תביעה להפרש פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרש פיצויי פיטורים: .1בפני תביעתו של התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורין, וכן תשלום עבור הודעה מוקדמת, פדיון חופשה , דמי הבראה ימי חגים וביגוד. התובע טוען כי עבד אצל הנתבעת החל מ - 16/11/93ועד 31/10/95, מועד בו פוטר, בלא הודעה מוקדמת. לפיכך הוא תובע תמורת הודעה מוקדמת, והשלמת פיצויי פיטורין מעבר לנצבר בקרן הפנסיה לפועלי הבנין. כמו כן דורש התובע תשלום בגין פדיון חופשה למלוא התקופה, ימי הבראה לשנה אחת, תמורה עבור 2מערכות ביגוד לכל שנה ותשלום עבור 10ימי חג לכל שנת עבודה. .2הנתבעת מכחישה את כל עילות התביעה. לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את כל התשלומים המגיעים לו כמתחייב מחוזה העבודה ועל פי כל דין. יתרה מכך, התובע אישר בחתימתו קבלת כל הסכומים להם הוא זכאי כאמור ואף הצהיר כי אין לו ולא תהיינה לו תביעות נוספות בגין עבודתו אצל הנתבעת.(נספח ב' לכתב ההגנה). .3בפני העידו התובע עצמו ויועץ המס בנתבעת. כמוכן צורפו תלושי שכר המתייחסים לתקופת עבודתו של התובע, ספחי שיקים ותדפיסי הבנק לענין מועדי הפרעון. לאחר שבחנתי עדויות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובמוצגים שהוצגו לתיק אני קובעת כדלהלן: .4אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הועסק בשירות הנתבעת בתקופה החל מ 16/11/93- ועד ל 31/10/95- מועד פיטוריו על ידי הנתבעת. .5באשר לתביעה לתשלום חלף ההודעה המוקדמת: חובת מתן הודעה מוקדמת במקרה של פיטורים אינה נובעת מן החוק אלא מעוגנת מזה שנים בהסכמים קיבוציים , והפכה לנוהג שאין מהרהרים אחריו (דב"ע נג/ 40- 3חברת איסטרוניקס בע"מ - הדה גרפונקל, פד"ע כה 456). אורך ההודעה המוקדמת, מקום בו לא נקבע אחרת בהסכם עבודה קיבוצי או אישי, הוא חודש ימים לעובד במשכורת, וזאת בהסתמך על הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות הכללית מיום .13.2.1976(דב"ע נב/262- 3מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ - ארנון מוזס, פד"ע כד,511) מאחר ולא הוכחה בפני חלות ההסכם הקיבוצי הכללי לענף הבנין, ולחילופין צו ההרחבה בענף אינו קובע את משך ההודעה המוקדמת, הוחלה התקופה שנקבעה בהסכם הקיבוצי הכללי. הוצג בפני מכתבה של הנתבעת , הנושא תאריך 15/10/95, לפיו תופסק עבודתו של התובע ביום . 1/11/95 על פי תלוש השכר לחודש 10/95שולם לתובע תשלום בגין הודעה מוקדמת בסך 607, 1ש"ח, עבור 14יום - וזאת בנוסף לתשלום מלוא השכר המגיע לו בגין חודש זה. מכאן שהנתבעת שילמה לתובע את מלוא התמורה בגין הודעה מוקדמת , חודש ימים. לפיכך אין התובע זכאי לתשלום נוסף כלשהו בגין רכיב תביעה זה. .6באשר לתביעה להפרשי פיצויי הפיטורין התובע המציא תלושי שכר לחלק מתקופת העבודה. מטעם הנתבעת הוצגה טיוטת הדפסה לבירורים , במקום טופס 101, ובה ריכוז ימי עבודה. דא-עקא, הרישומים בטיוטת הריכוז אינם תואמים את המצויין בתלושי השכר (ר' לדוגמא, חודש 8/95ו-9/95). לפיכך חושב ממוצע ימי העבודה בחודש על פי התלושים שהוצגו , 21יום בממוצע. מאחר ושכרו של התובע שולם על בסיס שכר יומי של 114ש"ח, זכאי התובע לפיצויי פיטורים,בהתאם למשך העסקתו ועל פי תקנות פיצויי פיטורין (שיעור פיצויי פיטורים לעובד בשכר), תשמ"ג - 1983, בסך של -.788, 4ש"ח. מאחר ובחשבונו בקרן נצבר סך של 053, 2ש"ח, הרי שהיתרה לתשלום הינה בסך 735, 2ש"ח. על פי גרסת נציג הנתבעת (עמוד 2בפרוטוקול מיום 5/11/96) הסכום ששולם בגין הפרש פיצויי פיטורין היה 320, 2ש"ח ומכאן שהתובע זכאי להפרש פיצויי פיטורין בסך 415ש"ח. .7באשר לתביעה לתשלום בגין