קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום הודעה מוקדמת לעובד שעבד פחות משנה: התביעה בתיק זה היא לחייב את הנתבעת בתשלום כספים בגין קרן מקפת בסך 720, 3ש"ח ובתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 373, 9ש"ח בגין חודש הודעה מוקדמת. התובע מציין כי שכרו בחודש עבודה נקבע בסך 000, 9ש"ח צמוד למדד. בנספח המפרט את כתב התביעה טוען התובע כי הודע לו על פיטוריו ביום 24.6.96כאשר מועד הפסקת העבודה נקבע 30.6.96וכי רק באותו מועד נאמר לו, לפתע, כי הנתבעת איננה מוכנה לשלם עבור התובע לקרן מקפת סכום בסך 345, 1ש"ח עבור חודש יוני וכי היא מקזזת סך 375, 2ש"ח משכרו האחרון בגין תשלומים לחודשיים הקודמים. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי התובע קיבל כטענתו הודעה על הפסקת העבודה ביום 24.6.96דהיינו, 7ימים לפני הפסקת העבודה, זאת לאחר תקופת עבודה של 3.5חודשים בלבד ולכן לא יכולות להיות לו כל דרישות בעניין זה. באשר לתביעה לחייב את הנתבעת בתשלום כספים לקופת גמל, הרי שסוכם עם התובע בחודש מרץ 96כי החל מאפריל 96יהיה בתקופת נסיון של 3חודשים, ולאחר זאת אם יוחלט על המשך העסקתו ואם ירצה בכך ישולם משכרו לביטוח מנהלים בשיעורים שיקבעו בהסכמת הצדדים ובאופן רטרואקטיבי מתחילת עבודתו. לאחר 3חודשי עבודה, הוחלט להפסיק את העסקתו של התובע זאת משניצל את אמונה של הנתבעת לרעה בכך שנתן הנחיות לעובדת הנתבעת לבצע תשלומים בניגוד למוסכם בינו לנתבעת, זאת בהתייחס לשיק שהוצא לפקודת קרן מקפת על סך 375, 2ש"ח. גם הנטען ע"י התובע לגבי שכרו אינו מדוייק, שכרו היה מורכב מ-200, 7ש"ח בתוספת אחזקת רכב בסך 800, 1ש"ח וכך הגיע לסכום כולל של 000, 9ש"ח צמוד למדד. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהעדר זכאות לתובע. בדיון במעמד הצדדים העיד התובע אשר טען, כי מלכתחילה התקיימה ישיבה לגבי בדיקת התאמתו לתפקיד בנוכחות מנהלי הנתבעת, ולאחר זאת התקיימה ישיבה נוספת בינו לבין מר דולברג הבעלים של הנתבעת ובמהלכה הוסכם כי, בגין התובע יועברו ניכויים לקרן מקפת, ולא לביטוח מנהלים כפי שנהגה הנתבעת לגבי שאר העובדים. בעניין זה הופנה התובע לחשב החברה כדי שזה יגיש לו טיוטת חוזה שבו יוכנסו הפרטים בהתאם לתנאי העסקת התובע. התובע גם הגיש כראייה את טיוטת החוזה שהוגשה לו (ת/1) והצביע על התיקונים שנעשו בכתב ידו. התובע אישר כי לא נחתם בינו לנתבעת הסכם ודרש כי יוגש לו חתימת הסכם ומצד החשב היו הבטחות כי בקרוב יודפס החוזה ואז יחתמו עליו. באשר לניכוי בקרן מקפת, הסביר התובע כי במקום עבודתו הקודם שם עבד עד דצמבר 95, היה מבוטח בקרן מקפת ולכן היה מעוניין להמשיך להיות מבוטח בקרן זו, ומשלנתבעת לא היה הסכם ביטוח העובדים בקרן מקפת, פנה הוא באופן אישי וחתם על הסכם לקרן מקפת, ואף העביר את חלק העובד באופן רטרואקטיבי מינואר עד מאי 96, מתוך מלוא השכר על פי ההנחייה שקיבל מקרן מקפת. באשר לחלק המעביד לקרן מקפת, טוען התובע כי משראה שלא מנוכה לו על פי תלוש השכר פנה למנהלת החשבונות אשר הבטיחה לברר, ובעקבות ברור שעשתה שלחה לקרן מקפת את השיק בגין חודשיים שחלפו באותה עת כראייה הוגש צילום השיק ע"ס 375, 2ש"ח (ת/2). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי, ההפרשות לביטוח מנהלים כפי שהם מצויים בטיוטת החוזה ת/ 1הם בשיעור שונה מההפרשות לקרן מקפת. התובע טען כי מנהלת החשבונות לא היתה כפופה לו בנושא שכר על אף ששימש כמנהל אדמנסטרטיבי בנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מר דולברג אשר טען כי סיכם עם התובע בנוכחות שותפיו על 3חודשי נסיון זאת משהתובע הגיע ללא מכתבי המלצה, ומשהנתבעת לא הכירה אותו קודם. העד גם ציין כי שכרו של התובע נקבע בסך 200, 7ש"ח ברוטו בתוספת 800, 1ש"ח בגין הוצאות אחזקת רכב וזאת לתקופת 3חודשי הנסיון. לטענתו סכומים אלה היו אמורים לכלול את כל התשלומים לתובע לתקופת הנסיון, עוד טען כי ביטוח מנהלים נהוג לעשות בנתבעת לעובדים בכירים לאחר 3חודשים, ולכלל העובדים לאחר שנה. העד גם אישר כי לנתבעת אין הסדר עם קרן מקפת, וטען כי השיק ת/ 2הוצא לפקודת קרן מקפת ונחתם בהיסח הדעת ע"י מורשי החתימה של הנתבעת, זאת כשהם סומכים על מנהלת החשבונות אשר מכינה מאות שיקים מדי חודש. באשר לטיוטת החוזה טען כי אכן אמר לתובע לפנות לחשב ולקבל טיוטת חוזה, שיהיה הבסיס עליו ידונו עם התובע לאחר 3חודשי הנסיון. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מנכ"ל נוסף מר מלכה, עד זה טען כי הוא חתום על השיק ת/ 2לפקודת קרן מקפת, ועשה זאת לאחר שמנהלת החשבונות אמרה לו כי קיבלה הנחייה מהתובע, וכשפנה לתובע אמר לו זה, כי סיכם כך עם מר דולברג. העד טוען כי כדי לא לעכב את התהליך, חתם ורק אחר כך בירר ומצא כי לא היה יסוד לטענת התובע. ב"כ התובע ביקש לקבל את תביעתו לגבי החזר הסכומים שנוכו משכרו, כמו כן חזר על גירסתו ל- 30ימי הודעה מוקדמת מכוח החוזה. ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את התביעה מכל וכל, ולקבל עדויות הנתבעת כמהימנות. ולקבוע כי החוזה ת/ 1הוא הינה הצעה שטרם גובשה, וכי גם התובע הסתמך רק על סעיפים שנוחים לו בטיוטה זו. לכן התובע לא הוכיח בטעותו ל- 30ימי הודעה מוקדמת, לתקופה של 7ימי הודעה מוקדמת כי מלוא זכאותו לאור תקופת עבודתו. באשר לשיק לקרן מקפת ביקש לקבל את גירסת הנתבעת כי החתימה נעשתה בעקבות הכנת השיק ע"י מנהלת החשבונות על פי הנחיית התובע. להלן החלטתנו: לאחר ששמענו את עדויות הצדדים וסיכומיהם, כמו גם עיינו בראיות שהוגשו לתיק בית הדין, אנו מחליטים כדלקמן: ככל הנוגע לתמורת הודעה מוקדמת: התובע דורש הודעה מוקדמת בשיעור שכר 30ימי עבודה. שוכנענו כי לא היה הסכם ברוח זו בין התובע לנתבעת, חוזה ההעבודה ת/ 1שהתובע הגיש לתיק בית הדין הינה טיוטה לא חתומה, שעל פיה אמורים היו הצדדים לסכם את תנאי העסקתו של התובע. גם התובע אינו טוען כי סוכם איתו ברוח התנאים המפורטים בת/1, אלא לציין כי נוסח זה ניתן לו על ידי החשב כדי שיציין את הפרטים המתאימים לתנאי העסקתו, אך אין בכך להעיד כי אכן תנאים אלה היו מקובלים על שני הצדדים, העובדה היא כי התובע מציין כי סוכם איתו כי יופרש בגינו לקרן מקפת ואילו הסכם זה מציין זכאות להפרשות ביטוח מנהלים דווקא. בנוסף לכך יצויין, כי אף התובע מאשר כי קיבל הודעה על הפסקת עבודתו 7ימים לפני תום יחסי עבודה ושכר שולם לו בגין חודש יוני באופן