תביעת שף מקצועי לשכר עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שף מקצועי לשכר עבודה: התביעה היא לשכר עבודה בסך 900, 9ש"ח לתקופה מ- 1.8.95ועד 18.9.95, זאת על בסיס שכר חודשי של 000, 8ש"ח לחודש. כמו כן החזר הוצאות נסיעה בסך 350, 1ש"ח. התובע מציין כי שולם לו סך 104, 3ש"ח וכי המעביד דחה את תשלום השכר בטענה שיש לו הוצאות ואין לו כסף. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובע החל לעבוד ביום 13.8.95ועזב במפתיע ביום .15.9.95עם התובע סוכם כי יעבוד 10ימים לצורך נסיון כדי לבדוק את רמתו המקצועית, ורק לאחר מכן יסוכם איתו שכרו לגבי התקופה העתידית. התובע היה בקורס נהיגה מונעת בין 13.8.95עד 17.8.95ולכן תקופת הנסיון נסתיימה רק ביום .27.8.95בגין תקופת עבודתו בחודש 8/95בתקופת הנסיון היה זכאי התובע לסך 830ש"ח בלבד, זאת על בסיס שכר חודשי של 500, 2ש"ח. עפ"י ההסכם עם התובע, אמור היה לשמש כשף מקצועי לשתי מסעדות, אחת איטלקית ואחת בשרית, אלא שעד מועד עזיבתו המסעדה הבשרית לא נפתחה כלל. כמו כן סוכם איתו שיעבוד 7ימים בשבוע במשך 10- 8שעות ביום. מאחר ורמתו המקצועית היתה נמוכה ביותר, ניתנה הארכה של תקופת הנסיון, שבסופה הוסכם לשבת ולסכם לגבי משכורת. התובע עבד בפועל רק בשעות הערב ואף נעלם לימים מספר ולא ביצע את עבודתו כמוסכם, ולכן עבד סה"כ בהיקף של חצי משרה משך כ- 20יום. ביום 15.9.95נסע לביתו בירושלים לחופשת שבת וביום 18.9.95, על אף שביום זה חגג הנתבע מס' 2את חתונת בתו, הודיע התובע טלפונית כי הוא לא יבוא לעבודה עד שלא ישלמו לו עפ"י דרישותיו, הלא מאושרות והמוגזמות. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, תוך שהם מציינים כי, בעקבות הודעתו הפיתאומית של התובע על הפסקת העבודה, נגרמו לנתבעים נזקים כבדים בסך של 500, 2ש"ח לשבוע עבודה עקב העסקת עובדים שונים כדי למנוע סגירת המסעדה. לתובע שולם סכום של 340, 3ש"ח בגין תקופת עבודתו, שהוא שכר גבוה ממה שהיה זכאי לו, משעבד בפועל רק 20ימי עבודה ועל כן יש לחייבו בהחזר סך של 330, 1ש"ח. כמו כן יש לחייבו בהחזרת סך 100, 1ש"ח בגין לינותיו במלון בנתניה. כמו כן תבעו הנתבעים (התובעים שכנגד) סכום של 000, 2ש"ח בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה. בכתב התשובה חזר התובע (הנתבע שכנגד) וטען כי החל לעבוד מיום 31.7.95וכי הסיכום עימו היה על סך 000, 8ש"ח בתוספת נסיעות. כמו כן ציין כי היה בקורס נהיגה מונעת משך 3ימים בלבד בשעות אחה"צ, וחזר למלון להגיש ארוחת בוקר. התובע מכחיש את הטענות בדבר רמתו המקצועית, וציין כי עבד בפועל 7ימים בשבוע מהבוקר עד הערב. באשר לתביעה לתשלום בגין לינה במלון, ציין כי ישן בחדרו של הנתבע מס' .1 התובע ציין כי דרש את שכרו כבר מ- 1.9.95ונדחה בטענה שהוא ישולם לו ב-16.9.95 - יום שבת. במעטפה הושאר לו סכום של 700, 1ש"ח בלבד, ובעקבות זאת התקשר ודרש את יתרת שכרו. הנתבע מס' 2אמר כי הוא ישלם מחצית השכר שהובטח, ואילו בעל המלון מר וייס ישלם את המחצית השניה; בעקבות זאת החליט התובע כי אין טעם שיסע לעבודה משראה שאין מתכוונים לשלם לו, כפי שהנתבעים נהגו עם שאר העובדים והספקים במהלך התקופה שעבד אצלם. התובע טען כי לא