בתב"ע נה/21- 15נקבע כי תקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951, אשר הותקנו לפי סעיף 4לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אינן חלות בענייננו של התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנות שעות עבודה בשמירה התשי"א-1951: .1התובע הגיש לבית-הדין תביעה ובה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר עבודה בסך של -.083, 3ש"ח. ממכתב שצורף לכתב התביעה מתברר כי מדובר בתביעה להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, ולהחזר הוצאות נסיעה. .2א. בשל העדר אישורי מסירה חלף זמן רב עד אשר ניתן היה לקיים דיון בתיק זה בבית-הדין. בסופו של דבר ניתן ביום 30.5.95פסק-דין בהעדר הצדדים ע"י כב' הרשם ברד. בהחלטה מיום 17.9.95, אשר נתנה בעקבות בקשה לביטול פסק-דין של הנתבעת נקבע כי "תוקפו של פסק-הדין שניתן ביום 30.5.95מושעה בזה, אין לבצע את פסק הדין הזה כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת או ניתן פסק-דין במקומו...". לתובע ניתנה הרשות להגיש כתב תביעה מתוקן, והוא תבע בנוסף לאמור לעיל גם פדיון ששה ימי חופשה. ב. התיק נקבע להוכחות, ואולם גם במועד שנקבע לישיבת הוכחות לא הופיעה הנתבעת, וככל הנראה סרבה לקחת את כתבי בית הדין מבית הדואר. התובע נאלץ לבצע בשנית מסירה אישית ושוב סירבה הנתבעת לקבל את המסמכים כפי שהיה בפעמים הקודמים. ביום 22.1.96ניתנה החלטה על ביצוע מסירה אישית ע"י פקיד בית-המשפט, ורק בעקבות זאת הופיעה סוף סוף הנתבעת לדיון בעניינה. .3א. העובדות בתיק זה דומות לאלה שנדונו בעניינו של מר נחום בושייר בתב"ע נה/21- .15התובע עבד בשמירה אצל הנתבעת יחד עם מר נחום בושייר, ועובדות המקרה היו דומות בשני המקרים, פרט לתקופת העבודה: (1) התובע עבד אצל הנתבעת מנובמבר 93ועד מרץ 94; (2) התובע היה שומר בכפר גמילה זוהרים; (3) שכרו של התובע שולם לו לפי שעות; (4) התובע עבד 13שעות במשך רוב ימי החודש. ב. בתב"ע נה/21- 15נקבע כי תקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951, אשר הותקנו לפי סעיף 4לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אינן חלות בענייננו של התובע. וכך נאמר שם: "התובע עבד 13שעות ביום שבעה ימים בשבוע, כפי שעולה מעדות העד זאב רובינובסקי (עמ' 5שורות 11- 10לפרוטוקול) (התובע בענייננו ד.פ.) ומכתב ההגנה של הנתבעת משתמע שהתובע עבד 91שעות בשבוע במשך כל תקופת עבודתו. ב"ע תשן/- 57 3דן בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של שומר, ולעניין תקנות השמירה קבע בית-הדין כי: 'העולה מהוראות אלה בתקנות השמירה הוא: א. לעניין תחומו של יום עבודה בשמירה אין הבחנה בין עבודה הנעשית בשעות היום לבין "עבודות לילה" כמוגדר בסעיף 1לחוק שעות עבודה ותחום זה מתייחס לעבודת שמירה במשך כל שעות היממה; ב. לעניין העסקה בשעות נוספות וגמול שעות נוספות יש לבדוק אם עבד העובד שעות העודפות על התחום שנקבע בתקנה 1(יום עבודה בשמירה) או על התחום שנקבע בתקנה 2(שבוע עבודה בשמירה), ולפי התנאי שנקבע בה. לא נתמלא התנאי שנקבע בתקנה 2לתקנות השמירה הרי שתחומו של שבוע עבודה נשאר 47שעות". ( 45שעות עפ"י תיקון מס' 8, ראה סעיף 9ג לעיל ד.פ.) (עורג'אן - אגודת השומרים בע"מ, פד"ע כ"ב 54, 57). דברים אלה יפים גם לענייננו, משלא הוכחש כי שעות עבודתו של התובע היו זהות לאלה של מר בושייר, ומכרטיסי העבודה שצירפה הנתבעת עולה בבירור כי התובע עבד 13שעות כמעט בכל יום. ג. נציג הנתבעת טען בבית-הדין בעת הדיון כי "מכיוון שבחודש יש יותר מ- 4שעות אז זה לא 180שעות עבודה בחודש"... וכי "השכר מחושב לפי שבוע ולא לפי חודש" (ע' 3ש' 20-26). ב"כ הנתבעת הסתמך גם על תקנות השמירה. ד. אין כל בסיס לטענותיו אלה של נציג הנתבעת. בדב"ע נה/- 21 15נעשה תחשיב מדוייק של הסכומים המגיעים לתובע, החישוב נעשה עפ"י שבוע עבודה, ונלקחו בחשבון מספר השבועות בכל חודש. לפיכך בחודש ינואר הוכפל הסכום ב- 4.4וכד'. .4התובע הגיש לבית-הדין חישוב מדוייק של הסכומים המגיעים לו, ומקובל עלי אופן החישוב של התובע אשר נעשה עפ"י האמור בתב"ע נה/21-15, והוא זכאי לתשלום הפרשים בסך של -.004, 3ש"ח כפי שהוא תובע. .5א. התובע טוען כי לא קיבל חופשה במשך חמשת חודשי עבודתו, ועל כן הוא זכאי ל- 5ימי חופשה. ב. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל 4ימי חופשה עפ"י הרישום שהוצג לבית-הדין. רישום זה הינו תמוה ביותר. בכרטיס העבודה של דצמבר 93מצויינות שעות העבודה שעבד התובע ביום מסויים - 18.00-07.00, וליד שעות העבודה שבהן עבד התובע כתוב: "לא עבד ניצל יום חופשה". בכרטיס חודש ינואר 94כתוב 13בעמודה "שעה רגילה", ובצד הערה כנ"ל. אם אמנם עבד התובע 13שעות באותו יום כיצד ייתכן ש"לא עבד וניצל יום חופשה", ואם ממלא משהו את הכרטיסים באופן אוטומטי, מבלי שישקפו את ימי העבודה למעשה, הרי אין לייחס להם חשיבות כלשהי. יתר על כן, התובע אמר בעדותו "לגבי חופשה לא קיבלתי שום דבר" (ע' 4ש' 16) ומקובלת עלי עדותו לעניין זה. התובע עשה עלי רושם מהימן, וניכר בו כי הוא דובר אמת. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך של 635ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.94ועד ליום התשלום המלא בפועל. .6תביעתו של התובע להחזר הוצאות נסיעה נדחית. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בתב"ע נה/21- 15הנ"ל. לגבי החודשים שהתובע לא עבד עם נחום בושייר הודה התובע כי קיבל 180ש"ח לחודש, ולא הובהר מדוע מגיע לתובע סכום גדול מזה. .7פיצויי הלנה: א. בתב"ע נה/21- 15הנ"ל לא נפסקו פיצויי הלנה, וכך נאמר שם: "(1) לעניין זה טען מר בן חמו נציג המשיבה כי 'אני לא ידעתי שמגיע שכר אחר בעד שעות נוספות. אני שאלתי הרבה פעמים את מזכיר ההסתדרות' (ע' 5שורה 19, 20). סעיף 18לחוק הגנת השכר, התש"ח- 1958קובע 'בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו. אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה... או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב... ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו'. (2) לעניין זה קבע בית-הדין הארצי כי "טעות כנה" היא טעות "באמת" "בתום לב", היינו טעות שגם אדם אחר ישוכנע כי מי שפעל מתוך אותה טעות האמין במצב הדברים כפי שנראה לו ופעל לפיו, (דב"ע לא/5- 2כהן - עירית ירושלים, פד"ע ג 169; דב"ע שם/141- 3מיכאלי מ"י, פד"ע יג 146) ועוד קבע בית-הדין כי אף טעות משפטית תחשב, לעיתים, כטעות כנה (דב,ע מט/104- 3(תור - פרט, פד"ע כ"א 387). (3) מעדותו של מר בן חמו שוכנעתי כי אכן סבר שהוא משלם לתובע את כל המגיע לו, זאת גם בהתחשב בעובדה שהנתבעת לא היתה מיוצגת, ועל כן יש להניח כי המצב לאשורו לא התברר גם לאחר הגשת כתב התביעה (דב"ע נב/113- 3כהן - אסקטלן, פד"ע כד 327)". ב. אין כל ספק כי בענייננו השתנו הנסיבות משניתן פסק-הדין בעניינו של נחום בושייר, הרי היה ברור לנתבעת לחלוטין מהו המצב המשפטי. אף על פי כן, לא זו בלבד שהנתבעת לא מיהרה לשלם לתובע, שכאמור עבד עם נחום בושייר, את המגיע לו, אלא אף סירבה לקבל את מסמכי בית-הדין, ועשתה "מאמצים ניכרים ביותר" להתחמק מחובותיה. אני דוחה מכל וכל את טענותיו השונות של נציג הנתבעת בדיון לפני כי לא הוזמנו לדיון, וכי לא יתכן שהתובע לא יכול היה למסור את המסמכים במסירה אישית (ע' 1ש' 30-27). דגם התנהגות זה של הנתבעת חזר על עצמו גם בפעם הראשונה שבה ניסו להמציא לה את מסמכי בית-הדין, וכב' הרשם ברד קבע בשתי ההחלטות שנתן בתיק זה כי הנתבעת התחמקה מקבלת המסמכים. מטעמים אלה אני דוחה את בקשת ב"כ הנתבעת לבטל את ההוצאות שנפסקו לטובת התובע בישיבה מיום .15.1.96 ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של -.004, 3ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.94ועד ליום .20.2.95ממועד זה ועד ליום התשלום המלא בפועל ישא סכום זה פיצויי הלנה כחוק. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15יום מיום שיומצא לצדדים פסק דין זה. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של -. 750ש"ח, בנוסף להוצאות שנפסקו כאמור בפסקה 6ב לעיל. ענף השמירהתקנותשעות עבודה ומנוחה