עיון בתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 מלמד כי המועד הקובע, במקרה שהצדדים לא הוזמנו לשימוע פסה"ד, הוא מועד קבלת פסה"ד על ידי הצדדים וכך נקבע בתקנה 402 הנ"ל: "402 מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 402 - מועד קבלת פסק הדין: בפני ערעורים הדדיים על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ הובר היימן אושרית אשר דחתה את הבקשה בטענת פרעתי שהגישה המערערת. במסגרת החלטתה קבעה כב' הרשמת גם שהמערערת ניכתה כדין מס במקור מהסכומים ששילמה למשיב בגין ריביות, ועל המשיב לפעול אצל פקיד השומה לקבלת הסכומים שנוכו, אם הוא סבור שהוא אינו חייב בתשלום מס. פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק זה הוא פסק דין של ביהמ"ש המחוזי אשר פסק למשיב פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. סכום הפיצוי הועמד על סך 4,036,307 ₪. מסכום זה היה צריך לנכות את התשלומים התכופים וההוצאות וכן לעכב סך של 1,200,000 ₪ עד קבלת תשובת מל"ל. כמו"כ נקבע בפסק הדין כי על הנתבעת (המערערת) לשלם לתובע (המשיב) שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ תוך 30 יום שאם לא כן יישאו תשלומים אילו ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין, עד לתשלום בפועל. המערערת הפנתה לביהמ"ש שאלת הבהרה שכן מנוסח פסה"ד לא היה ברור איזה מהסכומים ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין אם לא ישולם תוך 30 יום. האם הכוונה היא רק להוצאות ולשכה"ט או לחוב כולו. ביהמ"ש הבהיר שמדובר בחוב כולו. פסק הדין ניתן ביום 8.1.09 בהעדר הצדדים והוא נשלח לצדדים בדואר לא לפני 11.1.09. ביום 9.2.09 שילמה המערערת לתובע סך של 2,138,674 ₪. מאוחר שילמה המערערת סכומים נוספים שאין ספק שהם שולמו באיחור ולפיכך חלה עליהם ריבית כמפורט בפסק הדין ואולם מסכום הריבית ניכתה הנתבעת מס במקור. המחלוקת שהתבררה בהוצל"פ במסגרת הבקשה בטענת פרעתי נגעה ב- 2 נקודות: הראשונה, האם הסכם של 2,138,674 ₪ ששילמה התובעת ביום 9.2.09 שולם תוך 30 יום כפי שנקבע בפסק הדין וממילא אין לשלם עליו ריבית והצמדה, או שמא הסכום שולם לאחר 30 יום ולפיכך יש לצרף לו ריבית והצמדה ממועד מתן פסה"ד. המחלוקת נובעת מהשאלה האם כשבית המשפט כתב שהסכום ישולם "תוך 30 יום" הכוונה ל- 30 יום מיום מתן פסה"ד- 8.1.09- אם זן הכוונה הסכום ששולם ב- 9.2.09 שולם כעבור 32 יום, וממילא צריך להוסיף לו ריבית והצמדה ממועד מתן פסה"ד. או שמא הכוונה היא 30 יום ממועד המצאת פסה"ד למערערת- מועד שלא קדם ליום 11.1.09- ולפיכך הסכום ששולם ביום 9.2.09 שולם תוך 30 יום ואין לצרף לו ריבית והצמדה. השניה, לגבי הסכום שלא שולם במועד והוא נושא ריבית והצמדה בהתאם להוראות פסה"ד, האם המערערת היתה צריכה לשלם למשיב את מלוא הריבית מבלי לנכות מס במקור, או שמא היה עליה לנכות מס במקור, כפי שעשתה בפועל. ב- 2 הנקודות הללו קבעה כב' הרשמת: 1. הסכום של 2,138,674 ₪ שולם לאחר שחלפו 30 יום מיום מתן פסה"ד. המשמעות של המילים "תוך 30 יום" שבפסה"ד היא תוך 30 יום מיום מתן פסה"ד ולפיכך על המערערת לשלם ריבית והצמדה על סכום זה מיום מתן פסה"ד ועל התשלום בפועל. 