היה מקום ליתן הודעה מוקדמת של שבועיים משהנתבעים לא עמדו בתנאי העבודה הבסיסיים. כמו כן אין כל יסוד לדרישה להחזר שכר ימי עבודה. כמו כן דחה את התביעה באשר לעוגמת נפש. להלן החלטתנו:נ- התובע בעדותו טוען כי הוא דרש משכורת של 000, 8ש"ח בתוספת נסיעות וכך סוכם איתו, זאת לאור נסיונו, בין היתר, כשף רוטבים בהילטון ירושלים. התובע הגיש את התעודות שהונפקו לו ע"י מלון הילטון לגבי הכשרתו. התובע טען כי לולא קיבל הענות בענין המשכורת, לא היה מסכים לנסוע מירושלים לנתניה כדי לעבוד אצל הנתבעים. כמו כן חזר התובע והדגיש כי התחיל לעבוד למחרת 31.7.96וכי עבד סה"כ חודש ו- 19יום. לטענתו, לאחר שעזב את העבודה, משלא קיבל את מלוא שכרו, הובטח לו השכר יותר מאוחר, אך לא שולם לו. עוד טען התובע כי עבד מהבוקר עד הערב, ואין יסוד לטענת הנתבעים כאילו עבד באופן חלקי בלבד. לתמיכת גירסתו בענין השכר הנתבע, הציג התובע תלושי משכורת מחברה שעבד ב- 1/96בה השתכר 000, 15ש"ח לחודש, ומחברת טנדורי ששם עבד לאחר עבודתו בנתבעת והשתכר 736, 8ש"ח לחודש. כן הציג הסכם העסקה עם מלון קונקורד, שם הוא מועסק מ- 8/96בשכר של 000, 12ש"ח לחודש. התובע טען כי בכרטיס העובד שהוגש ע"י הנתבעים תוקן מועד תחילת העבודה, כך שבמקום 1.8.95נרשם 13.8.95, אך הדבר איננו מעיד על מועד תחילת העבודה. הנתבע מס' 2שהעיד מטעם הנתבעים טען כי התובע לא עמד בדרישות בתקופת הנסיון, שהחלה בפועל ב-17.8.95, אך המשיך הוא להעסיקו משנאלצו לפתוח את המסעדה עפ"י התחייבות שהיתה בין הנתבעים לבין בעל המלון. לטענתו, התובע אכן דרש שכר של 000, 8ש"ח, אך הובהר לו כי הנתבעים מוכנים לשלם 000, 6ש"ח אם יתברר שהוא טבח טוב, וזאת עבור עבודה בשתי מסעדות בהיקף מלא. התובע עבד שעות ספורות בלבד בתקופת הנסיון וקיבל סכום של 340, 3ש"ח, כשהנתבע מס' 2לא ידע להסביר כיצד חושב. הנתבע מס' 1ציין כי שילם לתובע את הסך 300, 3ש"ח, חלק במזומן וחלק בשיק פרטי, וזאת לאחר שנאמר לו ע"י הנתבע מס' 2שאין סיכום לגבי השכר. העד גם הסביר כי התביעה שכנגד, בענין הלינה של התובע בדירה שבה התגורר הנתבע מס' 1, היא רק כדי % 20מהסכום שהנתבע שילם, וזאת בגין ימים שהנתבע לא לן בדירה ונאלץ לשלם עבורה. לאחר ששמענו את גירסאות שני הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו, אנו קובעים כדלקמן:ב- ככל הנוגע לתקופת העבודה: התובע טוען כי החל לעבוד ב-1.8.95, אך אין בפנינו כל ראיה התומכת בגירסתו; זאת נוכח הכחשת הנתבעים את מועד תחילת העבודה. הנטל מוטל על התובע "כמי שבא להוציא מחבריו" להראות את מועד תחילת עבודתו. התובע לא המציא לנו ראיה כלשהי התומכת בגירסתו לגבי מועד תחילת העבודה ואף לא הזמין את השף ליאון שקישר בין הצדדים, אשר יכול היה לתמוך בגירסתו בענין זה. לכן, משמטעם הנתבעים הוגש כרטיס העובד המציין תאריך תחילת עבודה כ-13.8.95, אנו קובעים כי מועד זה הינו מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעים, ומועד סיום עבודתו הינו 15.9.95- מועד שלגביו אין מחלוקת בין הצדדים. באשר לשכר שהתובע זכאי לו: התובע טען בפנינו כי דרש שכר של 000, 8ש"ח, וגירסתו זו נראית לנו כמתיישבת עם תלושי המשכורת שהמציא בפנינו לגבי מקומות עבודה בהם