ימי החג לגירסת נציג הנתבעת (עמוד 2בפרוטוקול מיום 5/11/96) שולמו לתובע 6ימי חג מתוך 10ימי חג לשנה להם הוא זכאי. בטיוטת טופס 101מצוין תשלום זה בחדשים 8/95, 9/95ו - .10/95מתלושי השכר עולה כי בשנת 1995שולם בגין 4ימי חגים (שניים בספטמבר ושניים באוקטובר). לא הובאו בפני כל אסמכתאות לגבי תשלום ימי חגים בשנת .1994 לפיכך, זכאי התובע לפדיון 16ימי חג בתשלום, בסך כולל של -.824, 1ש"ח. .8באשר לתביעה לתשלום פדיון החופשה מכוח חוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 זכאי העובד ל- 14ימי חופשה שנתית על חשבון המעסיק, לכל שנת עבודה. בחישוב ימי החופשה כלולים גם שני ימי מנוחה שבועית בשנה - כלומר 12ימי עבודה. זכות זו נתנת לפדיון עם סיום יחסי עובד מעביד. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד (דב"ע לא/ 22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215). בתלוש השכר לחודש 10/95מצוין כי שולם לתובע בעבור פדיון חופשה בעבור 24ימים - ומכאן שהנתבעת מלאה חובתה כנדרש בחוק. .9באשר לתביעה לתשלום דמי ההבראה על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה מיום 26/11/92קמה לכל העובדים במשק הזכות לתשלום דמי הבראה, כמפורט בצו, ובהתאם לתעריפים המתעדכנים. בהתאם לצו, עבור התקופה 11/93עד 1/7/94, זכאי התובע לסך של 583.35ש"ח. עבור התקופה 1/7/94ועד 1/7/95, זכאי התובע לסך של 200, 1ש"ח. עבור התקופה 1/7/95ועד 31/10/95, זכאי התובע ל - 400ש"ח. בסה"כ זכאי התובע לדמי הבראה בסך 183.35, 2ש"ח. מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי התובע קיבל סך של 800, 1ש"ח כדמי הבראה, ולכן הוא זכאי ליתרה בסך 383.35ש"ח. .10באשר לתביעה לדמי הביגוד התובע לא הוכיח מקור זכותו לפדיון דמי ביגוד עם ניתוק יחסי העבודה בינו לבין הנתבעת, ולפיכך דין התביעה בגין רכיב זה להדחות. .11לטענת הוויתור בכתב ההגנה הועלתה ע"י הנתבעת הטענה כי התובע אישר בחתימתו (נספח ב' לכתב ההגנה) קבלת כל הסכומים להם הוא זכאי, כאמור, ואף הצהיר כי אין לו, ולא תהיינה לו, תביעות נוספות בגין עבודתו אצל הנתבעת. הלכה היא כי "זכות המוקנית לעובד כנכס מנכסי משפט המגן - אין העובד יכול לפגוע בה במו ידיו ואין ויתורו עליה תופס."(דב"ע לח/23- 2איבון אהרון נגד בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ, לא פורסם). גם אם נראה בנספח ב' לעיל כתב ויתור, כפי שמשתמע מטענת הנתבעת, המגמה במשפט העבודה היא לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור, הנחתם על ידי העובד בעת פרישתו. לא הוכח בפני כי הובהר לתובע מהות התשלומים ששולמו, הזכויות המגיעות לו על פי דין ופירוט הסכומים, כנדרש מכתב ויתור. לכן, בנסיבות המקרה שבפני אין לראות בחתימתו של התובע על נספח ב' לכתב ההגנה בבחינת ויתור על הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו בנתבעת וכתב הוויתור, בנסיבות הענין, איננו תופס. .12לסיכום, מכל העולה לעיל אני מקבלת את תביעות התובע, כמפורט לעיל, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. בגין הפרשי פיצויי פיטורין סך של 415ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/95ועד למועד התשלום בפועל. ב. בגין פדיון ימי חג סך של 824, 1ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/95ועד למועד התשלום בפועל. ג. בגין הפרש דמי ההבראה סך של 383.35ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/95ועד למועד התשלום בפועל. .13הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 500ש"ח צמודים כדין מהיום.הודעה מוקדמתפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים