קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של מלצר נגד אולם אירועים: הנתבעים מנהלים אולם שמחות. התובע עבד אצל הנתבעים או מי מהם (אעמוד להלן על שאלת זהות המעביד). מוסכם על הצדדים שתקופת העבודה של התובע היא מספטמבר 1988עד נובמבר .1991מוסכם גם, כי עד חודש יוני 1990הוא עבד כמלצר, ומאז כברמן. כמו כן מוסכם, שלא הופרשו בגין התובע הפרשות לקרן פנסיה, לא שולמו לו דמי הבראה, תוספות לחג, והתובע לא קיבל חופשה או את פדיונה. נסיבות סיום העבודה היו שלאחר שנעשו באולם השמחות חקירות על ידי שלטונות מס הכנסה, ביקשו הנתבעים בנובמבר 1991להחתים את התובע על הסכם, לפיו הוא מצהיר שהוא אינו עובד קבוע ואין כל חובה לספק לו עבודה, וכי הוא מצהיר שהוא עובד כמלצר ולא כברמן. התובע סרב לחתום על כך ואי לכך הוא נתבקש לעזוב את העבודה. האם התקיימו יחסי עובד מעביד הנתבעים טוענים כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. לטענת הנתבעים היה מוסכם שהתובע יקרא לעבודה בזמנים שהחברה הנתבעת תמצא לנכון. על כן הטענה היא שהתובע לא היה זכאי לכל ההטבות הסוציאליות. מחומר הראיות עולה, שבין הנתבעים או מי מהם לבין התובע התקיימו יחסי עובד-מעביד. התובע עבד באופן קבוע, חמישה ימים בשבוע, לעתים עבד גם במוצאי שבת. מעבר לכך להסדר הקבוע אין נפקות מלבד אולי אינדיקציה לטיב היחסים. הגורם המכריע הוא האם התובע השתלב במפעלם של הנתבעים. התובע היווה חלק מהמערך הכללי של הנתבעים ועל כן יש לראותו כעובד של הנתבעים או מי מהם. זהות המעביד התובע החל לעבוד כאמור, בספטמבר .1988קיבלו אותו לעבודה הנתבעים 1ו-.2 בינואר 1989הוקמה חברת אולמי מונדיאל בע"מ. בסוף שנת 1992, לאחר שהתובע הפסיק לעבוד, הוקמה חברת ארמונות מונדיאל (1992) בע"מ. החברה שחנתה את שמה עוד מספר פעמים וחזרו לבסוף לשם אולמי מונדיאל בע"מ. הנה כי כן החל התובע לעבוד אצל נתבעים 1ו- .2התובע לא קיבל תלושי שכר ועל פי העדויות של העובדים האחרים חזרו העובדים ותבעו תלושי שכר ונענו, שאם יעמדו על כך יפוטרו. הנתבעים צרפו טופסי 101(המצורפים לתצהיר מר מזרחי) עליהם רשומה חברת אולמי מונדיאל בע"מ, אלא שטפסים אלה לא נמסרו לתובע תוך כדי העבודה. כמו כן צרפו הנתבעים העתק של צ'ק עליו רשום "אולמי מונדיאל בע"מ", הצ'ק מתייחס לחודש האחרון לעבודתו של התובע. במשך העבודה קיבל התובע תשלומים בשיקים אישיים של המנהלים או במזומן. אשר על כן לא יכול היה התובע לדעת במשך תקופת עבודתו, שמדובר במעבידה שהיא חברה בע"מ, אישיות משפטית נפרדת מבעליה. יש לזכור גם שהתובע החל לעבוד בטרם הוקמה החברה, והוא לא יכול היה להיות מודע להקמת החברה. מאחר וכך יש לראות ביחסים בין החברה למנהלים שליחות נסתרת כמשמעותה בסעיף 7לחוק השליחות, תשכ"ה- .1995וזאת לשון הסעיף: "ס' .7שליחות נסתרת" "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד; אולם יכול השולח לאמץ לעצמו זכויות השלוח כלפי הצד השלישי, זולת אם הדבר נוגד את הזכות לפי מהותה, תנאיה, או נסיבות העניין". עניין לנו בשליחות נסתרת. ערב הקמת החברה שימשו מנהליה, הנתבעים 