קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למזונות מן העזבון: הרקע בפני תביעת מזונות מהעזבון. המבקשת טוענת לזכותה למזונות מכח סעיף 57(ג) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965שבו נאמר: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה." העובדות המבקשת התגרשה מבעלה ב- .1988באפריל 1989הכירה המבקשת את המנוח באמצעות מודעה בעתון. לטענת המבקשת גרה עם המנוח וקיימה משק בית משותף בדירה ברחוב בית צורי. המנוח התגרש מאשתו ב- .27.5.90לדברי המבקשת נועדו גירושין אלה לסלול את הדרך לחיים משותפים של המנוח ושל המבקשת. לדברי המבקשת באוקטובר 1990עברו המנוח והמבקשת לגור בדירה ברחוב הרוא"ה ברמת גן. עוד ביולי 1990רכשו שניהם דירה משותפת ברחוב אחד העם ברמת גן. דירה זו לא הושלמה בחייו של המנוח והם לא נכנסו לגור בה. הנני מוכן להניח, על יסוד דברי המבקשת בתצהירה ובעדותה בפני כי אכן חיו היא והמנוח חיי משפחה. התנאי השני לזכאות למזונות על פי סעיף 57(ג) הוא כי בני הזוג ניהלו משק בית משותף. המבקשת ניסתה ליצור רושם שאכן כך היה. אולם פרט לדברים הכלליים שנאמרו בבקשה, שאומתה בתצהיר, ולדברים כוללים שאמרה בעדותה, לא הובאו בפני ראיות לקיום משק בית משותף. ראיות כאלה נקל היה להביא. המבקשת אמרה (בע'5) כי "המנוח היה מכניס כסף לחשבון המשותף שלנו". כשנשאלה בצורה פרטנית יותר, העידה המבקשת כי המנוח מסר לה שיקים שהיתה מפקידה בחשבונה. להוכחת טענתה זו הגישה ארבעה מסמכים המאשרים הפקדות שיקים בחשבונה היא (נ/1-נ/4). אולם אין בפני בית המשפט כל ראיה כי אכן השיקים נמשכו מחשבונו של המנוח. לא היה דבר קל מאשר להזמין את נציג הבנק שבו התנהל אותו חשבון כדי להוכיח כי היה זה חשבונו של המנוח. הדבר לא נעשה, ללא כל הסבר למחדל זה. הספק בדבר קיומו של המשק המשותף קיים גם מכיון שלכל אחד מבני הזוג היו הכנסות משל עצמו. התובעת העידה שעבדה במתנסי"ם (ע'4-5). המנוח היה גמלאי לאחר שפרש מעבודתו כמהנדס במע"צ (ע'3). על כך שלכל אחד מהשניים היו כספים משלו תעיד הרכישה המשותפת של הדירה. לאור העדר ראיות שצריכות היו להיות זמינות, הנני קובע כי לא הוכח קיומו של משק בית משותף. יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט צ' ברנזון בע"א 621/69קרול נסים נ' קוינה יוסטר, פ"ד כ"ד(1) 617, בע' 621: "ברור כי דברי עדותה של המשיבה, במידה שהם נכונים ומהימנים, יש בהם יסוד איתן לקיום דרישותיו של סעיף .55אך במקרה כזה, בו ביחסים אינטימיים שבין גבר ואשה, המתקיימים בצנעה, ובתביעה נגד עזבון כשבן-הזוג השני אינו עוד בחיים, יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ולדרוש סיוע בלתי-תלוי וללא דופי התומך בגירסתו". הסכם בין המבקשת למנוח טענתם העיקרית של הנתבעים היא שב- 21.12.90חתמו השנים על הסכם (נ/5). בהסכם נאמר בין השאר: "הואיל ולמרות שהצדדים חיים יחד בחיים משותפים ומתגוררים תחת קורת גג אחת אין בכוונתם ליצור מצב משפטי של ידועים בציבור;" " .7הצדדים מצהירים כי כל נכס ו/או רכוש אחר שלא פורט בהסכם זה או בנספח והיה שייך למי מהצדדים לפני הסכם זה שייך וישאר בלעדית לאותו צד שהביא אותו". " .10הצדדים מצהירים בזה במפורש כי אין בהסכם זה ובהתנהגות הצדדים על פי ההסכם ובכלל משום יצירת מצב של ידועים בציבור ומכל מקום אין בכוונת הצדדים להיות כאלה והצדדים מוותרים בזה מראש על כל תביעה ו/או טענה הן עובדתית והן משפטית בקשר לכך." האמור בהסכם משמיט לכאורה את התשתית הדרושה לקיום הזכות לתביעת מזונות על פי סעיף 57(ג). שכן כל תכלית ההצהרה שאין בכוונת הצדדים ליצור "מצב של ידועה בציבור", היא לשלול את קיומן של הזכויות המוקנות לידועים בציבור