קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום חלקי של דמי פגיעה: \ התובע בתיק זה הגיש תביעה כנגד החלטת המל"ל לדחות את תביעתו לדמי פגיעה לכל תקופת אי הכושר, שהוגשה בעקבות תאונה מיום .5.5.93בטופס הדחייה מתאריך 14.2.94נאמר כי תביעתו של התובע לדמי פגיעה אושרה ודמי הפגיעה ישולמו לתקופה מ- 17.5.93ועד 24.5.93, ואילו תקופת אי הכושר מיום 25.5.93ועד 14.10.93נדחית מהטעם שאי הכושר הנ"ל לא נגרם עקב הארוע התאונתי בעבודה בתאריך .5.5.93 בכתב התביעה טוען התובע כי נפגע בגב התחתון ביום 5.5.93במהלך עבודתו כחשמלאי אחזקה. התובע מציין כי המל"ל אישר את קרות התאונה בעבודה ואף אישר תשלום דמי פגיעה לשבוע ימים, אך למרות שהמשיך להמציא תעודות רפואיות בדבר אי הכושר לעבודה בעקבות התאונה במשך כ- 4חודשים לסירוגין - תביעתו לאישור ימים אלה נדחתה. התובע מפנה לעובדה כי כל התעודות הרפואיות שצורפו לתביעה קובעות אבחנה רפואית זהה לאבחנה הרפואית הראשונה שניתנה לו בעקבות תאונת העבודה, ולכן אין סיבה לאבחנה שעשה המל"ל בכך שנתן אישור לשבוע אחד ודחה את יתר תעודות אי הכושר. התובע מוסיף כי בעבר לא סבל מבעיות בגבו. התובע מוסיף כי הוא ממשיך לקבל טיפולים והבין שהתאוששות מפגיעה כזו היא ארוכה. בכתב ההגנה מטעם המל"ל נטען כי אין קשר בין אי כושרו של התובע לעבודה בתקופה 25.5.93עד 14.10.93לבין הפגיעה שארעה לו בעבודה ביום 5.5.93, וכי לא הפגיעה שארעה לתובע היא שגרמה לכך שלא יהיה מסוגל לעבודה, ועל כן אין הוא זכאי לדמי הפגיעה לתקופה הנתבעת. בדיון במעמד הצדדים ביקש התובע למנות מומחה רפואי בלתי תלוי; ב"כ המל"ל הסכים לכך ואף המציא את חוו"ד של פרופ' שטיין. בעקבות זאת מונה כמומחה רפואי ד"ר גדעון מן, אשר הגיש את חוות-דעת מיום .17.10.95לסיכום חוות-הדעת קובע המומחה כי הארוע בעבודה גרם להופעה או החמרה של המחלה בגבו של התובע, והוסיף כי הטיפול במקרה של פריצת דיסק בין חולייתי, כאשר אין חסר נוירולוגי חד-משמעי, הטיפול הוא בד"כ טיפול שמרני; ולכן סבור המומחה כי מן הראוי היה לאפשר לתובע חופשת מחלה של חודשיים אחרי הארוע מיום 5.5.93וחופשת מחלה של חודש נוסף לאחר הארוע החוזר ב-.15.8.93 חוו"ד זו הועברה לתגובת הצדדים ובעקבות זאת ביקשה ב"כ המל"ל להציג שאלה למומחה. השאלה שהופנתה למומחה היתה - האם נכון לאמר כי הפער בין תום תקופת אי הכושר הראשונה, דהיינו 26.6.93, לתקופת אי הכושר הבאה מיום 15.8.93, מנתק את הקשר לארוע מיום 5.5.93? על כך ענה המומחה כי, הארוע השני מיום 15.8.93גרם להתלקחות חוזרת של המחלה, והיות ולא ידועה מחלה קודמת אשר קדמה לארוע מיום 5.5.93, הרי שיש לראות את הארוע מיום 5.5.93כגורם המחלה והארוע ביום 15.8.93כגורם התלקחות חוזרת של אותה מחלה. ב"כ הנתבע ביקשה לשאול שאלות נוספות, אך ביה"ד לא נעתר להן ולכן הוזמנו הצדדים להגשת סיכומיהם בע"פ נוכח העובדה שהתובע לא היה מיוצג. התובע בסיכומיו ביקש לאמץ את מסקנות המומחה ולקבוע כי היה קשר בין התאונה שארעה לו לבין האישורים הרפואיים שהגיש בדבר אי כושרו לעבודה, וזאת למרות שהיתה הפסקה בין שתי תקופות של אי כושר. ב"כ המל"ל בסיכומיה הודיעה כי, ככל הנוגע להמלצת המומחה בהתייחס לתקופת אי הכושר הראשונה, מקבל המל"ל את הקביעה ומוכן להכיר בתקופת אי הכושר בשיעור כחודשיים, דהיינו עד יום 26.6.93, בניכוי השבוע שבגינו כבר שולם לתובע בגין ימי אי הכושר. באשר לימי אי הכושר שלאחר 