1ו-2, שלוחיה של החברה. ברם התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת שהוקמה חברה ושהם אינם עוד מעבידיו אלא שלוחיה של החברה. על פי סעיף 7יש לראות הן בחברה, שהיא השולח, והן במנהליה, הם השלוחים, כחייבים ביחד ולחוד כלפי התובע. האם פוטר התובע כאמור, התבקש התובע בחודש נובמבר 1991, יחד עם עובדים אחרים, לחתום על מסמך, לפיו הוא מצהיר שהוא לא עובד קבוע ולחזור לעבוד כמלצר. הדבר אירע בסמוך לאחר פשיטת מס הכנסה בנתבעת מס' 3, וכנראה שהנתבעים נדרשו להסדיר את עיסוקיהם. משהתובע סרב לחתום על המסמך הוא פוטר. אשר על כן זכאי התובע לפיצוי פיטורין כנתבע על ידו. הנתבעים לא ניהלו פנקס שכר ועל כן לא עלה בידם להוכיח את שעות העבודה וימי העבודה בהם טוען התובע שהוא עבד. כמו כן זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת כנתבע על ידו. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין התיישנה מאחר והתביעה הוגשה מעל שנה וחודש לאחר ניתוק היחסים. על כן ישאו שני הסכומים, פיצויי הפיטורין ותמורת ההודעה מוקדמת, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.91, מאחר ואין ראיה ליום בו סיים התובע את עבודתו בחודש נובמבר. התובע תובע השלמת שכר לשכר מינימום וכן תוספות יוקר התובע קיבל 35ש"ח ליום עבודה שהשתרע על 6שעות עבודה בין השעות 1800עד .2400בגין כל שעה נוספת מעבר לשש השעות קיבל התובע 10ש"ח לכל שעה נוספת. התובע ביקש לטעון, כי היה עליו לקבל גם תוספת לשעות לילה. זאת אין לקבל מאחר ומדובר בשכר מוסכם ובשעות מוסכמות מראש. מכאן שהכוונה היתה, שהשכר המוסכם ישולם בגין השעות הכוללות את שעות הלילה. מאחר ובמקום העבודה היה נהוג לעבוד שש שעות, הרי יש לראות בכך משרה מלאה. בחוק שכר מינימום אין הגדרה של משרה מלאה ועל כן יש לבחון את הנהוג במקום העבודה. משכורתו של התובע לא השתנתה במשך כל תקופת היותו מלצר וכאשר הפך להיות ברמן עלתה משכורתו ל- 45ש"ח ליום. אשר על כן זכאי התובע להשלמה לשכר מינימום כפי שתבע בכתב תביעתו. כאמור התיישנה התביעה לפיצויי הלנת שכר ועל כן ישא כל סכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו משולם ההפרש. הוא הדין באשר לתוספות יוקר. הנתבעים מבקשים לטעון, כי ההעלאה של השכר מ- 35ש"ח ל- 45ש"ח באה לפצות על תוספות היוקר. זאת אין לקבל. תוספות יוקר חייבות להשתלם במועד בו נקבע בצו ההרחבה שישולמו תוספות היוקר וכן יש לשלמן החל מאותו מועד בגובה מינימלי שנקבע בצו ההרחבה. אשר על כן מתקבלת גם התביעה לתוספות יוקר וכל שנאמר לגבי שכר מינימום באשר להצמדה יחול גם על תוספות היוקר. הפרשות לקרן פנסיה ודמי מחלה ההסכם הקיבוצי הכללי בסקציית אולמי השמחות מיום 17.3.1987חל על הצדדים. סעיף 28להסכם מחייב את המעביד להפריש לקופת תגמולים וקרן פנסיה של מבטחים אחוזים מסוימים מהשכר. אין מחלוקת, שהנתבעים לא הפרישו לקרן הפנסיה "מבטחים" כנדרש בסעיף 28להסכם הקיבוצי. כמו כן היה על הנתבעים להפריש למבטחים בגין ביטוח מחלה כאמור בסעיף 26להסכם. משהנתבעים לא עשו זאת, הם יפנו למבטחים ויבררו, האם