תשלום נסיעות לעובד במזומן

באשר לנסיעות - טוען הנתבע כי שילם לתובעת עבור נסיעות במזומן. כן טוען הנתבע כי התובעת ניצלה את כל פדיון החופשה ואת ההבראה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום נסיעות לעובד במזומן: .1 לפנינו תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 (להלן - החוק), דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות והפרשי שכר. .2 התובעת טוענת כי עבדה אצל הנתבע בניהול מזנון הנמצא ברח' ההגנה 2תל אביב, בין התאריכים ינואר 92' ועד .31.8.94 .3 התובעת פוטרה על ידי הנתבעת ביום .31.8.94 אישור על פיטוריה מצוי בתיק כנספח א' לתביעה. .4 התובעת קיבלה עם פיטוריה 060, 2ש"ח בגין זכויות סוציאליות, והיא תובעת את יתרת הפיצויים, דמי הבראה, פדיון חופשה, נסיעות והפרשי שכר עד לשכר המינימום. .5 הנתבע טוען כי התובעת עבדה אצלו רק מדצמבר 92'. באשר לנסיעות - טוען הנתבע כי שילם לתובעת עבור נסיעות במזומן. כן טוען הנתבע כי התובעת ניצלה את כל פדיון החופשה ואת ההבראה. בנוסף לכך, טוען הנתבע כי אישר לתובעת לקחת מוצרי מזון בשווי 300ש"ח לכל חודש. .6 לגבי הזכאות ליתרת פיצויי פיטורין טוען התובע כי התובעת עבדה אצלו במשרה חלקית: בדצמבר 92' עבדה 7שעות ליום, בחודשים מרץ 93' עד נובמבר 93' עבדה 4שעות ליום ושכרה היה 686.5ש"ח לחודש, ובחודשים דצמבר 93' עד אוגוסט 94' עבדה 7שעות ליום בשכר של 373, 1ש"ח לחודש. לפי חישובו של הנתבע, קיבלה התובעת את מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לה. .7 הנתבע טוען עוד כי התובעת השתכרה יותר משכר המינימום, ולפיכך אינו חייב בתשלום הפרשי שכר כלשהם. כן טוען הנתבע כי התובעת לקחה מידי חודש ברשות מצרכי מזון בשווי 300ש"ח ויש בהם כדי להשלים את שכרה. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: .1 מהעדויות עולה כי הנתבע העסיק בפועל את התובעת מדצמבר 92' ועד אוגוסט 94' כעובדת במזנון. לפני כן הועסקה התובעת באותו מזנון על ידי גב' ניצה סגרון מ- .1.1.92 התובעת החלה לעבוד מיד עם חילופי הבעלות במזנון אצל הנתבע. מהעדויות עולה כי לאחר חודש דצמבר 92' הפסיקה לעבוד למשך חודש או חודשיים ואחר כך חזרה לעבודה. יחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו, ואף הנתבע מודה בהגנתו כי התובעת הועסקה אצלו מדצמבר 92'. .2 ס' 1לחוק פיצויי פיטורין דן בעובד שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד. הפסיקה קבעה רבות כי יש לראות את המפעל או את מקום העבודה כנושא זכויות, וגם אם התחלפו הבעלים יראו את המעביד האחרון כאילו לקח על עצמו התחייבות כלפי זכויות העובדים. .3 לא הובאה כל ראיה כי התובעת קיבלה מהמעביד הקודם חופשה שנתית, דמי הבראה או פיצויי פיטורין, ולפיכך - יש לראות את תקופת העבודה באותו מקום עבודה כרצופה. על הנתבע לשאת בכל התשלומים הנוגעים לזכויות שלא שולמו לתובעת לתקופה מיום 1.1.92ועד .31.8.94 .4 באשר לפיצויי הפיטורין - לאחר שקבעתי את תקופת עבודתה של התובעת אני קובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורין בגין מלוא תקופת עבודתה, ובסה"כ ל- 016, 2ש"ח (לאחר ניכוי סך 544, 1ש"ח ששולמו לתובעת וכן 227ש"ח בגין התקופה שעבדה בחצי משרה). .5 באשר לטענה כי התובעת לא קיבלה שכר לפי שכר המינימום - הנתבע עצמו לא ידע לומר בעדותו אם קיבלה התובעת את מלוא השכר המגיע לה והוא