15.8.93, טוענת ב"כ המל"ל כי מחוו"ד המומחה עולה כי מדובר בארוע נוסף אשר אינו קשור לארוע נשוא התביעה, ולכן ארוע זה לא נבחן ע"י פקיד התביעות ולכן אין לביה"ד סמכות בשלב זה לבחון את התביעה לימי אי כושר שניתנו לאחר אותו ארוע נוסף. התובע לא פנה לפקיד התביעות בבקשה להכיר בארוע הנוסף ולכן לא היתה התייחסות. לאור זאת, על התובע לפנות לפקיד התביעות כדי שיבחן את תביעתו בהתייחס לארוע הנוסף מיום .15.8.93 לענין זה טען התובע בתשובתו, כי הוא הגיש את כל תעודות המחלה לפקיד התביעות והענין נבדק ע"י מומחה ולכן אין צורך בבדיקה נוספת ויש לקבל את תביעתו. להלן החלטתי:נ- משב"כ המל"ל הודיעה בסיכומיה בע"פ כי המל"ל החליט להכיר בימי אי כושר עד יום 26.6.93, אין עוד צורך להתייחס לחלק הראשון של התביעה בהתייחס לימי אי הכושר בעקבות הארוע התאונתי מיום .5.5.93 מה שנותר לבחינה הוא - האם כטענת התובע (המסתמך בשלב הסיכומים על חוו"ד המומחה) יש להכיר בתקופת אי כושר נוספת לתובע החל מ- 15.8.93וזאת למשך חודש נוסף, או שמא כטענת המל"ל, המדובר בארוע נוסף שאינו קשור לארוע הראשון, שהוכר כתאונת עבודה, ולכן יש להעביר את הענין לבחינת פקיד התביעות? בתיק זה לא נשמעו עדויות, זאת משכבר בדיון הראשון הסכימו הצדדים להעברת הענין לחוות-דעתו של מומחה רפואי. מכרטיס החולה של התובע, אשר צורף לתיק ביה"ד, עולה בבירור כי ביום 15.8.93חזר התובע לעבודה ולאחר שהתכופף בעבודה קיבל התקף חריף. עובדה זו היתה בפני פקיד התביעות אשר בחן את האישורים הרפואיים שהתובע הגיש לו לכל תקופת אי הכושר, דהיינו מ- 5.5.93ועד .14.10.93ולכן, אין מקום לטעון היום כי על התובע לפנות פעם נוספת לפקיד התביעות כדי שיבחן האם הארוע הנוסף הוא בבחינת תאונת עבודה. המומחה, תוך שבחן את כלל המסמכים הרפואיים שהומצאו לו, מציין בחוות-דעתו הראשונה מיום 17.10.95כי: "...כן ראוי לציון הרישום ביום 15.8.93על הופעת ארוע חוזר בעת שחזר התובע לעבודה..." בהמשך חוות-הדעת מציע כב' המומחה: "...לאפשר חופשה מחלה של כחודש ימים נוסף אחר הארוע החוזר באוגוסט..." בעקבות שאלת הבהרה שהופנתה למומחה הוסיף בחוות-דעתו מיום 23.4.96לענין זה ואמר: "...ביום 15.8.93חל ארוע נוסף אשר איננו קשור לארוע נשוא תביעה זו, שחל ביום .5.5.93הארוע השני ביום 15.8.93גרם להתלקחות חוזרת של המחלה; והיות ולא ידועה מחלה קודמת אשר קדמה לארוע נשוא תביעה זו, הרי שיש לקבל את הארוע ביום 5.5.93כגורם המחלה ואת הארוע ביום 15.8.93כגורם להתלקחות חוזרת של אותה מחלה..." מחוות-דעתו של כב' המומחה עולה בבירור כי נתן דעתו לארוע הנוסף ובחן אותו על-פי כל המסמכים שהיו בפניו והגיע למסקנה כי המדובר בארוע שהביא להתלקחות חוזרת של אותה מחלה שארעה לתובע ביום 5.5.93ואשר הוכרה כתאונת עבודה. לאור חוות-דעתו של כב' המומחה, המתבססת על אישורים רפואיים המעידים על אי כושר לעבודה, אשר הוצאו ע"י מוסד רפואי מוסמך שהינו חלק מהמנגנון שהחוק קובע למימוש הזכות לדמי פגיעה, הרי שיש להכיר בימי אי הכושר הנוספים בעקבות ההתלקחות החוזרת, וזאת לתקופה של חודש ימים כהמלצת המומחה. לענין מעמדם של מסמכי אי הכושר שהוצאו ע"י מוסד רפואי מוסמך ראה דיון מה/40- 0משה בן-שבת -נ- המל"ל עמ' 46בעמ' .50 אשר על כן - ישלם המל"ל, מעבר לימי אי הכושר שבהם הכיר עד יום 26.6.93, את תקופת ימי אי הכושר מ- 15.8.93ועד .15.9.93 הוצאות משפט בסך 300ש"ח ישולמו ע"י המל"ל לתובע.דמי פגיעה