קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת מענק עבודה נדרשת: .1מדובר בתביעה לקבל מענק חייל משוחרר בגין "עבודה נדרשת". התובעת השתחררה משירות סדיר בתחילת יולי 94' והחלה לעבוד בעבודות חקלאיות במשק של אביה בכפר ורבורג לאחר מכן עבדה במנפטה ב"סיבי הדרום" ועם סיומה חזרה לעבוד תקופה נוספת במשק של האב. .2לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית למענק חייל משוחרר על פי סעיף 127ט"ז (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח - 1968(להלן - "החוק") שכן בתקופה בה עבדה במשק של אביה לא התקיימו יחסי "עובד ומעביד" בינה לבין אביה, אלא מדובר בעבודה שהינה בבחינת "עזרה משפחתית". לפיכך, טוען הנתבע, לא צברה תקופת אכשרה בת 6חודשים מתוך השנתיים ממועד שחרורה, בהתאם להוראות החוק, ויש לדחות תביעתה. אין כל טענת הגנה בדבר מהות העבודה אשר ביצעה התובעת. .3התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, אולם לאחר שמיעת עדותה הראשית של התובעת, הועבר הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע (החלטת כבוד השופט לובוצקי מיום 21.1.96). עדותה המשלימה נשמעה בפני בית דין זה, לרבות חקירתה הנגדית, וכן העיד מטעמה אביה של התובעת, דן יוסף. מטעם הנתבע לא הושמעו עדים אלא והוגשה הודעת התובעת בפני חוקר המוסד (נ/1), תלושי משכורתה בגין תקופת עבודתה בסיבי הדרום (נ/2). התובעת הגישה מטעמה תלושי משכורתה בגין תקופת עבודתה אצל אביה בכפר ורבורג (ת-/ 1ת/3). .4מעדותה של התובעת והודעתה בפני חוקר המוסד עולה כי התובעת השתחררה משרות סדיר בצה"ל ב- 4ביולי 94, והחלה לעבוד ברציפות בעבודות חקלאיות משנת 8.94עד 20.1.95כדלקמן: א. ב- 8/94- במשק של אביה (להלן - "התקופה הראשונה"). ב. מ- 9/94- 94/12/18ב-"סיבי הדרום" (להלן - "התקופה השניה"). ג. מ- 19/12/94- 95/1/20- במשק של האב (ראה הודעתה נ/1) (להלן-"התקופה השלישית"). לטענתה עבדה ב- /8/94בעבודה חקלאית, מדובר בעונת התירס והתחמיץ, אולם בתקופת העבודה השלישית, דהיינו מ- 19/12/94עסקה בעבודות נקיון של הכלים החקלאיים לקראת תחילת העונה במרץ. התובעת מעידה וכן מפרטת בהודעתה בפני חוקר המוסד, כי בתקופה הראשונה משכורתה גבוהה ממשכורתה בתקופה השלישית שכן מדובר בעבודה בת שעות מרובות יותר משאר החודשים, בו עבדה במשק, שכן מדובר בעונה של קציר תירס, בשונה מעבודה בשאר החודשים, בהם עסקה בנקיון של כלים והכנתם לעונה. התובעת העידה, כי עבדה אצל אביה לפחות 7שעות ביום אולם לא מדובר בשעות עבודה קבועות ואלה משתנות לפי סוגי העבודה, אך מציינת, כי עבדה מדי יום ביומו. משכורתה בגין חודש 8/94שולמה חלקה לבנק וחלקה במזומן ובשאר חודשי עבודתה במשק - קבלה שכרה במזומן. במשק של אביה עבדו עובדים נוספים וכולם קיבלו תלושי שכר, לרבות התובעת. בתשובה לשאלה מדוע לא עבדה תקופה רצופה במקום עבודה אחד, הסבירה כי החלה לעבוד אצל אביה בתקופה הראשונה בעונת הקציר, ולאחר מכן, כשלא מדובר בעונה עברה לעבוד ב"סיבי הדרום" וחזרה באמצע דצמבר 94כדי להכין הכלים לעונה הבאה. בתשובה לשאלה מי עשה עבודות הכלים החקלאיים קודם לכן, ענתה כי אחיה או אביה או הפועלים שעבדו על הכלים. אולם לא יכולה היתה לומר זאת בבטחה, כי היתה קודם לכן בצבא. (נ/1) בעדותה אישרה כי בתקופה זו עבדה בנקיון הכלים החקלאיים, בהחלפת חלקים או בהסעת עובדים. וכן עבדו באותה עבודה גם אחותה ואחיה. (עדותה של התובעת בעמוד 2לפרוטוקול מיום 21.1.96וכן בעמ' 6לפרוטוקול מיום 16/6/96). בינואר 1995, התקבל עובד חדש אצל אביה, אולם העידה, כי לא התקבל לעבודות נקיון אלא מדובר בעובד מכני אשר בנוסף לתפקידו