"מ לשעה". וקיומם של שני הרכיבים האחרונים של הגדרה זו לא הוכח ביחס למנוף. דין הטענה להדחות. אילו ביקש המחוקק לאמץ, ביחס לחוק הפיצויים, את הגדרת "מכונה ניידת" שבתקנות התעבורה, חזקה עליו שהיה נותן ביטוי לכוונה זו. אלא שהמחוקק לא עשה כן, ואף לא הסתפק בציון "מכונה ניידת" סתם, אלא הגדיר רכב זה הגדרה עצמאית, השונה מן ההגדרה שבתקנות התעבורה". (שם, בעמ' 637). הרכב שבו היה מדובר בפסק הדין האמור היה מנוף בנוי ממרכב בעל 18 גלגלים ומזרוע טלסקופית המופעלת בכח הידראולי. המנוף הוא בעל כושר ניידות עצמאי כשל רכב מנועי ומסוגל לנוע בדרכים. וחשוב מכל: המנוף נרשם במשרד הרישוי כרכב מנועי. בית המשפט העליון לא דן בפסק הדין הנ"ל בפירוש שיש ליתן לתיבה "כשירה" בהקשר ל"מכונה ניידת". סבורני כי הואיל והסוגיה שבמחלוקת בענין שלפני לא עמדה לדיון בע.א. 149/89וממילא לא נפסקה, שם, הלכה לענין הנדון כאן, אין בדברים כדי לסייע לתובע. 4. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המחפרון (הבאגר) שהיה מעורב באירוע התאונתי נשוא התביעה אינו "רכב מנועי" או "רכב" כמשמעותם בחוק. לפיכך, והואיל ועילת התביעה בהליך שלפני מבוססת כל כולה על היות המחפרון "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק, נשמט הבסיס לתביעה ודינה להדחות. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תאונת דרכים בסך כולל של 2,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.חפירהתאונת דרכיםמחפר (באגר)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)הכרה בתאונת דרכיםתאונת עבודה