תום לב סיחור צ'ק

סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי "אוחז כשורה" הוא מי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה. די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום לב ערך בעד השטר. (ע"א 218/66יעקב ודוד חביה נ' לוי גליה, פ"ד כ(4) 63, 67). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תום לב סיחור צ'ק: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ד. גלדשטיין) מיום 12.5.96, לפיו קיבל בית המשפט קמא את תביעתו של הבנק המשיב (להלן: "הבנק") שהוגשה נגד המערערת (להלן: "ואחנון"). הבנק הגיש בקשה לביצוע שיק על סך 860, 43ש"ח שזמן פרעונו 25.9.93, אשר נמשך על ידי ואחנון לפקודת חברת בראב בינוי והשקעות בע"מ (להלן: "בראב"). ואחנון הגישה התנגדות לביצוע השיק. ההתנגדות נתקבלה ונשמעו הוכחות בפני בית המשפט קמא. ואחנון משכה שני שיקים לפקודת בראב בתמורה לבניית שלד דו קומתי עבורה. על פי ההסכם בין ואחנון לבראב מיום 13.6.93והנספח להסכם הוסכם, כי % 50מהתמורה עבור בניית השלד תשולם בגמר קומה א' ו-% 50הנותרים ישולמו בגמר קומה ב'. השיקים ניתנו בכפוף לגמר שלבי הבניה. השיקים סוחרו על ידי בראב לבנק, בו התנהל חשבונה, ביום .1.8.93 בראב לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם וואחנון נתנה לבנק הוראת ביטול לשני השיקים (זמן פרעונו של השיק הראשון היה 25.8.93). בעקבות פגישתה של ואחנון עם מנהל הבנק, אליעזר כהן (להלן: "כהן"), נפרע השיק הראשון, אף על פי שהקבלן לא סיים בניית קומה א'. השיק, נשוא התביעה בבית משפט קמא, הוא השיק השני. ואחנון טענה בתצהירה (סעיף 4ו- 5לתצהיר עדות ראשית), כי נפגשה עם כהן וידעה אותו באשר לפרטי העסקה בינה ובין בראב לקוחתו. אולם גם לשיטתה, נפגשה עמו רק לאחר מועד סיחור השיק לבנק (1.8.93). בית המשפט קמא קבע, כי מאחר שהשיק סוחר לבנק לפני ששמע כהן על פרטי העסקה, הרי לא ידע האחרון על פגם קנייני שעלול להיות בשטר נשוא התביעה. כן קבע, כי על פי סעיף 29לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה שנעשה צד לו בעד ערך וכל אוחז בשטר הוא לכאורה אוחז כשורה. על כן על ואחנון הנטל להראות, כי הבנק אינו אוחז כשורה. טענתה היחידה של ואחנון היתה, שנפגשה עם כהן כאמור. אולם מאחר שהוכח, כי נפגשה עמו לאחר מועד סיחור השיק לבנק, קבע השופט קמא, כי לא הצליחה לסתור את חזקת התמורה ותום הלב העומדת לתובע מכח סעיף 29לפקודת השטרות והבנק הוא אוחז כשורה. טוען ב"כ המערערת (ואחנון) בפנינו, כי ואחנון נפגשה עם כהן לפני מועד הסיחור לבנק, דהיינו לפני 1.8.93, ועל כן הבנק חסר תום לב ואינו אוחז כשורה. אין לקבל טענה זו. זוהי טענה עובדתית, המנוגדת לממצאי הערכאה דלמטה, ואין לה מקום להשמע בערעור. למעלה מן הצורך ייאמר, כי מן הראיות שהיו בפני בית המשפט קמא עולה, כי ואחנון נפגשה עם כהן לאחר .1.8.93 ואחנון העידה, כי: "זה היה אולי שבועיים או שבוע לפני מועד הפרעון של השיק הראשון, הייתי אצל מנהל הבנק, אני מדברת בפגישה בתצהיר על הפגישה הראשונה עם מנהל הסניף לפני פרעון השיק הראשון... בין 11.8ל- 18.8הודעתי שאם לא יסיים את קומה א' השיק לא יכובד...". (עמ' 1לפרוטוקול שורות 32-30, עמ' 2שורות 10-9) גם בתצהירה טענה ואחנון, כי נפגשה עם כהן במהלך חודש אוגוסט ולא קודם לכן: "כבר בחודש - 8/93, ועוד לפני פירעון השיק הראשון עפ"י ההסכם והנספח לו, נפגשתי ביחד עם שני ילדי הבגירים בבנק... אצל המנהל של הסניף ששמו מר כהן אליעזר...". (תצהיר עדות ראשית סעיף 4) ובהמשך: "...