זה כלפי זה. כוונה זו פורשה בסיפא של סעיף 10להסכם, מקום שם ויתרו הצדדים על כל תביעה הקשורה בהיות הצדדים ידועים בציבור. התנאים לתחולתו של סעיף 57(ג) זהים לאלה שבסעיף 55העוסק בהורשה בין הידועים בציבור. לכן ניתן ללמוד מדברים שנאמרו על סעיף 55לענינו של סעיף 57(ג). בפסק הדין הנזכר בענין קרול נסים נ' קוינה יוסטר עמד כבוד השופט צ' ברנזון על כך שבסעיף 55לא מצוי המונח "ידוע בציבור", ואמר (בע' 621): "אחת השאלות הניצבות מיד היא: האם יש הבדל ממשי, מבחינת המהות והתוכן, בין המושג המקובל של הידועה או הידוע בציבור לבין המונחים שהמחוקק בחר להשתמש בהם בסעיף .55חושבני שלא. נראה לי כי הדיבור "איש ואשה (לא נשואים) החיים חיי משפחה במשק בית משותף" אינו אלא הפשטה בלשון עדינה של אותו מצב עצמו הקרוי בפי העם הידועה או הידוע בציבור, כפי שפורש על-ידי בית-משפט זה בכמה מפסקי-דיניו, בשני הבדלים - אחד מפורש ואחד משתמע. ההבדל האחד, שפורש בסעיף 55, בא לשלול את התוצאה הנובעת מפסק דינו של בית משפט זה כי היחס של הידועים בציבור כבני-זוג יכול לשרור בין איש לאשה גם ששניהם או אחד מהם נשואים באותו זמן. ההבדל השני, המשתמע מלשון הסעיף, הוא הופעתם והתנהגותם כלפי העולם החיצוני וכיצד הם נראים בעיניו. לפי לשון הסעיף, אין צורך בחיי משפחה אשר ירשימו או ישכנעו את חוג המכרים והידידים שהם חיים כבעל ואשה, ובלבד שלמעשה הם מתנהגים בינם לבין עצמם כבעל ואשה לכל דבר ונותנים מהונם או מאונם לקיום משק בית משותף. השאלה כיצד להוכיח זאת היא שאלה אחרת." ב"כ המשיבים טען בפני (בע'12) כי "המוסד שנקרא ידועה בציבור הוא סטטוס שבונה עצמו מעובדות ולא מהסכמים". רוצה לומר כי לענין קביעת המעמד של הידועים בציבור, יקבע בית המשפט על יסוד העובדות שבפניו, ולא מפי בעלי הדין עצמם. על פי טיעון זה לא בעלי הדין הם שקובעים כיצד תמויין מערכת היחסים שביניהם, אלא בחינה של המסכת העובדתית של יחסיהם. הגישה שלפיה מדובר בסטטוס נדחתה בע"א 384/61מדינת ישראל נ' סופיה פסלר פ"ד ט"ז 102, בע' 108, מ' שאוה, הדין האישי בישראל, מהדורה שלישית, ע' 683- .684המבחן לקיום יחסים של ידועים בציבור אינו הקול שיצא למעמדם בציבור ע"א 481/73אוסקר רוזנברג, עו"ד נ' אפרים שטסל פ"ד כ"ט(1) .505הבסיס לקיום מצב של ידועים בצבור הוא כוונת הצדדים. כך עולה מדבריו של כבוד השופט צ' ברזנון בענין קרול נסים נ' קוינר יוסטר הנזכר, בע' 624: "...העיקר הוא בקשר הקיים בין בני-הזוג בזמן זה; קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו ביקש בן-הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק. הלא זוהי הקונסטרוקציה של סעיף 55הרואה בנשאר בחיים מעין יורש שהמוריש ציווה לו מה שהיה מקבל בירושה על-פי הדין אילו היו נשואים זו לזו." גם בע"א 79/83היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן פ"ד ל"ט(2) אמר כבוד השופט ד' לוין דברים באותה רוח (ע' 693-694). "... בבואנו לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, על המשתמע מהם, ראוי שבחינה זו תיעשה על פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג, האיש והאשה, את מערכת היחסים שביניהם: האם ניתן לומר, כי המנוח ראה בה, באותה אשה, את יורשתו לאחר מותו." במקרה שבפני אין צורך לבחון נבכי לבם של בני הזוג. הם הצהירו במפורש שאין כוונתם כי בן הזוג ייהנה מרכושם אך ורק מכיון שקיימו חיים משותפים. ניתן לומר כי אין ליתן נפקות להסכם באשר: (א) אין ההסכם עומד בדרישות של חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-.1973 (ב) אין לוותר על מזונות מן העזבון. חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973לכאורה ההסכם שבין המנוח למבקשת, אינו אלא הסכם המסדיר את יחסי הממון שביניהם. על פי סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון, טעון היה הסכם הממון אישור של בית המשפט המחוזי. אלא שחוק יחסי ממון אינו חל אלא על בני זוג שנישאו. הדבר נאמר בע"א 640/82כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד ל"ט(1) 673, מפי כבוד השופט גולדברג (בע' 678): "...