העיד בעמ' 13ש' 29: "אני לא ידעתי אם שכרה נופל משכר מינימום". לפי הטבלה שצורפה לתיק בהסכמת הצדדים, קיבלה התובעת שכר הנמוך משכר המינימום, מנובמבר 93', ולפיכך היא זכאית להפרשי שכר בסך 889.98, 1ש"ח. .6 באשר לפיצויי הלנה החלים מכח חוק הגנת השכר על פיצויי הפיטורין והפרשי השכר - מאחר שרציפות תקופת עבודתה של התובעת היתה במחלוקת, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על שיעור הפרשי הצמדה וריבית. הסכומים הנקובים בסעיפים 4ו- 5ישולמו לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.94ועד ליום התשלום בפועל. .7ובאשר למספר ימי החופשה להם היתה זכאית התובעת - כבר נפסק כי "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (ראה דיון לא/22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). .8הנתבע לא ניהל פנקס חופשה ולא הוכיח כי התובעת קיבלה את החופשה המגיעה לה לפי חוק חופשה שנתית. הנתבע טען כי התובעת היתה בחופשה בחול המועד סוכות, אך העדה מטעמו - גב' אסולין העידה כי המזנון היה פתוח בסוכות, היא עצמה לא היתה בחופש בסוכות, ואינה זוכרת אם התובעת היתה בחופשה. התובעת תבעה פדיון 28ימי חופשה בתביעתה. לפיכך - היא זכאית לתשלום 820, 1ש"ח כפדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.94ועד ליום התשלום בפועל. .9באשר לדמי נסיעות - הנתבע לא הניח את דעתנו בהסברו מדוע דמי הנסיעות שטען כי שילם לתובעת במזומן - לא באו לידי ביטוי בתלוש המשכורת. הנתבע טען כי שילם לתובעת במזומן וכי העדה גב' אסולין ראתה זאת. גב' אסולן עצמה העידה כי היא יודעת ידיעה כללית לגבי עובדים אחרים אך לא ראתה את תשלום הנסיעות לתובעת. לא סביר בעינינו כי הנתבע שילם לתובעת במזומן, בלי לציין זאת בתלוש המשכורת לצורך ניכוי הסכום כהוצאה. לפיכך - אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי נסיעות בסך 304, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.94ועד ליום התשלום בפועל. .10באשר לדמי הבראה - על פי צווי ההרחבה חייב הנתבע לשלם לתובעת דמי הבראה. הנתבע טען כי בתלוש המשכורת נכתב שהתובעת קיבלה "הפרשים". הסברו של הנתבע לא הניח את דעתי, ולא שיכנע אותי כי אכן שולמו לתובעת דמי הבראה כנדרש על פי חוקי המגן. ראשית - סכום ההפרשים אינו מתאים בתעריפיו לתשלום דמי הבראה כלשהם. שנית - מתלושי המשכורת עולה כי באותו חודש בו שולמו לתובעת אותם הפרשים, נוכו ממנה 490ש"ח אשר נטען כי הם מהווים מפרעה. לפיכך - אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי הבראה בסך 815, 1ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.94ועד ליום התשלום בפועל. .11לא נראית לנו סבירה טענת הנתבע כי התובעת הורשתה לקחת מידי חודש מצרכי מזון בשווי 300ש"ח. לטענה זו אין כל תימוכין, והיא אף אינה סבירה לנוכח גובה משכורתה של התובעת. לא סביר בעינינו כי הנתבע יתיר לתובעת לקחת מצרכי מזון בשווי של % 50ממשכורתה כאשר עבדה חצי משרה, ו- % 20ממשכורתה כשעבדה משרה מלאה. הנתבע אף לא הוכיח כי היה קיים בינו לבין התובעת הסכם עבודה לפיו ישולם חלק משכרה של התובעת באמצעות מצרכי מזון. .12התביעה - מתקבלת. מחמת טעות משרדית הובאו סיכומי הנתבע על ידי המזכירות רק ביום 13.3.97, ולפיכך - ניתן פסק הדין באיחור. הנתבע ישלם לתובעת סך 000, 1ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין.דמי נסיעה