עשה גם עבודות נקיון (עמ' 6לפרוטוקול מיום 16/6/96). אביה של התובעת העיד, והסביר תקופת העונות במשק. עדותו זו תואמת ככלל עדות התובעת, כן הוסיף כי בני המשפחה עובדים במשק כל הזמן ומקבלים תלושי משכורת, העד לא יכול היה לאשר בעדותו, כי בתקופה בה עבדה התובעת במשק, עבדו גם שאר בני המשפחה. כן העיד, כי: "אם התובעת עבדה שלא בעונת הקציר, אז כנראה עבדה בנקיונות ובשיפוצים ובעונה היא מביאה דלק וגם מסיעה עובדים" (עמ' 7לפרוטוקול מיום 16/6/16). האב העיד, כי חוסר הרציפות בתקופת עבודתה של התובעת נובע מכך שהילדים עובדים במשק כדי לממן את הלימודים ואם התובעת הלכה לעבוד במנפטה ב"סיבי הדרום" כנראה שהרוויחה יותר. (עמ' 9לפרוטוקול). .6הנתבע בסיכום טענותיו טוען כי ככל שהוכח עבודת התובעת במשק אביה הינה בבחינת "עזרה משפחתית" בלבד, לא הוכח כי מישהו אחר מילא מקומה ביום שהפסיקה לעבוד או לפני כן, וכן כי מדובר בהשלמת תקופות עבודתה כדי לזכות בגימלה. .7על פי סעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1958, מוגדר:ו- "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד". מי שטוען כי יחסים בינו לבין קרובו חורגים מדרג היחסים של עזרה משפחתית הדדית ולבשו אופי של יחסי עובד מעביד, עליו נטל השכנוע. (דב"ע לג/159-0, בטי מרקו נ. המוסד, פד"ע ה' 134). שני תנאים מצטברים צריך שהתמלאו על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין המפעל יחסי עובד ומעביד ייחשב כעובד. התנאי הראשון-עבודה במפעל באופן סדיר. והשניאילולא נעשתה עבודה על ידי אותו קרוב, היתה נעשית בידי עובד. משעולה ממסכת העובדות, ללא ספק, כי לא נתמלא התנאי השני בהגדרה, אין עוד צורך להתייחס לשאלת הסדירות שבעבודה של "קרוב המשפחה" (דיון מס' מז/6-0, מרדכי סרוסי נ. המוסד, פד"ע י"ח 434, 436). מנוסח ההגדרה של "עובד" שפורטה לעיל, עולה, כי ההגדרה מכוונת למעסיק שאינו תאגיד (דב"ע מא/6- 0דורית שוורץ נגד המוסד, פד"ע כג' עמ' 202). אמות המידה לבחינת השאלה, אם פלוני הוא "עובד" של תאגיד, שונות שעה שיחסי העבודה הנטענים בין קרובי משפחה, והדברם אמורים גם בחברה משפחתית. ביחסים אלה, אין מקום לבחון יחסים וולנטרים התנדובתיים אלא יש להשיב על שאלה אחת ויחידה והיא האם היה פלוני עובד בחברה לפי המבחנים המקובלים לבחינת יחסי "עובד מעביד", או שמא בפיקציה עסקינן, אשר "הולבשו" עליה סממנים של יחסים אלה. לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עימו בקלה וחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי" אלא "מוגזם" או "סמלי", אך אין בהם כדי לשלול את מעמדו כ"עובד החברה". (דיון מס' מח/141- 0חנה גלנדאור - המוסד, פד"ע כ' עמ' 102). בדב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - שרה כץ, פד"ע ה' עמ' 31, קבע ביה"ד הארצי, כי קירבה משפחתית אין בה לכשעצמה למנוע אפשרות של יחסי עובד ומעביד. אולם, אין חולקים גם, כי המניע לבחירת העובד בין כמניע עיקרי לבין מניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העדר קיום יחסי עובד ומעביד. הקובע הוא, מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, קביעת המהות הנ"ל היא שאלה של חוק ושל עובדה (שם בעמ' 35). כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בבדיקת יתר את טיב היחסים שנוצרו, יחסים וולנטרים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת בין היתר, לסימני היכר כגון: מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או "סמלי" וכו' (דב"ע לג/108- 0הנ"ל בעמ' 36, דב"ע מח/141- 0הנ"ל, שם בעמ' 100). בתביעה שלפנינו, מחד, יש לדון במעמדה