ניתן להפריש כסף זה עתה על שם התובע בערכים נכונים להיום כפי שיקבע במבטחים על סמך שכר המינימום הנתבע. באם מבטחים תסרב לקבל היום את הכספים ולבטח את התובע, יפוצה התובע בסכומים אלו כפי שנקבע בכתב התביעה בתוספת ביטוח מחלה. אשר לדמי מחלה, משהתובע לא היה מבוטח הוא לא קיבל ממבטחים דמי מחלה בעת מחלתו. מאידך לא הציג התובע אישורים על מחלתו, ועל כן הוא לא נפגע מכך שלא היה מבוטח בביטוח מחלה בעת עבודתו. ממילא ללא אישורים הוא לא היה מקבל דמי מחלה ממבטחים. התביעה לדמי מחלה נדחית. בגדי עבודה ההלכה היא, שאין לפדות את תמורת בגדי העבודה לאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד. אשר על כן נדחית התביעה לתמורת בגדי עבודה. דמי הבראה על פי פסק דין דב"ע שן/74- 3מיכאל זדה נ. שולמית לור, פד"ע כ"א, 465, אין לפדות דמי הבראה לאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד באשר מדובר בזכות נלוות ולא בתוספת שכר. זכות זו יש לתבוע ממעביד בתוך תקופת העבודה. יחד עם זה יש לזכור, שהתובע פוטר לאחר שנכרת ההסכם הקיבוצי, לפיו ניתן לפדות דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת העבודה. כמו כן יש לקחת בחשבון, שהנתבעים לא הכירו בתובע כעובד ולא שילמו לו כל זכויות סוציאליות לתקופת עבודתו. התביעה לדמי הבראה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע דמי הבראה בסכום שנתבע על ידו. פדיון חופשה משהנתבעים לא סברו שהתובע עובד, הם לא נתנו לו ימי חופשה בתשלום. זאת ועוד, הנטל להוכיח שהתובע יצא לחופשה ולנהל פנקס חופשות, הוא על המעבידים. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע פדיון חופשה כפי שנתבע על ידו. תוספת חגים התובע זכאי לתוספת חגים של עשרה ימים לשנה על פי סעיף 20להסכם הקיבוצי. אין מחלוקת שזו לא שולמה לו ועל כן זכאי התובע לתוספת חגים כנתבע על ידו. עבודה במוצאי שבתות ושעות נוספות התובע מתוך טעות תבע בגין 160פעמים עבודות במוצאי שבת כאשר כוונתו היתה ל- 16פעמים. נחה דעתי שהתובע עבד 16פעמים באירועים מיוחדים שחלו במוצ"ש והוא זכאי לתשלום שכר בגינם. הנתבעים לא ניהלו רישום של שעות עבודה. התובע חישב בכתב התביעה 160פעמים עבודה במוצאי שבת, וזאת מתוך טעות שהוא הכיר בה בהגינותו. על כן זכאי התובע ל-775, 1ש"ח כנתבע על ידו בסיכומים. ולא לסכום שנתבע בכתב התביעה. אשר לשעות הנוספות, אלו לא הוכחו ומעבר לכך התובע קיבל 10ש"ח לשעה נוספת. התביעה לגמול שעות נוספות נדחית. התביעה מתקבלת בחלקה. כל הסכומים שנקבעו לעיל וכן הסכומים אליהם הפניתי בתביעתו של התובע ישאו כולם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.91(מלבד תוספות לשכר, שציינתי לעיל את מועד תחילת הצמדתם), וזאת מאחר והתובע לא פירט באיזה יום בנובמבר הוא גמר לעבוד. כאמור לעיל התביעות לפיצויי הלנה התיישנו. כל הסכומים ישולמו על ידי שלושה הנתבעים ביחד ולחוד. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהתחשב בכך שרק חלק מהתביעות התקבלו, בסך 000, 2ש"ח תוך 30יום.אולם / גן אירועיםמלצריםיחסי עובד מעביד