תביעה לביטול הסכם גירושין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לביטול הסכם גירושין: השופט צ' זילברטל: עתירה למתן צו על תנאי, בה מבקשת העותרת שנורה למשיב 1 (להלן: בית הדין הכנסייתי לערעורים) ולמשיב 2 (להלן: בית הדין הכנסייתי) לנמק מדוע לא יבוטלו החלטותיהם שבגדרן נדחתה תביעתה לביטול הסכם הגירושין בינה לבין המשיב 3. 1. העותרת והמשיב 3 נישאו זו לזה בשנת 1990, על-פי חוקי הכנסייה הקתולית, ונולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1998 חתמו בני הזוג לשעבר על הסכם ממון, שאושר על-ידי בית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה. בשנת 2006 חתמו בני הזוג לשעבר על הסכם גירושין (להלן: ההסכם), ומכיוון שהשניים המירו דתם והצטרפו לעדה היוונית האורתודוקסית, הובא ההסכם לאישור בפני בית הדין הכנסייתי. ההסכם אושר ביום 20.5.2006. 2. כעולה מן העתירה ומן התגובות לה, ביום 1.3.2008 הגישה העותרת לבית הדין הכנסייתי תביעה לביטול פסק הדין שבגדרו אושר הסכם הגירושין; זאת בטענה, כי החתימה על ההסכם נכפתה עליה על-ידי המשיב 3. יוער, כי העותרת גם הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לביטול הסכם הממון וטרם ניתנה החלטה בבקשה זו. לאחר שקיים דיון בתביעתה, דחה בית הדין הכנסייתי, ביום 7.7.2008, את טענות העותרת בקבעו, כי לא עלה בידיה להוכיח שהחתימה על ההסכם נכפתה עליה, שכן ניתנה לה הזדמנות להתנגד להסכם, שלא בנוכחות המשיב 3, והיא לא עשתה כן. ערעור שהגישה העותרת (ביום 19.2.2011, כשנתיים וחצי לאחר החלטת בית הדין הכנסייתי) לבית הדין הכנסייתי לערעורים נדחה ביום 26.5.2012. לאחר שקיים דיון בערעור, קבע בית הדין הכנסייתי לערעורים, כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין הכנסייתי. בין היתר נאמר, כי חרף טענותיה כלפי המשיב 3 המשיכה העותרת להתגורר עמו לאחר אישור הסכם הגירושין, כי הערעור הוגש בשיהוי ניכר, וכי אין מקום לבטל את הגירושין בין העותרת לבין משיב 3 נוכח היחסים העכורים והקשים ביניהם. 3. בעתירה נטען, כי בהחלטות המשיבים 1 ו-2 נפלו פגמים המצדיקים את ביטולן. נטען, כי המשיבים 1 ו-2 לא פעלו על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובין היתר, לא העניקו לעותרת הזדמנות לשטוח את טענותיה, ובכך נפגעה זכותה להליך הוגן. העותרת חזרה על טענתה, כי חתמה על הסכמי הגירושין והממון רק מתוך האימה שהטיל עליה המשיב 3. עוד נטען, כי בית הדין הכנסייתי אינו רשאי לאשר הסכמי גירושין רק על סמך הסכמת הצדדים, שכן הדבר נוגד את חוק המשפחה הביזנטי. לבסוף נטען, כי בית הדין הכנסייתי כלל לא התייחס לבקשת העותרת לתיקון פרוטוקול הדיון שהתקיים בפניו. 4. בתגובתם טוענים המשיבים 1 ו-2 כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען, כי טענות העותרת הן כלליות ואינן מצביעות על פגם קונקרטי שנפל בהחלטות המשיבים 1 ו-2, ואשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. נטען גם, כי טענות העותרת נבחנו לגופן על-ידי המשיבים 1 ו-2, זאת חרף השיהוי הן בהגשת התביעה לביטול הסכם הגירושין והן בהגשת הערעור על החלטת בית הדין הכנסייתי. לבסוף נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, שכן העותרת לא ערערה על החלטת בית הדין הכנסייתי לערעורים בפני הסינוד הקדוש של הפטריארכיה האורתודוקסית (לפי סעיף 333 לחוק המשפחה הבינזטי). המשיב 3 טוען אף הוא, כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען, כי אין בסיס לטענות העותרת לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי על הליכים המתנהלים בבתי דין דתיים. עוד נטען, כי הערכאות השונות, אשר דנו הן בהסכם הממון והן בהסכם הגירושין, וידאו כי הצדדים חתמו על ההסכמים מתוך רצון חופשי ועל כן אין בסיס לטענות העותרת. דיון והכרעה 5. לאחר העיון בעתירה ובתגובות לה הגענו לכלל מסקנה, כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בתי דין דתיים, והתערבותו בהחלטותיהן של ערכאות אלה שמורה לאותם מקרים חריגים בהם נמצא כי נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, כי ניתנה החלטה הסוטה מהוראות חוק רלבנטיות, או שעה שנדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית הדין הדתי (ראו, למשל, בג"ץ 4577/12 פלוני נ' הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים ( 13.8.2012), ראו שם גם את הערתו של השופט א' רובינשטיין לעניין אחידות אמות המידה להתערבות בהחלטותיהם של כלל בתי הדין הדתיים). המקרה דנא אינו מצדיק את התערבותנו. 6. העותרת אמנם טוענת לפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שכן, לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להשמיע טענותיה בפני המשיבים 1 ו-2, אך אף מעיון בעתירה עצמה עולה, כי לעותרת ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיה בפני שתי הערכאות הן בכתב והן בעל-פה. הדברים גם עולים מהחלטות המשיבים 1 ו-2, אשר התייחסו לטענות העותרת לגופן - ודחו אותן. יצוין גם, כי בית הדין הכנסייתי לערעורים דן בערעורה של העותרת אף שזה הוגש למעלה משנתיים לאחר שניתנה החלטת בית הדין הכנסייתי, שבה צוין (על-פי התרגום שצרפה העותרת) כי ניתן לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. אם כך, לעותרת היה יומה בפני בתי הדין, יתכן שאף לפנים משורת הדין, ואין לקבל את טענתה בנוגע לפגיעה בזכויותיה. יצוין, כי תביעת העותרת לביטול הסכם הממון עודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה. 7. טענת העותרת, לפיה המשיבים 1 ו-2 טעו ביישום הדין הדתי, שכן לא ניתן לאשר הסכם גירושין על בסיס הסכמת הצדדים בלבד, אף היא אינה מצדיקה את התערבותנו, שכן כידוע "טעות ביישום הדין, ככל שהיא קיימת, אינה מצדיקה את התערבות בית משפט זה" (ראו, למשל, בג"ץ 4883/10 פלוני נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים-הפטריארכיה היוונית ( 5.12.2010)). מעבר לכך, עיון בתרגומי ההחלטות שצורפו לעתירה מלמד, כי המשיבים 1 ו-2 לא ביססו את החלטותיהם להתיר את נישואי העותרת והמשיב 3 אך על הסכמתם. כך, למשל, בית הדין הכנסייתי לערעורים הביא בחשבון גם את היחסים העכורים השוררים ביניהם, הטענות הקשות שהטיחו אחת כלפי השני בדיונים בפניו, וכן את מגוריהם בנפרד בשנים האחרונות. 8. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. חוזהגירושיןהסכם גירושיןביטול חוזה