תביעה על איכות צבע - התקלפות צבע מקירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על איכות צבע: התובעת, חברה שעיסוקה איטום ושימור מבנים, צבעה בית כיפות השייך לעדת התביעה 1 הגב' לשם, אותו בית הנראה בתמונות ת/1, צבעה בחמרים שסופקו ע"י החברה הנתבעת 2 והם מתוצרתה של החברה הנתבעת 1. הצביעה נעשתה ב- 10/88, ולטענת התובעת ב- 2/91 פנתה המזמינה לתובעת והתלוננה על התקלפות הצבע מהקירות. או אז פנתה התובעת לנתבעות ואלה הכחישו אחריותן בטענה כי סיבת ההתקלפות היא בחומר הנמצא מתחת לצבע, מתחת לאותו "קניטקס" או "סופר קניטקס" ששימש לצביעה. לכן הולך ומונה ס' 21 לתביעה את כל חסרונותיו של המוצר שמבחינת, "סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו", אינו מתאים למטרה שרכשה התובעת, אינו מתאים למרות המצג שהציגו בפני התובעת הנתבעת. "העלימו" ממנה מהתובעת "כי המוצר שסיפקו לה אינו מתאים ליעודו". מכאן שגרמו לה הנתבעות נזק ואחרי שהיא התובעת יצאה וצבעה אותו בית שנית, כדי לעמוד באחריות שנתנה, מתבקש ביהמ"ש לחייב הנתבעות בסכומים המפורטים בס' 24 לתביעה. שאלת טיב החומרים ששמשו לצביעה אינה טעונה הכרעה של ביהמ"ש שהרי עו"ד בצרי, ב"כ התובעת, הצהיר במהלך המשפט, "לאיכות הצבע אין לנו טענות אלא רק לעצות הטכניות בקשר לישום הצבע" (עמ' 26). לא למותר לציין כי חוות דעת של מומחה מטעם התובעת , חוות דעת שיאמר בה מה, כיצד ואיך יש להכין לצביעה בית כיפות כזה הנראה בתמונות, מה, כיצד ואיך הוכן בפועל, מה, כיצד ואיך, השפיעו העצות, "עצות טכניות", בקשר לישום הצבע, על התוצאות, כל זה לא היה בפני ביהמ"ש בחוות דעת למרות השנים שעמדו למטרה זו לרשות התובעת. העדרה של חוות דעת בולט עוד יותר על רקע עדותו של ע.ת. 2, מר ויינשטיין, מנהלה של התובעת: "אני לא יודע מה גרם לנזק אבל הצבע לא התאים למקום" (עמ' 18). מה עוד שברור שמר ויינשטיין, לא נענה לאתגר שהציבו בפניו ב- נ/1, היינו, "לקחת דוגמאות של החומר המתקלף לבדיקת הטכניון ולקבל את תוצאות הטכניות ע"י שנינו". מפי ע.ת. 1, הגב' לשם, ידוע כי כבר "לאחר איזו שהיא תקופה, חורף, התחיל להתקלף קצת", מיד פנתה ליגאל, "וחזרתי ופניתי והוא לא תיקן", לא תיקן והתוצאה היתה, "הגיע עוד חורף ואז ממש כל הבית התחיל להתקלף, התקלף הכל". מפי יגאל, מר ויינשטיין מנהל של החברה התובעת, זה נשמע כך: "בהתחלה באתי וראיתי קילוף קטן ולא התייחסתי ברצינות, זה לא היה נראה לי משמעותי" (עמ' 10). רק אחרי פניות נוספות של הגב' לשם, אחרי המכתבים ת/3, ת/4, מ- 7/91, "יגאל צבע את כל הבית מחדש". כלומר, אחרי כשלוש שנים מיום צביעתו לראשונה של הבית. את כל התהליך הזה מאז שיגאל "לא התייחסתי ברצינות" השאירו ללא חוות דעת מטעם התביעה. ללא חוות דעת של מומחה, אחרי שמפי יגאל ידוע: "לא הזדרזנו לתקן" (עמ' 14). ומומחה היה מצוי בהישג יד, הרי הוא ע.