קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת וטרינר לתשלום שכר: זוהי תביעה לקבלת שכר עבודתו של התובע, וטרינר במקצועו, אשר העניק טפולים רפואיים לכלבו של הנתבע. לטענת התובע, הנתבע לא שילם את חובו המצטבר בגין הטיפולים השונים שכלבו קיבל בסך של 2,750 ש"ח. בכתב הגנתו, טען הנתבע מספר טענות שונות, כדלקמן. הטענה האחת היא, כי התובע לא הפריד בין הטיפולים שהוענקו לשני כלבים שונים אשר גרים בביתם, וכי דו"ח פירוט הטיפולים ע"ש הכלב ברונו שצורף לכתב התביעה, עשוי לכלול פרטים גם על כלבים אחרים, ולאו דווקא על שני אלה שנמצאים בביתם. לדברי הנתבע, החשבוניות שצירף התובע לכתב-תביעתו אינן נוקבות בשם הבעלים או בשם הכלב שטופל. הטענה השניה נעוצה בטענת קיזוז, אשר לגרסתו של הנתבע, התובע ביקש לעשותו בין שירותי הוטרינריה שהוא העניק לנתבע, לבין העבודות שהוא הזמין וקיבל מבנו של הנתבע עבור העסק של אשתו. לגרסת הנתבע, בעוד שהתובע דרש ממנו חשבוניות עבור העבודות שקיבל מעסקי משפחתו, הוא עצמו סירב לתת חשבוניות בגין הטיפולים הוטרינריים השונים שהעניק. הטענה השלישית הינה הכחשת חלק מהסכומים המפורטים בדו"ח פירוט-החובות שצירף התובע לכתב תביעתו. כך למשל טען הנתבע בכתב הגנתו, כי ה"חשבונות מנופחים מעבר לנדרש", ובמהלך הדיון טען הוא כי ביקר עם הכלב אצל התובע רק פעמיים, ולא כפי שפורט בדו"ח. כמו כן, טען הנתבע כי התובע ביצע ביקור בית אחד בלבד לשם גביית החוב ממנו, ולא שניים כפי שציין הוא בדו"ח. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן: לאור טענותיו של הנתבע כפי שתוארו הן בכתב הגנתו והן במהלך הדיון, נראה כי אין הנתבע מכחיש את העובדה שהוא אכן חייב כספים לתובע בגין שירותי וטרינריה, וכי עיקר המחלוקת מתמצית כאמור בשלושת טענותיו כפי שתוארו לעיל. לאור דבריו של הנתבע, שמהם עלה כי הוא מודה באופן כללי בעובדה שהוא חייב כסף לתובע עבור שירותי וטרינריים, ומהם עלה גם כי קיימת היכרות רבת שנים בין הצדדים אשר היו שכנים בעבר, החלטתי שבנסיבות שכאלה יש מקום לקבל את התביעה אם כי באופן מסוייג. כל הטיפולים המתועדים בדו"ח נרשמו כאמור ע"ש הכלב ברונו. בכתב התביעה תיאר התובע את המחלה ממנה סבל הכלב, והטיפולים שעבר. לגרסתו של התובע, הנתבע זומן עם כלבו לביקורת בחודש נובמבר 1999 אולם הלה התייצב לביקורת האמורה בחודש ינואר 2000 כשהכלב במצב קשה, וכל הניסיונות לרפאו עלו בתוהו, והכלב נפטר ביום 12.1.00. יש לציין, כי גרסה זו של התובע לא הוכחשה בידי הנתבע, וכי התאריכים שתוארו בה תואמים לאלה שמתועדים בדו"ח. כך למשל ניכר, כי בחודש ינואר 2000 תועדו שני ביקורים סמוכים בתאריכים 11.1.00-12.1.00. קדמו להם, שני ביקורים בחודש אוקטובר 1999 (3.10.99, 24.10.99), וכן, שני ביקורים נוספים בחודש ספטמבר 1999 הסמוכים אף הם בתאריכים 18.9.99-19.9.99. מסמיכותם של תאריכים אלה אשר בכולם תועדו טיפולים אשר ככל המשתמע מהם לאדם שאינו בקי