מנהל הבנק ראה את החוזה עם חברת בראב בינוי והשקעות בע"מ כבר בחודש - 8/93, ועוד לפני פרעון השיק הראשון...". (תצהיר עדות ראשית סעיף 5) הנה כי כן, צדק בית המשפט קמא בקביעתו, כי ואחנון נפגשה עם מנהל הבנק לאחר מועד סיחור השיק לבנק. עדות כהן בבית המשפט קמא, לפיה שהה בחו"ל בין התאריכים 22.8.93- 5.8.93אינה מצביעה, כי ידע על פגם כלשהו בשיק לפני 1.8.93וכי לא העיד אמת בבית המשפט, כטענת ב"כ המערערת. מן הראיות עולה, כי השיק היה נגוע בפגם מהותי: ואחנון מסרה את השיקים לבראב על תנאי, שהאחרונה תסיים את בניית השלד בהתאם למוסכם בין הצדדים. השיק נשוא הדיון ניתן על תנאי, שבראב תסיים בניית קומה ב'. משהפרה בראב את התחייבויותיה על פי ההסכם ולא סיימה בניית קומה ב' (ולמעשה לא סיימה אף בניית קומה א'), לא היתה רשאית להיפרע מהשיק. כל עוד לא סיימה בראב את בניית השלד, לא הגיע מועד הפרעון של השיק, אחיזתה בשיק לא היתה שלמה אלא על תנאי (כאמור בסעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות). מאחר שהמסירה לא הושלמה, לא היתה בראב רשאית לסחר את השיק לבנק (ע"א 665/83בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281). על הפגם בזכות הקניין יגבר רק אוחז כשורה. דעתנו שונה בנקודה אחת מדעת כבוד בית המשפט קמא: משהוכיחה ואחנון פגם בזכות הקניין של בראב בשיק, עובר הנטל לבנק להוכיח, שהוא אוחז כשורה בשיק, דהיינו, כי לאחר הפגם נתן בתום לב ערך בעד השטר. חזקת האחיזה כשורה עומדת לתובע, כל עוד לא הוכיח הנתבע הגנתו: "... די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום לב ערך בעד השטר." (ע"א 218/66יעקב ודוד חביה נ' לוי גליה, פ"ד כ(4) 63, 67). (ר' גם ע"א 576/61בראון נ' רוגוז'ינסקי, פ"ד טז 1460, 1463, ע"א 665/83 לעיל, בעמ' 290וכן י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, סעיף 209). סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי "אוחז כשורה" הוא מי: "שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1)... (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה." כאמור, על הבנק היה להוכיח שנתן בתום לב ערך בעד השיק ובשעה שסוחר לו השיק לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינה של בראב בשיק פגומה, כפי שאכן הוכיח, כמפורט בפסק דינו של כבוד בית המשפט קמא. בעד ערך תנאי מוקדם לתביעה על פי השיק הוא, כי במועד הפרעון התגבש חוב בפועל של בראב כלפי הבנק. מן הראיות עולה, כי ביום הצגת השיק לפרעון (26.9.93) (ואף ביום סיחורו) היתה בראב ביתרת חובה. על פי סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא חוב קודם או חבות קודמת. תום הלב כאמור, נפגשה ואחנון עם כהן במהלך חודש אוגוסט 93ולאחר מועד סיחור השיק לבנק. במועד סיחור השיק לבנק לא היתה לכהן כל ידיעה שזכות קניינה של בראב פגומה, ועל כן היה תם לב. ב"כ המערערת מנסה ליחס לבנק רשלנות, על שלא חקר ודרש בקשר לשיק. גם אם ניתן היה ליחס לבנק רשלנות, הרי אין רשלנות שוללת את תום לב: "תום לב - פירושו יושר, ואין רשלנות מעידה על חוסר יושר, שכן אפילו אדם ישר עשוי לפעמים להתרשל, ומאידך גיסא, גם אדם שאינו נוהג ביושר, עשוי לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להיות רשלן." (זוסמן, דיני שטרות, סעיף 221) המחוקק קבע בס' 91לפקודת השטרות את קנה המידה: "כל שנעשה, למעשה, ביושר לב, רואים כאילו נעשה בתום לב, כמשמעו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות." סיכומו של דבר - הבנק הוכיח, שהוא אוחז כשורה בשיק. אוחז כשורה גובר על הפגם הקנייני בו. התוצאה היא, איפוא, כי הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 500, 7ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הערבות אשר הופקדה תועבר לידי ב"כ המשיבה. תום לבשיקים