גם אם אין החוק מגדיר את המושג "בני זוג", אך ברור הוא, כי הוראותיו לא יחולו אלא על מי שהם בני זוג נשואים." זו גם דעתו של א' רוזן צבי בספרו יחסי ממון בין בני זוג בע' 302הערה .12לא כאן המקום להרהר אחרי הגיונו של הסדר חקיקתי זה, המצמצם תחולתו של חוק שבא, כדברי א' רוזן צבי בספרו הנזכר (בע'21), להגן על המשפחה כיחידה אחת ועל כל אחד מיחידיה. מופלא הוא במה ניפלו לענין זה בני זוג הידועים בציבור מבני זוג שנישאו, ומדוע הם ראויים להגנה פחותה מזו שקבע החוק לאחרונים. אולם אין בהערתי זו לגרוע מאשר אמרתי לענין אי תחולתו של חוק יחסי ממון על עניננו. ויתור על מזונות בסעיף 65(א) לחוק הירושה נאמר: "הסכם בדבר מזונות לפי פרק זה וויתור עליהם, אם נעשו בחיי המורישבטלים, ואם נעשו אחרי מותו, טעונים אישור בית המשפט." ההסכם דנן נעשה בחיי המנוח וניתן לומר שאין הוא אלא ויתור על זכויות ממון שעשויות היו לצמוח למי מהצדדים, ממערכת יחסים שבה סממנים של ידועים לציבור. אם אכן זו מהותו של ההסכם, אין תוקף לויתור שנעשה בו על הזכות למזונות. אמנם הדברים לא נאמרו בהסכם במפורש, אולם כאמור כל תכלית האמירות שהובאו מההסכם אינה אלא לשלילת זכויות הממון הנלוות להיות המנוח והמבקשת ידועים בציבור. לו כחו של ההסכם צריך היה להיות בביטול הזכות למזונות לא היה ההסכם עומד בפני סעיף 65(א) והיה בטל. אלא שאין ההסכם בא לבטל זכות שקמה למבקשת. לאור ההסכם זכות זו כלל לא באה לעולם. ההסכם אינו תוקף זכות שנולדה ממערכת היחסים שבין המנוח למבקשת. ההסכם משמיט את התשתית העובדתית הדרושה על פי סעיף 57(ג) לצמיחתה של הזכות למזונות. כאמור, מערכת יחסים המסווגת כזו שבין ידועים בציבור, מצריכה כוונה ליצירתה. כאשר השניים טרחו וערכו הסכם מפורט ובו הצהירו שאין להם אותה כוונה להיות ידועים בציבור. אדרבא, כוונתם היתה להצהיר כי חייהם המשותפים לא נועדו ליצירת יחסים של ידועים בציבור. משאין בפנינו ידועים בצבור, לא באה לעולם זכותה של המבקשת למזונות מעזבון המנוח, ואין בה דין ביטול על פי סעיף 65(ג) לחוק הירושה. אין הזכות קיימת, והמנוחה לא ויתרה על זכות שלא נולדה. על העדר כוונה להקנות ליחסים שביניהם אופי של ידועים בציבור, ניתן ללמוד גם מדבריה של המבקשת. המבקשת העידה כי אחרי מות המנוח כלל לא עלה על דעתה לתבוע מזונות. המחשבה לעשות כן באה לה אחרי שקראה את הספר הידועה בציבור מאת א' בן דרור (ע'7). לאחר שאמרה זאת דיקלמה המבקשת את התנאים המנויים בספר הנזכר, מפי הפסיקה, להיווצרות הזכות למזונות: "נתתי לו את אוני ועונתי, ישנו על מזרון אחד תחת שמיכה אחת, היה לנו חשבון בנק משותף." מכאן עולה שבמות המנוח לא חשה המבקשת כי היחסים שביניהם הצדיקו תביעה למזונות מצדה. כמובן שבדבר זה בלבד לא די להביא לדחיית התביעה, אלא שדבר זה נלווה להסכם שבין המנוח למבקשת. במצטבר, התמונה המצטיירת היא כי המנוח והמבקשת לא התכוונו להניח יסוד לחיים של ידועים בצבור, והמבקשת לא ראתה עצמה ככזו, עד שהשתכנעה בהיותה ידועה בציבור, שעה שקראה בספר של עו"ד בן דרור. לפיכך הנני קובע שיש לדחות את התביעה למזונות, מאחר שהמבקשת לא היתה ידועה בציבור של המנוח. הנני מחייב את המבקשת בהוצאות הליכים אלה וכן בשכר טרחת עו"ד בסכום של -.3000 ש"ח בתוספת מע"מ. עיזבוןמזונות