במדע הרפואה נראה כי קיים קשר בניהם, שכן, בכולם נלקחו בדיקות דם וניתנו עירויים שונים, הרי שניתן להניח כי אין המדובר בטיפולים אשר ניתנו לכלבים שונים, אלא לכלב אחד הוא הכלב ברונו, שעל שמו בלבד רשום כאמור הדו"ח. יש לציין, כי תועד ביקור אחד נוסף בתאריך 21.7.99 לגביו פורט בדו"ח: "קולר קיליטיקס קטן" ו"פרונטליין טפיפ טיפה". במהלך הדיון העיד התובע בעניין זה: "הוא רכש חומר נגד פרעושים ולא שילם עליו. וגם הגיע לאחר מכן לבדיקות" (שורות 5-8 בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.02). לאור עדות זאת, ולאור העובדה שהאמנתי כי לכלב ברונו ניתנו יותר משני טיפולים מכפי שטען להם הנתבע במהלך הדיון, הרי שהאמנתי כי גם טיפול זה ניתן לברונו הכלב. הנתבע לא הכחיש באופן קונקרטי את אחד מן הטיפולים שמתועדים בדו"ח, וכן, אף לא טען לתאריכים ספיציפיים בהם לטענתו הכלב כן טופל בידי הטרינר אשר בגינם הוא הודה כאמור כי הינו חייב חוב לתובע. מאחר וכך הוא הדבר, ומאחר והאמנתי כי כל הטיפולים קשורים בכלב ברונו הרי שאין מקום לקבל את טענת הנתבע כי הדו"ח מתעד טיפולים שניתנו לכלבים אחרים, דבר שלא הוכח בידי הנתבע. לאור האמור לעיל, איני מאמין כי התובע "ניפח החשבונות" כבדבריו של הנתבע. בעניין זה יצויין גם דבר קיומו של הנספח האחרון שבכתב התביעה, בו מתועד תעריפון של מחירים המומלצים בידי עמותת הרופאים הוטרינרים לחיות מחמד. הנתבע לא העלה כל טענות כנגד מסמך זה, ולפיכך נראה כי תעריפון זה איננו שנוי במחלוקת מצד הנתבע, ולכן, יוכל לשמש כאמת-מידה מקובלת אצל הצדדים בהערכתם של הסכומים הנתבעים. השוואתם של המחירים הנקובים בדו"ח שמתעד את חובותיו של הנתבע, אל אלה המומלצים בתעריפון, מצביעה על התאמה. לאור זאת, ולאור העובדה כי האמנתי שכל הטפולים המתועדים קשורים בכלבו של הנתבע, נראה כי אין מקום לקבל את טענתו של הנתבע החולקת על גובה הסכום הנתבע. יחד עם זאת, מאחר והטענה בדבר ביצועם של שני ביקורי בית לצורך גביית החוב, לא הוכחה בידי התובע, ולאור העובדה בה הודה הנתבע כי התובע ביצע רק ביקור בית אחד לצורך גביית החוב, הרי שבכל הנוגע לטענות התובע בעניין זה, תתקבל טענתו רק באשר לביקור בית אחד בסך של 270 ש"ח לפי הקבוע בתעריפון. באשר לטענת הקיזוז אשר טען הנתבע כי התובע ביקש לבצע, הרי שטענה זו לא הוכחה, כמו גם יתר טענותיו בדבר סירוב התובע להנפיק חשבוניות. יש לציין כי החלטה דומה בעניינם של הצדדים ניתנה כבר בעבר על ידי בתיק ת.ק. 586/01, שם קבעתי כי לא הוכח שקיים קשר עסקי בין התובע ובין העבודה אותה ביצע הנתבע, באופן המאפשר קיזוז הסכמים. דברים אלה יפים גם עתה. לאור האמור לעיל, החלטתי כי אין מקום לקבל את טענותיו של הנתבע, וכי יש לקבל את התביעה. לפיכך, יחוייב הנתבע לשלם לתובע סך של 2,480 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ויישא בנוסף בהוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.וטרינריה