מלא, אך לא טורח להפחית ימים אלה מ- 30ימי ההודעה המוקדמת שהוא תובע. אשר על כן, אנו קובעים כי נוכח תקופת העסקתו של התובע במשך 3חודשים, הודעה מוקדמת של 7ימים הינה בהתאם לנוהג המקובל במשק, ודין תביעתו ל- 30ימי הודעה מוקדמת להדחות. באשר לניכוי משכרו של התובע: משכרו האחרון של התובע נוכה הסך 375, 2ש"ח, הוא סכום השיק ת/ 2אשר הנתבעת העבירה לקרן מקפת בגין הפרשות לקרן פנסיה לחודשים 5/96-4- 3עבור התובע. התובע דרש סכום של 720, 3ש"ח כהפרשות לקרן מקפת, זאת בטענה כי לא רק שהנתבעת לא היתה רשאית לקזז את סכום השיק ת/ 2משכרו האחרון, אלא שאף היתה אמורה להעביר את חלק המעביד בגין חודש יוני 96, ולכן תבע סכום זה. כאמור, בעוד שהתובע טוען כי סוכם איתו על העברת הפרשות המעביד לקרן מקפת, ובהתאם לכך חתם הסכם אישי מיוחד עם קרן מקפת, טוענת הנתבעת כי השיק ת/ 2הוצא ע"י מנהלת החשבונות על פי הנחיית התובע שהיה ממונה עליה, ובניגוד לסיכום בין הצדדים זאת משהתובע היה בתקופת נסיון, וכי מורשי החתימה של הנתבעת חתמו בהיסח הדעת. טענה זו לא נראית לנו כסבירה, במיוחד לנוכח עדותו של מנכ"ל הנתבעת מר מלכה אשר חתם על השיק. עד זה ציין כי מנהלת החשבונות אמרה לו כי הכינה את השיק על פי הנחיית התובע, והוסיף כי שאל את התובע, וזה אמר לו שסגר לעניין זה עם מר דולברג, העד הוסיף כי חתם על השיק כי לא רצה לעכב את העניין, ואח"כ בירר עם מר דולברג וראה שאין יסוד לטענה. דברים אלה תמוהים, השיק נושא תאריך 15.6.96אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פוטר ביום 24.6.96, אם אכן היה ספק בליבו של מנכ"ל הנתבעת, לא ברור מדוע חתם על השיק כאשר ההפרשות לא הועברו כבר בגין חודשיים קודם, וכאשר תקופת הנסיון של התובע עמדה לפני סיום. נראה לנו כי, דווקא בחתימת מורשי החתימה של הנתבעת על שיק זה, יש כדי לתמוך בגירסת התובע כי סוכם איתו על העברת ניכויים מתחילת עבודתו לקרן מקפת. טענת הנתבעת כי המקובל אצלה לבטח עובדים בכירים לאחר 3חודשי עבודה נסתרת בעדויות הנתבעת משנאמר כי לא היו למעשה עובדים בכירים מלבד התובע. אשר על כן אנו סבורים כי, המוצג ת/ 2תומך בגירסת התובע בדבר סיכום לגבי הפרשות לקרן מקפת מתחילת עבודתו. ולכן קובעים אנו כי הנתבעת לא היתה זכאית לנכות משכרו האחרון של התובע את מלוא הסך של 375, 2ש"ח, וכי התובע היה זכאי להפרשות בשיעור 728, 1ש"ח וסכום זה על הנתבעת להעביר לתובע. באשר להפרשה בגין שכר יוני, הנתבעת תעביר לתובע את הסך 864ש"ח. זאת אנו קובעים משאנו מקבלים את טענת הנתבעת כי, שכרו של התובע לצורך ההפרשות לקרן פנסיה, צריכות להיות על בסיס 200, 7ש"ח זאת משאף התובע אישר כי הסך 800, 1ש"ח שולם לו בגין הוצאות אחזקת רכב. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע את הסך 592, 2ש"ח. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסך 592, 2ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.8.96(יום הגשת התביעה) ועד הפרעון. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין הסכום שנוכה משכר התובע, זאת הן משאלה לא נתבעו כלל, לנוכח המחלוקת הממשית בין הצדדים לגבי עצם הזכאות של התובע לסכומים שנתבעו. הודעה מוקדמת