2. ניכוי המס במקור לגבי הריבית נעשה כדין ולפי סמכויות פקיד השומה, ולפיכך ככל שהמשיב מבקש לערער עליהם עליו לפנות בדרכים הקבועות בפקודת מס הכנסה בפני הערכאה המוסמכת ולא בלשכת ההוצל"פ. כל אחד מהצדדים ערער על החלק בהחלטת כב' הרשמת שניתן לרעתו. המערערת טוענת כי פרשנות רשמת ההוצל"פ למונח "תוך 30 יום" היתה פרשנות מוטעית כיוון שהכוונה היא ל- 30 יום מקבלת פסה"ד. והמשיב טען כי לאור פסיקת ביהמ"ש המחוזי, חברת ביטוח שמשלמת באיחור ולפיכך עליה לשלם ריבית, אינה רשאית לנכות מס במקור מהריבית. לבקשת הצדדים קויים דיון בפני בו למעשה חזר כל צד על טענותיו שבכתבי הערעור והתגובה ולאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לקבל את הערעור של כל אחד מהצדדים ואלה נימוקי: באשר למועד לביצוע התשלום לפי פסה"ד, אין ספק שפסה"ד עצמו שותק. אמנם נקבע בפסה"ד שהתשלום יבוצע תוך 30 יום אך לא נאמר במפורש לא "תוך 30 יום מהיום" ולא "תוך 30 יום מקבלת פסה"ד". יש איפוא לתת פרשנות למונח "תוך 30 יום". כב' הרשמת סברה כי אם תחליט שהכוונה היא תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד היא תוסיף לפסה"ד מילים שאין בו. לשיטתה מדובר בפסק דין שקבע מועד לביצוע התשלום על פיו ולפיכך חלה הרישא של סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 שהוסף במסגרת תיקון 29 לחוק והקובע כדלקמן: "(ב) לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור - לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מנין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין". כב' הרשמת קבעה כי אם תחליט ש- 30 הימים הם מיום קבלת פסה"ד על ידי הנתבעת, הרי שהיא תוסיף מילים לפסה"ד, והרי הלכה ידועה היא שרשם ההוצל"פ חייב ליישם את פסה"ד כלשונו ואין לו סמכות לפרש פרשנות בלתי מילולית את פסה"ד. רשם ההוצל"פ אינו רשאי לקרוא לתוך פסה"ד את מה שלא נכתב בו. ואולם, לטעמי, במקרה שבפנינו בין אם הרשמת היתה קובעת כי 30 הימים יתחילו מיום מתן פסק הדין ובין אם היתה קובעת כי הם יתחילו מיום קבלת פסק הדין יהיה עליו לקרוא לתוך פסה"ד מילים שאין בו או המילה "מהיום" או המילים "מיום קבלת פסק הדין". לפיכך, את הפרשנות למילים "תוך 30 יום" יש למצוא ולפרש בדרך האנלוגיה למקרים אחרים בהם ברור מהדין עצמו או מהפסיקה ממתי מתחילים להימנות הימים הקובעים לענין פסק הדין. הדרך האחת היא הוראות סעיף 6(ב) הנ"ל. בסעיף 6(ב) נקבע כי אם פסה"ד ניתן שלא במעמד החייב (בנדון דנן המערערת) אזי המועד של 30 הימים מתחיל מיום המצאת פסק הדין. לטעמי הסיפא של סעיף 6(ב) לא עוסקת במקרה בו פסה"ד ניתן במעמד הזוכה (המשיב) ולא במעמד החייבת (המערערת). הסיפא עוסקת בכל מקרה בו פסה"ד ניתן שלא בנוכחות החייב (לטעמי, למעט מקרה בו הוזמן החייב לקבלת פסה"ד ולא התייצב במקרה כזה למרות שפסה"ד ינתן במעמד הזוכה בלבד יתחיל מניין 30 הימים - אם בית משפט לא קבע מועד אחר בפסה"ד - מיום מתן פסה"ד). אינני מכיר הליך בו מוזמן הזוכה בלבד לשמוע את פסה"ד ומוטל עליו למסור אותו לחייב. לפיכך, ברור שהפרשנות של סעיף 6(ב) הינה שבכל מקרה בו ניתן פסה"ד שלא בנוכחות החייב (כאמור למעט המקרה האמור