של התובעת כ"עובדת" על פי הדינים הכלליים, ולא על פי הגדרה המרחיבה שבסעיף 1שצוטט לעיל, מאחר ומנוסח ההגדרה, תוכנה ורוחה, עולה, שהיא מכוונת למעסיק שאינו תאגיד. שעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות מכח חוק הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זו, יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו: לכוונתם להתקשרות בדין. על כוונה זו, יש ללמוד מביטויים חיצוניים, ואחד הביטויים לכך הינה התמורה (פס"ד דורית שוורץ בעמ' 208). צורת תשלום השכר היא רק מבחן עזר לקיומם של יחסי עובד ומעביד, אך אין בה לכשעצמה ללמד על עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד, אולם, אין אף להסיק מהעובדה שהתובעת לא קיבלה שכר, כדי ללמוד באופן נחרץ, כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד (דב"ע נב/13- 0לאה מירון נגד המל"ל, פד"ע כד' עמ' 82, שם דובר בעובדת אשר המשיכה לעבוד בזמן חופשת הלידה בחברה אשר ניהלה). .8עפ"י פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי "עובד ומעביד", עליו לשכנע, כי קיימת מערכת של חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (דב"ע ל"ג/159- 0בטי מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"עה' 134) במקרה הנדון, נטל ההוכחה חל על התובעת. מתוך הפיסקה שפורטה לעיל, בדבר הכרה במעמדו של "בן משפחה" כעובד, עולה, כי על התובעת הנטל להוכיח כי עבדה ב"מפעל" של אביה באופן סדיר, בעבודה שאילולי עשתה אותה, היא היתה נעשית בידי עובד. מהעדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין עולה, כי קיים פער בין שתי התקופות בעבודתה במשק של אביה, היינו, בין השכר שקיבלה בחודש אוגוסט 94לבין עבודתה בתקופה מ- 20/1/94- ./12/95התובעת מסבירה זאת בשוני במהות העבודה. אולם מעבר, לאמור לעיל, לא נחה דעתי ולא השתכנעתי מעדות התובעת ואביה ומהעדויות שהובאו בפני, כי בתקופת עבודתה של התובעת אצל אביה, לאחר סיום עבודתה ב"סיבי הדרום" נתקיימו יחסי "עובד ומעביד" בינה לבין אביה. זו התקופה שבה עסקה בנקיון הכלים החקלאיים בין שתי העונות, בהסעת עובדים ובמילוי דלק, הנתבע אמנם אינו חולק על מהות העבודה שביצעה התובעת בכל התקופות בהן עבדה אצל אביה, אולם לא הוכח בפני, כי התובעת עסקה ולו בתקופה השלישית בעבודה זו באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשתה אותה, היתה מבוצעת ע"י עובד אחר. (ראה עדותה עמ' 6לפרוטוקול מיום 16/6/96). התובעת ציינה בעדותה, כי בעבודתה מהסוג הנדון, עבדו בני המשפחה, מדובר בעבודה שאינה בשעות סדירות וקבועות אלא משתנות, ולא הוכח, כי מילאה מקום עבודה של עובד אחר שאיננו בן משפחה. יתירה מזאת, אביה העיד, כי "אם התובעת עבדה שלא בעונת הקציר, אז, כנראה עבדה בנקיונות ובשיפוצים ובעונה היא גם מביאה דלק, מסיעה עובדים" כלומר, האב, שהינו בעל "המפעל" אינו יכול להעיד ולתמוך בעדות הבת בנקודה זו, ועדותו, מלבד פירוט העונות, לא היתה החלטית. לפיכך המסקנה המתבקשת, כי בתקופת עבודתה של התובעת במפעל המשפחתי, ולו לגבי התקופה שמ12/1-/95- 94עבודתה הינה בבחינת "עזרה משפחתית" אשר ביצעה כשאר בני המשפחה, אף אם מדובר בעזרה אשר תמורה בצידה. כאמור, עפ"י הפסיקה, יש לבחון מערכת היחסים בין הצדדים בקפידת יתר. במקרה שלפנינו, לא השכילה התובעת להוכיח תביעתה לגבי כל תקופת עבודתה במפעל של אביה, ולפיכך המסקנה המתבקשת, כי לא צברה תקופת "אכשרה" המזכה אותה במענק עפ"י ס' 127ט"ז (1) לחוק, ולפיכך דין התביעה להדחות. .9לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין. עבודה מועדפת / מענק שחרורמענק