עבד מיד לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעים, שם השתכר מעל 000, 8ש"ח לחודש. גם טענת התובע כי, אילולא הוסכם איתו על השכר שהוא תבע, לא היה מסכים לעבוד בנתניה בעוד הוא מתגורר בירושלים - תומכת בגירסתו לגבי השכר שהיה זכאי לו בגין תקופת עבודתו. טענת הנתבעים כי התובע לא עמד בתקופת הנסיון וכי לא עבד באופן רצוף במהלך תקופת העבודה, שצויינה לעיל, איננה מקובלת עלינו. התובע הציג בפנינו תעודות מקצועיות שלכאורה מעידות על היותו שף מיומן. כמו כן הגיש מכתבי המלצה ותלושי משכורת ממקומות עבודה שונים התומכים בטענתו לגבי היותו עובד מיומן בתחומו. באשר להעדרויות של התובע, הנתבעים לא הציגו כרטיס נוכחות או רישום כלשהו, אף שהנטל היה מוטל עליהם לנהל רישום לגבי ימי עבודתו. משכך, אנחנו קובעים כי התובע עבד תקופת עבודתו באופן רצוף וזכאי בגין תקופה זו לשכר של 000, 8ש"ח. משהנתבעים שילמו לתובע את הסך 340, 3ש"ח, היתרה לתשלום עומדת על סך 660, 4ש"ח. ככל הנוגע לסכום הנתבע בגין החזר הוצאות נסיעה: התובע לא פירט באלו ימים נסע לביתו ומהם הימים שנשאר ללון במלון. משמדובר בהחזר הוצאות נסיעה, הרי שבהעדר פירוט אין אנו יכולים לקבל את התביעה לסכום כולל; ודין התביעה בגין עילה זו להידחות. באשר לתביעה שכנגד: ככל הנוגע לטענה כי הנתבע שכנגד חייב סך 500, 2ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת של 14יום; הנתבע שכנגד עבד, גם לטענת התובעים שכנגד, כחודש ימים; ואף שעזב מיוזמתו - לכל היותר ניתן היה לדרוש ממנו מתן הודעה מוקדמת של שני ימים נוספים, זאת בהעדר הסכם מפורש אחר בין הצדדים בדבר תקופת הודעה מוקדמת שכל צד חייב למשנהו. אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבע שכנגד בתשלום שכר שני ימי עבודה כתמורת הודעה מוקדמת, וזאת בסך 532ש"ח. באשר להפחתה בגין הלינה במלון - לא הוצגו בפנינו כל קבלות לגבי עלות הלינה במלון, כמו גם לא פירוט באשר לימים שבהם לן הנתבע שכנגד בחדר והתובע שכנגד מס' 1לא היה בחדר. בהעדר פירוט שכזה, אין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בסכום הנתבע. ככל הנוגע לתביעה להחזר שכר 10ימי עבודה ועוגמת נפש, הרי שמשקבענו כי אנו מקבלים את תביעת התובע (הוא הנתבע שכנגד( כי עבד את חודש העבודה באופן מלא, אין מקום להפחתת 10ימי העבודה. כמו כן, אין מקום לחיובו בתשלום בגין עוגמת נפש, מששמענו כי המסעדה המשיכה לפעול אף באותו ערב בו הודיע על התפטרותו באופן מידי. לסיכום:נ- התביעה שכנגד נדחית, למעט החיוב ב- 2ימי הודעה מוקדמת כפי שפירטנו לעיל. הנתבעים או מי מהם ישלמו לתובע: 1) את הסך 028, 4ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.95ועד הפרעון תוך 30יום. לא מצאנו לחייב את הנתבעים בפיצויי הלנת שכר נוכח המחלוקת שהיתה בין הצדדים לגבי תקופת עבודתו של התובע ולגבי השכר שסוכם. היה וסכום זה לא ישולם תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא פיצויי הלנת שכר כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון. 2) הוצאות משפט בסך 500ש"ח. בהעדר צדדים היום 31/12/96 ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15יום מיום קבלת פסה"ד.שכר עבודה