לעיל) בין אם הזוכה היה נוכח (במקרה) ובין אם לאו יחל מספר הימים עם קבלת פסק הדין. הדרך האחרת, היא לבחון הוראות אחרות בדין המתייחסות למועד הקובע לענין פסקי דין. עיון בתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 מלמד כי המועד הקובע, במקרה שהצדדים לא הוזמנו לשימוע פסה"ד, הוא מועד קבלת פסה"ד על ידי הצדדים וכך נקבע בתקנה 402 הנ"ל: "402 מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". העולה מהאמור הוא כי לצורך הגשת ערעור (תקנה 402 מצויה בסימן הדן בערעור), המועד הקובע לתחילת מנין הימים, במקרה בו הצדדים לא הוזמנו לשמיעת ההחלטה, הוא יום קבלת פסק הדין ולא יום נתינתו. לפיכך, לטעמי, יש לקבוע כי גם לצורך פתיחת וניהול תיקי הוצל"פ אם פסה"ד ניתן שלא בנוכחות הצדדים, מבלי שהוזמנו לשמוע את פסק הדין, המועד הקובע יהיה מועד המסירה. והוא הדין גם למועד שנקבע בפסק הדין עצמו, ככל שפסק הדין לא קבע במפורש שמנין הימים יתחיל ביום מתן פסק הדין. בנדון דנן, אין בפסק הדין קביעה מפורשת למועד בו מתחיל מנין 30 הימים. לפיכך, יש לפרש בדרך האנלוגיה שהכוונה היא ל- 30 יום מיום קבלת פסה"ד, שכן, אין מחלוקת שהצדדים לא הוזמנו לשמוע את פסק הדין. יש לציין עוד שפרשנות אחרת יכולה להביא לתוצאה אבסורדית לפיה אם חל עיכוב מזכירותי או אחר במשלוח פסה"ד והוא הגיע לידי החייב בסמוך מאוד למועד שנקבע לביצוע או אף אחרי הביצוע יחייב החייב בריבית מבלי שניתנה לו הזדמנות לשלם את החוב בתוך המועד. התוצאה היא איפוא שיש לקבוע שהסכום של 2,138,674 ₪ ששולמו ביום 9.2.09 שולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד וממילא אין לצרף לסכום זה ריבית והצמדה. באשר לשאלת הניכוי במקור, צירף המשיב החלטה מנחה של כב' השופט דרורי שניתנה בת"א 3191/01 קידר נ' אי איי ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח' ובה נקבע כך: "6 ייתכן שבפועל בגלל שחברת הביטוח הזדרזה ושילמה את ניכוי המס במקור היא מחייבת לשלם 120% מן הריבית אך אין לה להלין אלא על עצמה בלבד, שכן היה עליה לשלם את הסכומים שבהם חויבה, במועד. 7. מאחר והריבית לא נוצרה לפני הגשת התביעה אלא רק לאחריה, על חברות הביטוח לדעת כי אם הן בוחרות לנהל משפט ובעקבות זאת עליהן לשלם גם פיצוי וגם ריבית, הריבית, כולל ריבית הפיגורים, תביא לכך שעל חברות הביטוח יהיה לשלם 100% מן הריבית לתובעת וכל עודף נוסף שיש לשלם לרשויות המס הוא מעין נזק שחברות הביטוח גורמות לעצמן. 8. מנקודת מבטם של התובעים, הם זכאים למלוא הריבית, ולכן גם אם החוק מטיל חובת מס על ריבית, הגורם להטלת המס הם חברות הביטוח והמזיקים, ועליהם לשאת בתוצאה זו". כאמור, החלטה זו היא החלטה מנחה הן לרשם ההוצל"פ והן לערכאה זו. ולפיכך וכיוון שתשלום הריבית נובע מהאיחור בתשלום שביצעה המערערת, על המערערת לשאת במלוא הריבית וכל שיש עליה חובה לנכות מס במקור, גם בתשלום המס. אני מקבל איפוא את הערעור גם בענין זה וקובע כי המערערת לא היתה רשאית להפחית מסכום הריבית שעליה לשלם למשיב את סכום המס שניכתה במקור, ולפיכך עליה להשלים ולשלם למשיב את סכום המס שנוכה. כיוון ערעורם של 2 הצדדים התקבל, אין צו להוצאות. המועד להגשת ערעורים