ת. 3, מר שניר. למרבה הפלא הוא פותח עדותו מיד בהצהרה כי "אני הרבה לא הייתי מעורב בבית הכיפות", למרות שיגאל מעיד כי עבד באצלו. ידוע לו לשניר כי: "היתה הצעה לבדוק, עד היום לא נעשתה כל בדיקה". הוא כמהנדס, מומחה לאיטום, למרות מומחיותו זו, "אני לא תקנתי שם בפועל אבל הופעתי מידי פעם" (עמ' 21). חוות דעת מקצועית נתן ליגאל עוד אז, אבל: "זה היה בע"פ" (עמ' 21). עוד יותר תמוה לשמוע ממנו, כי למרות מקצועו ומומחיותו ולמרות ש"אז הועסקתי כמנהל", הרי: "אישית לא הייתי מעורב בתיקונים" (עמ' 21). כאשר ביחס "לאיכות הצבע אין לנו טענות", מה היתה חוות דעתו בע"פ של שניר, חוות דעת ליגאל, לא ידוע, ולתקן "לא הזדרזנו" וחוות דעת כחוק מטעם התביעה אין, לא נשארה לתובעת אלא טענתה - טענתו של עו"ד בצרי, באשר לעצות הטכניות "בקשר לישום הצבע". כאן יש לשים לב שמלכתחילה, לטענת התובעת הוצג בפניה פרוספקט של הנתבעת 1, יצרנית החומר. בפרוספקט, שצורף כנספח לכתב התביעה, מוצג ת/6, מוקדש סעיף מיוחד כיצד יש לנהוג, בטרם צביעה, בבניה "ישנה"-. אפשר היה לצפות מע.ת. 3, מר שניר, מהנדס מומחה במקוצעו, מי שהועסק בזמנו כמנהל בחברה, שידע לומר משהו בנושא של הפרוספקט כנגד הביצוע, דבר לא נשמע מפיו. אפשר רק להתרשם מהענין עצמו כששומעים מפיו: "אני מיוזמתי הצעתי לפתור את הבעיה שהחברה תשתתף בעבודה וקניטקס בחומר" (עמ' 21). קניטקס בחומר, אותו חומר שעל איכותו אין עוררין, והתובעת תחזור ותבצע את העבודה. אחרי כל אלה אם יש מי שרוצה לזכות בתביעה, כפי שהיא, הרי ביהמ"ש צריך להאמין, לע.ת. 2, יגאל ויינשטיין, כי למראה ההנחיות בפרוספקט, אכן, "ואני בצעתי זאת". אם הטענה שבצעתי, "לא עבדתי אישית", כנאמר בפתחה של החקירה הנגדית, הרי תשאל מיד השאלה היכן כל אותם פועלים שעסקו כהלכה במלאכה ולפי הנחיות הפרוספקט ושמותיהם רשומים ודאי עלי ספרי החברה התובעת? או אולי לא כדאי לומר בהמשכה של הח"נ, "לא עבדתי אישית" ולכן "יכול להיות שאני עבדתי"... או למשל אם בעבודה הראשונה "זה לקח לפחות 50 ימי עבודה", שוב, מי עבד ולמה "אני מניח שיש את זה בספרים אבל לא כאן", לא כאן בביהמ"ש כשהכל התכנסו למטרה זו לאחר שנים! על רקע זה שומעים כנראה הד לסיבות האמיתיות להתקלפות: ..."שמאחוריה היה מודבק חומר אחר" (עמ' 16). את זה ראה גם יגאל, "זה מה שהראה לי שלמה, זה היה על חתיכה שקולפה מהבית של הגב' לשם במעמד שנינו". ביהמ"ש לא היה מקבל על עצמו לסמוך על עדותו של יגאל שהכל נעשה ככתבו של הפרוספקט וכדברים של נציגי הנתבעת אף לו היה מקבל כי אכן אלה יעצו או הורו לו מה לעשות. כל מי שקורא את כתב התביעה בנקל יתרשם כי כובד משקלה של זו על איכות הצבע ורק "איכות" עדי התביעה, או העדרה של חוות דעת מתאימה, גרם לה לתובעת לשנות מטעמה ולהטיל הכל על "העצות הטכניות בקשר לישום הצבע" וזאת רק בעיצומה של הח"נ לע.ת. 1, מר הופמן, מי שראה את "הצפוי שלנו הסופר קנטיקס מתקלף עם שכבות צבע תחתונות". לביהמ"ש נטיה להאמין ולהעדיף עדותם של עדי הגנה 2+1, הא' הופמן, קופמן, ודאי מעבר ומעל לעדותו של מר ויינשטיין. אם ביהמ"ש הוא המומחה לאחר שמיעת התיק, הרי שסופר קניטקס, שאף עו"ד בצריאינו מערער על איכותו, התקלף במקרה הנוכחי יחד עם השכבה שמתחתיו מפני שעבודות ההכנה שיגאל ידע שיש לעשותן, וכיצד לעשותן, לא נעשו מלכתחילה כהלכה. לא ראיתי לכן טעם להכנס לכל יתר הטענות דחיתי התביעה. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאותיה וכן -.500, 2 ש"ח שכ"ט עו"ד + מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק לכל אחת מהן.קירות